מדינת ישראל נ' החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ

כתב האישום:

על פי עובדות כתב האישום, הנאשמת הינה חברה רשומה בישראל, המהווה ספק גז כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הגז (בטיחות ורישוי), תשמ"ט – 1989 (להלן: חוק הגז). בכל המועדים הצריכים לכתב האישום, הייתה הנאשמת ספק הגז לבית עסק – מסעדת "מקדונלדס", אשר נמצא בשד' הנשיא 119, חיפה (להלן: העסק).

ביום 21.6.11, אירע אירוע של דליפת גז במתקן השייך לעסק (להלן: המתקן). מחקירת האירוע נמצא כי המתקן כולל 2 צוברי גז מוטמנים, בנפח 120 גלון כל אחד; הטמנת הצוברים נעשתה על פי אישור הטמנה שניתן לנאשמת, ביום 23.8.94, היינו כ-17 שנים לפני מועד קרות האירוע; ההטמנה בפועל של צוברי הגז במתקן נעשתה על ידי הנאשמת ביום 3.9.95; הנאשמת סיפקה גפ"מ למתקן, באורח סדיר, בתדירות של אחת לשבוע, במועדים הסמוכים לקרות האירוע.

מאז הטמנתו ועד למועד האירוע, ובניגוד לדין, כמפורט להלן, לא ביצעה הנאשמת בדיקות המחויבות כמפורט להלן: לא ביצעה בדיקה תקופתית של מכלי הצובר במתקן, אחת ל-15 שנים וכן לא ביצעה בדיקה תקופתית לאבזרי הבטיחות של המכלים, אחת ל-10 שנים.

על מעשים אלה, יוחסו לנאשמת עבירות של אספקת גפ"מ שלא על פי תקנים, צווים, מיפרטים, היתרים, חבויות, רישיונות ותקנות על פי כל דין – לפי תקנה 6 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הבטחת ההספקה של גפ"מ), תשמ"ט- 1989 (להלן: צו הפיקוח); עבירה על פי סעיף8א(א) לחוק הגז (בטיחות ורישוי), תשמ"ט-1989 (להלן: חוק הגז); עבירה על פי סעיף 8א(ב) לחוק הגז; ועבירה של תחזוקה, התקנה או הפעלה של מצרך שלא בהתאם לדרישות שנקבעו לגביו בתקן רשמי (ת"י 158) – לפי סעיף 17א(א)(2) לחוק התקנים, תשי"ג- 1953 (להלן: חוק התקנים).

תשובת הנאשמת

הנאשמת כפרה בעובדות כתב האישום.

פרשת התביעה

עד התביעה מר איאהב אליאס:

העד היה חוקר במשרד האנרגיה והגז וטיפל בתיק זה. העד מסר כי היה צובר מוטמן אשר דלף. לצובר יש לעשות, על פי התקן, פעם ב-15 שנים בדיקה כללית, ולכל האביזרים יש לעשות בדיקה אחת ל-10 שנים. מהחקירה שערך עלה, כי לא הוצגו כל הבדיקות. לפי התקן יש לתעד את הבדיקה על גבי טופס. העד מסר כי מר גורדון (סמנכ"ל תפעול הנאשמת), סיפק לו דו"ח אספקות גז, אך מסר לגבי הבדיקות כי המסמכים נעלמו לו, ולא קיימת ראייה שבוצעו הבדיקות. לשאלת בית המשפט, אם ישנו תיעוד לכך שבשלב מסוים עצרה הנאשמת את אספקת הגז לבית העסק, המכונה בפי הצדדים סטופ גז (להלן: "סטופ גז"), השיב העד, כי בשתי החקירות שחקר, לא עלה העניין, אך ניתן לבדוק זאת בדו"ח אספקות הגז. בבדיקה במסמכים של אספקת הגז בחודשים מרץ-מאי 2011, עולה כי בתאריכים 3.4.11, 27.3.11, 20.3.11 היו אספקות גז וכמויות מכובדות של גז. האירוע היה ביוני 2011 מזה ניתן ללמוד, כי בזמן בו היה צריך לבצע את הבדיקה, היא לא בוצעה, לא נשלף הצובר וגם לא היה "סטופ גז". לשאלת בית המשפט, מסר העד כי "סטופ גז" מקבל ביטוי רק ברישומים הפנימיים של החברה והוא אינו יודע אם חייב להיות לכך רישום. לאור דו"ח האספקות, לא נראה שהיה סטופ גז, וגם בחקירות אף אחד לא טען את זה, ומר גורדון שנחקר על ידי העד היה אמור לדעת זאת לדבריו.

העד מסר כי בזמן החקירה, לפני חמש שנים, ראה את בדיקת האביזרים, וטען שלא קיבל טופס בדיקת צובר והאביזרים של הצובר, מדובר בבדיקה תקופתית של מתקן הגז בתוך המסעדה. העד מסר כי בתקן הישראלי מס' 158, חלק 4, ישנו טופס 2 לבדיקה, שם מופיעים כל הפרטים שצריכים להיות בטופס בדיקת אביזרים. לשאלת בית המשפט, האם מוצג 8 הוא לא טופס בדיקה של אביזרים, השיב תחילה, לאחר שעיין בתקן, כי הטופס שהוצג (נספח 8 למוצגי התביעה) הוא הטופס של בדיקת האביזרים ומהטופס עולה שבוצעה בדיקת אביזרים. בהמשך חקירתו, אמר שזה טופס בדיקת המתקן בתוך המסעדה (כיריים), אך לא רשום דבר שמצביע על המיכלים ולכן הטופס לא מתייחס לבדיקת אביזריו של הצובר.

העד התבקש להסביר לאילו נסיבות מתייחס סעיף 8(א)(א) לחוק הגז, והשיב כי המשמעות של הסעיף היא שלפני אספקת הגז יש לבדוק את המתקן, זאת מעבר לבדיקה הראשונית של ההתקנה ואין לספק גז ללא בדיקה. יש בדיקה ראשונית, אבל גם בכל פעם צריך לבדוק את המתקן לפי התקן, אסור לספק ללא בדיקה. העד הופנה למוצג 8 ונשאל אם לא די בכך כדי להעיד שביצעו את הבדיקה טרם אספקת הגז, העד השיב כי הנאשמת חייבת לבדוק את הצובר כל 10 שנים. בדיקתו מחייבת שליפה של הצובר ובדיקתו הפיזית. הבדיקה שבוצעה טרם אספקת הגז אינה מספיקה.