1.ראשיתו של ההליך בבקשה לביצוע שטר חוב שהגיש התובע לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, במסגרתה דרש התובע מימוש כתב התחייבות להחזר הלוואה בסך 588,658 ₪ החתום ע"י הנתבע. הנתבע הגיש התנגדות מטעמו על מלוא סכום השטר והדיון בה הועבר לבית המשפט דכאן. בהחלטה מיום 07.10.18, בהסכמת הצדדים, ניתנה לנתבע רשות להתגונן בפני התביעה.
הבקשה וטיעוני הצדדים
2.במוקד פסק הדין עומדת בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות. נוסף על טענת ההתיישנות, העלה הנתבע בבקשה טענות נוספות לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, שיהוי ניכר בנקיטת ההליך דנן, זיוף ומרמה וכדומה.
3.בבקשה נטען כי חלה התיישנות המחייבת דחיית התביעה על הסף; לחילופין שיהוי ניכר משך כ-20 שנה בפתיחת הבקשה; כתב ההתחייבות אינו בגדר שטר מחייב באשר הצדדים לא התכוונו להתחייב על פיו. עוד הוסיף והעלה הנתבע טענת זיוף, מרמה והונאה. לדידו, לכל היותר מדובר בעסקת החלפת שיקים שנרקמה בין הצדדים עוד בשנת 1998, מבלי שניתנה כל תמורה כנגד השטר.
4.בתצהירו התומך בהתנגדות לביצוע שטר מתאר הנתבע את הקשר בינו לבין התובע ולפיו שימש התובע יועץ מס משך 17 שנים עבור הנתבע, שהינו קבלן בניין ובעלים של עסק למכירת בטון, ובין הצדדים שררו יחסי אימון. הנתבע מכחיש, כי חתם על כתב ההתחייבות וטוען שהחתימה המתנוססת עליו הינה מזויפת. עוד הוא כופר בכך, שנטל הלוואה מהתובע וטוען כי האחרון הוא זה שחייב לו כספים בגין בניית ביתו ואספקת חומרי בניין בשנות ה-90.
5.עוד מציין הנתבע בתצהירו, כי התובע ביקש לרכוש חלקת מקרקעין בשנים 1997-1998 ופנה אליו בבקשה שילווה לו כספים למימון הרכישה הנ"ל, ושניהם הגיעו להסכמה ולפיה העניק הנתבע לתובע מימון זמני לעסקה האמורה וכנגדו התחייב האחרון להשיב לו תוך מספר חודשים את סכום הלוואת המימון, באמצעות מסירת שיק נגדי, קרי מדובר לשיטת הנתבע בעסקת החלפת שיקים. בהתאם להסכמה זו, מסר הנתבע לתובע שיק ע"ס 236 אלף ₪ המשוך מחשבון הבנק שלו ומועד פירעונו קדם למועד השיק הנגדי, שנמשך מחשבון הבנק על שם אחיו של התובע, מר דוראר סלימאן, ונרשם לפקודת התובע, כאשר סכומו של השיק הראשון היה גבוה מסכום השיק הנגדי כדי שהבנק לא יגלה שמדובר בעסקת החלפת שיקים. נוסף על כך, באותו מעמד, העביר הנתבע לתובע סכום כספי נוסף במזומן של 20 אלף דולר (ארה"ב). עוד טוען הנתבע, כי השיק שמסר לתובע נפרע במלואו. הנתבע הכחיש גרסת התובע, כי קיבל ממנו הלוואה ע"ס 236 אלף ₪ והראיה לכך, שהתובע לא פנה אליו משך שנים רבות בדרישה לפרוע את ההלוואה הנטענת והמוכחשת.
6.לעניין החתימה המופיעה על כתב ההתחייבות והמאושרת בחתימתו של עו"ד עלאא אל דין, טוען הנתבע כי עו"ד היה צד לאותה עסקת מקרקעין ועבד במשרד אחד עם התובע, שהייתה לו גישה חופשית לחותמת של עו"ד. אשר לכתב ההתחייבות, הוא אינו כולל פקודת תשלום, אינו נושא תאריך ולא ברור מתי נערך. אשר לפיסקה המופיעה בכתב ההתחייבות לעניין הסכמת הנתבע לאי החלת חוק ההתיישנות על ההתחייבות, נטען כי הנתבע מעולם לא הסכים לוותר על טענת ההתיישנות ומעולם לא הסכים להארכת תקופת ההתיישנות, ללא הגבלת זמן, וכי התובע הסב לו נזק ראייתי ממשי, בכך שהיום אין בידיו של הנתבע ראיה המוכיחה פירעון השיק שהוא מסר לתובע.
7.התובע, שהינו כאמור יועץ מס במקצועו, הגיש תחילה את הבקשה לביצוע שטר בהיותו מיוצג ע"י עו"ד, ובהמשך הודיע כי הוא מייצג את עצמו בתיק דנן, ובדיונים שהתקיימו לפניי עלה כי הוא בעל השכלה משפטית. בתגובתו, מבקש התובע לדחות את בקשת הסילוק על הסף, משלא נתמכה בתצהיר כמצוות התקנות. לגופו של עניין, סומך התובע ידיו על האמור בהתנגדות מטעם הנתבע שממנה עלה, כי הנתבע מודה בריש גלי בקבלת סכום השטר. לטענתו, כתב ההתחייבות ברור ומפורש וכולל סכום, שיעור הריבית ומועדים, בצירוף חתימת הנתבע בפני עו"ד (ולא בפני התובע שלא נכח במעמד החתימה).
8.התובע עוד מכחיש את גרסת הנתבע לעניין רכישת הקרקע ודבר קיומה של עסקת החלפת שיקים ביניהם. הוא עומד על כך, שמדובר בהלוואה שהוא נתן לנתבע וזה האחרון לא פרע אותה. לעניין טענת ההתיישנות, טוען התובע כי דינה להידחות, שעה שנמצא כי בגופה של ההתחייבות צוין וויתור מצד הנתבע על תחולתו של חוק ההתיישנות על ההלוואה, אשר מתבטל רק עם תשלום מלוא סכום ההלוואה. יוער כי התובע תמך תגובתו בתצהיר ובו חזר על עיקר הטיעונים שהבאתי לעיל.
9.בתשובה לתגובה, טוען הנתבע כי אין צורך בצירוף תצהיר לבקשת הסילוק על הסף, כיוון שבכתב ההתחייבות נרשם כי המועד להחזרת ההלוואה חל ביום 15.3.1998, בעוד שיתר טענותיו, כגון החתימה המזויפת וכדומה, נתמכו בתצהיר שצורף להתנגדות. לעניין הוויתור על תחולת חוק ההתיישנות, הפנה הנתבע להלכה הפסוקה הקובעת כי על חוזה המאריך או מקצר את תקופת ההתיישנות להיות ערוך בנפרד ובכתב, ולכן ההסתמכות על כתב ההתחייבות לבדו לעניין הארכת תקופת ההתיישנות, ללא קיומו של מסמך נפרד ובכתב, אינה יכול להתקבל, מה עוד שאין כל תוקף להארכה בלתי מוגבלת של תקופת ההתיישנות, כפי שצוין בכתב ההתחייבות (הנתבע הפנה לע"א 113/69 חתמי ללוידס פרנק נ' רמי לב (ניתן ביום 27.10.1969)). הנתבע נאחז בתשובתו גם על הוראת סעיף 96 לפקודת השטרות [נוסח חדש] ופסק הדין שניתן בת"א 3473/09 בנק ירושלים נ' רז (מיום 09.1.13) הקובעים כי וויתור כללי על טענת התיישנות שאין בו תקופה מסוימת וידועה ושלא נכלל בדף נפרד, הינו וויתור חסר תוקף.
10.כאן המקום לציין, כי בשני הדיונים הראשונים שהתקיימו בתיק, נמנע התובע מהצגת כתב ההתחייבות המקורי ועמד על כך, שהמקור יוצג רק בפני מומחה שימונה מטעם ביהמ"ש לבדיקת אוטנטיות החתימה המתנוססת עליו. רק במהלך הדיון השלישי מיום 12.3.19 הסכים התובע לאפשר לב"כ הנתבע לעיין בעותק המקורי של כתב ההתחייבות. עוד עלה בדיונים שנערכו בתיק, כי אין ברשות התובע עותק צילומי משיק ההלוואה שנתן התובע לנתבע כאמור בכתב ההתחייבות (ראו פרט' מיום 12.3.19 עמ' 8 ש' 14).
11.שני הצדדים הוסיפו וטענו טענות הדדיות לעניין המילוי אחר שלב ההליכים המקדמיים, כמו גם טענו לעניין עתירת הנתבע לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות ההליך. לעתירה זו התנגד התובע בטענה, כי מצבו הכלכלי טוב ואינו מצדיק חיובו בהפקדת ערובה, כטענת הנתבע אשר ביקש כן לחייבו מחמת מצבו הכלכלי הרעוע, העדר המצאת כתובת וכן סיכוייה הנמוכים של התביעה במיוחד לנוכח התיישנות התביעה ולחילופין השיהוי הניכר בהגשתה.
דיון והכרעה
12.לאחר עיון בכתובים ושקילת טענות הצדדים, אני מחליטה להיעתר לבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה, ולהלן הטעמים שעמדו ביסוד מסקנה זו.
13.כידוע, טענת התיישנות היא טענה דיונית המבקשת למנוע מימושה של זכות מהותית שבידי התובע. על כן, בבוא בית המשפט לדון בטענת התיישנות של נתבע, בפרט כטענת סף, יעשה כן בזהירות המתבקשת, שכן קבלתה מונעת, כאמור, דיון ענייני לגופה של התביעה ופוגעת בזכות החוקתית של גישה לערכאות. אולם, מקום בו הוכח כי התביעה התיישנה, שומה על בית המשפט לדחותה על הסף (ע"א (ת"א) 1604/08 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אולמי שושנים בע"מ (ניתן ביום 13.06.11)).
14.אין חולק שתחילתו של ההליך דנן בהוצאה לפועל, שבמסגרתו הגיש התובע ביום 19.6.17 בקשה לביצוע שטר, וזאת בגין שטר שאינו נושא מספר, נושא את הכיתוב "התחייבות" בכותרת השטר ומועד פירעונו של השיק שצוין בגוף התחייבות הוא - 15.3.1998.
כאמור, בדיון שהתקיים לפניי הצהיר התובע כי אין בידיו השטר במקור להצגה.
משכך, הדיון מתמקד בשאלת ההתיישנות של כתב ההתחייבות שמכוחו נפתח ההליך דנן.
יובהר כבר עתה, כי בבקשה לביצוע שטר שהוגשה מכוח כתב ההתחייבות צוין, כי מועד הפירעון הוא 15.3.1998. עוד נכתב בפרק "מסמכי חובה מצורפים": "סעיף 4 להסכם ותבהיר כי מדובר בשטר חוב". כן נמצא, כי בסעיפים 4-5 לבקשה (עמ' 2) העוסקים ב- "הצ'יקים/שטרות הוצגו לפירעון כדין ו- "נשלחה הודעת חילול/לא היה צורך במשלוח הודעת חילול ", בהתאמה, הפנה התובע ל-"הסכמות הצדדים". התובע, שהיה מיוצג אותה עת ע"י עורך דין, הוסיף בבקשת הביצוע את המלל הבא בכתב יד: "אני הזוכה מר סלימאן מבקש לתבוע בגין הלוואה שנתתי לאבראהים נעמה נאסר בסך 236,951 ₪ ולהצמידם לפי חוק פסיקת ריבית משפטית ... ". עוד הוסיף וכתב כי "ההתחייבות היא עצמה החוזה".
15.הנה כי כן, עוסקים אנו בבקשה לביצוע שטר/כתב התחייבות המוגשת באמצעות הליך ההוצאה לפועל, וזאת כ- 19 שנה ממועד הפירעון של שיק ההלוואה הנקוב בהתחייבות - 15.3.1998, כאשר השיק (השטר) עצמו מושא ההלוואה, שנטען כי ניתנה לנתבע, אינו מוחזק ואינו מוצג ע"י התובע, אף לאחר הגשתה של הבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות. ויודגש כבר עתה, כי חלוף הזמן הרב שבין מועד הגשת הבקשה לביצוע שטר לבין מועד הפירעון הנקוב בשטר, מחייב בחינה קפדנית של אפשרות המשך בירורה של התביעה דנן.
16.התובע סומך יתדותיו כאמור על כתב ההתחייבות החתום ע"י הנתבע. מפאת חשיבותו של המסמך הנושא כותרת "התחייבות", הוא יצוטט כאן במלואו:
"אני הח"מ נעמה אבראהים ... נותן בזה התחייבות מוחלטת למר מוחמד סלימאן ... כדלקמן:
1.אני מתחייב להחזיר למר מוחמד סלימאן ... סך 236.951.00 ₪ (מאתיים שלושים ושש אלף תשע מאות חמישים ואחד שקל) שקיבלתי ממנו בצ'ק מס' 5688296 משוך על בנק ערבי ישראל נצרת חשבון מס' 536700/63 ז"פ 15/03/1998 בתור הלוואה (להלן: "ההלוואה").
2.הנני מתחייב להחזיר למר סלימאן את ההלוואה בתוספת ריבית שנתית בשיעור 15% מתווספת לקרן כל 3 חודשים, ועליהם הצמדה, הכול מיום 15/03/1998 עד התשלום המלא בפועל.
3.אני נותן את הסכמתי כי על התחייבותי זו לא יחול חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 וכי רק תשלום סכום מלוא התחייבותי בפועל למר מוחמד סלימאן יביא לביטול התחייבותי.
4.אני נותן את הסכמתי כי התחייבותי זו תהיה ניתנת לבצוע בהוצאה לפועל כאילו הייתה שטר חוב".
בתחתית ההתחייבות אומתה חתימת המתחייב (הנתבע) ע"י עו"ד עלא אלדין עלא ושם נרשם, כי עו"ד מאשר כי הנתבע חתם בפניו על כתב ההתחייבות לאחר שקרא אותו והבין תוכנו, ובצד כיתוב זה הוטבעה חותמתו וחתימתו של עורך הדין.
17.עינינו הרואות, כתב ההתחייבות הנדון אינו אלא חוזה בגין הלוואה חוץ בנקאית, המוגש ככזה בהתאם לסעיף 8 (א) לחוק חוזה הלוואה חוץ בנקאית, קרי בדרך של בקשה ללשכת ההוצאה לפועל לביצוע שטר הקשור לחוזה הלוואה. עיון בכתב ההתחייבות מעלה, כי הוא לוקה בחסר בשני פרטים מהותיים והם: האחד- מועד החתימה על כתב ההתחייבות ; והשני- "תקופת ההלוואה, וסכומי התשלומים לפירעון ההלוואה ומועדיהם, בפירוט סכום ההלוואה והריבית בכל תשלום לפי הידוע בעת חתימת חוזה ההלוואה", כאמור בסעיף 3(9) לחוק הנ"ל. אמנם, שיעור הריבית השנתית והתווספותה לקרן, כל 3 חודשים, בצירוף הצמדה, אוזכרו בכתב ההתחייבות ואולם, לא נקבע בהתחייבות כל פרט באשר לסכומי התשלומים לפירעון ההלוואה ומועדיהם.
18.הנתבע הפנה להוראת סעיף 96 לפקודת השטרות [נוסח חדש] המתייחסת לתקופת ההתיישנות החלה ביחס לשטר חוב ולרבות סוגיית הוויתור על תקופת ההתיישנות. סעיף 96 לפקודת השטרות [נוסח חדש] קובע: "אין להיזקק לתובענה על פי שטר חליפין או שיק או שטר חוב כנגד מי שהוא צד להם ואינו מסב, לאחר שעברו שבע שנים, וכנגד מסב- לאחר שעברו שנתיים, מן הזמן שבו נולדה לראשונה לאוחז באותה שעה עילת התובענה כנגד אותו צד; ואולם צד לשטר חליפין, לשיק או לשטר חוב, יכול לוותר על טענת ההגנה שאין להיזקק לתובענה נגדו על פי מסמך כאמור, משום שעברה התקופה האמורה בסעיף קטן זה, ומותר לרשום את הוויתור בין בגוף המסמך כאמור ובין בתעודה נפרדת, בין לפני תחילת התובענה ובין לאחריה, ואם נרשם הויתור בתעודה נפרדת לא יהיה מחייב, אלא אם האדם שרשם אותו בתעודה קיבל בעדו תמורה בת-ערך".
19.נקודת המוצא לדיוננו היא, שתחילתו של מירוץ ההתיישנות הוא מן המועד בו נולדה לראשונה לאוחז בשטר עילת תביעה, היינו ממועד הפירעון הנקוב בשיק, וכפי שצוין בענייננו המועד הנקוב בכתב ההתחייבות, קרי ביום 15.3.1998, או לכל המאוחר, 12 חודשים מחלוף מועד זה, היינו ביום 15.3.1999 (ראו סעיפים 96 (א) ו-(ג) לפקודה). כאמור, השיק עצמו המאוזכר בכתב ההתחייבות לא הוצג עד כה לבית המשפט או לצד שכנגד וכל שלפנינו הוא טענות הצדדים לעניין השיק האמור וכתב ההתחייבות. בהתאם להוראת סעיף 44 לפקודה, קיימת דרישה להצגת השיק לפירעון, לכל המאוחר 12 חודשים ממועד הפירעון הנקוב בשיק, ולהוראה זו מצטרפת הוראת סעיף 96 לפקודה לעניין ההתיישנות, כפי שכבר צוין לעיל. נפקות האמור לעיל לענייננו הוא, משעסקינן בשיק שמועד פירעונו הוא 15.3.1998, הרי ההנחה המיטיבה של האוחז בשטר היא שתקופת ההתיישנות החלה 12 חודשים לאחר מועד הפירעון הנקוב בשיק, היינו 15.3.1999, וכך נמצא שתקופת ההתיישנות חלפה 7 שנים לאחר מכן, ביום 15.3.2006, ולפיכך במועד בו הוגשה הבקשה לביצוע שטר, בתאריך 17.5.17, התביעה כבר התיישנה, לאור חלוף 10 שנים ממועד הפירעון הנקוב בשטר. התובע ציין מראש בבקשה לביצוע שטר, כי הוא נסמך על כתב ההתחייבות ולכן אמשיך ואבחן האם התביעה התיישנה, במנותק מהאמור בפסקה זו, ועל בסיס בחינת ההתחייבות עצמה המהווה עילה לביצוע בהוצל"פ.
20.לצורך הדיון בבקשה לסילוק התביעה על הסף, אניח כי דין טענת זיוף החתימה של הנתבע על כתב ההתחייבות, להידחות, וכי הנתבע אכן חתם על ההתחייבות בפני עו"ד עלאא אלדין, כמו גם אניח לצורך הדיון בלבד, כי אין רבותא לכך שהנהנה מאותה התחייבות, התובע בענייננו, אינו חתום על ההתחייבות, שכן הדבר נעשה בדרך של אישור חתימת הנתבע ע"י עו"ד, ללא נוכחות התובע באותו מעמד. השאלה הנשאלת כעת היא, האם, חרף הנחות אלו, יש מקום לבירורה של התביעה דנן לגופה, או שמא זהו המקרה שבו יש מקום להורות על סילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות.
21.כבר עמדנו על כך, שהתובע לא הציג את השיק במקור המאוזכר בכתב ההתחייבות, או למצער, עותק צילומי הימנו. כמו גם, לא הוצגה הודעה המלמדת כי השיק האמור הוגש ונפרע לטובת הנתבע, ובכלל זה לא הומצאה אסמכתא לעניין מועד פירעונו במערכת הבנקאית, וזאת חרף הגשת הבקשה לסילוק על הסף וקיומם של שלושה דיונים בתיק עד כה. משכך, אניח כי השיק נפרע במועד הנקוב בכתב ההתחייבות, היינו ביום 15.3.1998, כן אוסיף ואניח כי כתב ההתחייבות, שאינו נושא תאריך כלשהו, נחתם באותו מועד שלעיל או בסמוך לכך.
22.גם אם אניח לטובת התובע, כי השיק אכן הופקד ונפרע כאמור, וכי קיימת לטובתו עילת תביעה עצמאית מכוח ההתחייבות המצורפת, ושעה שאני עוברת לבחון את ההתחייבות האמורה, אין בידי להגיע למסקנה אחרת, זולת התיישנותה של התביעה דנן, וכפועל יוצא מכך דחייתה על הסף ואבהיר.
23.עיון בהתחייבות מעלה, כי היא אמנם חובקת בתוכה התחייבותו של הנתבע לשלם לתובע סכום של כ- 236 אלף ₪, וזאת מאחר ולפי האמור בהתחייבות, הנתבע קיבל מאת התובע הלוואה בדמות אותו שיק בנקאי שזמן פירעונו אוזכר שם. אלא, שהתחייבות זו לוקה כאמור בחסר של מספר פרטים מהותיים והם: המועד המוסכם לפירעון ההלוואה, וככל שמדובר בפירעון הלוואה בתשלומים, הרי לא ברור גובה כל תשלום. לאור זאת, לא ניתן לדעת מהו המועד האחרון שהיה על הנתבע לפרוע בו את ההלוואה במלואה לצורך מניין תקופת ההתיישנות, שכן כל שנאמר בהתחייבות בעניין זה הוא: "הנני מתחייב להחזיר למר סלימאן את ההלוואה בתוספת ריבית שנתית בשיעור 15% מתווספת לקרן כל 3 חודשים, ועליהם הצמדה, הכול מיום 15/03/1998 עד התשלום המלא בפועל". משלא הונחה לפניי תשתית ראייתית לכאורית האם ומתי, אם בכלל, פעל ודרש התובע את פירעון ההלוואה מהנתבע, ככל שזה האחרון לא עמד בה, וכאשר יש במועד זה כדי לבאר את עיתוי הגשת הבקשה לביצוע השטר -ההתחייבות- תשע עשרה שנה לאחר מועד הפירעון הנקוב על גבי השטר מושא כתב ההתחייבות.
24.על פי הפסיקה, כאשר לא נקבע מועד לפירעון ההלוואה, על המלווה - התובע בענייננו, מוטל הנטל ליתן הודעה ללווה מתי עליו לפרוע את חובו, ועל מועד זה להיות בגדר מועד סביר בנסיבות מתן ההלוואה (ע"א 776/80 israel british bank נ' עיזבון ויליאמס ז"ל (ניתן ביום 24.09.1984); ע"א 10837/06 קוקו עובדיה נ' אברהם דודי (ניתן ביום 17.02.08)). כאמור, כתב ההתחייבות בו עסקינן הינו בגין הלוואה ולפיה הלווה התובע לנתבע את הסכום הנקוב בו. המועד שהחל ממנו עומדת למלווה האפשרות לתבוע החזר הלוואה שלא נפרעה, נדון בהרחבה בד"נ 32/84 עזבון וויליאמס נ' israel british bank (ניתן ביום 21.03.1990) ובו נקבע כי, במידה והסכם ההלוואה קובע את מועד פירעון ההלוואה, הרי שעילת התביעה תשתכלל עם חלוף המועד שנקבע. כך בין אם מדובר במועד שאינו קבוע, אלא מועד החל בהתקיים נסיבות מסוימות שנקבעו, ובין אם נקבע מועד מדויק- היינו תאריך. בכל מקרה, "עילת התביעה מתגבשת עם קרות המועד שנקבע על ידי הצדדים" כמועד הפירעון. במידה ולא נקבע מועד פירעון, אלא נקבע שכספי ההלוואה יושבו 'עם דרישה', כי אז חיובו של החייב מתגבש במועד הדרישה. עוד נקבע, כי אפילו לא נקבע כל מועד להשבת ההלוואה, יתגבש החיוב תוך זמן סביר ובמועד שעליו יודיע הנושה (המלווה). בית המשפט מרחיב ומציין, כי חובת התובע- המלווה- לפעול לגביית החוב תוך זמן סביר, חלה בכל מקרה, בין אם נקבע שהפירעון הוא 'עם דרישה' ובין אם לא נקבע מועד פירעון. חובה זו כאמור שם, נובעת בין השאר, משיקולי מדיניות משפטית שהביאו לגיבושם של כללי ההתיישנות. אחד מאותם כללים הינו זה הקובע כי "מקום שתחילת תקופת ההתיישנות מותנית אך בפעולה של התובע, בלא שהדין הסובסטנטיבי הדן בפעולה זו קובע מועד לביצוע, על התובע לפעול בתוך זמן סביר, ואין הוא רשאי לדחות ביצוע הפעולה לעד".
25.ובחזרה לענייננו- משהוגשה בקשת הסילוק על הסף, שומה היה על התובע להביא בתגובתו ולו 'ראשיתו' של טיעון עובדתי באשר למתן הודעתו לנתבע מתי עליו לפרוע את חובו, במיוחד שכתב ההתחייבות אינו נושא תאריך כלשהו, ושעה שכתב ההתחייבות אינו כולל כל פרט באשר למועד התשלום המוסכם או גובה התשלומים כמבואר קודם לכן. כך גם לא הובאה מפיו של התובע כל גרסה עובדתית ולפיה נמנע ממנו לאכוף את זכותו משך פרק הזמן הממושך שחלף, כתשע עשרה שנה. יתרה מכך, אין בפיו של התובע ולו ראשיתו של טיעון עובדתי באשר לפועלו, אם בכלל, משך 19 שנה בנושא החזר ההלוואה, חרף ההזדמנות שניתנה לו לעשות כן בעת הגשת התגובה לבקשת הסילוק על הסף, שאליה צורף תצהיר התובע, אך לא נכלל בו כל פירוט בעניין זה, ובדיון בבקשת הסילוק לא עלה בידו להוסיף דבר בעניין המועד שבו ניתנה לראשונה לנתבע, אם בכלל, הדרישה להשבת ההלוואה- כספי השטר שנפרע כהלוואה, במיוחד לנוכח הוראות החוק וגרסתו העובדתית של הנתבע המופיעה בתצהיר התומך בהתנגדות (שהפך לכתב הגנה בתיק), לפיה משך השנים לא פנה אליו התובע בדרישה לפרוע את כספי ההלוואה הנטענת והמוכחשת (סע' 23 לתצהיר האמור). התובע לא השמיע כל טיעון עובדתי כאמור לעניין המועד בו פנה (אם בכלל) לנתבע בדרישה לסילוק ההלוואה, על מנת להעמיד את מועד הגשת הבקשה לביצוע השטר על ידו, במבחן הסבירות- כשהנטל בעניין זה כאמור מוטל על כתפיו של התובע.
26.אף אם אניח לטובת התובע, כי לטיב וסוג היחסים ששררו בינו לבין הנתבע יש השלכה על מתן ההודעה, הרי הדבר יכול להישמע לעניין אופי מתן ההודעה, אך לא למועדה, ושומה היה עליו להביא גרסה עובדתית סדורה בנושא זה. חלוף תקופה כה ארוכה בת כעשרים שנה עד למועד פתיחת ההליך בהוצאה לפועל, בשים לב למכלול השיקולים שמניתי לעיל, מצדיק דחייתה של התובענה מחמת התיישנות, או למצער, מחמת שיהוי כה ניכר בהגשה (השוו: ת"א 1260/04 שטרית נ' זינו,( ניתן ביום 22.07.11); תא"ק 42560-01-14 יוסף נ' מרסלו (ניתן ביום 12.08.14); ת"א 5952-07-11 נווה שלום כפר שיתופי בע"מ נ' דאוד (ניתן ביום 14.03.12); תא"מ 50759-12-15 יעל ברוך נ' כלל פנסיה וגמל בע"מ (החלטה מיום 9.5.16)).
27.בכך לא תם דיוננו ויש להידרש גם בלענת התובע אשר נסמך על סעיף הוויתור על ההתיישנות המופיע בסעיף 3 לכתב ההתחייבות. אכן, עיון בכתב ההתחייבות מעלה, שהוא כולל וויתור כללי וגורף על תחולת חוק ההתיישנות על ההתחייבות שנטל הנתבע על עצמו (הנטענת והמוכחשת). על כן, נשאלת השאלה, האם יש בהוראת סעיף 19 לחוק ההתיישנות, על מנת לסייע בידיו של התובע בהדיפת טענת ההתיישנות? לשון סעיף 19 לחוק ההתיישנות קובעת כי "רשאים בעלי הדין להסכים, בחוזה נפרד בכתב, על תקופת התיישנות ארוכה מן הקבועה בחוק זה, ובתביעה שעניינה אינו במקרקעין- גם על תקופת התיישנות קצרה מן הקבועה בחוק זה, ובלבד שלא תקצר משישה חודשים". בפסק הדין המנחה באשר לפרשנותה של הוראת סעיף 19 הנ"ל, ע"א 113/69 חתמי נ' רמי לב (ניתן ביום 27.10.1969 – להלן: "עניין חתמי"), נפסק כי רצון הצדדים לשינוי תקופת ההתיישנות החוקית ייעשה "בחוזה נפרד בכתב" הן במצב שבו מדובר על קיצורה והן במצב שמדובר על הארכתה.
28.אלא שהדין מבחין בין הארכה או קיצור של תקופת ההתיישנות לבין ביטולה כליל. בעניין חתמי הנ"ל בו נדון בהרחבה סעיף 19 לחוק ההתיישנות נקבע, כי כאשר המחוקק איפשר לצדדים, מכוח סעיף 19, להתנות על תקופה שהיא ארוכה או קצרה יותר, מזו הקבועה בחוק, כי אז ברור, ראשית, שהוא קבע שהחוזה על כך חייב להיערך באופן נפרד מההסכם העיקרי, שנעשה ביניהם ואשר בו נקבעה הזכות המהותית, שהיא נשוא התביעה הנדונה, ומכאן שתנאי זה לא נתמלא אם החוזה בדבר הארכת תקופת ההתיישנות או קיצורה רק אוזכר בהסכם העיקרי, הגם שאין אנו אומרים שמן הנמנע כי חוזה ההתיישנות ייערך על אותו גיליון נייר המכיל את ההסכם העיקרי, ובלבד שייערך בנפרד ממנו. שנית, גם ברור שהתכוון המחוקק, כי חוזה ההתיישנות ייעשה בצורה המגלה באורח חד משמע, כי הוא מחייב, באשר לתקופת ההתיישנות, הנזכרת בו, את הצד שנגדו יטענו כי תביעתו התיישנה, מכוח החוזה והדרך להבטיח זאת היא על ידי "השגת חתימתו של אותו צד" כאשר הפירוש שיינתן הוא קפדני.
29.הנה כי כן, הפסיקה הוסיפה וקבעה עוד תנאים לקיומו של החריג הקבוע בסעיף 19 והם: החוזה צריך להיות חוזה של ממש וצריך שיהיה חתום על ידי שני הצדדים לו, ובעיקר על ידי הצד המוחל ומאריך את תקופת ההתיישנות, וכי החוזה צריך להיות נפרד עם חתימות נפרדות של כל אחד מהצדדים (ראו עוד: ע"א 270/75 רמד נ' חברת ווסטציסטר, (ניתן ביום 28.08.1975); ת"א (מח'- ת"א) 7834-10-12 ביטון נ' איתנית- מוצרי בניה בע"מ (ניתן ביום 27.10.13)).
30.מכאן למקרה שלפנינו, ניתן לומר כי לא התקיים האלמנט הנוסף שנקבע בסעיף 19 שלעיל, הקובע רשות להסכים על הארכת תקופת ההתיישנות או קיצורה. הדרישה היא להסכמה על פרק זמן מסוים, ולא כך במקרה שלפנינו כשמדובר בוויתור גורף על תחולת חוק ההתיישנות, אשר משמעותה ביטולה הגורף של תקופת ההתיישנות כליל, כך שהתביעה לא תתיישן לעולם, דבר המרוקן מתוכן את עיקרון התיישנות התביעות ובכך לא נשמרים שלושת הטעמים שהוכרו בפסיקה שעקרון ההתיישנות בא לשמר, הן לעניין שמירת הראיות ההגינות כלפי החייב לשחרורו מסכנת תביעה בשלב מסוים, הן מהטעם הנוסף הנוגע למהירות התנועה והחיים וידיעת הזכויות והחובות של החייב עצמו; והן מהטעם של הוויתור או המחילה בשל חלוף הזמן (השוו: ת"א 3473/09 בנק ירושלים נ' רז רענן (ניתן ביום 9.1.2013)).
31.נסיבות המקרה הנדון, חלוף השנים הרבות (כ-20 שנה) וכלל האלמנטים עליהם הצבעתי לעיל, מעוררים ספק כבד באשר ליכולתו של הנתבע להתגונן כראוי מפני התביעה דנן, המוגשת כאמור שנים רבות לאחר מועד פירעון השיק מושא ההלוואה (הנטענת והמוכחשת), כאשר אין בפניי כל הנמקה הגיונית ועניינית להתנהלות התובע משך השנים הללו.
32.סיכום האמור לעיל - דין הבקשה לסילוק התביעה מחמת התיישנות להתקבל וכפועל יוצא מכך אני מורה על דחיית התביעה מחמת התיישנות. התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,500 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לידיו, שאם לא כן, יישא הסכום האמור הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.
33.המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ו אדר ב' תשע"ט, 02 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.
