בר אור נ' לאומי קארד בע"מ

בקשה לאישור הסדר פשרה במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית.

רקע

1. בבקשה שהגיש המבקש לאישור תובענה ייצוגית, טען כי המשיבה פעלה שלא כדין וכנגד הוראת המפקחת על הבנקים, בכך שבשלהי 2011 הודיעה ללקוחותיה כי בתום שנת 2012 תימחקנה הנקודות שצברו לאורך השנים במסגרת תוכנית הטבות קיימת, וכי לא ניתן יהיה להשתמש בהן לאחר מכן. אכן, ביום 31.12.2012 מחקה המשיבה את כל הנקודות אשר נצברו אצל לקוחותיה, לטענת המבקש בצורה שרירותית ורטרואטיקבית, בניגוד לתקנון השימוש של התוכנית, ועל כן תוך הפרת חוזה.

    

2. בתגובתה טענתה המשיבה כי הנקודות ניתנו במסגרת תוכנית הטבות כמהלך שיווקי; אינן קניינם של הלקוחות; זכותם של הלקוחות בהם אינה יכולה לעמוד לעולם ועד; וזכות שלא ניתן לבטלה מנוגדת לעקרונות יסוד בדיני החוזים. בסעיף 2 בתקנון תוכנית ההטבות נקבע כי תוקפה של תוכנית ההטבות הוא לשנה אחת, מה שמאפשר הפסקת התוכנית. המשיבה הבהירה כי נהגה להאריך את תקופת הפעילות מדי שנה מחדש, עד לשלב שבו החליטה לסיים את התוכנית. לטענת המשיבה אין לנקודות שווי כספי קבוע. כיוון שאין מדובר בתוכנית חסכון או בכסף השייך ללקוחות המשיבה, אין לה חובת נאמנות כלפי הלקוחות בענין הנקודות. ביטול התוכנית נעשה לטובת הלקוחות, מאחר שהתוכנית הפסיקה להיות אטרקטיבית. במקומה הוקמה תוכנית אחרת, משתלמת יותר ("תוכנית הפינוקים"). זאת ועוד, המערכת החוזית עם בתי העסק שהשתתפו במבצעי תוכנית הנקודות שוב לא היתה אפשרית.

   המשיבה נתנה התראה בת שנה ויותר לסיום התכנית, ופרסמה אותה בדפי פירוט החשבון, בעיתונות, בהודעות בדיוור נפרד ובאינטרנט. בדיון שנערך בוועדת הכלכלה של הכנסת (פרוטוקול מספר 655 מיום 14.11.2011) נרשמה תמיכה באופן הביטול, אשר ייתר את הצורך בהצעת חוק שעמדה בנושא. הואיל והתנהלות המשיבה היתה מקובלת גם על שאר חברות כרטיסי האשראי, לא היה צורך בחקיקה מיוחדת לענין זה. גם המפקחת על הבנקים תמכה במהלך.

   לבסוף טענה המבקשת כלפי התאמת התובענה להיות ייצוגית, בין השאר בשל שונות בין הלקוחות, שעלולה לגרום לצורך בבחינה של כל מקרה בנפרד.

    

3. המבקש השיב לפרשנות סעיף 2 בתקנון, כי יש לפרשו כך שאמנם צבירת הנקודות מוארכת בכל שנה מחדש, אך האפשרות לממש את הנקודות אינה מוגבלת בזמן. כך עולה מקריאת מכלול התקנון, מהעדפת הפרשנות המקיימת את החוזה, מבחינת ההיגיון המסחרי של החוזה, ומכלל הפרשנות נגד המנסח.

   המבקש הוסיף כי לנוכח הזכות החוזית ניתן לחשב את ערכן הכלכלי של הנקודות שנצברו לכל לקוח.

   כן הוסיף כי הזכות למחוק נקודות נקבעה בסעיף 20 בתקנון כהסדר שלילי למקרים המפורשים בו, כגון מניפולציה אסורה, ואינו חל על ענייננו.

   בתשובה לטענת המשיבה כי לא ניתן להפעיל את התכנית במקביל לתכנית החדשה הציע המבקש להעביר את הנקודות לתכנית אחרת של המשיבה, כגון "תוכנית מועדוני תעופה".

    

4. לבקשת המשיבה אושר לה לפנות למפקחת על הבנקים לקבל את עמדתה. המבקש ביקש לערער על החלטה זו, ולאור ההחלטה ברע"א 1534/16 נתקבלה תעודת עובד ציבור מאת סגנית המפקחת על הבנקים עו"ד עודדה פרץ. בתעודה נקבע כי המשיבה לא קבלה מאת המפקחת אישור בכתב למחיקת הנקודות. עם זאת, המפקחת לא ראתה דופי בהליך המחיקה כפי שבוצע. בקשת המבקש למחוק את חוות הדעת האחרונה מן התשובה נדחתה, ובר"ע נדחתה אף היא (4464/16).

    

   הסדר הפשרה

    

5. ההסדר שהצדדים הגיעו אליו (לא לפני שנדרשו להבהרות ולמסירת נתונים שונים) מאפשר ללקוחות המשיבה לנצל את הנקודות שנותרו להם, לקבלת כרטיסי קולנוע ברשת גלובוס מקס בע"מ.

   המשיבה העמידה 750,000₪ למימוש כרטיסי הקולנוע. חישוב הסכום התבסס על מספר הלקוחות ושויו של כל כרטיס קולנוע. תקציב זה יחולק לשתי קבוצות של זכאים לפיצוי:

   • קבוצת הזכאים ל"פיצוי ראשוני" הם הלקוחות שנותרו לרשותם מעל 20 אלף נקודות והם עשו שימוש בנקודה אחת לפחות בין התאריכים 1.1.2011 עד 31.12.2012. ההנחה היא כי מי שלא ניצל נקודות בתקופת המימוש – לא היה מנצל אותן גם אם היו מאריכים את התקופה. הזכאים בקבוצה זו יקבלו כרטיס חינם לקולנוע, ששויו לצרכן 40 ₪. לפי נתוני לאומי קארד יש 3,559 זכאים בקבוצה זו, כך שסכום הפיצוי יעמוד על 142,360 ₪. תקופת המימוש היא שלושה חדשים מיום הטענת ההטבה לכרטיסו של הלקוח. המשיבה תודיע לחברי הקבוצה על זכאותם לפיצוי בדף הפירוט החדשי (במשך חדשיים) ובאתר האינטרנט של המשיבה. ההודעה תכלול הסבר בדבר אופן מימוש ההטבה.

   • ה"פיצוי השניוני" – כל סכום שלא ימומש באמצעות ההטבה הראשונית עד 750,000 ₪ יועמד לזכות תכנית הטבות אחרת שמפעילה המשיבה, בשם "תכנית פינוקים" שבה ניתנות הטבות במתכונת של 1+1. הסכום הנוסף ייזקף לזכות כרטיסי קולנוע בשנת 2017, וככל שחלק ממנו לא ינוצל, יועבר לשנת 2018.

     מבוקש להימנע ממינוי בודק בהתאם לסעיף 19(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, מאחר שהשאלה העקרית שלדיון היא שאלה משפטית, ולא מתעוררות שאלות שבמומחיות אחרות.

     הצדדים המליצו על גמול למבקש בסכום של 50,000 ₪ ושכר טרחה לבא כוחו בסכום של 150,000 ₪ בתוספת מע"מ.

      

6. לאחר הבהרות של הצדדים ותיקונים שבוצעו בהסכם, הוא פורסם להתנגדויות. היועץ המשפטי לממשלה הודיע כי אינו מתנגד להסכם. לא נתקבלו התנגדויות, פרט לזו של מר משה רוזנפלד שאינו נמנה עם חברי הקבוצה, אך טען כי הוא רשאי להגיש התנגדות מכח סעיף 18(ד) בחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2016, כ"אדם הפועל לטובת עניינם של חברי הקבוצה". המתנגד הוזמן לדיון, והובהר לו כי אין בהתנגדותו דבר מעבר לנושאים שהצדדים התיחסו אליהם, וכי טענתו כי קבוצת תובעים שהם חרדים לא תיהנה מן ההסדר כמוה כבחינת כל קבוצת אוכלוסיה בנפרד, מה שלא יאפשר את מתן ההטבות. מר רוזנפלד הסתלק מן ההתנגדות, ברשות בית המשפט.

    

   אישור הסכם הפשרה

    

7. לאחר ששמעתי את הסברי הצדדים, ובהעדר התנגדות, החלטתי לאשר את הסדר הפשרה, שהוא לדעתי ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה. לכאורה עומדת התובענה גם בתנאים לאישור תובענה ייצוגית לפי סעיפים 3, 4 ו-8(א) בחוק תובענות ייצוגיות (סעיף 19(א) בחוק תובענות ייצוגיות). אפרט:

    

   הסוגיה שהועלתה לדיון משפטית בעיקרה, וכוללת את פרשנות תקנון ההטבות של המשיבה והשאלה אם היתה רשאית לסיים את תכנית ההטבות באופן חד צדדי. אם היתה רשאית, האם די בתקופה של 12 חדשים לשמוש בכל הנקודות שנצברו לטובת חברי הקבוצה. השאלה המשפטית כמובן לא הוכרעה, והסדר הפשרה משקף את התלבטויות הצדדים בענין זה באופן ראוי.

   לצרכי פשרה הניחו הצדדים כי היה על המשיבה לאפשר תקופה ארוכה יותר של מימוש הנקודות, ואכן עיקר ההסדר הוא במתן אפשרות נוספת לשמוש בנקודות.

   ההסדר מעניק פיצוי אישי אפשרי לקבוצה שהיתה לכאורה הנפגעת העקרית מהפסקת תכנית הנקודות: הללו שעשו שמוש בנקודות בתקופה האחרונה, ומנגד שנותרה להם יתרה משמעותית, שאיפשרה להם רכישה כלשהי. הפיצוי הכללי ניתן לכלל המחזיקים בכרטיס האשראי של המשיבה, שההטבות העומדות להם מוגדלות בסכום שמשקף את הסכמת הצדדים בדבר הארכת התקופה וכימות ההטבות, בשים לב לשאלה המשפטית שבבסיס בקשת האישור.

    

8. בהסדר הפשרה הוגדרה הקבוצה "לקוחות לאומי קארד אשר לזכותם הייתה צבורה יתרת נקודות (במסגרת תכנית הנקודות של לאומי קארד נשוא בקשת האישור) נכון ליום 31.12.2012 או עד למועד מאוחר יותר שבו בוצעה מחיקת הנקודות שלהם בפועל, ככל שבוצעה, בטרם נעשה בהן שימוש ע"י הלקוח (להלן: "המועד הקובע")". ההגדרה המקורית, בבקשת האישור, תוקנה כך שלא תכלול אותם לקוחות שפנו למשיבה לאחר 31.12.2012 בבקשה לעשות שמוש בנקודות, ופנייתם נענתה. לא הוברר אם בכלל קיימים לקוחות כאלו, אך נראה שלא ייגרע מאומה מעניינה של הקבוצה המקורית בשל שינוי זה. ממילא כוונת בקשת האישור היתה להתייחס לעניינם של הללו שלא הצליחו לעשות שמוש בנקודות שבידיהם עד המועד הקובע, והשאלה אם פנו למשיבה לפני 31.12.2012 או לאחר מועד זה אינה מעלה ואינה מורידה.

    

9. אני סבורה כי בנסיבות עניננו אין למנות בודק, משום שהשאלה העיקרית שעומדת על הפרק היא שאלה של פרשנות משפטית, ודי בהערכת הסיכונים והסיכויים על ידי בית המשפט. ההטבות המוצעות משקפות הערכת סיכונים כזו.

    

10. אשר לגמול ולשכר הטרחה: הסכום המוצע (50,000 ₪ למבקש ועוד 150,000 ₪ בצרוף מע"מ לב"כ) גבוה מן המומלץ לפי אמות המידה המקובלות (עא 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט פסקה 16 (23.5.12)). הצדדים מצדיקים אותו בכך שהתקיימו דיונים רבים, דיון מהותי בקשר לסוגיות שעל הפרק, והושקע זמן ומשאבים בגיבוש הסדר הפשרה. ב"כ המבקש אף הגיש שתי בקשות רשות ערעור לבית המשפט העליון, שאחת מהן התקבלה חלקית. זאת ועוד, הסכומים אינם משולמים ע"ח הקבוצה, כי אם בנוסף לסכומים שהועמדו לרשות הקבוצה.

    אכן, אלא שכך בדיוק מצופה ממי שמייצג קבוצה לנהוג. העמדת הפיצוי על שווי הטבות של 750,000 ₪ משמיעה שאין מקום לפסוק גמול ושכר טרחה בשלב זה בסכומים שעולים על 150,000 ₪. להיפך, כיוון שאין מדובר בסכום של פיצוי לקבוצה אלא בהטבות, יתכן שהיה מקום להפחית מכך. הואיל ומדובר בפיצוי נוסף, שאינו נגזר מן הפיצוי לקבוצה, החלטתי להעמיד את הגמול למבקש על 40,000 ₪ ושכ"ט לבא כוחו על 110,000 ₪ בצרוף מע"מ.

    הגמול ושכר הטרחה ישולמו באופן הבא: מחצית תשולם תוך 30 יום מיום מתן הודעת הצדדים לפי סעיף 12 שלהלן. המחצית האחרת, בצרוף הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן, תשולם לאחר שב"כ המבקש יאשר כי בחן את הודעת המשיבה אודות ביצוע ההסדר, לרבות אישור רו"ח מטעם המשיבה בדבר בדיקת מתן ההטבה לשתי הקבוצות, ויביא אותם לאישור בית המשפט.

     

    סיכום

     

11. אני מאשרת את הסכם הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין, בכפוף לתיקון האמור בגמול ובשכר הטרחה, ובכפוף לסעיף 12 להלן.

     

12. סמוך לפני הדיון הודיעה המשיבה כי קבוצת גלובוס מקס מצויה בהקפאת הליכים. ככל שלא ניתן לקיים את ההסדר עם גלובוס מקס, הרי לפי הסכמת הצדדים תפעל המשיבה לקבלת אותה הטבה בבתי קולנוע מקבוצה אחרת, בעלת פריסה ארצית רחבה. מובהר כי אישור ההסכם מותנה במציאת קבוצה כזו ובקבלת ההסדר על ידה תוך 3 חדשים.

     

13. קבוצת התובעים שהוגדרה בהסכם הפשרה היא: "לקוחות לאומי קארד אשר לזכותם הייתה צבורה יתרת נקודות (במסגרת תכנית הנקודות של לאומי קארד נשוא בקשת האישור) נכון ליום 31.12.2012 או עד למועד מאוחר יותר שבו בוצעה מחיקת הנקודות שלהם בפועל, ככל שבוצעה, בטרם נעשה בהן שימוש ע"י הלקוח (להלן: "המועד הקובע")".

     

    עילות התביעה שנמנו בבקשה הן: הפרת חוזה בחוסר תום לב, מצג שווא והטעייה (בניגוד לסעיף 3 לחוק הבנקאות (שירות לקוחות), התשמ"א- 1981 וסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, תניות מקפחות בחוזה אחיד (סעיפים 4(1) ו4(2) לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982), הפרת הוראות המפקחת על הבנקים (סעיף 14 להוראות ניהול בנקאי תקין "כרטיס חיוב" 470), עשית עושר ולא במשפט (סעיף 1 לחוק עשית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979) והפרת חובת הנאמנות (סעיף 13 לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979).

    הסעדים שנתבקשו היו: השבת הנקודות ללקוחות, בתוספת עם הארכה משמעותית לתוקף מימושן.

     

14. הצדדים יגישו לעיוני נוסח של מודעה לפרסום בדבר ההסכם, תוך 10 ימים מיום שתינתן החלטה בדבר ביצוע ההסכם לפי סעיף 12 הנ"ל. המודעה תפורסם בשני עתונים יומיים בעלי תפוצה רחבה, באותיות שגודלן לא יפחת מ-3 מ"מ. כמו כן תפורסם המודעה באתר האינטרנט של המשיבה, בקישור ישיר מדף הבית.

     

15. המזכירות תואיל להעביר את פסק הדין למנהל בתי המשפט, לשם רישומו בפנקס התובענות הייצוגיות.

     

    נקבעת תזכורת פנימית לקבלת הודעת הצדדים ליום 1.2.2018.

     

     

    ניתן היום, ט"ז חשוון תשע"ח, 05 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.

     

    אסתר שטמר , שופטת