תפוז שליחויות בע"מ נ' וינמן

לפני 2 בקשות:

1. האחת היא לתיקון כתב התביעה שהוגש כטופס "בקשה לביצוע שטר" בלשכת ההוצאה לפועל.

2. השניה היא להעברת מקום הדיון לבית המשפט במחוז מרכז.

3. לענין הבקשה הראשונה - מדובר למעשה ב"תשובה" לבקשת הרשות להתגונן שהוגשה על ידי הנתבעת.

4. דבר זה ניתן ללמוד מהעובדה שהתובעת מציינת פרטים שלא היתה לה סיבה לציינם בכתב התביעה המקורי ולא הייתה מציינת אותם אילמלא העלתה אותם הנתבעת לראשונה. לדוגמה היא מתייחסת לתשלום שבוצע כביכול על ידי הנתבעת באמצעות כרטיס אשראי באמרה שמדובר בפרעון חשבוניות שאינן קשורות לשיקים שחוללו על ידי הנתבעת. דוגמה נוספת: התייחסותה לכך שסכומי חלק מההמחאות זהים.

5. נכון אמנם שהתובעת מתייחסת גם לעובדות שלא צויינו על ידי הנתבעת, לדוגמה שיק הבטחון שהנתבעת אינה מזכירה ותשלום בסך 8,044 ₪ שאף אותו לא מצאתי כי הנתבעת מזכירה בהתנגדותה, אולם ככלל כל תוכן הבקשה לתיקון כתב התביעה מהווה ומנוסח כתגובה לאמור בהתנגדות, לרבות התשובה לבקשה להעברת מקום הדיון.

6. התובעת אף מבקשת כי אם לא תינתן לה האפשרות לתקן את כתב התביעה יהווה כתב התביעה המתוקן תשובה להתנגדות.

7. הנתבעת טוענת בתשובה כי כתב התביעה הוגש שלא כדבעי, שכן לא מולא בו סעיף 6 לטופס הבקשה לביצוע, המפרט את עילת התביעה. היא מצטטת לעניין זה את ע"א 146/85 גמליאל נ. מנורה (חלקו הראשון של הציטוט אינו ציטוט ישיר מפסק הדין אלא פראפרזה שלו, אך החלק השני, המתחיל במלים "הוגשה הבקשה" – מהווה ציטוט ישיר של פסק הדין).

8. ראשית הזכירה הנתבעת פסק דין זה על מנת להצדיק מתן רשות להתגונן ולאחר מכן היא נוקטת בטענה זו גם לשם הדיפת בקשת התובעת לתקן את כתב התביעה.