ת"צ 18990-02-12 מאה ואחד- ייעוץ כלכלי בינלאומי בע"מ נ' מגדל שרותי בורסה (נ.ע.) בע"מ ואח'

1.בקשה לאישור הסכם פשרה במסגרת בקשה לאישור תביעה ייצוגית.

2.לאחר שהוגשו הבקשה והתגובות, ולאחר שהתקיימה ישיבת הוכחות בה נחקרו כל העדים בחקירה נגדית, התקיימה ישיבת תזכורת בה נדונה האפשרות כי הצדדים יגיעו להסכמה מחוץ לכותלי בית המשפט. במסגרת זו צוינו על ידי הצדדים סכומי ההחזר המקסימליים ביחס לכל אחת ואחת מהקבוצות הרלוונטיות, כפי שהם חושבו על ידי מומחה שמונה במסגרת הליך גישור לא פורמלי שנערך בין הצדדים.

לאחר ישיבת התזכורת, גיבשו הצדדים הסדר פשרה (להלן: "הסדר הפשרה המקורי") אותו הם עתרו שבית המשפט יאשר. סכום הפיצוי לפי הסדר הפשרה המקורי עמד על 2.4 מיליון ₪, סכום המשקף לגישת הצדדים את הסכום המקסימלי של ההחזר לגבי אותם חברי קבוצה שחתמו על ההסכם עם המשיבה ב"נוסחו הישן" (קרי לפני תיקון נוסח ההסכם בשנת 2008). סכום הפשרה היה אמור להשתלם באופן הבא – 850,000 ₪ במזומן, ו-1,750,000 ₪ באמצעות מתן הנחות ללקוחות המשיבה (כאשר אין קורלציה בין הלקוחות הנוכחיים של המשיבה שיזכו להנחות, לבין מי שהיו חברי הקבוצה בגינם הוגשה הבקשה מלכתחילה).

עמדת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה

3.הסדר הפשרה המקורי הועבר לתגובתו של ב"כ היועץ המשפטי לממשלה. ב"כ היועה"מ התייחס למספר נקודות לגבי הסדר הפשרה, ובין היתר לנושא הפיצוי בדרך של מתן הנחות. הוא ציין כי מתן ההנחות – "פשרת קופונים", הוא אפשרי בעיקר באותם מקרים בהם יש קושי אמיתי לאתר את חברי הקבוצה. ואולם מקום בו ניתן לאתר את חברי הקבוצה, כמו במקרה דנן, מעדיף בית המשפט ביצוע החזר הכספים שנגבו ביתר או פיצוי עבור הנזק שנגרם לאותם זכאים אמיתיים, ולא לציבור הלקוחות העתידי של הספק. הדבר נובע – כך נטען – הן משיקולים של הטבת הנזק של הניזוק האמיתי, והן מהרצון למנוע מהספק יתרון בלתי ראוי של מינוף הסדר הפשרה כהטבה צרכנית.

תיקון הסכם הפשרה

4.לאור הערותיו של ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, שהיו מקובלות עלי, הסכימו הצדדים לתקן את הסכם הפשרה באופן שהנתבעת תפצה את חברי הקבוצה בסכום של 1.2 מיליון ₪, סכום המשקף 50% מסכום התביעה.

יוער כי סכום זה אינו לוקח בחשבון את האפשרות כי המבקשת היתה פונה לבית-המשפט ועותרת לתקן את בקשת האישור, תוך הוספת טענות לגבי ההסכם בנוסחו החדש כפי שנוסח בשנת 2008. זאת משום שבקשה כזו לתיקון בקשת האישור לא הוגשה בפועל על ידי המבקשת; לו היתה מוגשת – ספק אם היתה מתקבלת; וגם לו היתה מתקבלת הבקשה לתיקון ובקשת האישור היתה מתוקנת, ספק רב אם עמדת המבקשת ביחס להסכם החדש היתה מתקבלת לגופה.

זאת בין היתר לאור עמדתה של המבקשת עצמה בס' 9 לבקשת האישור. באותו סעיף ציינה המבקשת כי –

"ההסכם החדש כלל פירוט עמלות עדכני שנוקב בסכום כולל לגבי כל פעולה ופעולה, כך שההערה דלעיל בדבר חיוב נפרד בגין עמלת הקורספונדנט נגרעה מן ההסכם החדש. נוסח זה מאפשר למשיבה לגבות מלקוחותיה, לרבות המבקשת, עמלה בגין שירותי קורספונדנט בחו"ל, העולה על העמלה אותה מחויבת המשיבה לשלם לקורספונדנט בחו"ל, ולאו דווקא עמלה זהה לזו שבה מחויבת המשיבה ע"י הקורספונדנט בחו"ל" (ההדגשה היא במקור, ר.ר.).

מהסעיף הזה עולה כי עמדת המבקשת היא כי תיקון ההסכם שינה את המצב המשפטי, וכי לאחר תיקון ההסכם היתה המשיבה רשאית לגבות מלקוחותיה עמלה בגין שירותי קורספונדנט בחו"ל, העולה על העמלה אותה מחויבת המשיבה לשלם לקורספונדנט בחו"ל.