ת"פ 7498-11-14 מדינת ישראל נ' אלצראיעה ואח'

כללי

1.בטרם שמיעת הראיות, הגיעו הצדדים להסדר טיעון במסגרתו הודה הנאשם בעובדות כתב האישום שהוגש נגדו, שעיקריהן כדלהלן:

בין הנאשמים לבין יוסף אלעביד (להלן: "יוסף") ישנה היכרות מוקדמת לאירועים המתוארים בכתב האישום. במועדים הרלוונטיים, יוסף שירת כחייל בשירות חובה בבסיס צה"ל בבא"פ דרום (להלן: "הבסיס") הסמוך לצאלים. כשבוע לפני האירוע שיתואר להלן, יוסף והנאשם 1 קשרו קשר לגנוב מהבסיס רוס"ר מסוג "תבור" ולמכור אותו לאחרים תמורת 50,000 ₪. במסגרת הקשר ולשם קידומו, יוסף גנב מהבסיס רוס"ר מסוג "מיקרו תבור" (להלן: "הנשק") והנאשם 1 הגיע לבסיס, לקח את הנשק מיוסף והחזיקו בתא המטען ברכבו. במסגרת הקשר ולקידומו, בתאריך 23.10.14 בשעות הערב, גנב יוסף רוס"ר נוסף מהבסיס, מסוג "מיקרו תבור" (להלן: "הנשק הנוסף"). יוסף ניסה ליצור קשר טלפוני עם הנאשם 1 ומשלא הצליח, התקשר אל הנאשם 2 וביקש ממנו להגיע לבסיס ולקחת ממנו את הנשק הנוסף. בהתאם לכך, הנאשם 2 הגיע לבסיס, לקח את הנשק הנוסף מיוסף ונסע מהמקום. והנשק הנוסף נותר למשמורת בחזקתו עד ליום 26.10.14. אז הגיעו אליו יוסף והנאשם 1 ולקחו ממנו את הנשק הנוסף. ובהמשך, שוטרי מג"ב עצרו את הנאשם 1 ואת יוסף ותפסו את הנשק הנוסף שהיה ברשותם ואחר כך הגיעו השוטרים לביתו של הנאשם 4 ותפסו שם את הנשק שהוחזק ברשותו.

2.על יסוד הודאת הנאשם בעובדות, כאמור, הוא הורשע בעבירה של נשיאה והובלת נשק, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ובעבירה של החזקת נשק, לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין.

3.במסגרת הסדר הטיעון הוסכם שהתביעה תעתור להטיל על הנאשם 15 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, וההגנה תטען לעניין המאסר בפועל כהבנתה, והוסכם, שהצדדים ימליצו לבית המשפט להטיל על הנאשם מאסר על תנאי וקנס בסך 7,500 ₪.

4.הנאשם צעיר מגיל 21 וחובה לקבל עליו תסקיר של שירות המבחן.

תסקיר שירות המבחן

הנאשם בן 20, רווק. נעדר עבר פלילי. מתגורר בבית הוריו ברהט. בוגר לימודים תיכוניים בבסיס "מחנה נתן". משפחתו נורמטיבית. שיתף, כי רצה להתגייס לצה"ל אך לא עשה כן בשל סירובה של אמו. הדגיש את היותו תלמיד מצטיין. שלל קשיים בתפקודו או שימוש בחומרים משני תודעה.

ביחס לעבירות, הוא מודה בביצוען. סיפר, כי חבר ביקש ממנו להגיע אליו ולאסוף אותו וכשהגיע אליו, החבר הניח ברכבו נשק עטוף, מסר לו שלא יוכל לבוא עמו וביקש ממנו לשמור את הנשק בביתו עד שיבוא לקחת אותו ממנו. החבר הגיע רק כעבור יומיים, וניסיונותיו ליצור עמו קשר קודם לכן לא צלחו. שיתף, כי תחילה הכחיש את מעשיו מתוך פחד. סיפר, כי חשד שמשהו אינו כשורה אך קיווה שמדובר בטעות, ושהחבר יחזור ליטול ממנו את הנשק ולא יסבכו באירוע.

הנאשם ביטא חרטה על ביצוע העבירה, בשל המחירים שהוא משלם, וסיפר כי הוא מקפיד לשמור על התנהגות נורמטיבית והוא מודע לאיסור שבמעשה. עוד שיתף, כי חש בושה ממשפחתו.

הנאשם שולב בקבוצה טיפולית ודווח כי הוא הגיע באופן סדיר למפגשים, אך התקשה לשתף בתכנים אישיים משמעותיים או להשקיע מאמצים לבחון מאפייניו ומעשיו, ונראה כי אינו נתרם מהשתתפות בהליך זה.