מדינת ישראל נ' ו'

רקע כללי

1. הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן האוחז בשלושה אישומים בשתי עבירות של תקיפת בת זוג לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק) וכן עבירה של היזק במזיד לפי סעיף 452 לחוק.

    

2. כמפורט באישום הראשון, בחודש דצמבר 2015 בחדר השינה בדירתם , על רקע כעסו של הנאשם על המתלוננת, תקף אותה בכך שאחז בחולצתה ושפך עליה מים. עוד מיוחסת לנאשם שבירת הטלפון הסלולרי של מתלוננת וכן כי ביום 24.6.16 , במהלך ויכוח ביניהם, אחז בכח בחולצת המתלוננת ומשזו התנגדה, פגע במרפקו בעינה , משכה- כשהיא בוכה וצועקת- לחדר האמבטיה שם התיז על פניה מים תוך שהוא אוחז בה.

    

3. ביום 29.11.16 הגיעו הצדדים להסדר טיעון דיוני, והנאשם הופנה לקבלת תסקיר.

    

   סקירת ההליך הטיפולי

4. הנאשם היה נתון בהליך טיפולי למעלה משנה ומחצה והתקבלו בעניינו חמישה תסקירים. הנאשם כבן 49, גרוש מהמתלוננת ואב לארבעה ילדים ממערכות יחסים קודמות. כיום הנאשם מתגורר בבית הוריו ועובד כטכנאי קירור ומיזוג אוויר באזור הצפון וזאת לאחר שעבר לאחרונה הכשרה בתחום מטעם לשכת התעסוקה. הקשר הזוגי בין בני הזוג היה קצר ושירות המבחן עומד על הרקע לנישואי הנאשם למתלוננת שפרנסה אותו בשעה שלא עבד באופן מסודר וצבר חובות. הנאשם נטול עבר פלילי, הסביר כי הקשר בינו לבין המתלוננת ידע קשיים בין היתר נוכח התנהגות קיצונית מצדה. המתלוננת ביקשה להתגרש ממנו ולאחר מספר תלונות והרחקתו מהבית, בני הזוג התגרשו.

    

   במהלך האבחון נבחנו הרגלי שתיית אלכוהול ושימוש בסמים אצל הנאשם. הנאשם הסביר כי צרך סם באופן מזדמן ולעיתים שתה אלכוהול בכמויות מופרזות. שירות המבחן הפנה את הנאשם לטיפול בעמותת "אפשר" והנאשם התמיד בו. בתסקירו השני (מיום 13.9.17) בא בהמלצה, נוכח שיתוף הפעולה של הנאשם והשתלבותו בהליך טיפולי להעמידו בפיקוחם. עוד סבר כי יש מקום לבחון ביטול הרשעתו נוכח מאמציו לשינוי אורח חייו ורכישת מקצוע.

    

   שירות המבחן שוחח גם עם המתלוננת (תסקירו הראשון) – זו מסרה כי לאחר תקופה של חיים משותפים עם הנאשם גילתה בעיתיות בתפקודו ובין היתר חובות שצבר והרגלי שתייה לשוכרה. בשלב מסוים, כשהבינה כי לא ישנה את הרגליו ומתוך חשש ממנו, החלה בהליך גירושין שתואר כמורכב. מאז הגירושין דיווחה שאינה בקשר עם הנאשם אולם לאור תחושת החשש הוציאה כנגדו צו הגנה. עוד מסרה שמצויה בליווי עו"ס מהמרכז למניעת אלימות במשפחה ובהמשך (התסקיר השני) לא הייתה מעוניינת בהמשך השיח עם שירות המבחן.

5. בדיון שהתקיים ביום 19.9.18 ביקשה ההגנה להפנות את הנאשם לתסקיר משלים כדי לבחון שילובו בקבוצה לטיפול באלימות במשפחה, המאשימה נעתרה לכך והצהירה כי תשקול עמדתה לאחר קבלת תסקיר סופי. בתסקיר המשלים (מיום 26.12.17) חלה נסיגה במחויבות הנאשם להליך הטיפולי, הנאשם הפסיק את הטיפול בעמותת "אפשר, הביע חוסר מוטיבציה להשתלב בטיפול באלימות כלפי בנות זוג והבהיר כי אינו פנוי להמשך טיפול. שירות המבחן התרשם כי ממוקד בייצוב תפקודו התעסוקתי והביע ספק ביחס למחויבותו הטיפולית ועל כן חזר בו מהמלצתו הקודמת והמליץ על הטלת ענישה מרתיעה.

    

6. לאור הצהרת הנאשם בדיון הבא למחויבות להמשך טיפול, אפשרתי חזרתו לטיפול. הנאשם הופנה ליחידה לטיפול באלימות במשפחה, שיתף פעולה ונטל חלק פעיל בפגישות. שירות המבחן התרשם שהנאשם מכיר בחשיבות הטיפול ועושה מאמץ ניכר לשיקום חייו בפן האישי והתעסוקתי. בתוך כך, החל לעבוד בחברה להרכבות חוץ ומרוצה מעבודתו. עוד משולב בפרויקט "אוניברסיטה בעם" . שירות המבחן חזר על המלצתו לביטול הרשעת נוכח סיכון ממשי לפיטוריו ורואה ביציבות התעסוקתית רכיב חשוב ומשמעותי בהליך שיקומו.

    

    

   תמצית טיעוני הצדדים

7. ב"כ המאשימה, עו"ד מזולה, הדגישה בטיעוניה הכיעור וחומרת מעשיו בהפנותה בעיקר להתנהלותו באישום השלישי שבו לוותה האלימות בהשפלת המתלוננת. עוד ביקשה להגיש מכתב ותצהיר נפגע מטעם המתלוננת (תע/1 ו-תע/2 - אליהם אתייחס בהמשך) . עוד סבורה שהמלצת שירות המבחן אינה נותנת משקל לעמדת המתלוננת וטענה למתחם שנע בין שנת מאסר ל-3 שנים. ב"כ המאשימה הביעה ספק באשר לאפקטיביות ההליך הטיפולי, אינה סבורה שהנאשם עבר הליך שיקומי ממשי ועל כן עותרת למאסר ממש בצירוף ענישה נלווית ומתנגדת בתוקף לביטול הרשעתו.

8. ב"כ הנאשם, עו"ד יפרח, עשתה ככל שניתן למען מרשה וביקשה לאמץ המלצת שירות במלואה. ב"כ הנאשם עמדה על ההליך הטיפולי הממושך והחיובי שעבר הנאשם, על הקשר המורכב בין בני הזוג, עברו הנקי וגירושיו. עוד הדגישה את הליך ההכשרה המקצועי שעבר הנאשם במקביל להליך הטיפולי וכי כיום הנאשם עובד כטכנאי מיזוג אוויר וחשמלאי מוסמך. ב"כ הנאשם סבורה כי הוכח בעניינו של הנאשם סיכון ממשי לפיטוריו משמעבידו העובד בעיקר מול גופים ציבוריים, הצהיר כי יפטרו אם יורשע (מכתב נ/3).

    

9. הנאשם בדברו האחרון הודה לסובבים אותו והביע חרטה על התנהלותו כלפי המתלוננת.

    

   מכתבי המתלוננת

10. במסגרת הדיון הוגשו מכתב מטעם המתלוננת ותצהיר נפגעת. ב"כ הנאשם, בטיעוניה בע"פ ובהמשך בכתב מתנגדת נחרצות לקבלתם בטענה לאי קבילותם, בין היתר כי אינם חתומים כדין. ב"כ המאשימה הצהירו כי התקבלו מהמתלוננת ובהמשך (ביום 27.6.18) הועבר מסמך מאמת מטעמה. לאחר שבחנתי טיעוני הצדדים, מצאתי לקבל את תצהיר הנפגע תע/1 כראיה לעונש. עיון בו מלמד כי אכן מגולל גרסתה של המתלוננת לאירועים והדברים שנכתבו דומים לאלו שנאמרו על ידה לשירות המבחן. בכל הקשור למסירת מידע על אירועים אחרים או לעובדות שנמחקו מכתב האישום, לא אתן לכך משקל. באשר למכתבה תע/2 שממוען למאשימה ונושא תאריך מחודש דצמבר 2017, הגם שלא מצאתי כי יש לקבל טענת ההגנה לאי קבילותו ולו למען הזהירות, אינני מקבלת אותו כראיה לעונש. אני סבורה כי תצהיר הנפגעת ושיחתה עם שירות המבחן מציגים כראוי את גרסתה ועמדתה.

     

    יצוין כי בהמשך הציגו הצדדים הסכמה דומה למתווה שקבעתי.

     

11. כעולה מתע/1, מתייחסת המתלוננת בעיקר לטראומה שאחזה בכך לאחר שהנאשם גררה לחדר האמבטיה והתיז עליה מים . המתלוננת חששה להתקלח והפכה חרדתית ואחוזת פחד באופן שמשפיע עליה בקשירת קשר זוגי חדש.

     

12. יוסף בעניין זה, כי במהלך הטיעונים לעונש התקיימו חילופי דברים בין ב"כ הצדדים ביחס לפגיעה במתלוננת ותחושותיה הקשות ועל כן הצעתי באופן חריג שהמתלוננת תתייצב לדיון ותשמיע דבריה. ככל הנראה שהמתלוננת אינה מעוניינת בכך וזו זכותה המלאה.

     

    דיון והכרעה

    מתחם העונש ההולם

13. עיון בכתב האישום מלמד כי רף האלימות שנקט הנאשם כנגד המתלוננת אינו גבוה ואף לא גרם לחבלתה. עם זאת, צודקת ב"כ המאשימה כי, בעיקר האישום השלישי הכולל התנהלות אלימה ומשפילה, חרטה זו במתלוננת צלקות לתקופה ממושכת. הקשר הזוגי בין בני הזוג היה מלכתחילה לא שוויוני, והנאשם פיתח במתלוננת יחסי תלות כלכלית שפגעו בדימויו העצמי. בתגובה לכך, כפורקן לתחושות כעס ותסכול, פעל כלפי רעייתו דאז באלימות שפגעה בביטחונה ובשלומה הפיזי והנפשי.

     

14. ההלכה הפסוקה אף היא אמרה את דברה בקול ברור ונחרץ באשר לכיעורן ומסוכנותן של עבירות הפוגעות בגופה של האישה ובכבודה ולתחושות הביזוי, השפלה והכאב שנגרמים לקורבנות האלימות במשפחה.

     

    דברים ברוח זו נאמרו גם בע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל, מיום 11.10.07:

    "מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הינה כי בתוך המשפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב על ידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג;"

    מדיניות הענישה המקובלת בעבירות אלימות במשפחה

15. בחינת מדיניות הענישה המקובלת בעבירות אלימות במשפחה מלמדת על מנעד ענישה רחב וגמיש ותלוי בשילוב נאשם בהליך טיפולי, נסיבות מעשיו וטיבם.

     

16. בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), מצאתי כי יש לקבוע מתחם עונשי אחד לכלל האישומים הנע בין מספר חודשי מאסר ועד שנת מאסר.

     

    עתירת ההגנה לחריגה מהמתחם ולביטול הרשעת הנאשם

17. נסיבותיו של הנאשם, עברו הנקי והליך שיקומי מוצלח ומרשים שעבר אכן מאפשרים לקבוע כי עניינו נופל בין מקרי השיקום והולמים את תנאי סעיף 40ד(א) לחוק. שוכנעתי לאחר שעיינתי בתסקירי שירות המבחן, שמעתי טיעוני הצדדים ואף דברי הנאשם עצמו, שאכן עבר הליך שיקומי משמעותי בכל מישורי חייו: הנאשם היה נתון בטיפול לשינוי הרגלי צריכת אלכוהול ובטיפול למניעת אלימות במשפחה. כמו בכל הליך טיפולי ארוך טווח, ובענייננו מדובר בטיפול בן שנה וחצי, נתגלעו בו עליות ומורדות אך הנאשם אסף את עצמו והתגייס להמשך טיפול והתוצאות החיוביות מפורטות בתסקירים האחרונים.

     

18. לצד זה הנאשם התגרש מהמתלוננת, מאז האירועים אין ביניהם כל קשר ואף עבר שינוי במישור התעסוקתי ורכש מקצוע. הנאשם נטול עבר פלילי והתרשמתי כי אכן מגלה אחריות ותובנה לפסול במעשיו.

     

19. עמדת המאשימה שעתרה למתחם ענישה מחמיר ובהמשך הביעה ספקנות לא מוצדקת באשר לטיבו של ההליך השיקומי שעובר הנאשם, אינה במקומה. לאחר תקופה ממושכת תחת טיפול שירות המבחן כעולה מחמשת התסקירים, שיתוף הפעולה והמוטיבציה שהפגין הנאשם, לא ניתן לפקפק בכך שחל שינוי בהתנהלותו ופחת הסיכון להישנות התנהגות אלימה.

     

20. בכך הוכיח עצמו הנאשם כמי שניתן להגדירו כמשוקם, כשכל הטעמים המפורטים לעיל ישמשו בסיס לסטייה מהמתווה העונשי לקולא.

     

21. הסוגיה האחרונה שנותרה במחלוקת נוגעת לעתירת ההגנה, בהמלצת שירות המבחן, לביטול הרשעתו. ב"כ הנאשם סבורה כי צירוף נסיבות מעשיו והנזק הקונקרטי לעתידו מלמדים שעניינו מתאים להסתיים ללא הרשעתו בדין. המאשימה, כאמור, מתנגדת לכך בכל תוקף. לשיטתה, בהליכת בית המשפט לקראת הנאשם עד כדי ביטול הרשעתו לא ניתן משקל ראוי למעשיו, פגיעתו במתלוננת ועוגמת הנפש והטראומה שנגרמה לה. נבחן הדברים:

     

22. בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997) (להלן: "הלכת כתב") נקבע, כי הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני תנאים, האחד - סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה, בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים. השני – על ההרשעה להוות פגיעה חמורה בשיקום הנאשם. בפסיקה מאוחרת יותר הדגיש בית המשפט העליון כי מדובר בחריג מצומצם שייעשה בו שימוש "רק במקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרת העבירה" (ראו רע"פ 3589/14 לוזון נ' מדינת ישראל, מיום 10.6.14) וכי על הנאשם להציג מסד ראייתי מבוסס ומוחשי המלמד על פגיעה קונקרטית בעתידו.

     

23. בענייננו, בכל הקשור לתנאי השני, אני סבורה כי הוכח לפניי קיומו של נזק קונקרטי לעתידו של הנאשם. מכתב מעבידו מדבר בעד עצמו וקיים חשש כי הנאשם אכן לא יוכל להיות מועסק בחברה העובדת מול גופים ציבוריים המחייבים עובדים בעלי עבר נקי. ניתן אף להסכים כי להתייצבותו התעסוקתית יש חלק, כהתרשמות שירות מבחן, בכלל הליך שיקומו. הנאשם מפרנס את עצמו, מחזיר את חובותיו ורואה ברכה בעמלו.

     

24. התשובה מורכבת יותר בכל הנוגע לתנאי האחר הבוחן טיב מעשיו. בבחינה צרה של מעשיו הפיזיים ניתן לומר, כפי שכבר קבעתי בתחילת פסק הדין, כי אין מדובר במעשי אלימות מהרף הגבוה. הנאשם לא גרם חבלות קשות למתלוננת ואף לא הכה בה באמצעות מכשיר או חפץ. אך בבוחננו השפעת התנהלות אלימה של פוגע כנגד קורבנו לא ניתן להתייחס רק להיבט הפיזי וחובתנו להסתכל על התמונה המלאה. לא עוצמת האלימות לבדה מגלמת את החומרה במעשה אלא מכלול נסיבותיו של האירוע, הנזק לקורבן והשפלתו. המתלוננת נפגעה פגיעה קשה מהנאשם, מעשיו נתנו בה אותותיהם בפן הנפשי והרגשי וגם תקופה ממושכת לאחר מכן עדיין שרויה במצוקה וחשש מפני הנאשם ואחרים שכמותו. מעיון בתצהירה בצירוף דבריה לשירות המבחן נדמה כי נעצרו חייה מלכת והיא מתקשה ליתן אמון באנשים וליצור קשרים חדשים.

     

25. מכל המקובץ לעיל מצאתי כי אין בחומרת מעשי הנאשם כדי להצדיק ביטול הרשעתו. אינני מתעלמת מנזק אפשרי לעתידו התעסוקתי ואף יש מקום ליתן משקל רב לשיקולי שיקום הנאשם אך לא ניתן לראות בהם חזות הכל. גם לקולה של המתלוננת יש ליתן משקל נכבד.

     

    לכך אוסיף שורה ארוכה של פסקי דין בהם קבע בית המשפט העליון שפגיעה אפשרית בעיסוקו של אדם, אינה מצדיקה, ככלל, ביטול הרשעתו בדין. כך ברע"פ 2323/17 פלוני נ' מדינת ישראל (12.6.17) דן בית המשפט בעניינו של קבלן שהורשע בביצוע עבירות אלימות במשפחה, התגרש מהמתלוננת ובקשתו לביטול ההרשעה נדחתה. עוד ראו- רע"פ 1/15 כצמן נ' מדינת ישראל (19.1.15) הדן בעניינו של רופא שהורשע בדין, על אף עיסוקו והמלצת שירות המבחן; רע"פ 5100/14 מסרוואה נ' מדינת ישראל (28.7.14) הדן בהרשעת רופא בעבירת תקיפה; רע"פ 1931/15 מויססקו נ' מדינת ישראל (26.3.15) – הדן בעניינו של כבאי שהורשע בדין ורע"פ 4357/13 בן נון נ' מדינת ישראל (26.3.13) שם סירב בית המשפט לאשר הסדר טיעון שכלל ביטול הרשעה בעבירות אלימות במשפחה.

     

26. באשר לעונשו של הנאשם- כפי שכבר נקבע, עניינו נופל בגדר מקרי השיקום המאפשרים סטייה ממתחם הענישה. נוכח המלצת שירות המבחן וחשיבות המשך שילובו באפיק טיפולי, מצאתי להטיל על הנאשם ענישה טיפולית הכוללת צו מבחן לצד מאסר על תנאי.

     

    סוף דבר

    27.אני גוזרת על הנאשם העונשים הבאים:

    • מאסר על תנאי בן 4 חודשים שלא יעבור עבירת אלימות במשפחה במשך שנתיים מהיום.

      • מעמידה הנאשם בפיקוח שירות המבחן למשך שנה מהיום. הנאשם מוזהר בחובת שיתוף הפעולה עם שירות המבחן ובהשלכות הפקעת הצו.

         

        זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בתוך 45 יום מהיום.

         

         

        ניתן היום, כ"ח תמוז תשע"ח, 11 יולי 2018, במעמד ב"כ המאשימה עו"ד דיתי צאלים, הנאשם וב"כ עו"ד יערית יפרח.