ת"פ
בית משפט השלום ירושלים
|
33495-12-12
05/10/2016
|
בפני השופט:
שמואל הרבסט
|
| - נגד - |
מאשימה:
מדינת ישראל
|
נאשם:
מוחמד דיאב
|
| גזר דין |
כתב האישום והסדר הטיעון
ביום 7.10.10 בשעת צהריים, במתחם הר הבית, ניגש הנאשם אל קבוצת מבקרים יהודים ששהו במקום וצעק לעברם : "תצאו מכאן או שאני אוציא אתכם". משהתעלמו המבקרים מצעקותיו, ניגש הנאשם ודחף את אחד המבקרים בידו. רס"ר גאנם פאדי שליווה את הקבוצה פנה אל הנאשם ודרש ממנו להפסיק. בתגובה קילל הנאשם את המתלונן וצעק: "אתם טרור", ולאחר שעוכב, המשיך וצעק לעבר השוטר: "אלה יהודים ואסור להם להיכנס להר הבית. לא עכשיו ולא אחר כך והמשטרה אסור לה לתת להם להיכנס ולהתפלל בתוך הר הבית".
במסגרת הסדר טיעון, תוקן כתב האישום כך שהוסרו ממנו עבירות נוספות שיוחסו לנאשם, והנאשם הודה בעובדות ונקבע כי ביצע עבירה של התנהגות העלולה להפר את שלום הציבור, לפי סעיף 216 (א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").
הצדדים הסכימו כי המאשימה תטען למאסר על תנאי ולעונשים נלווים ואילו בא כוח הנאשם יהא חופשי בטיעוניו לעונש ויטען לאי הרשעה.
המאשימה טוענת , כי יש להרשיע את הנאשם מאחר ולא הוצגו ראיות לפגיעה של ממש העלולה להגרם לו כתוצאה מהרשעה, וכן בשל חומרתה של העבירה אשר נעברה באזור רגיש מאין כמותו כהר הבית, הרי שהענישה צריך שתכלול את הרשעתו של הנאשם וכן מאסר מותנה וקנס.
הסניגור מבקש להימנע מהרשעת הנאשם בדין. לטענתו, בשל היותו נהג אוטובוס בחברת "אגד", הרי שהוא עשוי להנזק כתוצאה מהרשעה זו, ומשכך יש לאמץ את המלצתו של שירות המבחן ולהטיל עליו עונש הכולל שירות לתועלת הציבור. ב"כ הנאשם ביקש להגיש מסמכים אשר יתמכו בעמדתו ויצביעו על נזק העלול להגרם לנאשם, אולם על אף דחייה אשר ניתנה לצורך הגשת מסכים אלו – לא הוגש כל מסמך מטעמו של הנאשם.
מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם, בשנות החמישים לחייו, הופנה כבר בעבר לשירות המבחן בשנת 1992, אך בשל חלוף הזמן אין לשירות מידע אודות כך, ומעבר לכך אין לחובתו עבר פלילי. קצינת המבחן התרשמה כי העבירה שביצע הנאשם מאפיינת את אורחות חייו, והמליצה להימנע מהרשעתו בדין ולהטיל עליו צו שירות לתועלת הציבור למשך 100 שעות.
דיון והכרעה
מתחם העונש ההולם
העבירה של התנהגות פסולה במקום ציבורי קבועה בסעיף 216 לחוק העונשין אשר בסעיף (א)(4) קובע כי מי ש"מתנהג במקום ציבורי באופן העלול להביא להפרת השלום", נכנס לגדרה.
הערך המוגן בעבירה זו נלמד מלשון הסעיף, והוא השמירה על השלום במרחב הציבורי.
הנסיבות המיוחדות של המעשה שלפניי נובעות בעיקר מאופיו המיוחד של אותו "מקום ציבורי" אשר בו התנהג הנאשם באופן האמור, בהר הבית. כידוע, וכפי שנכתב זה מכבר בפסיקה עניפה, הרי שכשם שירושלים איננה ככל המקומות, כך הר הבית איננו כשאר האתרים בירושלים. הוא משול לחבית נפץ אשר ניצוץ קטן עשוי להבעירה במהירות, בשל המחלוקת בין העמים והדתות אודותיו, וככזה נמצא תדיר גם במרכזו של דיון ציבורי סוער.
על הנאשם, אשר דבריו מעידים כי הוא מצוי בעיבורה של מחלוקת זו, היה לדעת כי דבריו עשויים לגרום לליבוי הרוחות במקום ולהימנע מהם, אך הוא בחר להפר את השקט היחסי ששרר אותה העת במקום עובר למעשיו, והטיח את דבריו אל עבר קבוצת המבקרים בהר. הנאשם לא הסתפק במילים, ודחף את אחד המבקרים בידו וגם לאחר שהשוטר ביקש מהנאשם לחדול ממעשיו, המשיך הנאשם, קילל את המתלונן וצעק. גם עיכובו בידי השוטר, לא הפסיק את מעשיו אלה.
כתב האישום אינו מתאר מהן תוצאות מעשיו של הנאשם. לא מתוארת הסלמה במקום בעקבות מעשיו, אך מדובר בתרחיש שהיה צפוי להיגרם כתוצאה מכך. הנאשם היה חופשי בדבריו, פעל בעצמו ולבדו, ויש להצר על כך שלא נמנע ממעשה זה.
בהתחשב בערך המוגן, בנסיבות שבהן ביצע הנאשם את העבירה והענישה הנוהגת בפסיקה, נע מתחם הענישה בין עונש של מאסר מותנה ועד למאסר בפועל שמשכו קצר ואשר יכול וירוצה בעבודות שירות.