ת"ט 9357-11-15 סיטונאות בנימינה בע"מ נ' אדרי

בעניין: התנגדות לביצוע שטר ובקשה להארכת מועד

1.ביום 30.7.15 הגישה התובעת לביצוע בלשכת ההוצל"פ שטר ע"ס 69,274 ₪ אשר נמשך מחשבונו של הנתבע לפקודת התובעת וחולל בציון אכ"מ.

2.לפי נתוני תיק ההוצל"פ בוצעה מסירה מלאה של האזהרה לנתבע ביום 3.8.15.

3.ביום 28.10.15 הגיש הנתבע באמצעות בא כוחו התנגדות ובקשה להארכת מועד. (להלן "ההתנגדות המקורית"). הנתבע טוען כי שכר מהתובעת ומחב' י.כ. פלסט מבנה בבנימינה הקרוי פאב בנימינה וקיבל אופציה להמשיך לשכור את הפאב לשנתיים נוספות מיום 1.7.15 עד 30.6.17. הנתבע טוען כי לאחר שהודיע במועד הקבוע בהסכם על מימוש האופציה , הופעלו עליו לחצים שהפכו לאיומים, אלימות מילולית ואלימות פיזית. הנתבע טוען כי הגיש תלונה במשטרה אך בשלב מסויים נאלץ, תחת האלימות , לפנות את הפאב. הנתבע טוען כי פנה למשרד עו"ד כדי שיגיש תביעה בגין ההפסדים הכספיים שנגרמו לו בחודשים האחרונים להפעלת הפאב ועקב אי מימוש זכותו להפעלת הנכס. האיחור בהגשת ההתנגדות הוסבר בבעיות רפואיות משמעותיות של ב"כ הנתבע שהחלו ביום 17.9.15.

4.ביום 6.12.15 הוגשה תגובת התובעת להתנגדות המקורית. בהתאם להחלטתי מיום 6.12.15 נדרש הנתבע להשיב לאמור בתגובה תוך 20 יום ממועד קבלתה. הנתבע לא הגיש תשובה לתגובה , אבל הגיש בקשה למתן אורכה לתיקון ההתנגדות. במסגרת ההתנגדות המתוקנת ניתן פירוט טוב יותר של הטענות הכלליות שהועלו בהתנגדות וצורפו מסמכים לתמיכה בטענות הנתבע.

5.בהחלטתי מיום 16.2.16 ניתנה אורכה להגשת התנגדות מתוקנת עד 15.3.16 והנתבע חויב בהוצאות התובעת בסך של 1,000 ₪.

6.ביום 15.3.16 הוגשה התנגדות מתוקנת וביום 17.3.16 הוגש תצהיר לתמיכה בהתנגדות זו. במסגרת ההתנגדות המתוקנת מפרט הנתבע טוב יותר את הטענות כפי שהועלו במסגרת הבקשה לתיקון ההתנגדות. נטען כי התובעת שיווקה סחורה לפאב בנימינה המופעל מנכס המצוי בבעלות חב' י.כ. פלסט בע"מ (להלן "החברה"). נטען כי מפעילי הפאב צברו חוב בסך של כמאה אלף ₪ לתובעת. הנתבע טוען כי בעבר עבד עם התובעת בהיותו בעלים של פאב בישוב קציר. נטען כי לטובת הפעלת הפאב בקציר הפקיד הנתבע המחאת ערבון בידי התובעת. הנתבע טוען כי מכר את זכותו בפאב בקציר והתובעת ידעה על כך. נטען כי כיוון שהתובעת היתה במצוקה כספית מול השוכרים הקודמים של הפאב, החליטה התובעת לחמוד את כספו של הנתבע בשיטת השלבים. בשלב הראשון הציעה התובעת לנתבע להפעיל את הפאב בבנימינה במקום בעלי החוב בתנאי שישלם לה סכום חד פעמי של שבעים אלף ₪ כדמי יציאת המפעילים הקודמים / מזעור חובם כלפי התובעת. נטען כי הנתבע היה מוכן לקבל הצעה זו ובלבד שתהיה לו אופציה להפעיל את הפאב שנתיים נוספות מעבר לשנה הראשונה והתובעת שכנעה את החברה להסכים לתת לנתבע אופציה שכזו. לתמיכה בטענות אלה צורף הסכם שכירות חתום בין החברה לבין התובעת והסכם שכירות לא חתום בין התובעת לבין הנתבע. הנתבע טוען כי העביר במסגרת ההסכם המחאה בנקאית ע"ס של שלושים אלף ₪ כערבון במקרה בו לא ישולם שכה"ד. הנתבע טוען כי בתקופה של כארבעה חודשים העביר לתובעת סך של 147,679 ₪ בהפקדות שהעתקן צורף ובנוסף את אותה המחאה בנקאית בסך של שלושים אלף ₪ ולכן נותרו לזכותו 5,439 ₪ לטובת רכישת משקאות מהתובעת. הנתבע טוען כי השלב השני בתוכנית השלבים הוא הכנת הקרקע כדי להפטר ממנו ע"י הליך לפינוי המושכר. נטען כי לשם כך הבליעה התובעת את תשלום שכה"ד שבוצע מראש בשלל חשבוניות שאינן כוללות הפרדה בין תשלום עבור סחורה ובין תשלומי שכ"ד. הנתבע טוען כי בשלב מסויים הבין שהוא במצוקה, פנה לקבלת ייעוץ והונחה לתעד כל שיחה. הנתבע מצרף במכוון חלק מהתמלילים של השיחות אותן הקליט. ב"כ הנתבע מסביר כי הוא מבקש חיסיון על חומרים שישמשו אותו בדיון ההוכחות על מנת שהתובעת לא תתקן את גרסתה בהתאם לחומר המצוי בידי הנתבע. נטען כי אותם תמלילים חלקיים תומכים בטענותיו לפיהן התובעת לא עשתה הפרדה בחשבוניות למרות שהוזהרה ע"י אמיר, שבדק אפשרות להצטרף כמפעיל של הפאב, כי עליה לעשות כן. הנתבע טוען כי השלב השלישי בתוכנית הוא להפטר מהנתבע. נטען כי בשלב זה לאחר שהתובעת קיבלה את כספה, המשך העסקה לא היה כדאי עבורה והיא עשתה כל שביכולתה כדי לסלק את הנתבע מהפאב. הנתבע טוען כי לאחר שהיה חשוף לאיומים ואלימות , נאלץ לעזוב את הפאב בלית ברירה. הנתבע טוען כי השלב הרביעי כלל הגשת תביעה לפינוי מושכר ובקשה להטלת עיקולים טרם מסירת האזהרה בתיק ההוצל"פ נשוא תיק זה. נטען כי במסגרת הליכים אלה טענה התובעת כי הנתבע לא משלם שכ"ד מחודש 2/15 , למרות שנציג של התובעת הוקלט מודה כי דמי השכירות שולמו עד יוני או יולי 2015. הנתבע טוען כי לאחר שהתובעת ראתה שביהמ"ש וההוצל"פ מקבלים את כל בקשותיה, הוצג השטר לפרעון למרות שהתובעת ידעה כי החשבון ממנו נמשך השטר , נסגר. במישור המשפטי טוען הנתבע כי השטר הוא שטר בטחון והתובעת לא הוכיחה כי התקיים התנאי המתלה המצדיק את פדיונו. עוד נטען כי התובעת פעלה בחוסר תום לב וכן עשתה עושר ולא במשפט.

7.ביום 14.4.16 הוגשה תגובת התובעת להתנגדות המתוקנת. נטען כי יש לדחות את ההתנגדות המתוקנת על הסף שכן ישנו פער עצום בין שתי ההתנגדויות, בניגוד לאמור בסעיף 14 של ההחלטה מיום 16.2.16, במסגרתו ניתנה לנתבע אפשרות להגיש תצהיר בנוסח של ההתנגדות המתוקנת , שצורפה לבקשה לתיקון ההתנגדות. עוד נטען כי מימוש האופציה מותנה בהסכמת התובעת, אשר בחרה שלא להאריך את השכירות בינה לבין החברה והודיעה על כך לנתבע כבר ביום 8.3.15. נטען כי הנתבע צבר חוב כלפי התובעת בגין סחורה שרכש ממנה בסך של 40,000 ₪ ובנוסף חדל לשלם את דמי השכירות בחודש 2/15. נטען כי בכרטסת של התובעת אפשר לראות הפרדה מוחלטת בין חובות עבור שכירות לבין חובות עבור הזמנת משקאות. נטען כי תביעת הפינוי הסתיימה לאחר שהנתבע פינה את הנכס וביהמ"ש פסק הוצאות לטובת התובעת, אותן הנתבע לא טרח לשלם. עוד מודגש כי הנתבע לא שילם את ההוצאות שנפסקו לחובתו בהחלטה מיום 16.2.16. נטען כי הנתבע מבצע מקצה שיפורים בניסיון למשוך זמן ולסכל את ההליכים בהוצל"פ לצורך הברחת נכסים. נטען כי הגרסה של הנתבע מצוצה מהאצבע שכן אין לתובעת כל אינטרס לגרום לנתבע לעזוב את הפאב אם הוא משלם בזמן את דמי השכירות ואת התשלום בגין המשקאות שהוא מזמין מהתובעת. נטען כי לא ברור הקשר שעושה הנתבע בין התקיפה אותה חווה בפאב שלו לבין סיום תקופת השכירות. נטען כי התמליל המגמתי והחלקי שצירף הנתבע מלמד כי אין ממש בטענות ההגנה שלו. לפיכך נטען כי יש לדחות את ההתנגדות ולחילופין להתנות את קבלת ההתנגדות בהפקדת הסכום הנקוב בשטר בקופת ביהמ"ש.