לד אביבים בע"מ נ' סמרה

לאחר עיון בטענות ב"כ הצדדים להלן החלטתי:

1. המשיבה הגישה כנגד המבקשת בקשה לביצוע שטר שהוא שני שקים על סך 30,000 ₪ ו- 35,000 ₪ משוכים מחשבונה של המבקשת לפקודת המשיבה.

שני השקים חוללו בהעדר כיסוי מספיק.

לטענת המבקשת מדובר בשני שקים שניתנו כהחזר בגין הלוואות שקיבלה המבקשת מאת המשיבה ושיק בטחון להבטחת פירעונן.

לטענת המבקשת ההלוואות נפרעו.

במעמד הדיון לא הכחישה המשיבה, באמצעות בא כוחה, כי אכן השיקים נמסרו במסגרת הלוואות שניתנו למבקשת וההסבר שניתן לאי צירוף הסכמי ההלוואות לבקשה לביצוע השטר, בניגוד להוראת סעיף 8 בחוק הלוואות חוץ בנקאיות התשנ"ג-1993 (להלן: "החוק"), הוא כי עו"ד אחר ייצג את המשיבה עת הוגשה הבקשה לביצוע וכי הפגם ירפא באמצעות הגשת הסכמי ההלוואות לתיק בית המשפט.

לפיכך, הותר למבקשת לתקן את תצהירה לאחר הגשת הסכמי ההלוואות.

אלא שבדיעבד, הסתבר כי חיפושיה של המשיבה אחר הסכמי ההלוואות העלו חרס וטרם נמצאו ולכן עתר ב"כ המשיבה לאפשר למשיבה להגיש תצהיר מפורט מטעמה בצירוף ראיות המעידות על נסיבות מתן ההלוואות במקום הסכמי ההלוואות.

2. עסקינן בהליך של מתן רשות להתגונן למבקשת.

בשלב זה של הדיון אין המשיבה רשאית להגיש ראיות בטעמה. הגשת תצהיר וראיות הוא הליך המתנהל לאחר מתן רשות להתגונן למבקשת.

אומנם המבקשת נדרשה לתקן את תצהירה בכל הנוגע לדרכי פירעון ההלוואות אך בשלב זה של הדיון התברר כי התביעה הוגשה על ידי המשיבה שלא כדין ועל כן חלה הוראת סעיף 10(ד) לחוק הקובעת כי בית המשפט אליו הועבר הליך ביצוע השטר ידון בענין כאילו הגיש הלווה בקשה לבית המשפט לביטול חוזה ההלוואה או תנאי בו, או לשינוים, כאמור בסעיף 9 לחוק.

די באמור לעיל על מנת ליתן למבקשת רשות להתגונן.

למעשה נדרשת המשיבה לתקן את כתב תביעתה ולהתאימו לדרישות החוק וכך קמה למבקשת הצדקה להגשת כתב הגנה בהתאם.

הנני להעיר כי טענת ב"כ המשיבה לפיה יש לראות בהלוואות שניתנו כהלוואות לתאגיד – אין לה בסיס משפטי או עובדתי.

המבקשת אינה תאגיד וגם אם בקשה לסייע לבעלה לאחר שהחברה שבבעלותו נכנסה לחדלות פירעון, אין פירושו של דבר כי הלווה הוא תאגיד שהוראות החוק אינן חלות עליו.

זוהי מסקנה רחוקה מדי לפרשנות החוק.