פלונית נ' אלמונים

עניינה של החלטה זו הוא עתירת המבקשת לביטול צו קיום צוואת אם הצדדים המנוחה, ... ז"ל, אשר הועברה לדיון בבית משפט זה ע"י הרשם לענייני ירושה.

רקע כללי

אין חולק, כי ביום 25.05.2018 התכנסו הצדדים במשרדו של עו"ד ... ובמעמד זה נחתם על ידיהם מסמך הנושא כותרת "הסכמה לצו קיום צוואה אחר עזבון המנוחה ... ולרישום נחלה ... במושב ... ע"ש ..." (להלן: "כתב הוויתור"), במסגרתו הוצהר על ידם, כי הם מודעים לקיומה של צוואת המנוחה לפיה מלוא זכויותיה במשק ... במושב ... (להלן: "המשק") יונחלו למשיבה 1, וכי הם מסכימים לקבוע בה. כן צוין, כי הסכמה זו שלהם היא סופית ובלתי הדירה. כל ילדי המנוחה, למעט המשיבה 1 חתמו על כתב הוויתור וחתימתם אומתה ע"י עו"ד ...

בהמשך לזאת ניתן ביום 30.07.2018 ע"י הרשם לענייני ירושה צו לקיום צוואת המנוחה מיום 10.02.2013 (להלן: "צוואת המנוחה"), במסגרתה ציוותה היא מלוא עיזבונה למשיבה 1 ובנוסף ציוותה כי תינתן זכות מגורים אישית במשק לשניים מילדיה – המשיבים 2 ו-3 עד אריכות ימיהם.

ביום 14.08.2018 נרשמו הזכויות במשק על שם המשיבה 1.

מאז חודש מרץ 2020 מנהלים הצדדים הליכים שונים בבית משפט זה הנסובים סביב הזכויות במשק:

א-תמ"ש 19370-03-20 - תביעה לצווי מניעה קבועים שהוגשה ע"י המשיבים 1 ו-2 כנגד אחיהם בנוגע לכניסה אל המשק והשימוש בו.

ב-תמ"ש 24818-05-20 - תביעה לסעד הצהרתי שהוגשה ע"י המשיב 3 לפיו הוא בעל הזכויות במשק מכוח מינויו כבן ממשיך.

ג-תמ"ש 57467-07-20 - תביעה לסעד הצהרתי שהוגשה ע"י המשיבה 1 לפיו היא בעלת הזכויות הבלעדית במשק.

ד-תמ"ש 69132-07-20 - תביעה לסעד הצהרתי ולסילוק יד שהוגשה ע"י המשיבה 1 כנגד המשיב 3 במסגרתה עותרת היא, כי יוצהר שהיא בעלת הזכויות במשק ולפינוי המשיב 3 ממנו.

ה-ת"ע – 50555-12-20 - תביעה לקבלת מידע בעניין המנוחה, שהוגשה ע"י המבקשת.

הליכים אלו מתנהלים זה קרוב לשנתיים ימים, והם קבועים לשמיעת ראיות.

יובהר, כי המבקשת היא צד לחלק מן ההליכים האמורים.

רק בחודש מאי אשתקד, בחלוף שלוש שנים בקירוב מהמועד בו ניתן צו קיום הצוואה ובחלוף למעלה משנה מהמועד בו נפתחו ההליכים בבית משפט זה, פנתה המבקשת לרשם לענייני ירושה בבקשה לביטול צו קיום הצוואה. בקשה זו הועברה ע"י הרשם לענייני ירושה לבית משפט זה ביום 02.08.2021.

לטענת המשיבה 1 יש לדחות הבקשה, ולו מחמת השיהוי בהגשתה.

המשיב 2 מצטרף לבקשה לביטול צו קיום הצוואה, ואילו יתר האחים אדישים ביחס להליך דנא, ולא הוגשה עמדתם בהתייחס לבקשה שלפנינו.

דיון והכרעה

סוגיית ביטולו של צו קיום צוואה מוסדרת בסעיף 72 לחוק הירושה, תשכ"א 1961 (להלן: "חוק הירושה"), בו נקבע לאמור:

" 72. תיקון וביטול של צו ירושה ושל צו קיום

(א) נתן רשם לענייני ירושה או ביהמ"ש, צו ירושה או צו קיום, רשאי כל אחד מהם, לגבי צווים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו, ואולם, ראה רשם לענייני ירושה שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאם לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן, ולא עשה כן בהזדמנות הסמוכה הראשונה, יעביר את הבקשה לביהמ"ש".

בית המשפט העליון נדרש לסוגיה והגדיר אבני הבוחן שעל פיהן יכריע בית המשפט בדונו בשאלה האם יש לבטל צו קיום צוואה או ירושה שניתן אחר עיזבונו של אדם: "נראה לי , כי על-פי הפירוש הנכון של סעיף 72(א), רשאי בית המשפט להחליט, כי אין הוא מוכן להיזקק לעובדות או לטענות החדשות במקרים הבאים: א. כאשר צד לדיון המקורי היה ער לעובדה או לטענה ויכול היה להביאן לפני בית המשפט לפני מתן צו הירושה , אך לא עשה כן עד למתן הצו; ב. הוא הדין באדם, שלא השתתף בדיון על הוצאת צו הירושה, אך הוא בכל זאת צד מעוניין בחלוקת העיזבון; ג. כאשר העובדות או הטענות הובאו לידיעת הצד המעוניין רק לאחר מתן צו הירושה, אך הוא השהה את הגשת בקשתו לתיקון צו הירושה במשך זמן בלתי סביר" (ע"א 516/80 לשינסקי נ' הנאמן על נכסי החייב לשינסקי, פ"ד לו(4)337 וכן ע"א 4440/91 טורנר נ' טורנר פ"ד מ"ז(2) 436).

עוד נקבע בהלכה הפסוקה, כי על בית המשפט לבחון השיהוי מהמועד בו התגלתה למבקש הביטול או התיקון של צו הירושה/צו קיום הצוואה העובדה החדשה, המצדיקה לדידו את מתן הסעד המבוקש על ידו ולא ממועד פטירת המוריש/המצווה (ע"א 5640/92 אלוני נ' באומן, פ"ד מט(5)373) .

כאמור, המבקשת הגישה הבקשה לביטול צו קיום הצוואה רק בחודש מאי 2021. המבקשת אינה מכחישה, כי חתמה על כתב הוויתור, אולם לטענתה תוכן המסמך אינו תואם את אשר נאמר בע"פ. לטענתה, הוסכם, בעל פה, כי יורשי המנוחה (כפי הנראה – על פי דין) יחתמו על מסמך לפיו פירות המשק, כלשונה, יחולקו שווה בשווה בין כל היורשים. לטענתה, לאחר שהתגלה לה דבר התרמית, פנו אחיה והיא לעו"ד ... ודרשו לבטל הסכמתם. לטענתה, באותה עת נתונה הייתה היא בהליך של טיפול כימותרפי ותחת השפעה של קנבאיס רפואי, ולכן לא הייתה מודעת לטיב המסמך עליו חתמה.

לטענתה, רק לאחר שהמשיבה 1 החלה לפעול עפ"י הצוואה, נודע לה אודותיה (סעיף 10 לתשובתה). כן נטען על ידה, כי רק בחודש ינואר 2020 נודע לה שמדובר בצוואה מזויפת אגב פגישה עם עו"ד ..., אשר ציין בפניה כי הצוואה נראית חשודה. לטענתה, באותו מעמד הוצג בפניה מסמך שנערך תשעה ימים לפני חתימת המנוחה על הצוואה, אשר נכתב בכתב ידה של המנוחה. משכך, פנתה היא בסמוך לגילוי זה לבית המשפט בבקשה לקבלת צו לגילוי המסמכים הרפואיים בעניינה של המנוחה, על מנת להוכיח טענותיה בעניין מצבה של המנוחה עובר לעשיית הצוואה, אך בקשתה נדחתה.

יובהר, כי לא מצאתי לקבל טענות המבקשת בעניין זה, ולטעמי בנסיבות המקרה דנא אין הצדקה לשיהוי בו נקטה בהגשת הבקשה, והכל כפי שיפורט להלן.

כאמור, כתב הוויתור נחתם כחודשיים ימים לפני שניתן צו קיום הצוואה, והצו ניתן, בין היתר, בהסתמך עליו. פשיטא, אפוא, כי אין זה מתקבל על הדעת שהמבקשת לא ידעה אודות קיומו של הצו. בכתב הוויתור צוין מפורשות כך: "ידוע לנו כי אמנו, הגב' ... ז"ל, הותירה צוואה בכתב מיום 10.02.13, שנחתמה בפני עוה"ד .... והגב' ..., לפיה ציוותה את כל זכויותיה במשק מס' ... במושב ... לאחותנו, הגב' .... אנו מסכימים לאמור בצוואה ולמתן צו לקיום צוואה לצוואת האם הנ"ל" (ההדגשות אינן במקור - פ.ג.כ).

כפי שעולה בבירור, כתב הוויתור נוסח באופן תמציתי וברור ובלשון פשוטה ומשכך טענת המבקשת לפיה היא לא הבינה תכנו של המסמך עליו חתמה אינה הגיונית.

זאת ועוד, כידוע, בהלכה הפסוקה נקבעה חזקה עובדתית, לפיה חתימת אדם על מסמך משפטי מלמדת שהוא קראו והסכים לתוכנו טרם החתימה עליו (ראו למשל: ע"א 1513/99 דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נד(4)591, וכן ע"א 6645/00 שלמה ערד, עו"ד נ' ז'אק אבן, פ"ד נו(5)365).

עוד נפסק בהקשר זה, כי על המבקש לסתור החזקה האמורה להוכיח גרסתו בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה (ראו למשל: ע"א 1513/99 הנ"ל, ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו, פ"ד נד(2)559) ו-ע"א 6799/02 משולם יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145).

הנה כי כן, ומבלי להקל ראש חלילה בטענות המבקשת בעניין מצבה הרפואי עובר לחתימה על כתב הוויתור, היה עליה לתמוך טענותיה בראיות ממשיות ולבססן, על מנת לסתור החזקה הנדונה.

אמנם המבקשת הגישה מסמכים מהם ניתן ללמוד, כי בשנת 2018 היא קיבלה טיפול כימותרפי, אך מכאן ועד למסקנה, כי מחמת הטיפול לא הייתה כשירה היא לבצע פעולה משפטית ו/או כי לא היה בידה להבין הסיטואציה בה נחתם כתב הוויתור ו/או תכנו, המרחק רב.

כך או כך, מאז שנת 2018 עת קיבלה הטיפול, כאמור, ועד למועד בו נפתחו ההליכים בבית משפט זה בעניין הזכויות במשק חלפה תקופה לא מבוטלת של כשנתיים ימים, כאמור, ומשכך, אין בידי לקבל טענות המבקשת.

בהקשר זה יוער, כי לא ניתן להתעלם מכך שהמבקשת אינה היחידה מבין יורשי המנוחה אשר חתמו באותו מעמד על כתב הוויתור. עצם העובדה שזולת המבקשת איש מביניהם לא פנה בבקשה לביטול צו קיום הצוואה אף היא מטה הכף לעבר דחיית טענתה בעניין נסיבות החתימה עליו ו/או בעניין הפער בין הסיכום בע"פ ובין תכנו.

עוד יובהר, כי אפילו אין מקום למנות תקופת השיהוי בהקשר בו עסקינן מן המועד בו ניתן צו קיום הצוואה, הרי שלכל המאוחר יש למנותה מהמועד בו עיינה המבקשת בתיק שנוהל בעניין עיזבון המנוחה אצל הרשם לענייני ירושה.

מהחלטת הרשם לענייני ירושה מיום 07.04.2021 עולה בבירור, כי המבקשת ביקשה לעיין בתיק כבר ביום 30.01.2020 (ראו סעיף 4 להחלטה). למרות זאת, פנתה היא בבקשה לביטול הצו רק בחלוף כ-16 חודשים מאז.

כן יש להביא בחשבון, כי, כאמור, כל ילדי המנוחה, לרבות המבקשת, מעורבים בהליכים משפטיים בעניין המשק מאז חודש מרץ 2020 והתייצבו לדיונים מספר בבית משפט זה. אף על פי כן, ובחלוף למעלה משנה תמימה של ניהול הליכים משפטיים פנתה המבקשת בבקשה לביטול צו קיום הצוואה.

יצוין, כי בכתב ההגנה שהוגש ע"י המבקשת בחודש דצמבר 2020 (בתמ"ש 24818-05-20) נטען על ידה, כי צו קיום הצוואה ניתן שלא כדין, ולמרות זאת, היא לא פנתה אז בבקשה לביטולו, כי אם רק בחודש מאי אשתקד.

כן יצוין, כי, כאמור, אותה עת (בחודש דצמבר 2020) עתרה המבקשת לקבלת צו לקבלת מסמכים בעניין מצבה הרפואי של המנוחה (ת"ע 59555-12-20), אולם, כאמור, לא פנתה כבר אז ובד בבד עם זאת בבקשה לביטול צו קיום הצוואה, כי אם רק בחודש מאי אשתקד, כאמור.

בנסיבות המקרה דנא מדובר בשיהוי ניכר, אשר לא עלה בידי המבקשת להצדיקו. ודוק, מובן כי היעתרות לבקשה בשלב זה, ותחילת התדיינות בעניין תוקפה של הצוואה עלולה לגרום עינוי דין של ממש, שכן, מטבע הדברים ובהינתן אופי ההליכים התלויים ועומדים בבית משפט זה, היא תוביל בהכרח לעיכוב משמעותי בבירורם.

יוזכר, כי מדובר בהליכים רבי משתתפים שנפתחו לפני קרוב לשנתיים ימים, שהתקיימו בהם דיונים מספר והם נקבעו כבר לשמיעת ראיות.

מסקנה זו מתחייבת גם לאורן של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט -2018, המטילות על בית המשפט החובה לאזן בין האינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי, ובתוך כך להבטיח קיומו של הליך משפטי צודק, מהיר ויעיל.

נוכח האמור, מצאתי כי לא עלה בידי המבקשת לצלוח המשוכה שמציב סעיף 72 לחוק הירושה ולהצדיק השיהוי בהגשת הבקשה, ולכן מצאתי כבר בשלב זה לקבוע, כי אין מקום לדון בבקשה לביטול צו קיום הצוואה, ואני מורה על מחיקתה ועל סגירת התיק שבכותרת.

כפועל יוצא מכך ובהמשך להחלטה מיום 21.10.2021 באשר ניתנה במסגרת ההליך הקשור, שעניינו עתירת המבקשת לקבלת מסמכים רפואיים בעניינה של המנוחה (ת"ע 59555-12-20), הרי שיש למחוק גם התובענה מושאו.

בנסיבות המקרה דנא לא מצאתי ליתן צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

ההחלטה ניתנת לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים נוספים.

המזכירות תסגור אפוא התיק ותמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג שבט תשפ"ב, 25 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.