עפ"ת (י-ם) 42197-04-10 סלאימה אוסאמה נ' מדינת ישראל, נהיגה בפזיזות, הכשלת שוטר אי ציות לשוטר ונהיגה במהירות מופרזת. 18 ח' מאסר ו- 11 ח' פסילה. הערעור נדחה.
ע"פ 8704/08 סמי הייב נ' מדינת ישראל עבירות של הכשלת שוטר בשעת מילוי תפקידו, תקיפת שוטר, אי ציות להוראת שוטר, איומים ומעשה פזיזות ורשלנות ברכב. בית המשפט המחוזי גזר 12 חודשי מאסר , הערעור נדחה.
ת"פ (י-ם) 3001/07 מדינת ישראל נ' תמיר גורי–עבירה של מעשה פזיזות ורשלנות, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, החזקת סכין שלא כדין, החזקת סם מסוכן לשימוש עצמי. מע"ת ושל"צ.
באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, יש לתת את הדעת כי לא קדם תכנון מוקדם לביצוע העבירות, הארוע לא נמשך זמן רב, לא היו נפגעים בגוף או ברכוש, הארוע התרחש בשעת בוקר מוקדמת (04:05). לקחתי בחשבון כי בגופו של הנאשם נמצאו 645 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף, כמות פי למעלה משניים וחצי מהכמות המוגדרת בחוק כשכרות.
לאור כל האמור אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לעבירות בנסיבות תיק זה נע ממאסר מותנה ועד לשנת מאסר בפועל.
שאלת ההרשעה
הכלל הוא כי מי שהוכחה אשמתו, יש להרשיעו בדין.
בע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש, פסק בית המשפט העליון כי:
"שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק במבחן מבלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה מפר את הכלל. בכך נפגעת גם שורת השוויון לפני החוק".
ככל שהעבירה חמורה יותר האפשרות להימנע מהרשעה פוחתת, בשל הצורך "להטביע חותם פליליות" שאם לא כן עלול לעבור מסר הפוך מן המתחייב, כאילו מדובר בעבירה שהיא "נסלחת" (ראו ע"פ 419/92 מדינת ישראל נ' כהן).
עם זאת קיימים מקרים חריגים מיוחדים ויוצאי דופן בהם קיימת הצדקה להימנע מהרשעה (ע"פ 9893/06 לאופר נ' מדינת ישראל) וזאת כאשר עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה הפלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי-חברתי הכללי.
בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, נקבע כי הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים מרכזיים: ראשית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים, ושנית ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם.
הנטל לשכנע את בית המשפט ששיקולי השיקום גוברים, מוטל על הנאשם.
יישום המבחנים האמורים במקרה דנן, מעלה כי לא ניתן להורות על הימנעות מהרשעת הנאשם בדין.
כאמור, הימנעות מהרשעה על פי ההלכות שמורה למקרים חריגים מיוחדים ויוצאי דופן.
הימנעות מהרשעה למי שלחובתו כבר רישום קודם ללא הרשעה, מהשנים האחרונות, שמורה למקרים הנדירים שבחריגים.
עניינו של הנאשם לא מצדיק הימנעות מהרשעה, בפרט כשלחובתו רישום קודם ללא הרשעה בגין עבירה קודמת של הכשלת שוטר.
נסיבות ביצוע העבירה אינן ברף הנמוך, הנאשם נהג ברכב בהיותו שיכור, החל בנסיעה מהירה לאחור, תוך שגם למספר כלי רכב לסטות ממסלולם ולבלום, נמלט עם רכבו עד שהגיע לחניה, כיבה את אורות הרכב והסתתר, בכך נהג באופן שעלול לסכן חיי אדם.
הנאשם לא עמד בנטל המוטל עליו לשכנע כי הרשעה תפגע בשיקומו. לא שוכנעתי כי עבודתו כעוזר בהתקנת דלתות מחייבת בהכרח העדר רישום פלילי. גם אם מעת לעת מעסיקו של הנאשם נדרש להתקנת דלתות במקומות הדורשים העדר עבר פלילי, אין הכרח שהדבר יביא לפיטוריו של הנאשם.
גם אם חלילה הרשעה תביא לפיטוריו של הנאשם, אין מדובר בפגיעה שעוצמתה בלתי נסבלת עד כדי הצדקה להימנע פעם נוספת מהרשעה למי שכבר נעשה עימו חסד ונמנעו מהרשעתו בעקבות עבירה קודמת שביצע.
אמנם שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעת הנאשם, עם זאת, על אף ההערכה הרבה לעבודתם של הגורמים המקצועיים, תסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה בלבד, ובית המשפט עצמאי בהפעלת שיקול דעתו.
ברע"פ 9118/12 אלכסנדר פריגין נ' מדינת ישראל קבע בית המשפט העליון כי:
"הלכה מושרשת היא כי בית המשפט אינו כבול להמלצות שירות המבחן, ששיקוליו אינם זהים, בהכרח, לשיקולי בית המשפט, שהם רחבים ומקיפים יותר. נפסק, לא אחת, כי על בית המשפט היושב על המדוכה לתת דעתו לשיקולים הכוללים של ההליך הפלילי, וביניהם לעניינים ששירות מבחן אינו מופקד עליהם...."
(ראו גם ע"פ 1170/15 פלוני נ' מדינת ישראל; רע"פ 8344/15 מחאמיד נ' מדינת ישראל; רע"פ 2208/16 גוהר נ' מדינת ישראל; ע"פ 9044/11 מדינת ישראל נ' אלמליח, ע"פ 3472/11 פלוני נ' מדינת ישראל)
לאור האמור אני קובעת כי אין הצדקה להורות על ביטול ההרשעה.
בבואי לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם:
זקפתי לזכותו של הנאשם את העובדה שבחר להודות ולקחת אחריות על מעשיו בהזדמנות ראשונה.
לקחתי בחשבון את רישומו הקודם של הנאשם ללא הרשעה בעבירה של הכשלת שוטר.
לקחתי בחשבון את עברו התעבורתי של הנאשם. הנאשם נוהג משנת 1998, לחובתו 3 הרשעות ישנות מסוג ברירת ברירת משפט, מהרף הקל. עברו אינו מכביד כלל יחסית לותק הנהיגה.
לקחתי בחשבון את השפעת העונש על הנאשם, את דבריו כי יכול וכתוצאה מההרשעה עלול להיות מפוטר ויתקשה במציאת מקום עבודה.
לקחתי בחשבון את השפעת העונש על בני משפחתו של הנאשם, את העובדה שהוא מטפל באחיו הבכור, אשר נפגע כתוצאה מתאונה, ולשם כך זקוק לרישיונו.
לקחתי בחשבון כי חלפו למעלה משנתיים וחצי ממועד ביצוע העבירות.
לקחתי בחשבון את הערכת שירות המבחן כי הנאשם עושה מאמץ לנהל אורח חיים נורמטיבי וכי הסיכון להישנות עבירות נמוך ואת המלצתו להימנע מהרשעתו.
לאור כל האמור לעיל, מצאתי הצדקה לגזור את עונשו של הנאשם ברף התחתון של מתחם העונש ההולם.
לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשת ב"כ הנאשם להסתפק בתקופה פסילה של 3 חודשים.
ברע"פ 2829/13 מור מוריאל נ' מ"י, אמר כבוד הש' שהם:
"לגופו של עניין, מן הראוי לחזור על דברים שנאמרו על-ידי לא אחת, כי נהיגה בשכרות הינה אחת מן הסיבות המרכזיות לגרימתן של תאונות דרכים, דבר המסכן את שלום הציבור ופוגע בביטחונו. אשר על כן, מדיניות הענישה בעבירות אלה, מחייבת את בית-המשפט לנהוג ביד קשה בנהגים שיכורים - תהא רמת האלכוהול בדמם, אשר תהא ... אשר על כן, לא בכדי בחר המחוקק להגביל את שיקול דעתו של בית-המשפט, בקובעו בסעיף 39א לפקודת התעבורה עונש פסילה מינימלי, בגין הרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות".
בוודאי שאין להסתפק בתקופה קצרה, כשבהיותו שיכור נהג הנאשם בצורה רשלנית ונמהרת וסיכן כלי רכב נוספים.
לפנים משורת הדין, רק בשל העובדה שהנאשם לקח אחריות מלאה ובהזדמנות ראשונה, בשל נסיבותיו האישיות של הנאשם, אשר זקוק לרישיונו על מנת לטפל באחיו, ועל רקע עברו התעברותי שאינו מכביד כלל על פני וותק של 19 שנות נהיגה, אעשה שימוש בסמכותי ואפחית מתקופת פסילת המינימום הקבועה בחוק, תוך איזון תמהיל הענישה ברכיב ענישתי בדמות של"צ בהיקף נרחב.
לפיכך, מצאתי לנכון ולמידתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:
א.3 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יעבור תוך 3 שנים מהיום עבירה מהעבירות בהן הורשע או עבירה של נהיגה בזמן פסילה.
ב.הנאשם יחתום על התחייבות כספית בסך 3,000 ₪ להימנע מביצוע עבירות בהן הורשע והכל תוך שנתיים מהיום.
ג.פסילה בפועל מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 360 יום. לבקשת ב"כ הנאשם ועל מנת לאפשר לנאשם להסגיר את הטיפולים הנדרשים לבנו, אעכב את מועד תחילת ריצוי הפסילה.
הפסילה בפועל תחל לא יאוחר מיום 1.7.17, ועל הנאשם להפקיד רשיון הנהיגה במזכירות בית המשפט השלום בקרית גת לא יאוחר משעה 13:00 באותו מועד.
מוסבר לנאשם שהוא חייב להפקיד את רשיון הנהיגה במזכירות בית המשפט. לא יופקד הרשיון, הוא יחשב כפסול מלנהוג מיום 1.7.17 אך הפסילה לא תימנה ולכן לא תסתיים.
ד.פסילה מלהחזיק ומלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים שהנאשם לא יעבור עבירות בהן הורשע.
ה.הנני מטילה על הנאשם צו לביצוע 250 שעות שירות לתועלת הציבור וזאת במשך 18 חודשים.
השל"צ יבוצע במתנ"ס "טנא ה" באשדוד בהתאם לתכנית שגובשה על ידי שירות המבחן ובפיקוח שרות המבחן.
אם יתעורר צורך בשינוי מקום ההשמה, שרות המבחן יעשה כן וידווח לבית המשפט.
הנאשם מוזהר כי אם לא ימולאו תנאי הצו במלואם, ניתן יהיה לבטלו ולהטיל עליו עונש נוסף, בגין העבירות בהן הורשע, במקום צו השל"צ.
זכות ערעור כחוק.
<#3#>
ניתנה והודעה היום י"ט שבט תשע"ז, 15/02/2017 במעמד הנוכחים.