לפניי בקשת רשות להתגונן.
הורתו של ההליך שלפניי בבקשה לביצוע שטר, לפי הוראת סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים (תיק מס' 517541-12-15), ביום 17.12.2015, בגין שיק שמספרו: 5000910 (מועד פירעון 04.01.2015) על-סך של 5,800 ₪ אשר הופקד לפקודת המשיבה, כאשר ביום 18.05.2016 הוגשה התנגדות נשוא ההחלטה דנן.
על פי הנטען בתצהירו של המבקש אשר צורף להתנגדותו, ביום 04.01.2015 וידא מול בעלי המשיבה, כי המשיבה מספקת גם סולר נקי, שכן המבקש ביקש לקבל סולר נקי בלבד ללא כל תערובת של תחליפי סולר. בעלי המשיבה השיב בחיוב וטרם הזרמת הסולר למיכל של המבקש הציג בפניו את הסולר. המבקש הסכים לכך ותמורת הדלק משך לטובת המשיבה את השיק נשוא התביעה. ואולם, תוך כדי מילוי המיכל המבקש שם לב לנוזל שחור שיוצא מהחיבור בין צינור הכניסה למיכל ובין צינור ההזנה. כאשר נשאל מנהל המשיבה לפשר הדבר, השיב כי אלה שאריות מהספקה קודמת והמשיך להזרים למכלו של המבקש אלף ליטר. דא עקא, כי באותו ערב, כאשר ניסה המבקש להדליק את ההסקה בביתו, מבער ההסקה לא נדלק למרות שהיה תקין לחלוטין. מבדיקת הדלק שנותר בצינור המילוי הבחין המבקש בנוזל שחור שלא תאם כלל את מה שהציג לו בעלי המשיבה. כך, טוען המבקש, כי בעלי המשיבה רימה אותו ביודעין תוך שהזרים לו נוזל שחור שלא הזמין. לאחר ששוחח המבקש עם בעלי הנתבעת, הבטיח האחרון לשאוב חזרה את הנוזל השחור ולספק לו סולר נקי, ואולם לא עשה כן. משכך ומשלא קיבל המבקש את המוצר שהזמין, טוען הוא לכישלון תמורה מלא, ולכן אין מקום לדידו לגבות השיק.
בדיון שהתקיים לפניי ביום 28.06.2017 נחקר המבקש על האמור בתצהירו. בעדותו בפניי חזר המבקש על עיקר גרסתו כפי שנטענה בתצהירו והוסיף, כי ביקש למלא מיכל של אלפיים ליטר בסולר נקי, כאשר המיכל הרלוונטי היה חדש יחסית כשנעשה בו שימוש מועט קודם לכן. דא עקא, שכאשר שם לב המבקש, כי ישנה נזילה בין הצינור למיכל וראה את הנוזל השחור, ביקש שהכמות תפחת לאלף ליטרים בלבד. המבקש הציג ראיה, כי עוד הוסיף המבקש, כי עסקינן בחומר הנחזה לסולר במצב כה לא נקי עד כי לא ניתן לכנותו סולר. המבקש הגיש תעודת בדיקה מס' 3108/17 מאת המכון הישראלי לאנרגיה וסביבה ממנה עולה, כי החומר עכור ואינו עומד בדרישות התקן לסולר הסקה לטווח זיקוק.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את הצדדים, אני סבור שיש לקבל את ההתנגדות, מהטעמים שיפורטו להלן.
הלכה היא, כי בית המשפט ייעתר להתנגדות באם מצא כי ישנם סיכויי הגנה, ולו קלושים (ראה ההלכה כפי שסוכמה בע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (פורסם בנבו, 09.12.2009). בקשת הרשות להתגונן, או ההתנגדות בענייננו, הינה משוכה טרומית, ועל כן הנטל על המבקש להתגונן הוא קל – כל אימת שיש בתצהיר להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, הבקשה תתקבל (ע"א 248/89 החברה הכללית למוזיקה נ' Warner, פ"ד מו(2)273 ,277 (1992)). בשל הפרת האיזון הדיוני במסגרת ההליך, בית המשפט לא ישקול שיקולי מהימנות ואך יבדוק האם טענות ההגנה, שהינן בחזקת אמת, יכולות להקים הגנה בפני התביעה.
טוען המבקש לכישלון תמורה מלא משסופק לו חומר הנחזה להיות סולר ואולם לא כך היה הדבר. אין למעשה מחלוקת, כי הצדדים לשטר הם צדדים קרובים שהתקיימה ביניהם עסקה אחת. כך, מאפשר הדבר למבקש להעלות כנגד המשיבה כל טענת הגנה חוזית גם כנגד התביעה השטרית, לרבות הטענה שהועלתה לכישלון תמורה מלא (ראו למשל: רע"א 6250/98 Nordland Papier AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע"מ, פ"ד נג(2) 274 (1999)). ודוק, הלכה היא, שטענה בדמות כישלון תמורה מלא יכולה להוות הגנה מפני תביעה שטרית (ראה: ע"א 192/63 כדורי נ' הלר, פ"ד יח(1) 144 (1964)). יוצא אפוא, כי מעדות המבקש ומתצהירו ולאחר שהובררו מהם פרטי עסקת היסוד, עליהם לא חלקה המשיבה, עולה שסופק למבקש חומר מאת המשיבה, אם כי ישנה מחלוקת בין הצדדים אשר לסוג החומר שסופק. המחלוקת, איפוא, הנטושה בין הצדדים הינה ברובה עובדתית שלצורך הכרעה בה יש לשמוע גרסאות הצדדים, לבחון את מהות עסקת היסוד ביניהם ולבחון האסמכתאות בדבר טיב החומר שקיבל המבקש, האם תאם למה שהזמין והאם המשיבה עמדה בהתחייבותה כלפיו, כאשר ככל ועמדת המבקש תתקבל – יהא בטענתו להקנות לו הגנה מלאה בפני התביעה. זאת, לאחר שמצאתי, כי המבקש פירט כנדרש את טענת הגנתו, בשים לב לראיה שצירף להוכחת טענה זאת של כישלון תמורה מלא, הלוא היא תעודת הבדיקה מהמכון הישראלי לאנרגיה. יובהר עוד, כי המבקש הציג דוגמאות של החומר והצהיר כי החומר עדיין מצוי בידיו וניתן אף בידי התובעת לערוך בדיקת מעבדה מטעמה.
בידוע, נטל ההוכחה המוטל על שכמו של הנתבע מצומצם ביותר בשלב הבקשה לרשות להגן, ואין הוא חייב להראות כיצד יוכיח את הגנתו, וכיצד יבסס את הגרסה העובדתית הנטענת בבקשתו. גם בית המשפט אינו אמור בשלב זה לשקול את מהימנות המבקש או לקבוע ממצאים בעניין הגנתו הנטענת (א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית, בעמ' 402).
הואיל וטענות המבקש לכישלון תמורה מלא עשויות להקנות לו הגנה לכאורה בפני התביעה, והואיל ואין פוסלים בשלב זה טענה רק בגין סוגיות הכרוכות בהוכחתה, והואיל ובקשת רשות להתגונן תידחה רק מקום בו הוכח כי אין כל סיכויי הגנה, או באם גרסת המבקש קרסה לאחר חקירה נגדית, (ראה: ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 25.11.93)), אני מורה על קבלת בקשת הרשות להתגונן.