פסק דין
זו תביעה לתשלום דמי השכרת רכב וכן לתשלום בגין נזקים שנגרמו לרכב אותו השכירה התובעת.
עיקרי העובדות
התובעת הינה חברה להחכרת רכב ובמועדים הרלבנטיים לתביעה היתה הבעלים של כלי רכב שונים שהושכרו לטענתה לנתבע.
ביום 8.9.09 חתם הנתבע על הסכם השכרת רכב מהנתבעת, בו שכר מתובעת רכב מ.ר. 4604269 לתקופה שמיום 8.9.09 ועד 1.2.10. על-פי הסכם זה, התחייב הנתבע בתשלום דמי השכירות וכן בתשלום נזק שייגרם לכלי הרכב עד לסכום של 600 דולר (להלן: "הסכם השכירות הראשון"). בהסכם זה נרשם כנהג נוסף מר דורון אהרון חמו (להלן: "הנהג הנוסף"), שהינו גיסו של הנתבע.
בתנאי ההסכם המופיעים בצדו השני של העמוד נקבע בסעיף 34, כי בכל מקרה של החלפת רכב במהלך תקופת השכירות ו/או של הארכת תקופת השכירות, יונפק לשוכר חוזה מעודכן חדש, וחתימת השוכר על חוזה ההנפקה הראשוני תחייבו אף ביחס לכל חוזה חדש שיונפק עבורו כאמור. יצוין, כי בעמוד הראשון של ההסכם מעל חתימת הנתבע נאמר כי השוכר מאשר שקרא את התנאים משני צידי ההסכם וכי הוא מסכים להם.
ביום 1.2.10 הושב הרכב לידי התובעת והונפק הסכם שכירות שני וביום 2.3.11 הונפק הסכם שכירות שלישי לרכב מ.ר. 4360870 לתקופה בת חודש ימים (להלן: "הסכם השכירות השלישי"). אף הסכם זה הוארך מעת לעת.
הסכמי השכירות השני והשלישי אינם חתומים על ידי הנתבע, כי אם על ידי הנהג הנוסף בלבד.
אין מחלוקת כי הרכב אשר הושכר על ידי הנתבע שימש את הנהג הנוסף, שהינו גיסו של הנתבע. כך גם אין חולק כי דמי השכירות שולמו בפועל על ידי הנהג הנוסף.
טענות התובעת
התובעת טוענת כי עסקת השכירות הראשונית היא עסקת שכירות שנמשכה באופן רצוף עד ליום 6.9.11, במהלכה שולמו דמי השכירות כסדרם כמעט עד לתום התקופה וכי התובעת התבקשה להוציא חשבוניות על שם עסקו של הנתבע. נוכח החלפת הרכב במהלך התקופה, הונפק הסכם נוסף בו רשום שהסכם זה הוא על בסיס ההסכם הראשוני. כך גם סעיף 34 להסכם השכירות הראשון קובע כי במקרה של החלפת רכב במהלך תקופת השכירות או הארכת תקופת השכירות, יונפק לשוכר חוזה חדש מעודכן וחתימת השוכר על חוזה ההשכרה הראשוני תחייבו אף ביחס לכל חוזה חדש שיונפק עבורו. התובעת טוענת כי דרך זו של עסקאות מקובלת ונעשית כדבר שבשגרה במיוחד כאשר מדובר בעסקאות ארוכות טווח הנעשות עם עסקים, כאשר בעל העסק חותם על ההסכם הראשוני ואילו עובדי העסק נרשמים כנהגים או שוכרים נוספים. במקרה זה, הנתבע חתם כשוכר והוא מחויב בכל החלפת רכב שהחליף הנהג ועל כן לא היה צורך להשיג את חתימתו על ההסכמים הנוספים. יתר על כן, החשבוניות הוצאו על שם עסקו של הנתבע והוא היה מודע היטב להתקשרות.
לטענת התובעת, עם סיום תקופת השכירות, התברר כי הנתבע נמנע מלשלם דמי שכירות לתקופה שמיום 30.6.11 ועד 6.9.11 בסך של 4,271 ₪ כולל מע"מ. עוד התברר כי לרכב מ.ר. 436070 נגרם נזק המחייב תשלום על ידי הנתבע. נזקי הרכב הוערכו על ידי שמאי בסך של 4,568 ₪ וכן נשאה התובעת בתשלום שכ"ט שמאי בסכום של 527 ₪. לטענת התובעת, סכום חובו של הנתבע עומד על סך של 9,641 ₪ במועד הגשת התביעה. במהלך הדיון הסכימה התובעת להעמיד את הסכום בגין הנזק הרכב שנגרם לרכב על סכום גובה ההשתתפות העצמית הקבוע בהסכם בסך של 3,744 ₪.
טענות הנתבע
הנתבע מודה כי התקשר עם התובעת ביום 8.9.09 בהסכם להשכרת רכב מ.ר. 4604269 לתקופה של חודש ימים וכי ההסכם הוארך עד ליום 01.2.10. לטענתו, הסכם השכירות הראשון בוטל עם החזרת הרכב לידי התובעת ביום 1.2.10.
עוד טוען הנתבע, כי חתם על ההסכם כערב לחובות הנהג הנוסף על-פי הסכם השכירות וכי חתם רק על העמוד הראשון של ההסכם אך לא הסכים לתנאים המופיעים על גבי העמוד השני של ההסכם.
כן טוען הנתבע, כי ביום 2.3.11 מסרה התובעת לידי הנהג הנוסף רכב מ.ר. 4360870, כאשר לא היה מודע לכך. בנוסף, התובעת, ללא רשותו, השתמשה בפרטי כרטיס האשראי שלו כעירבון להתחייבויותיו בהסכם השלישי. כאשר פנתה התובעת לנתבע כשבועיים לפני תום תפוגת כרטיס האשראי, ודרשה מהנתבע להעביר את פרטי כרטיס האשראי, הודיע לה הנתבע כי הוא מסרב להתקשרות. כך, מימש הנתבע את זכותו לביטול העסקה המתמשכת. לטענת הנתבע, הסכומים הנתבעים מבוססים על אירועים אשר התרחשו בתקופת ההסכם השלישי, אשר הנתבע אינו חתום עליו ואף לאחר שפג תוקפו של כרטיס האשראי של הנתבע בחודש 06/11.
הנתבע מוסיף וטוען כי ההסכם ממנו מנסה התובעת להיבנות הוא הסכם בלתי חוקי, שכן התובעת היא חברת החכר ובהתאם לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעות סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב), תשמ"ה-1985 (להלן: "הצו"), החכר רכב מוגדר כהשכרה לתקופה שלא תפחת משישה חודשים. מכאן, שהתובעת אינה רשאית להשכיר רכב לתקופה קצרה משישה חודשים, כאשר הסכמי ההתקשרות נשוא התביעה נקצבו לתקופה של חודש ימים והוארכו מעת לעת בתנאי שכירות חודשית.
עוד טוען הנתבע, כי סעיף 40 לצו קובע כי תנאי להשכרת הרכב הוא כי השוכר מחזיק ברשיון נהיגה תקף. ואולם, התובעת לא טרחה לדרוש את רשיון הנהיגה של הנתבע, וזאת כאשר תוקף רשיון הנהיגה של הנהג הנוסף פג ביום 5.2.10. כך גם לא מילאה התובעת אחר הוראת סעיף 44 לצו המחייבת אותה לרשום ברשיון הרכב את הגבלת היותו שכור או חכור.
דיון והכרעה
אין מחלוקת כי הנתבע חתום הסכם השכירות הראשון בלבד וכי לא חתם על הסכם השכירות השלישי. ואולם, לטענת התובעת עסקת השכירות הראשונית היא עסקת שכירות שנמשכה באופן רצוף עד ליום 6.9.11, במהלכה שולמו דמי השכירות כסדרם כמעט עד לתום התקופה וכי התובעת התבקשה להוציא חשבוניות על שם עסק של הנתבע. נוכח החלפת הרכב במהלך התקופה הונפק הסכם נוסף בו רשום שהסכם זה הוא על בסיס ההסכם הראשוני.