פתח דבר
הנאשמים הודו והורשעו בכתב אישום מתוקן בביצוע 287 עבירות של הברחת טובין בניגוד לסעיף 211(א)(1) בפקודת המכס, 319 עבירות של הכנת והצגת חשבון מכר אשר אינו אמיתי, בניגוד לסעיף 212(א)(3) בפקודת המכס, 287 עבירות של הצגת רשימון כוזב בניגוד לסעיף 212(א)(4) בפקודת המכס, וב-319 עבירות של הטעיית פקיד מכס בפרט העלול לפגוע במילוי תפקידו בניגוד לסעיף 212(א)(9) בפקודת המכס.
כן הודו הנאשמים בעשיית פעולה ברכוש בידיעה כי הוא אסור, בניגוד לסעיף 4 בחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000.
במסגרת הסדר טיעון שגובש בין הצדדים הוסכם כי נאשמת 1 תידון לקנס בהתאם לשיקול דעת בית המשפט. בעניינו של נאשם 2 תעתור המאשימה לעונש מאסר בן 18 חודשים, מאסר על תנאי, קנס והתחייבות להימנע מביצוע עבירה, ואילו ההגנה תבקש להסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות. בנוגע לנאשם 3 יעתרו הצדדים בהסכמה להטלת 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס והתחייבות להימנע מביצוע עבירה.
כן הוסכם כי יחולט רכוש בשווי של כ-14 וחצי מיליון ₪, בהתאם לפרוצדורה עליה הסכימו הצדדים.
כתב האישום המתוקן
הנאשמים הודו כי נאשמת 1 הייתה בתקופה הרלבנטית לכתב האישום חברה פרטית בבעלותם של נאשמים 2 ו-3, אשר עסקה גם בייצור ושיווק יריעות ניילון לחקלאות ולתעשייה. נאשם 2 שימש כמנכ"ל הנאשמת והיה אחראי בין היתר על הייצוא, ואילו נאשם 3 שימש כסמנכ"ל הנאשמת והיה אחראי בין היתר על הייצור. הנאשמים החזיקו בחלקים שווים במניות הנאשמת וניהלו אותה בצוותא חדא.
בתקופה הרלבנטית, הגישו הנאשמים לרשויות המכס רשימוני ייצוא, בהם הצהירו על ייצוא למצרים. כתב האישום המתוקן בו הודו הנאשמים, מציין כי בשנים 2011 עד 2013 פעלו הנאשמים בתחכום ותוך תכנון מוקפד לביצוען של עבירות על פקודת המכס ועל חוק איסור הלבנת הון, בסכומי עתק ובמטרה להונות את האוצר או לעקוף כל איסור, הגבלה או תקנה בעניין ייצואם של טובין, תוך ניצול של "הסכם הקוויז", הסכם סחר אשר נחתם בין ישראל, מצרים וארה"ב.
בהתאם להסכם הקוויז, מוצרים אשר ייוצרו באזורים מוגדרים במצרים ויכילו חומרי גלם ישראליים מקוריים באחוז מסוים, יהיו זכאים להעדפת מכס בעת הייצוא ממצרים לארה"ב. במסגרת ההסכם נקבעו כללים בהם על חומרי הגלם הישראלים המיוצאים למצרים לעמוד, על מנת לקבוע אימתי יוכר מוצר כמוצר ישראלי לצורך ההסכם. חרף זאת, הגישו הנאשמים 287 רשימוני ייצוא כוזבים, בכך שהרשימונים היו בעלי קוד קוויז, וכן 319 חשבונות ספק פיקטיביים בסכומים של מיליוני שקלים, במשך כ-3 שנים, בצורה שיטתית, מתוכננת ומתוחכמת.
בחלק הכללי של כתב האישום המתוקן בו הודו הנאשמים, צוין כי העבירות אותן ביצעו פגעו בין היתר בהסכם הקוויז, בשוק הייצוא הישראלי בכלל ובייצואנים ישראלים בפרט, וכי הנאשמים מסרו ידיעות לא נכונות לרשויות המע"מ. בניגוד להצהרות הנאשמים, היה ייעודם האמיתי של הטובין ארה"ב או מקסיקו ולא כפי שהוצהר לרשויות המכס, והנאשמים ייצאו את הטובין ליעדם האמיתי תוך ניצול הסכם הקוויז ותוך הגשת מסמכים כוזבים במטרה להונות כאמור.
הנאשמים סיפקו חשבונות ספק פיקטיביים לחברה מצרית, בתמורה לקבלת עמלה. משהגיעו הטובין המוברחים למצרים והמשיכו ליעדם האמיתי, ביטלו הנאשמים את חשבונות הספק הפיקטיביים בספרי הנהלת החשבונות שלהם, מבלי ליידע את רשויות המכס ומבלי לתקן את רשימוני הייצוא, והוציאו חשבוניות חדשות בגין אותה סחורה לקונים אחרים בארה"ב או במקסיקו. חשבונות הספק החדשים היו בסכומים נמוכים יותר, ועבור קונים אחרים.
בהתאם לאישום הראשון, ייצאו הנאשמים מכולות בשנים 2011 עד 2013, אשר לגבי מרביתן הוצהר כי הן מכילות פרט מכס שכותרתו "לוחות, יריעות, כרומים, רדידים" ועוד, בסכום של למעלה מ-214,000,000 ₪. ייצוא הטובין על פי רשימוני הקוויז הכוזבים נעשה תוך הצהרות כוזבות לרשויות המכס, בין היתר מאחר שערך הטובין היה נמוך מזה שהוצהר בפועל, היעד הסופי ומטרת הייצוא היו אחרים מאלה שהוצהרו, מזמין הטובין היה אחר וחשבונות הספק היו "מנופחים" ולא שיקפו את הערך האמיתי של הטובין המוברחים.
הנאשמים קיבלו במרמה מרשויות המכס אישור כי חשבונות הספק שצורפו לרשימוני הקוויז הם "חשבונות ספק קוויז", ובדרך זו יכולים היו היצואנים המצרים להוכיח כי עמדו בתנאי ההסכם ולייצא את המוצרים לארה"ב בתנאי העדפת מכס בארה"ב.
בהתאם לאישום השני, העבירו הנאשמים את חשבונות הקוויז הפיקטיביים לחברת אג'יפטקס או למי מטעמה, וזו העבירה בתמורה עמלות לנאשמים, אשר נעו בין 8%-12% מסכום חשבונות הקוויז הפיקטיביים, והגיעו לסך של כ-14,692,453 ₪. בגין עמלות אלו הוציאו הנאשמים חשבוניות לחברת אג'יפטקס, ובכך ניסו להציג בפני רשויות המס מצג של עסקה לגיטימית. במעשים אלו עשו הנאשמים פעולות ברכוש אסור, הוא העמלה אותה קיבלו בגין העברת הניירת הפיקטיבית, בסך כולל של כ-14,692,453 ₪. זאת, שכן ביצעו פעולות בנקאיות בחשבון הבנק, ערבבו רכוש אסור עם רכוש אחר, קיבלו והחזיקו רכוש אסור, ועשו בו שימוש בידיעה כי הוא רכוש אסור.
טיעוני הצדדים לעונש