ת"פ 5008-07 מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' ג.

רקע

העבירות

1. הליך זה עוסק בעבירות אותן, כפי שנקבע בהכרעת הדין מיום 18.8.15, ביצע הנאשם בתקופת עבודתו כסמנכ"ל כספים ותפעול של מכון מחקר אקדמי בשם "מרכז שלם", העוסק בהיסטוריה, מחשבה דמוקרטית וארכיאולוגיה של עם ישראל (להלן: "המכון"). העבירות בוצעו בשנים 2004-2005. הנאשם מעל בכספי המכון בדרכים שונות, לפי הפירוט הבא המחולק לאישומים כפי שהופיעו בכתב האישום:

2. האישומים הראשון והשני עסקו בכספים אותם הורה הנאשם להעביר מאחד מחשבונות המכון שנוהל ב"Bank of America" בוושינגטון (ואשר כונה בהכרעת הדין "חשבון הסנטר"), לחשבון שנפתח בבנק לאומי בירושלים על-שמו של חבר ילדות של הנאשם בשם אליהו שילה (להלן "שילה" ו"חשבון שילה"). פרטי הנאשם: שמו, מספר הטלפון שלו וכתובתו היו רשומים בחשבון שילה, והוא נהנה מחירות פעולה בחשבון זה באמצעות ייפוי כוח והרשאת חתימה. האישום הראשון עסק בהוראות של הנאשם להעביר בשמונה העברות בנקאיות סך כולל של 94,000 דולר ישירות לחשבון שילה. לפי האישום השני, הורה להעביר בשלוש העברות בנקאיות סכום נוסף של 14,400 דולר, תחילה לחשבון בנק אוסטרלי השייך לשילה ומשם לחשבון שילה בבנק לאומי. את הכספים האמורים העביר הנאשם במסווה כוזב של תשלום לשילה עבור עבודה שלא ביצע. זאת עשה הנאשם ללא רשות הממונים עליו ותוך שנטל את הכספים לעצמו מבלי שהיה זכאי לכך ומבלי שיידע את הממונים עליו. הנאשם הוסיף וגרם לרישום כוזב בספרי הנהלת החשבונות של המכון, כאילו שולמו הכספים לשילה בגין עבודה בהקמת אתר אינטרנט למכון. בפועל, כאמור, שילה לא ביצע עבודה שכזו עבור המכון.

   בשל מעשים אלה הורשע הנאשם, לפי האישום הראשון, בשמונה עבירות של גניבה בידי מנהל, לפי סעיף 392 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), ובשלוש עבירות נוספות של גניבה בידי מנהל לפי האישום השני. עוד הורשע בעבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד, לפי סעיף 423 לחוק העונשין, בנוגע לאישום השני. מצאתי לזכות את הנאשם מעבירת הרישום הכוזב שיוחסה לו בנוגע לאישום הראשון, משום שבכתב האישום נפלה שגגה שבייחוס הכזב לרישום אחר בספרי הנהלת החשבונות (תשלום בסך 27,196$ לאדם בשם דניאל דונסון) - רישום, שאינו קשור למעשים מושא האישום הראשון. מסקנתי זו נשענה על כך שהמאשימה לא ביקשה לתקן את כתב האישום ולייחס לנאשם את פריטי הרישום הכוזבים להם גרם בפועל, ונוכח השתלשלות ההליך אליה אדרש בהמשך גזר הדין (ראו פס' 155 להכרעת הדין). גם אלמנט נוסף שיוחס לנאשם בהקשר הרישום – פתיחת הנהלת חשבונות נפרדת לאחד מן התאגידים באמצעותם פעל המכון (התאגיד שלם סנטר) כדי שהגניבה שבאישום הראשון לא תתגלה, לא בוסס מעל לספק. עוד זוכה הנאשם מעבירה נוספת של גניבה בידי מנהל שיוחסה לו באישום הראשון ואשר עסקה בסכום שהועבר לחשבונו של אדם בשם ניר ארבלי, משזו לא בוססה בראיות.

3. האישום השלישי עסק במשיכות כספיות אותן ביצע הנאשם מחשבון הסנטר, באמצעות כרטיס של חשבון זה אותו החזיק מתוקף תפקידו במכון ותוך שנטל לעצמו את הכספים שנמשכו מבלי שהיה זכאי לכך ומבלי שיידע את הממונים עליו. דובר במשיכות רבות, שבוצעו במזומן ממכשירי כספומט, בהזדמנויות שונות ולעיתים תכופות, בסכומים דומים ונמוכים יחסית ולאורך תקופה. באופן זה נטל הנאשם לעצמו סך כולל של 12,279 דולר בשנת 2003 וסכום נוסף של 52,940 דולר ב-2005. בשל כך הורשע בעבירות מרובות של גניבה בידי מנהל. בנוסף הורשע בעבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד בנוגע לאישום השלישי. זאת, משום שעל מנת "לסגור" את היתרה שנוצרה בשל רישום המשיכות הכספיות שבוצעו ב-2003 רשם בכרטסת "חו"ז ארה"ב" העברה כספית כוזבת: העברה מיום 26.10.13 מ"הוצ' יורם" ל"חו"ז ארה"ב".

4. באישום הרביעי נדונה דרך נוספת באמצעותה נטל הנאשם לכיסו מכספי המכון. הוא הורה למנהלת החשבונות של המכון להוסיף למאזן ימי החופשה שלו עשרות ימי חופשה שלא צבר כדין, ואז לבצע עבורו פדיון של ימי חופשה בסכום של 103,077 ₪ אותו נטל לעצמו. כל זאת, ללא ידיעת הממונים עליו או אישורם. לכן הורשע בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, ובעבירה נוספת של רישום כוזב במסמכי תאגיד.

5. האישום החמישי עסק במספר מהלכים: תחילה, בנטילה של הנאשם סך 8,600 ₪ מקופת המכון, בו השתמש לתשלום לעורכי דין שייצגו אותו (סעיף 1.א.3 לאישום). הנאשם "אישר" לעצמו את קבלת הסכום מקופת המכון במסווה של החזר הוצאות לו לא היה זכאי. כך אף נרשם הדבר בספרי הנהלת החשבונות. הנאשם הוסיף ומשך סך של 14,506 דולרים מחשבון של המכון (שנוהל בבנק דיסקונט) ונטלו לצרכיו הפרטיים. זאת, לפי הוראת תשלום עליה חתם יחד עם מנהלת החשבונות של המכון ותוך שנמנע מלרשום סכום זה בספרי הנהלת החשבונות הגם שהיה עליו לעשות כן (סעיף 2.א. לאישום). שני הסכומים ניטלו בידי הנאשם מבלי שהיה זכאי לכך, ללא ידיעת הממונים עליו וללא קבלת אישורם. לכן, הורשע הנאשם בשתי עבירות של גניבה בידי מנהל ובשתי עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד.

   הנאשם זוכה מן העבירות האמורות בנוגע לסכומים נוספים: שתי משיכות בנות 4,000 ₪ כל אחת, אותן ביצע מחשבון המכון ונטל לעצמו (סעיפים 1.א.1 ו-1.א.2 לאישום). נקבע, כי רישומיהן בהנהלת החשבונות בדגש על תנועות היומן מעלים אפשרות שלא הופרכה מעל לספק כי דובר במשיכות שבוצעו על-ידי הנאשם בשגגה ושכך דיווח עליהן להנהלת החשבונות. לכן, נמצא כי קיים ספק בשאלה האם נטל את הכספים בכוונה שלא להשיבם (וממילא האם רישומי הכספים כוזבים).

6. גם באישום השישי הורשע הנאשם בעבירות של גניבה בידי מנהל ורישום כוזב במסמכי תאגיד. זאת, משום שמכר רכב ממוגן של המכון מסוג "סוואנה" תמורת 47,000 דולרים, ונטל את הסכום לעצמו (בניכוי 2,000 דולרים ששולמו כדמי תיווך). זאת, ללא כוונה להשיב את הסכום למכון, מבלי שהיה זכאי לכך וללא אישור הממונים עליו או ידיעתם. עוד גרם לרישום כוזב בספרי הנהלת החשבונות, כאילו תמורת הרכב התקבלה בקופת מכון ו"גיבה" רישום זה בהעברה כספית בסכום האמור בין שני חשבונות של המכון, בניסיון להסוות כך את מעשיו.

7. בהכרעת הדין נדחה קו ההגנה של הנאשם, שכלל שלל טענות שאין זה המקום לחזור ולהתייחס לכולן. עם זאת אזכיר את הטענה המרכזית, לפיה הנאשם פעל בסמכות בעת שנטל את הכספים האמורים. לצורך ביסוסה הוצגה תזה, שפותחה בגרסאות הנאשם ולאורך ההליך וכונתה בהכרעת הדין "תזת התאגידים הנפרדים". זו נסמכה על מבנה של מספר תאגידים באמצעותו פעל המכון. הנאשם ניסה להציג את התאגידים האמורים כארגונים עצמאיים ונפרדים זה מזה, בדגש על תאגיד שנרשם בחו"ל בשם "שלם סנטר" שמחשבונו ("חשבון הסנטר") נטל הנאשם כספים רבים. הנאשם טען כי אחרים שאינם מנהלי המכון שולטים בתאגיד זה, מינוהו כנשיא התאגיד והתירו לו לפעול בכספיו לפי ראות עיניו. אשר לנטילת כספים מחשבונות בישראל טען כי ביצעה בתוקף תפקידו הבכיר במכון, בדגש על עמותה באמצעותה פעל המכון ותוך שהוא מציג עצמו כמנהל סוברני שאין חב באישור מנהלי המכון לנטילת כספים. לטענות אלה הוקדש חלקה השני של הכרעת הדין. תזת הנאשם נדחתה, ונמצא כי התאגידים השונים שנדונו שם היוו חלק מארגון אחד, הוא המכון, וכי הכספים שהוחזקו בחשבונות התאגידים היו כספי המכון. הנאשם שימש כסמנכ"ל במכון בכפיפות למנהליו, ובמסגרת זו ניתנה לו גישה לכספי המכון אותה ניצל לצורך מעילה בכספים. הנאשם לא מילא תפקידים נוספים וסוברניים או נהנה מחירות לפעול בכספי המכון לפי שיקול דעתו הבלעדי ומבלי לתת דין וחשבון למנהליו, ולא קיבל את אישורם לנטילת הכספים מושא האישומים השונים.