בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה שאלת התשלום עבור החשמל שצורכת די.בי אס. שירותי לווין (1998) בע"מ (להלן: "המשיבה" וגם "yes") מנקודת החשמל המספקת את החשמל לשטח הציבורי המשותף לכלל דיירי הבית המשותף.
המשיבה, חברת תקשורת המשדרת שידורי טלוויזיה באמצעות לוויין (הידועה יותר בשמה yes) מתקינה מערכות קליטת שידורים בבניינים משותפים כדי שתוכל לספק את שירותיה לדיירי הבניינים. לשם הפעלת מערכות הקליטה המוזנות בחשמל מתחברת המשיבה למונה החשמל הציבורי של הבית המשותף, זה המספק חשמל לשטחי הרכוש המשותף בבניין (ולא זה המתפצל לדירות הפרטיות), וצורכת מהחשמל שבתשלומו נושאת נציגות הבית המשותף; לטענת המבקשים צריכת החשמל של yes על חשבון הדיירים בבית המשותף נעשית בלא שקיבלה את הסכמת נציגויות הבניינים ולא את הסכמת הדיירים, לרבות לא את הסכמת הדיירים אינם מנוייה. זוהי בתמצית עניינה של בקשת האישור דנא.
הרקע לבקשה
המבקשות 1 ו-2 הן נציגויות בתים משותפים. המבקש 3, הוא דייר המתגורר בבית משותף והיה בעבר מנוי של המשיבה.
תחילה הגיש המבקש 3, לבית משפט זה, בקשה לאשר תובענה ייצוגית ("הבקשה המוקדמת") בעניין צריכת החשמל כאמור, ובהמשך הגישו המבקשות 1 ו-2 בקשת אישור באותו נושא לבית המשפט המחוזי בחיפה. המשיבה עתרה לבית המשפט בחיפה להעביר את הדיון לבית משפט זה אליו הוגשה הבקשה המוקדמת, ובהחלטה מיום 10.9.14 נעתר כבוד השופט א' קיסרי לבקשה והורה לאחד את הדיון בשתי הבקשות שהיו לפניו ולהעבירן לבית משפט זה אליו, כאמור, הוגשה הבקשה המוקדמת. ביום 13.10.15 התקיים לפני דיון מקדמי בבקשות ועל דעת הצדדים אוחד הדיון בשלושת הבקשות. ביום 24.12.15 הוגשה בקשת אישור תובענה ייצוגית מתוקנת המשותפת לשלושת המבקשים ובעניינה הדיון דנא.
טענות הצדדים
בקשת האישור
1.כדי לאפשר לדייר בבית משותף להיות מנוי של המשיבה, עליה להיות מחוברת תחילה לבניין בו הוא מתגורר ולהתקין את המערכות המאפשרות את קליטת שידורי הלוויין של המשיבה, לשם כך מתקינה המשיבה אנטנת קליטה על גגות הבתים אותה היא מחברת לממיר המחובר לטלוויזיה שבדירת המנוי. בבתים משותפים, השידורים נקלטים באמצעות צלחת הממוקמת על גג הבית המשותף, ואותות השידורים הנקלטים מהצלחת מועברים למנויים באמצעות כבל היוצא מהצלחת אל נקודת חשמל בשטח המשותף וממנה מתבצע פיצול לדירות המנויים בבניין. כדי להעביר אות בהספק ראוי המאפשר צפייה ברמה נאותה לכל המנויים בבניין, מתקינה המשיבה מגברי אות הפועלים באמצעות חשמל.
2.לטענת המבקשים, החשמל הנדרש לציוד של המשיבה המותקן בבתים המשותפים (בהיתר, ואין הדבר במחלוקת) ניזון מהמונה הציבורי המצוי בשטח הרכוש המשותף בבניין, כך שאת עלות צריכת החשמל (בטרם הפיצול לדירות הפרטניות) משלמת נציגות הבית המשותף שמשלמת את חשבונות החשמל עבור צריכת חשמל ברכוש המשותף בבניין המשמש את דיירי הבניין, ולמעשה עלות צריכת החשמל שצורכת מערכת המשיבה, בטרם מתפצלת לדירות מנוייה, משולמת על ידי כלל דיירי הבניין באמצעות הנציגות, בין אם הם נמנים על מנויי המשיבה ובין אם לאו. לטענת המבקשים המשיבה מעולם לא ביקשה ו/או קיבלה את רשות הנציגויות לצרוך חשמל ללא תשלום לצורך הפעלת הציוד שלה. חשבון החשמל משולם על ידי נציגות הבניין ללא הבחנה בין עלות צריכת החשמל של מערכות המשיבה המיועדות לשרת את מנוייה בבניין, ובין עלות צריכת החשמל של המערכות המשותפות בבניין המשותף דוגמת תאורת השטח המשותף, תאורת מגרש החנייה, חדרי המדרגות, המעליות ועוד.
3.המבקשת 1 צירפה לבקשתה את האישור שנתנה למשיבה להתקנת תשתיותיה בבניין בשנת 2000, ואין בו כל אזכור להסכמה של נציגות הבניין שהשימוש שעושה המשיבה בחשמל של הרכוש המשותף יהיה על חשבון דיירי הבניין, נהפוך הוא - בטופס הודגש באופן בולט כי "רשמנו לפנינו כי התקנת הצלחת והתשתית בבניין יעשו על חשבונכם וללא כל חיוב מצידנו הדיירים" (נספח 2 לתצהיר אורית אטיה, חברת ועד הבית במבקשת 1).
4.המבקשים ערכו בדיקה בבתים משותפים אקראיים במשך מספר חודשים והתברר להם כי המגברים של המשיבה המחוברים לתשתית החשמל המשותף בבניין וממנה צורכים המגברים חשמל 'חינם' בלי להשתתף בעלות צריכת החשמל המשותף בבניין. המבקשים לא הסתפקו בכך והתקינו מוני חשמל קבועים שמדדו את צריכת החשמל של מערכות המשיבה מהחשמל המשותף בבניינים שנבדקו, ומתוצאות הבדיקה הסיקו המבקשים, לטענתם, כי מאז תחילת פעילותה בשנת 2000, צרכה המשיבה חשמל על חשבון הבתים המשותפים בשיעור של עשרות מיליוני שקלים. לתמיכה בבקשתם צירפו המבקשים תצהירים של מי שערך את הבדיקות - חשמלאים שהתקינו את המונים, וקוראי המונים (דיירים ואנשי חברות אחזקה של הבניינים), כן צורפו תמונות של המונים, דו"חות הקריאה ודו"חות ניתוח של הממצאים (נספחים ו'-ט' לבקשת האישור).
5.המבקשים גם צירפו לבקשתם חוות דעת מומחה של המשיבה משנת 2003 בעניין העלות הכספית של צריכת החשמל של ציוד המשיבה הניזון מהמונה הציבורי בבניין המשותף בו הוא מותקן, וממנה עולה כי עלות ממוצעת של צריכת חשמל חודשית שצורכת המשיבה בבתים המשותפים היא 1.68 ₪ לבניין (נספח ד' לבקשת האישור).
6.לטענת המבקשים, המשיבה כבר מודעת לבעייתיות המתוארת בתובענה דנא, מהליכים אחרים, כך למשל בהליך שהתנהל נגדה בבית משפט לתביעות קטנות חויבה המשיבה לשלם לנציגות הבית המשותף שם על בסיס אותן עובדות קרי, צריכת חשמל מהחשמל הציבורי של הבניין על ידי התחברות לחשמל המשותף של הבניין ללא ששילמה עבורו וללא ידיעת הדיירים כי הם נושאים בתשלום (ת"ק 15282-09-10 נציגות הבית המשותף - רון גלבוע נ' די.בי.אס. שירותי לוויין בע"מ (2011)). במקרה אחר לאחר שנציגות בניין פנתה למשיבה בבקשה להשתתפות בתשלום החשמל המשותף ושיפוי עבור תשלומי העבר הציעה המשיבה לנציגות אותו בניין תשלום חד פעמי של 780 ₪ (נספח ה' לבקשה - תצהיר חברת ועד הבית שפנתה למשיבה והעתק התשובה). למרות המודעות לבעייתיות זו לא חדלה המשיבה לצרוך מהחשמל הציבורי של הבניינים בלי לשלם את חלקה בשימוש בחשמל ללא שקיבלה הסכמה לכך.
7.המבקשים ביקשו להגדיר את "הקבוצה" כקבוצת נציגויות הבתים המשותפים כהגדרת "נציגות בית משותף" בסעיף 65 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין") ו/או כהגדרת "בית משותף" בסעיף 52 ו/או "בית" כהגדרתו בסעיף 77א לחוק המקרקעין; כן עתרו לכלול בקבוצה את הדיירים המתגוררים בכל בנין שבו מותקן ציוד התקשורת של המשיבה גם אם הבניין אינו רשום בפנקס הבתים המשותפים. לטענת המבקשים על פי נתונים שנמסרו להם על ידי הממונה בחברת חשמל על פי חוק חופש המידע, נכון לפברואר 2014 רשומים 123,831 בתים בפנקס הבתים המשותפים (נספח א' לבקשה), ומספרם של חדרי המדרגות בעלי חשבונות חשמל הוא כ-134,400 (נספח ב' לבקשה); זה מספר חברי הקבוצה, לכל הפחות.
8.לטענת המבקשות 1, 2 שהן נציגויות בתים משותפים, יש לאשר אותן כתובעות ייצוגיות לאור מעמדן הנלמד ממספר מקורות נורמטיביים: סעיף 69 לחוק המקרקעין לפיו "הנציגות תשמש מורשה של כל בעלי הדירות בכל ענין הנוגע להחזקתו התקינה ולניהולו של הבית המשותף, והיא זכאית בעניינים אלה להתקשר בחוזים ולהיות צד בכל הליך משפטי ובכל משא ומתן אחר בשם כל בעלי הדירות"; סעיף 21ג(א) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 (להלן: "חוק התקשורת"), לפיו נציגות הבית המשותף תשמש מורשה של כל בעלי הדירות בכל עניין הנוגע להנחת רשת ברכוש המשותף שבבית ולאחזקתה, ולשם כך היא זכאית, להיות צד בכל משא ומתן, הליך משפטי או הסכם עם בעל רשיון בשם דיירי הבניין; באין נציגות לבית, יהיה המורשה מי שרוב בעלי הדירות מינו אותו לכך.
אשר למבקש 3 שהיה מנוי של המשיבה עד מספר חודשים עובר להגשת הבקשה לאישור, טוענים המבקשים כי הגם שחדל להיות מנוי של המשיבה הוא ממשיך לשאת בעלות צריכת החשמל של הציוד שחיברה המשיבה לחשמל המשותף בבניין לשם אספקת השירות למנוייה בבניין, כפי ששילם כאשר היה מנוי, אלא שעתה הוא נושא בתשלום רק בגלל שהוא מתגורר בבניין הנושא בעלויות החשמל המשותף של הבניין, וכאשר היה מנוי, הוא גם נהנה משירותי המשיבה. כך שלטענת המבקשים, הן המבקשות והן המבקש 3הם "לקוח" שהגיש "תביעה נגד עוסק כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו" כאמור בפרט 1 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות.
9.העילות שבגינן מבוקש לאשר את התביעה כייצוגית הן הטעיה לפי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"); הפעלת השפעה בלתי הוגנת על הצרכן לפי סעיף 3(ב) לחוק; הפרת חובת הגילוי והטעיה, חוסר תום לב בקיום החוזה וחוסר תום לב עובר לכריתתו של החוזה והפרת חוזה, כל אלה עילות לפי חוק החוזים (כללי) תשל"ג-1973, כשהמערכת ההסכמית אליה מכוונים המבקשים בטענותיהם החוזיות, היא הסכם ההתקשרות של המשיבה עם מנוייה והסכמת נציגות הבית להנחת התשתיות בבניינים; כן טענו המבקשות לעילה של עשיית עושר ולא במשפט לפי סעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979; והפרת סעיפים שונים של הרישיון לשידורי טלוויזיה באמצעות לוויין שקבלה המשיבה בהתאם לחוק התקשורת.
10.המבקשים עתרו לקבל סעד הצהרתי לפיו המשיבה פועלת בניגוד לדין עת היא צורכת חשמל על חשבון נציגות הבית המשותף כמתואר בבקשת האישור, כן עתרו לקבל פיצוי כספי בגין הנזק הממוני והלא ממוני שנגרם לחברי הקבוצה בשל צריכת החשמל על חשבונם, ועוד עתרו למתן צו עשה שיורה למשיבה לשלם עבור החשמל שהיא צורכת וכן להורות לה להתקין מוני חשמל נפרדים שיכמתו את עלות הצריכה.
התשובה לבקשה
11. המשיבה ביקשה לדחות את הבקשה, הן על הסף והן לגוף הבקשה.
תחילה טענה לעניין זהות המבקשים; לשיטתה אין המבקשים מצויים בגדר פרט 1 לתוספת השנייה של חוק תובענות ייצוגיות שכן נציגויות הבית המשותף אינן "לקוח" כמשמעו בחוק וכמתחייב בתנאים להגשת תובענה ייצוגית בעניין צרכני. עוד טענה כי הדין אינו מאפשר לנציגות של בית משותף לשמש תובעת ייצוגית מאחר שהמחוקק הגביל את סמכויותיה המשפטיות לביצוע פעולות כאמור בסעיף 69 לחוק המקרקעין, קרי, סמכותה מוגבלת לטיפול בעניינים הנוגעים להחזקתו התקינה ולניהולו של בית משותף, וברי כי הגשת תביעה ייצוגית אינה אחת מאותן סמכויות.
12. עוד טענה המשיבה כי בקשת האישור של המבקשות 1, 2 וכן זו של המבקש 3 חופפות באופן מלא מבחינת "הקבוצה", ואין לאפשר לכל אחד מבעלי הדירות בבתים המשותפים לתבוע את המשיבה באופן פרטני שכן אישור כזה הוא למעשה כפל תביעה - התביעה האחת היא תביעה במישרין כשהדייר הפרטני אותו מבקש לייצג המבקש 3 והתביעה הנוספת בעקיפין, ממש לגבי אותה צריכת חשמל, באמצעות נציגויות הבניינים.
13.לגופה של הבקשה, אישרה המשיבה כי מערכת הקליטה שהיא מתקינה בבתים משותפים אכן מחוברת לחשמל המשותף של הבניין ובאמצעות החיבור צורכת את החשמל להפעלתה, אך לטענתה מערכת הקליטה משמשת את דיירי הבניין לצריכת התכנים המשודרים, ולא אותה, ולפיכך עליהם מוטלת החובה לשאת בעלות החשמל שהמערכת צורכת. אין חולק, וגם אין זה העניין דנא, כי התשלום עבור צריכת החשמל של הממיר הנמצא בתוך בית המנוי, וגם זה שמתפצל מהנקודה המשותפת לכיוון הדירות הפרטניות (בעצם מנויי המשיבה) משולם על ידי הדייר המנוי; לטענתה העובדה שהרכוש המשותף שבבניין מצוי בבעלות משותפת של כל בעלי הדירות, אינה מובילה למסקנה כי המשיבה היא שצריכה לשאת בעלות החשמל שצורכת מערכת הקליטה, ואין מקום להבחנה שעושים בהקשר זה המבקשים בין הממירים בדירות שאין חולק כי הדייר הוא שנושא בתשלומו לבין המערכת ברכוש המשותף המשרתת את כלל הדיירים שיכולים בכל עת להתחבר לשירותיה. בשני המקרים אין לחייב את המשיבה בעלות צריכת החשמל של מתקניה שבבניין מקום בו הרגולטור התיר את כניסת המשיבה לבניין לצורך הנחת הציוד ולא חייב אותה לשלם עבור צריכת החשמל, ואם כך, המסקנה צריכה להיות שדיירי הבניין שציוד הקליטה משרת אותם, הם אלו שצריכים לשאת בעלות החשמל שהציוד צורך.
14.טוענת המשיבה כי פעילותה כפופה להוראות חוק התקשורת, לתקנות ולכללים שהותקנו מכוחו וכן להוראות הרשיון שהוענק לה על ידי משרד התקשורת. סעיף 21ב(ב) לחוק התקשורת מחייב את המשיבה לקבל הסכמה של הדיירים להתקנת מערכת הקליטה בבית המשותף, ומכאן הסיקה כי אינה צריכה לבקש הסכמתם לשימוש של המערכת בחשמל הציבורי שבבניין, ודי בהסכמה להתקנת הציוד.
לטענת המשיבה המחוקק מתייחס לציוד הקליטה כאל טובין שלכלל דיירי הבית המשותף עניין בקיומו וזאת גם במחיר הטלת עלות זניחה על כלל דיירי הבית המשותף (עלות מזערית שהוצגה אף על ידי המבקשים). העובדה שבכל רגע נתון יכול אדם שאינו לקוח של המשיבה להתחבר לשידורי המשיבה מאחר שבבניין מגוריו מותקנת מערכת הקליטה היא טובת הנאה הצומחת לו מחיבור המערכת לחשמל הבניין, ועל כן היא מצדיקה את תשלום חלקו היחסי בעלות צריכת מערכת קליטת שידורי הלווין המותקנת בבניין. המשיבה צירפה לתשובתה חוות דעת מומחה שמסקנתו היא כי עלות צריכת החשמל החודשית הממוצעת של מתקני הקליטה של המשיבה המותקנים בבניינים וצורכים חשמל מהחשמל המשותף היא 2.74 ₪ בחודש (נספח 1 לתשובה).
15.עוד בעניין זה טענה המשיבה כי ככל שיש למי מהדיירים טענות כלפי השימוש והצריכה של החשמל המשותף, עליו לפנות לנציגות הבית או לדיירים האחרים, והטענות הללו אינן כלפיה מאחר שמדובר למעשה בסכסוך פנימי בין דיירי הבניין בעניין תשלום עבור עלויות שונות המתחייבות מאחזקת הרכוש המשותף בבניין, ולה אין כל יריבות בסכסוך זה.
16.המשיבה הדגישה כי בטרם התקנת מערכת הקליטה היא מקבלת את הסכמת וועד הבית לשימוש בתשתיות הבניין לשם התקנת המערכת והפעלתה, כך גם בהמשך, במהלך ההתקנה, היא שבה ומקבלת את הסכמת הנציגות. לטענתה, היא מתנהלת בהתאם לדרישות הדין, בהתאם להוראות שבנספח ה' לרישיון ההפעלה ובהתאם לנהליה הפנימיים. כך מצוות סעיף 21ב(א) לחוק התקשורת הקובע כי התקנת ציוד קצה לווייני במקרקעין פרטיים טעונה הסכמת בעל המקרקעין, וכאשר המקרקעין הם בית משותף קובע ס"ק (ב) כי התקנת הציוד ברכוש המשותף טעונה הסכמת רוב בעלי הדירות. בהתאם טוענת המשיבה כי היא פועלת כדין וכי היא מקבלת את אישור הדיירים, באמצעות וועד הבית כנציג החוקי שנבחר, להתקנת מערכת הקליטה בבתים משותפים באמצעות וועד הבית, אישור הכולל גם את הסכמתם לחיבור המשיבה לחשמל הציבורי, שהרי התקנה לבדה אין בה די והציוד מצריך הזנת חשמל. בנוסף, החל משנת 2008 היא נוהגת לקבל את הסכמת וועד הבית לא רק להתחברות לחשמל הציבורי אלא גם הסכמה לשאת בעלות הצריכה. לדבריה חותם ועד הבית על טופס אישור להתקנת מערכת ("טופס הסכמה", נספח 6 לתשובה. בהמשך טענה המשיבה כי השנה בה החלה להחתים על טפסי הסכמה בנוסח זה היתה 2006) שזו לשונו "ידוע לנו כי לצורך קליטת שידורי yes באמצעות הצלחת, תחבר yes את הצלחת לארון החשמל הציבורי בבניין, ואנו נישא בעלויות צריכת החשמל שלה".
17.המשיבה ציינה כי גם בנוסח הטפסים שקדמו לטופס ההסכמה של שנת 2008 אישרה כל נציגות בניין את חיבור מערכת הקליטה לתשתית החשמל של הבניין. כך למשל טופס ההסכמה עליו חתמו נציגי המבקשת 2 ביום 1.3.2002 בו הם מאשרים למשיבה להתקין ולתחזק בבניין צלחת לווין וכן כל תשתית דרושה אחרת לרבות חיבור הצלחת לתשתית החשמל (נספח 7 לתשובה). לציין כי טופס הסכמה של המבקשת 1 שהוא בנוסח דומה צורף בנספח ו' לבקשת האישור לפיו "מאשרים לחברתכם להתקין בבניין שלנו צלחת לקליטת שידורי לוויין וכן כל תשתית דרושה אחרת..". לטענת המשיבה, כל אדם סביר מבין שמערכת קליטה כזו צורכת חשמל. ההסכמה להתקנת הציוד משמעה, אליבא המשיבה, הסכמה לשימוש במונה החשמל של הרכוש המשותף לצורך הפעלת המערכת המרכזית וחיבורה לדירות. לטענתה מי מהדיירים שאינו מנוי של המשיבה וסבור כי לא היה מקום לתת אישור לכך צריך להפנות את הטענות אל הנציגות שאישרה את הפעולה ולא כלפיה.
18.לטענת המשיבה, לא רק שהנציגות הסכימה להתקנת הציוד ונתנה אישור להתקנה ולשימוש בחשמל הציבורי בבניין, אלא שבטרם מותקנת מערכת הקליטה בבית המשותף נפגש נציג המשיבה עם נציגי וועד הבית ומראה להם היכן יעברו קווי החשמל המוליכים מצלחת הלוויין לארון החשמל של הבניין והיכן יותקן מגבר האותות, ורק לאחר קבלת אישורו מתבצעת ההתקנה. עוד טענה המשיבה כי בהסכם ההתקשרות עמה עליו חותם כל מנוי מצוין כי המשיבה תהיה רשאית להשתמש ברכוש של הבית המשותף כדי לחברו למערכת הקליטה.
19.מכל האמור מבקשת המשיבה ללמוד כי התובענה אינה עומדת בתנאי סעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות, כי הליך של תובענה ייצוגית אינו הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת מאחר שהקבוצה הנטענת אינה הומוגנית, היא מורכבת גם מנציגויות וגם מדיירים, גם ממנויים וגם מדיירים שאינם מנויים של המשיבה ועל כן יש צורך בבירור פרטני של הטענות, גם השאלה מהו המידע שנמסר לנציג של כל בית משותף בעת שאישר את ההתקנה טעונה בירור פרטני שאינו מתיישב עם הליך זה, עוד טענה כי בנסיבות כאן עניינה של הקבוצה לא ייוצג בדרך הולמת ובתום לב בגלל מיהות אחד מב"כ המבקשות שהוא חברת אחזקה של אחד מהבניינים.
20.עוד ראתה המשיבה לציין כי שתי בקשות אישור תובענה ייצוגית הוגשו נגדה בעבר בעניין זה, ונמחקו ת"א 551/05 ופיק סעיד נגד די בי אס (2005) ות"א 1387/03 נציגות הבית המשותף מרח' הזוהר 11 תל אביב נגד די. בי. אס. (2004)) וביקשה לעשות כך כאן.
21.המשיבה גם ציינה כי ההחלטה להתקין בבניין צלחת לוויין משותפת לאותו מפעיל תקשורת ולא צלחת לוויין לכל דייר מתיישבת עם האינטרס הציבורי בנושא תכנון ובנייה כפי שראה המחוקק להורות בפרק התקנת מתקנים לקליטת שידורי טלביזיה בסעיף 10.14(2) לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאי ואגרות), התש"ל-1970. כן ציינה כי נקבע בדין במפורש שמגברים המותקנים בבתים המשותפים יותקנו רק בארונות התקשורת המשותפים וכי הזנת המתח למערכת הקליטה תיעשה מהחשמל המשותף של הבניין, המשיבה למדה זאת מלשון התקן ולטענתה יש לקרוא אותו כך: "מעגל הזינה של מתקן אק"מ (אנטנה לקליטה משותפת).. ייחשב למטרת תקן זה מעגל חשמלי נפרד.. בבניינים שיש בהם מונה משותף לכל הדיירים, המתקן יחובר לבית תקע הניזון מ[ה]מונה", קרי המשיבה סבורה כי יש להוסיף את "ה" הידיעה למילה מונה "סתם" שכתובה בתקן (הגם שלטעמי היא משנה למעשה את משמעות הכתוב) (סעיף 4.4.2 לתקן ישראלי 799 (נספח 4 לתשובה), סעיף 6.4.2.(ג) לנספח ה' לרישיון המשיבה).
התגובה לתשובה
22.לטענת המבקשים מודה המשיבה כי אכן צרכה חשמל על חשבון הבתים המשותפים עבור מערכות הקליטה והציוד שהתקינה בבניינים, ואין על כך מחלוקת. העובדה שהמשיבה טוענת כי היא רשאית לפנות לכל נציגויות הבתים המשותפים ולקבל את הסכמתן המחודשת והמפורשת לכך שהם אלו שיישאו בעלויות החשמל הנדונות, מהווה למעשה הודאת בעל דין כי צרכה חשמל עד היום ללא קבלת הסכמתם וודאי שלא הסכמה מפורשת. משכך, טוענים המבקשים, כל הדיירים שאינם חתומים על טופס ההסכמה זכאים להחזר הכספים שהם שילמו לחברת החשמל במקום המשיבה שצרכה בפועל את החשמל של הרכוש המשותף והוסיפו כי לשיטתם גם מקום שבו ניתנה הסכמת הנציגויות, הרי שאין היא תקפה ונדרשת הסכמת כל דייר בנפרד.
23.המבקשים הדגישו כי בטופס אישור ההתקנה עליו חתמו נציגי המבקשות (נספח 7 לכתב התגובה של המשיבה) - נכתב כי "רשמנו לפנינו כי התקנת הצלחת והתשתית בבניין יעשו על חשבונכם וללא כל תשלום מצידנו הדיירים..." זאת לעומת הטופס החדש שצירפה המשיבה ובו נכתב במפורש מהי הסכמת הנציגות כדלהלן - "ידוע לנו כי לצורך קליטת שידורי yes באמצעות הצלחת תחבר yes את הצלחת לארון החשמל הציבורי בבניין, ואנו נישא בעלות צריכת החשמל שלה". ברור שהתוספת בטופס ההסכמה החדש מעידה כי עובר לתוספת זו כלל לא התבקשה, ממילא לא התקבלה, הסכמת נציגות הבית המשותף לשאת בעלות צריכת החשמל של מתקני המשיבה, ואוסיף כי כלל לא ברור מהנסיבות אם היתה מודעת לצריכה זו על חשבונה.
24.המבקשים גם חלקו על 'גרסת המשיבה' להוראות תקן 799 וטענו כי סעיף 4.4.2 לתקן 799 קובע במפורש שיש לחבר את מתקן האק"מ במעגל חשמלי נפרד ל"מונה" עצמאי ולא ל"המונה" - ה' הידיעה המהווה תוספת פרשנית של המשיבה ללשון התקן.
דיון והכרעה
25.אקדים מסקנה לדיון ואומר כי לאחר שבחנתי את כלל החומר שהובא בפני, עיינתי בכתבי הטענות ובנספחים, קראתי שוב את הפרוטוקול וכמובן את סיכומי טענות הצדדים, מצאתי כי יש באלה תשתית ראייתית מספקת לקיומה של עילת תביעה, כי התובענה מעוררת שאלה מהותית של עובדה ומשפט המשותפת לכלל חברי הקבוצה וכי יש סיכוי סביר שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה (או חלק ממנה) כפי שיוגדר בהמשך, ומשכך ראיתי לקבל את הבקשה לאשר התובענה הייצוגית, בהתאם למפורט להלן.
26.עמדת המשיבה כפי שהובאה במסגרת ההליך, ומשכך זו נקודת המוצא שאינה צריכה ראייה, כי אכן yes מחברת את התשתיות של קליטת השידורים מהלווין, שהיא מתקינה בבניינים, למונה החשמל הציבורי של הבניין וצורכת את החשמל מהמונה הציבורי ללא תשלום לבית המשותף. המשמעות היא אם כך כי כל דיירי הבניין, באמצעות נציגותם משלמים עבור צריכת החשמל של מערכות המשיבה המותקנות בבניין, כחלק מתשלום חשבון החשמל הציבורי המשמש את הבניין. יאמר כי לא רק שהמשיבה אישרה כי היא עושה שימוש בחשמל הציבורי ללא תשלום, אלא שגם צירפה חוות דעת מומחה המצביעה על עלות צריכת החשמל של מערכות הקליטה שלה המותקנות בבניינים משותפים. משזו נקודת המוצא לבקשה דנא, הרי שבבסיס בקשת האישור מונחת השאלה המשותפת לחברי הקבוצה והיא, האם ניתנה למשיבה הסכמת נציגויות הבתים להשתמש בחשמל הציבורי על חשבונם; ככל שלא ניתנה הסכמה כאמור - האם המשיבה פועלת כדין כשהיא צורכת מהחשמל הציבורי ללא תשלום, ובהתאם לתשובות, יתברר אם יש לחייב את המשיבה. כפי שיפורט להלן, מצאתי כי יש אפשרות סבירה ששאלות אלה תוכרענה לטובת הקבוצה.
27.טרם דיון בטענות הצדדים אתייחס תחילה לשאלת קיומם של התנאים לאישור תובענה ייצוגית.
התנאים לאישור תובענה ייצוגית
28.בירור בקשה לאישור תובענה ייצוגית הוא הליך מקדמי הנועד להכריע בשאלה אם יש מקום לאפשר המשך הדיון לגוף התובענה הייצוגית, הליך זה המכונה בפסיקה "פרוזדור" שחובה לעבור דרכו כדי להיכנס ל"טרקלין" (רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ (26.5.96)), מחייב גם בענייננו לבחון את קיומם של התנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות, בסעיפים 3, 4 ו-8(א) לחוק.
29. סעיפים 3 ו-4 לחוק עוסקים בנושא בו הוגשה התובענה ובמיהות הצדדים לתובענה. התנאי הראשון הנדרש להגשת התובענה ומצוי בסעיף 3, הוא כי נושא התובענה נכלל בתוספת השנייה לחוק. לטעמי, ענייננו עונה על הדרישה הראשונית הזו; פרט 1 לתוספת השניה הוא הרלוונטי לענייננו והוא המאפשר להגיש תובענה ייצוגית ב"תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו". אין מחלוקת כי המשיבה היא "עוסק" כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן שם נאמר כי עוסק הוא "מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן". הגשת תובענה ייצוגית נגד עוסק מתאפשרת כלשון החוק "בקשר לעניין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לא", כלומר, אף אם לא נערכה התקשרות בפועל בין הצדדים. החוק עושה שימוש במונח "לקוח" שאינו מוגדר בחוק תובענות ייצוגיות (להבדיל מ"עוסק" - שלהגדרתו מפנה המחוקק לחוק הגנת הצרכן אך לא כך עשה לעניין המונח "לקוח" הגם שניתן היה לצפות שיפנה להגדרת המונח "צרכן" שלכאורה הוא המונח המקביל בחוק הגנת הצרכן). נקבע בפסיקה, ואף אני בדיעה כזו, כי יש לפרש את המונח "לקוח" באופן המתיישב עם תכליות חוק תובענות ייצוגיות, ולהבנתי, כמתייחס לכל מי שמקבל שירות מהחברה (מ"העוסק"), גם אם לא 'התקשר עמה בעסקה', כפי שציין המחוקק; כך, למשל, אמר בית המשפט: "החוק אינו דורש שהצדדים יתקשרו בעסקה. היקף הפרט (פרט 1 לחוק- א.נ.ח) רחב - בקשר שבין העוסק לבין הלקוח... פרט זה אינו מפנה לעילה ספציפית המנויה בחוק הגנת הצרכן, אלא מאפשר הגשתה של בקשה לאישור תובענה ייצוגית בגין כל קשר הנוגע ליחסי לקוח ועוסק, במשמעות האחרון בחוק הגנת הצרכן, אפילו אם הצדדים לא כרתו חוזה..." (ע"א 4694/08 גפני נ' עמותת אגודת בעלי מוניות התחנה (2010)); כך ראו למשל גם בת"צ 2010-06-11 מוסאי נ' המגן חברה לביטוח (2012) בו קבע כב' השופט גרוסקופף כי יש לפרש את המונח 'לקוח' באופן המתיישב עם הגשמת תכליות חוק תובענות ייצוגיות.
בענייננו נציגות הבית המשותף היא שחתמה על הסכמי הרשאה כאלה ואחרים מול המשיבה (החברה) כדי שזו תוכל להנגיש את תקשורת הכבלים ולתת שירות ללקוחותיה הם דיירי הבניין, כלומר הנציגות היא זו שכוננה את ההסכמה להתקנת ציוד המשיבה ("העוסק") בבניין, כדי שתוכל לתת שירות לדיירי הבניין, ולכן יש לראות בנציגות הבית "לקוח" לצורך עניין זה, כזה המנהל עבור הדיירים את שירותי הבניין ובכללם את האפשרות לקבל את שירותי השידורים של המשיבה. זאת ועוד, הבקשה עוסקת באופן מובהק בעניין שבין "עוסק" היא החברה המסחרית שמטרתה (הלגיטימית) להשיא רווחים - לבין לקוחותיה הקיימים ולקוחותיה "הפוטנציאליים" (כפי שכינתה המשיבה את אלה שאינם מנויים) משכך לטעמי, המבקשות - נציגויות הבניינים נכנסות בגדרי פרט 1 לתוספת השניה לחוק. פרשנות זו עולה בקנה אחד עם תכליות חוק תובענות ייצוגיות ובנסיבות דנא אני סבורה כי כל פרשנות אחרת תחטא למטרות החוק. אשר למבקש 3 הרי ככל שמדובר בתנאי הראשון נראה כי אין לו כל קושי להיות בגדר הגדרת ה'לקוח' בהיותו (גם אם בעבר) מנוי של המשיבה.
30.אשר לדרישות סעיף 4 לחוק - לשאלה מי רשאי להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית משיב המחוקק כי את התובענה יגיש מי שיש לו עילת תביעה בתביעה המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכל חברי הקבוצה; בענייננו מגישות התובענה, המבקשות 1, 2 הן נציגות בתים משותפים, והשאלה היא האם נציגות הבית שמעמדה המשפטי יציר חוק המקרקעין כאישיות 'משפטית מוגבלת' (לשון הפסיקה) לזכויות או לחובות שהדין קבע, יכולות להיות 'התובע המייצג'.
31.טוענת המשיבה כי בהתאם לכשרותה המשפטית המוגבלת הוסמכה נציגות הבית המשותף לייצג את בעלי הדירות בבניין רק בעניין הנוגע להחזקתו ולניהולו של הבית המשותף וכי העניין דנא חורג ממסגרת סמכותה; עוד טענה המשיבה כי נציגות בית משותף לא הוסמכה לייצג נציגויות או דיירים של בתים משותפים אחרים במסגרת הליך ייצוגי.
יאמר כי בשאלת מעמד הנציגות, משתמשת המשיבה לבסס שתי טענות הפוכות זו מזו, מחד גיסא עצם היותה נציגות הבניין, לא מנעה מהמשיבה להתקשר עמה (ועם נציגויות הבתים) בהסכמים כמייצגת את כלל דיירי הבניין ולטעון כי הסכמת הנציגות להשתמש בחשמל המשותף של הבניין בלי לשלם עבורו מחייבת את כלל הדיירים בבניין בהיותה נציגתם; מאידך גיסא טוענת המשיבה טענה הפוכה לחלוטין לפיה הנציגות שחתמה על ההסכם עם המשיבה כנציגת הבית המשותף ולמעשה היא ש'נתנה לה את כרטיס הכניסה לבניין' מנועה מלתבוע אותה בקשר לאותה התקשרות, מחמת שאינה מוסמכת... אתמהה באשר לשימוש הסותר שעושה המשיבה לנוחיותה.
32.סעיף 69 לחוק המקרקעין קובע כי "הנציגות תשמש מורשה של כל בעלי הדירות בכל ענין הנוגע להחזקתו התקינה ולניהולו של הבית המשותף והיא זכאית בעניינים אלה להתקשר בחוזים ולהיות צד בכל הליך משפטי ובכל משא ומתן אחר בשם כל בעלי הדירות".
בע"א 98/80 קדמת לוד בע"מ נ' נציגות הבית המשותף רח' ר' עקיבא 77 לוד (1981) ציין בית המשפט העליון כי נציגות בית משותף היא אישיות משפטית מוגבלת, קרי סמכויות הנציגות הן רק בהתאם לאמור בעניינה בחוק המקרקעין, ובכלל זה גם "גביית הוצאות ההפעלה השונות"... (סעיף 4). נציגות הבית המשותף נבחרת כדי לקבוע את דרכי הניהול של הרכוש המשותף ואת השימוש בו כמו גם מוסמכת לקבוע את ההוצאות הכרוכות בניהולו (סעיף 5 לתקנון המצוי בחוק המקרקעין). תשלום החשמל בשטח הציבורי המשמש את כלל דיירי הבניין משולם על ידי הנציגות וממומן על ידי כל הדיירים כמי שנושאים בתשלומי הרכוש המשותף בבית המשותף, והדעת נותנת כי במקרה של חסר בקופת הבית המשותף שנועד למימון המתקנים המשותפים ולניהול השטח המשותף לכל הדיירים יצטרכו הדיירים להשלים את החסר, ובמקרה של עודף ישאר הכסף בקופת הנציגות וזה ישרת את הנציגות בניהול הבית המשותף ובהתווית הכסף. חלק מהוצאות החשמל המשותף המשמש את הדיירים נובע משימוש שעושה המשיבה כדי להזין את הציוד שלה ועל כן זכאית הנציגות לתבוע מהמשיבה, המשתמשת, את החלק מהוצאות הבניין המשותף שהיא הוסמכה לגבות מהדיירים. מדובר אפוא, בתובענה שכל כולה שזורה בתפקידי הנציגות. אני סבורה כי אף פה יש לבחון את תכלית החוקים הרלבנטיים - הן את תכלית חוק תובענות ייצוגיות והן את תכלית דיני הבתים המשותפים בחוק המקרקעין וההסמכה שניתנה לנציגות לנהל את הבית המשותף, את השטח הציבורי השייך לבית המשותף, את הוצאותיו, תחזוקתו וכדומה ואין כל מניעה לראות במבקשות כמי שדרישת סעיף 4(א) לחוק תובענות ייצוגיות נתמלאה לגביהן; כפי שכבר אמרתי - פרשנות מצמצמת אחרת תחטא למטרת החוק ואני בדעה כי בעידן זה של שינויים מרחיקי לכת בהתנהגות הציבור, במודעות לשיפור השירות לצרכן בחקיקה הצרכנית וביישומה, ראוי לראות בהקשר זה בנציגות הבית המשותף כמי שמעמדה לא מוגבל לתבוע בשם הדיירים רק את נותן השירות הספציפי לבניין אלא בנסיבות מובהקות אלה של ניהול השטח הציבורי בבית המשותף כשמדובר בפעולה 'לטובת' הדיירים של גביית כסף מחברה שמטרתה היסודית (והלגיטימית) להרוויח כסף ולהשיא רווחיה ואשר צרכה חשמל חינמי, אין למנוע מהנציגות לעשות זאת בדרך של תובענה ייצוגית המשרתת את עניינם של בתים משותפים אחרים שיהיו חלק מהקבוצה.
33.כפי שציינתי לעיל, נקבע כי אישיותה המשפטית של הנציגות מוגבלת בהתאם לגבולות שהציב חוק המקרקעין; אלא שהמטרה לשמה נוצרה כמו גם גבולות חופש הפעולה שלה אינם חורגים לטעמי בענייננו מגדר מטרות ניהול הבניין – 'לטובת הדיירים שלו', וניתן אולי לתאר את הנציגות לא כאישיות מוגבלת אלא כ'אישיות היברידית', (שימוש מושאל מע"א 2063/16) והאמור בסעיף 69 לחוק המקרקעין המתייחס לכשרותה המשפטית של נציגות בית משותף מתיישב לטעמי עם המסקנה שנציגות הבית המשותף יכולה לשמש מבקשת בהליך ייצוגי. כך לשון הסעיף: "הנציגות תשמש מורשה של כל בעלי הדירות בכל ענין הנוגע להחזקתו התקינה ולניהולו של הבית המשותף והיא זכאית בעניינים אלה להתקשר בחוזים ולהיות צד בכל הליך משפטי ובכל משא ומתן אחר בשם כל בעלי הדירות" (ההדגשה שלי). כך נכתב באופן מפורש וברור כי הנציגות זכאית להיות צד בכל הליך משפטי, כדי לייצג את עניינם של בעלי הדירות גם בנוגע לניהולו של הבית המשותף; פרשנות זו מתיישבת עם תכליות התובענה הייצוגית, שהיא "בעלת משמעות כלכלית וחברתית גדולה ביותר, ונועדה לאפשר לאדם אחד או לקבוצת אנשים שנזקו של כל אחד מהם קטן יחסית לתבוע בשם כלל הנפגעים האנונימיים הרלוונטיים, ובכך היא מגנה על אינטרס היחיד שנפגע ואינו מגיש תביעה בשל הטרחה הכרוכה בכך" (ע"א 2967/95 מגן וקשת נ' טמפו (1997); 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת ניהול פרויקטים (2003)). הדין מכיר בכך כי "במידה רבה יש בהסדר זה סטייה מההליך השיפוטי האדברסרי וחריגה מכללי המשפט המקובלים בדיני החוזים ובדיני השליחות.. (ע"א 8268/96 רייכרט נ' שמש (2001)), וכן כי בחינת זהותו של התובע הייצוגי צריכה להיעשות בקשר לתכלית התובענה הייצוגית (ע"א 8268/96 הנ"ל, סעיף 20).
34.כפי שכבר אמרתי, מאחר שנציגות הבית המשותף היא זו שמשלמת את חשבון החשמל עבור צריכת החשמל הציבורי, הרי היא זו שמשלמת עבור החשמל שצרכה המשיבה להזין את מתקניה, ומכאן שהעילה הכספית הישירה היא שלה (השוו: לע"א 98/80 הנ"ל שם נקבע כי יש להבחין בין מחלוקת באשר לזכויות הקניין של הדיירים במקרקעין - בעניינה נקבע כי הנציגות אינה מוסמכת לייצג את בעלי הדירות, לבין הניהול השוטף של הבית המשותף - שנמצא בתחום סמכותה, דברים אלה מתיישבים עם האמור לעיל, קרי, כי היא זו שזכאית לסעד הכספי המבוקש); אין מדובר כטענת המשיבה ב"סכסוך בין הדיירים לבין עצמם" אלא בעילת תביעה ישירה של נציגות הבית המשותף, המשלמת את חשבון החשמל הציבורי של הרכוש המשותף, נגד המשיבה (ראו למשל את חשבון החשמל לחודש דצמבר 2013 המופנה לוועד הבית - נספח 3 לתצהיר נציגת המבקשת 1 גב' אטיה); כך שזוהי הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת דנא. אמור אם כן כי עילת התביעה היא של נציגות הבית המשותף (כמייצגת הדיירים בבניין) ולטעמי יש משקל ממשי לנִרְאוּת בה נתפסת הנציגות כלפי הדיירים קרי, נציגתם, וכלפי חברת החשמל שמיענה את החשבון לוועד הבית, כפי שמודגם בחשבון חברת החשמל שצורף כאמור.
35.הגם שציינתי כי אני מקבלת את נציגות הבית המשותף כתובע מייצג ראיתי בכל זאת להעיר כי מאחר שמסקנתי היא כי קיימת עילת תביעה לקבוצה וכי יש סיכוי טוב שהשאלות העולות בתובענה יוכרעו לטובת הקבוצה, הרי שלשאלת קיומה של עילת תביעה אישית של המבקשות 1, 2 משמעות מוגבלת, וכוחה יפה אך כדי למנוע ממבקש כזה או אחר לשמש תובע מייצג, אך ממילא אין בכך כדי להצדיק את דחיית הבקשה רק בשל טענה לעצם מעמדה של הנציגות, שהרי בהתאם לסעיף 8(ג)(2) לחוק תובענות ייצוגיות ניתן לאשר את התובענה הייצוגית ולהורות על החלפת התובע המייצג (ראו בת"צ 2010-06-11 הנ"ל) וכפי שכבר ציינתי יש בהליך התובענות הייצוגיות סטייה מההליך השיפוטי האדברסרי וחריגה מכללי המשפט המקובלים כדי לקיים את תכלית החוק מקום בו נמצא כי יש עילת תביעה לקבוצה.
אשר למבקש 3, אין מחלוקת כי גם הוא מצוי בגדרי פרט 1 לתוספת ואליו אתייחס בהמשך.
סעיף 8(א) לחוק- התנאים לאישור תובענה ייצוגית
36.התנאים המהותיים הנדרשים לאישור תובענה ייצוגית מפורטים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות: התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין; קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. להלן אתייחס לקיומם של תנאים אלה בענייננו.
סעיף 8(א)(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות המשותפות לכלל חברי הקבוצה ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה
37.כאמור, המשיבה אישרה את טענת המבקשים כי היא מתקינה ציוד בבניין, מתחברת למערכת החשמל המשותפת בבניין וכי הציוד המותקן ניזון מהחשמל הציבורי של הבניין ללא תשלום, קרי כי דיירי הבניין המשלמים לקופת הנציגות עבור ניהול הבית המשותף וניהול מתקני הרכוש המשותף משלמים גם עבור צריכת החשמל של מתקני המשיבה; המשיבה צירפה חוות דעת הקובעת מהי עלות החשמל שבה נושאים דיירי הבניין עבור המערכות שהתקינה בבניין; כפי שכבר נאמר עניין זה אינו במחלוקת וזוהי נקודת המוצא העובדתית לדיון בבקשה. דברים אלה אישר בעדותו סמנכ"ל המשיבה מר קופרמן, המצהיר מטעם המשיבה, כי גם דיירים שאינם מנויים של המשיבה משלמים עבור צריכת החשמל שלה בבניין באמצעות ועד הבית: "אני מסכים למה שבית המשפט אמר, כלומר שהמערכת משמשת פוטנציאלית כל אחד שרוצה להתחבר ואם הוא איננו מחובר, משמע הוא אינו משתמש בפועל..." (פרוטוקול עמ' 42 ש' 23).
38.משזו נקודת המוצא ראתה המשיבה להעלות טענות בעניין קיומו של היתר להשתמש בחשמל, טענות שלשיטתה שומטות את הקרקע מקיומה של עילת התביעה של המבקשים שלטענתם השימוש בחשמל הציבורי של הבניין שלא בהיתר. תחילה טענה המשיבה כי מערכת הקליטה מהלווין שהיא מתקינה בבתים המשותפים משמשת את דיירי הבניין ולא אותה, ולפיכך עליהם מוטלת החובה לשאת בעלות החשמל שהיא צורכת. כן טענה המשיבה כי הוראות הרשיון שלה מחייבות אותה לחבר את ציוד הקליטה שלה לחשמל הציבורי בבית משותף אך ההוראות הללו אינן מחייבות אותה לשאת בעלות צריכת חשמל; כך ציינה כי סעיף 21ב(ב) לחוק התקשורת מחייב את המשיבה לקבל הסכמת הדיירים להתקנת מערכת הקליטה בבית המשותף אך אינו מחייב אותה לקבל את הסכמתם לשימוש בחשמל המשותף, ומכאן שהיא רשאית להתחבר לחשמל המשותף שבבניין, לעשות בו שימוש למתקניה ולשיטתה אין בכך להטיל עליה חובת תשלום עבור החשמל ועל דיירי הבניין המשלמים ממילא עבור החשמל הציבורי, חלה חובת תשלומי הוצאות הרכוש המשותף.
עוד טענה המשיבה כי היא מחתימה את ועדי הבתים על טופסי הסכמה המאשרים לה לצרוך מהחשמל המשותף לשם הפעלת מערכותיה המותקנות בבניין; "טופס הסכמה" זה נכנס לשימוש החל משנת 2006 (או 2008 כנטען) ובמסגרתו חותם נציג ועד הבית על הסכמה כי המשיבה תחבר את הציוד שלה לארון החשמל הציבורי של הבניין וכי ועד הבית הוא שיישא בעלויות צריכת החשמל מהמונה המשותף. אך בטרם נולד הטופס הזה קיבלה המשיבה את הסכמת הדיירים באמצעות חתימת נציג ועד הבית על טופס הסכמה שממנו נעדרת ההסכמה לשאת בעלות צריכת החשמל וכך נכתב בטופס: "אנו ועד הבית (בשם בעלי הדירות)... מאשרים לחברתכם... להתקין ולתחזק בבניין צלחת וכן כל תשתית דרושה אחרת לרבות חיבור הצלחת לתשתית החשמל", כך הם הטפסים עליהם חתמו המבקשות.
39.מהתשתית העובדתית שהוצגה לפני בחומר שהוגש עלה כי בטרם חיבור הבניין המשותף למערכות הקליטה מהלווין של המשיבה מחתימה המשיבה נציג ועד בית בבניין על טופס המאשר לה להתקין את מערכותיה בבניין (כפי שמתחייב מהוראות חוק התקשורת). מספר סוגים של טפסים עליהם החתימה המשיבה את נציגות הבית בטרם התקנת המערכת, הוצגו.
טופס ההתקנה ה"ישן"
40.הן המבקשות והן המשיבה הציגו טופס אישור להתקנת ציוד קליטה בבניין (ההיתר לעצם ההתקנה אינו במחלוקת), שלטענת המשיבה נהגה לעשות בו שימוש החל משנת 2000, היא השנה שבה התחילה המשיבה להתקין ציוד קליטה משידורי לווין בבניינים, ועד שנת 2006 (נספח 7 לתגובה לבקשת האישור, להלן: "טופס ההתקנה הישן" (2006 או 2008?)). על הטופס הישן חתומות המבקשות 1, 2 והוא כולל הרשאה של ועד הבית למשיבה להתקין את תשתית התקשורת; מפאת חשיבות ההרשאה אביא את הדברים כלשונם:
"אנו ועד הבית בשם בעלי הדירות/רוב בעלי הדירות בבניין הנמצא בכתובת הרשומה לעיל מאשרים לחברתכם ולכל מי שיוסמך על ידה לשם כך, להתקין ולתחזק בבניין שלנו צלחת לקליטת שידורי לוויין וכן כל תשתית דרושה אחרת לרבות חיבור הצלחת לתשתית החשמל, כדי לאפשר לדיירי הבניין המעוניינים להתחבר ולקלוט את שידורי הלוויין של חברתכם.
רשמנו לפנינו כי התקנת הצלחת והתשתית בבניין יעשו על חשבונכם וללא כל תשלום מצידנו הדיירים, וכי אם לא יוסכם אחרת יישאר ציוד זה בבעלותכם המלאה" (ההדגשה במקור).
41.מ"אישור" זה ומחתימת נציגויות הבניינים על הטופס ניסתה המשיבה להיבנות וטענה כי "כל אדם סביר מבין שמערכת קליטה זו צורכת חשמל לשם פעולתה" ועל כן את האישור שנתן וועד הבית הוא גם לצריכת החשמל על חשבונו..." אלא שכשלעצמי אומר כי מסקנה זו אינה מתיישבת עם מסקנתו של 'אדם סביר', להפך עינינו הרואות כי הטופס כלל אינו כולל אישור או הסכמה של ועד הבית לשאת בתשלום חשבון החשמל אותו צורכים מתקני המשיבה בבניין, ולא רק זאת אלא שמצוין בטופס במפורש דבר הנציגויות כי "רשמנו לפנינו כי התקנת הצלחת והתשתית בבניין יעשו על חשבונכם וללא כל תשלום מצידנו הדיירים...". להבנתי מדובר בהרשאה להכנס למקרקעין (הפרטיים) של הבניינים ולהניח את הציוד ואפילו לחבר את הצלחת לתשתית החשמל כדי לאפשר לדיירים להנות משידורי המשיבה, ואולם אין מדובר בהסכמה מעבר לכך; ואומר אף יותר שלטעמי האדם הסביר הקורא את הדברים מבין כי אין לו כל התחייבות כספית שהרי כתוב עלי טופס "ללא כל תשלום מצידנו..." אני סבורה כי אין מדובר כלל בעמימות אלא בדברים ברורים; רק אציין כי אפילו היה מדובר בעמימות בשאלת מימון צריכת החשמל לצורך הזנת ציוד המשיבה, ואינני סבורה שכך, הרי שעמימות כגון זו, המצויה על טופס של המשיבה, פועלת נגד הנסח, קרי, נגד המשיבה. ברי כי בנסיבות העניין בהן גורם חיצוני לבניין, בענייננו חברה מסחרית שפועלת למטרות רווח, מתחברת לרשת החשמל הציבורית של הבניין על מנת להשתמש דרך קבע בחשמל לצורך הזנת ציוד התקשורת שלה, כשהיא אינה מתכוונת לשאת בעלות החשמל אותו היא צורכת ולשיטתה מי שצריך לשלם עבור צריכת החשמל הם דיירי הבניין - הרי שהסכמתם לשלם את חשבון החשמל (גם אם מדובר בעלות שולית) שצורך ציוד המשיבה צריכה להנתן באופן מפורש וברור שאינו משתמע לשני פנים, הסכמה שממנה יובן כי נציגות הדיירים מודעת לחיוב הכספי החודשי הקבוע שהיא לוקחת על עצמה, קרי, על חשבון קופת הבית המשותף, בשם הדיירים ולמעשה במקום המשיבה. וכפי שאמרתי לעיל, שבעתיים כך כשהסיפא לטופס מבהירה במפורש כי מי שישא בעלות כל הקשור להתקנת התשתיות היא החברה עצמה וללא כל תשלום מצד הדיירים! לטעמי, בנסיבות אלה לא היתה הנציגות מודעת לשימוש 'החינמי' הזה של החשמל הציבורי ונראה כי היה נכון וראוי שהמשיבה תגלה פרטים אלה בעת החתמת הנציגויות, ותבהיר במפורש כי התשלום (גם אם הוא מזערי) הוא חודשי וקבוע וחל על הנציגות ואף ימשיך לחול עליה מידי חודש בחודשו, בשונה מהתקנת התשתית ותיחזוקה החלים על המשיבה; לפחות מתעוררת שאלה ממשית בעניין חובת המשיבה לגלות לנציגות פרט מהותי זה בטרם תתן הנציגות היתר למשיבה להתחבר למונה החשמל הציבורי של הבניין ולצרוך את החשמל ללא תשלום. מקריאת הטופס התרשמתי כי מטרתו למעשה לאשר את עצם התקנת הציוד ואת תיחזוקו על ידי המשיבה. וראיתי לשוב ולהדגיש כי בעלות ההתקנה והתיחזוק אין הדיירים נושאים ולמעשה התרשמתי כי הטופס והֶדְגֵש האותיות בסיפא לטופס מצביע על כך כי בשלב החתימה על טופס ההסכמה מתרשמת הנציגות למעשה מכך כי פעילות המשיבה בבניין תיעשה על חשבונה "וללא כל תשלום מצידנו הדיירים".
42.עוד לציין כי המסקנה שלעיל מתיישבת גם עם עמדת המשיבה עצמה שהפנימה את תוצאות העדר ההסכמה המפורשת של הנציגות לשלם באופן קבוע מידי חודש עבור החשמל שהיא צורכת באמצעות חיבור לחשמל המשותף, שהרי ראתה לשנות את טופס ההסכמה של התחברות המערכות שלה לבניין בדרך של הוספת סעיף ברור ומפורש, כפי שהיה נכון לעשות מלכתחילה, ובו נכתב כי דיירי הבניין ישאו בעלויות צריכת החשמל של המשיבה, ולכך אתייחס בהמשך.
43.המסקנה היא, אפוא, כי החתימה על טופס ההתקנה הישן אינה מהווה הסכמה של הנציגות לשלם את צריכת החשמל החודשית שצורך ציוד המשיבה המחובר למונה המשותף בבניין.
44.טענה נוספת היתה למשיבה בעניין ההסכמה – כך טענה כי הסכמת הנציגות ניתנת פעמיים - הראשונה שבהן בשלב שטרם מותקנת מערכת הקליטה בבית המשותף עת נערך מפגש בין נציג המשיבה לבין נציגות הבית ובו מוצג לנציגות היכן יעברו קווי החשמל המוליכים מצלחת הלוויין לארון החשמל של הבניין והיכן יותקן מגבר האותות; מכאן בִּקְשה ללמוד על הסכמה של הנציגות או למצער על הסכמה מכללא, ובפעם השנייה עת מותקן הציוד בפועל. לא ראיתי לקבל טענה זו, לא רק בגלל שלא הונחה תשתית עובדתית מספקת לתאר את נסיבות המפגש, מה היה במהלכה, לא הוצג פרוטוקול מסודר של המפגש ואין תיעוד של הדברים שמסרה המשיבה לנציגות במהלך המפגש, לא הובהר האם הוסבר לנציגות טיבם של המתקנים שמתקינה המשיבה ממילא לא ניתן לקבוע מה צריכה או לא צריכה "להבין" נציגות הבית המלווה את המתקין בעת ההתקנה בבניין, וממילא לא הובהר עניין ההסכמה לתשלום החודשי. אלא שממילא אינני מקבלת את הטענה כי פגישה כזו, שנעשית עם הנציג הטכני המסביר היכן מותקן ציוד המשיבה, יכולה להוות הסכמה ברורה לכך שנציגות הבית תשלם באופן קבוע כחלק בלתי נפרד מחשבון החשמל שלה גם עבור צריכת החשמל של מתקני המשיבה שחוברו לרשת החשמל של הבניין בלי שתהיה מודעת לכך באופן מפורש הנתמך במסמך הסכמה. כך למשל העיד מר ברוך, נציג וועד הבית בבניין בהרצליה (אחד מהבניינים שנבדק על ידי המבקשים ושממצאים בעניינו הובאו בבקשתם) שליווה את התקנת מערכת הקליטה של המשיבה בבניין, כי בעת ההתקנה לא קיבל כל הסבר מטכנאי המשיבה על ההתקנה וכיצד מתבצע החיבור לארון החשמל, גם לא הסבירו לו היכן עוברים הכבלים, וכלל לא ידע שהמשיבה מחברת גם מגברים לארון החשמל חוץ מהצלחת (עמ' 32 ש' 5- 17).
45.משקבעתי כי חתימה על טופס אישור להתקנת ציוד קליטה בבניין אינה מהווה אישור של נציגות הבניין לשלם עבור צריכת החשמל של המשיבה דרך קבע בכל בניין לאורך שנים (כל עוד קיימת מערכת yes בבניין וכל עוד לא שונתה שיטת השידורים), משמע אינני מקבלת את הטענה כי הנציגות הסכימה לשאת בעלות צריכת החשמל של ציוד המשיבה ממילא המסקנה היא כי נציגויות הבתים בבניינים בהם חתמו הנציגים על טופס ההתקנה הישן, או על כל טופס אחר שממנו נעדרת הסכמה מפורשת לשאת בחיוב החודשי של צריכת החשמל הציבורי שצורך ציוד השידורים של המשיבה, לא נתנו הסכמתם לשלם את חשבון החשמל שצורך הציוד של המשיבה המחובר למונה ברכוש המשותף והמשולם באמצעות חשבון החשמל המתייחס לרכוש המשותף.
46.לאור הדברים שלעיל, אתייחס להלן לטענות המשיבה כי כלל לא נדרשת הסכמת דיירי הבניין לשלם עבור צריכת החשמל של מתקני המשיבה; וכן לטענה כי בתשלום החשמל שצורכת המשיבה צריכים לשאת כלל דיירי הבניין, וככל שחלקם אינם ממלאים חובה זו הרי שמדובר במחלוקת בין דיירי הבניין ואין למשיבה יריבות בעניין זה.
האם נדרשת הסכמת נציגות הבניין לשלם עבור החשמל שצורכת המשיבה להזין את הציוד שהותקן וחובר בהיתר לבניין?
47.לטענת המשיבה בהתאם לחוק התקשורת ולדין החל בעניינה, יש לקבל אישור של דיירי הבניין כדי להתקין את מתקני הקליטה מהלווין; האישור הנדרש על פי דין הוא בקשר להתקנה, ועל המשיבה לפנות לנציגות הבניין לצורך קבלת אישורה להתקנה. על המשיבה גם להבהיר למנוייה במסגרת הסכם ההתקשרות הפרטני עמם כי התקנת ציוד הקליטה בבניין, הכרחית לצורך השידור למנוייה ובכללם למנוי הפרטני, והמשיבה היא המבהירה כי התקנה זו מותנית בהסכמת רוב בעלי הדירות בבניין, הסכמה שיכולה להינתן גם באמצעות נציגות הבית המשותף, וכך פועלת המשיבה לטענתה, ממש בהתאם להוראות החוק וכך מקפידה לקבל את אישור ועד הבית להתקנת צלחת הלווין והמגברים בבתים המשותפים; לשיטתה די בכך ולא חלה עליה כל חובה לקבל אישור לעצם השימוש שהיא עושה בחשמל המשותף של הבניין, ומבחינתה היתר להתקנה הוא גם היתר לחיבור לצורך הפעלת המערכות המותקנות, אחרת לשם מה ניתן ההיתר להתקנה אם לא לצורך הפעלתן. עוד טענה המשיבה כי "ההגיון" מחייב שדיירי הבניין אותם משרתת מערכת הקליטה הם שיממנו את החשמל שצורכות אותן מערכות שמשמשות את דיירי הבניין ולא אותה, גם מקום שלא ניתנה הסכמתם לכך; לטענתה מערכות אלו משרתות גם את הדיירים שאינם נמנים במועד כזה או אחר על לקוחותיה מאחר שמעת שהותקנה מערכת קליטה בבניין קיים לכל דייר "פוטנציאל" התחברות מיידי לשירותי המשיבה, ופוטנציאל זה מהווה טובת הנאה המצדיקה את תשלום חלקם היחסי בעלות צריכת החשמל על ידי המשיבה.
לקרוא ולא להאמין כי המשיבה סבורה שמדובר ב'השקעה' עתידית (=הפוטנציאל) המהווה טובת הנאה עליה יש לשלם בעת הזאת! אני דוחה מכל וכל את הטענה (הדמיונית משהו) בעניין טובת ההנאה שמקבל הדייר וכי זה הרציונאל לחיובו גם אם אינו מנוי של המשיבה. מקובלת עלי עמדת המשיבה כי על החשמל הציבורי ברכוש המשותף אחראית נציגות הבניין ולא דייר כזה או אחר, בין שהוא מנוי ובין שאינו מנוי, אך אין בכך כדי למנוע את דרישת ההסכמה המפורשת של ועד הבניין לתשלום הצריכה החודשית מהמונה המשותף; ועד הבית אחראי על הרכוש הציבורי ואין די בהסכמה כללית להתקנת הציוד גם לא להתחברות למונה הציבורי כדי להוות הסכמה לתשלום החודשי, לכך נדרשת הסכמה מפורשת.
השאלה המתבקשת אפוא היא על מי מוטלת החובה לשאת בעלות צריכת החשמל של מתקני המשיבה?
48.למבקשים ברור כי מי שאינו מנוי של המשיבה כלל אינו צריך לשאת בעלות כלשהי הקשורה במשיבה לרבות בצריכת החשמל של מערכות הקליטה שלה המותקנות בבניין בו הוא מתגורר. אלא שלטעם המבקשים גם מנויי המשיבה אינם צריכים לשאת בעלות צריכת החשמל של מערכות המשיבה כל עוד לא כלל הסכם ההתקשרות שלהם עם המשיבה הוראה מפורשת כי הם מסכימים לשאת בתשלום החודשי הקבוע הזה. לטענתם התשלום עבור החשמל המשותף הוא למעשה תוספת (עקיפה) לדמי המנוי ועל כן יש לציין זאת במפורש.
49.בחקירתו אישר סמנכ"ל המשיבה כי עמדת המשיבה היא כי יש לחייב את כל הדיירים בעלות צריכת החשמל של מערכות המשיבה, ולשאלה מדוע לא מטילים את עלות הציוד שהותקן בשביל הלקוחות על הלקוח עצמו השיב כי "אנחנו חושבים שזו הדרך הנכונה לעשות את זה" (עמ' 41 ש' 3 לפרוטוקול) אמר ולא הבהיר מעבר לכך. גם לשאלת בית המשפט מדוע המשיבה לא מחזירה את הסכום הזניח עבור צריכת החשמל של מתקניה, השיב תשובה שאינה רלוונטית לדיון שלפני - כי התנאי של המשיבה להתקנת מערכת קליטה בבניין הוא שוועד הבית מאשר לה להתקין את הציוד וכן שהיא מחברת את המערכת בבניין לחשמל הציבורי כפי שנקבע כתנאי בחוק (עמ' 40 ש' 18).
50.אינני נדרשת לקבוע נורמטיבית מי הוא זה שצריך לשאת בתשלומי צריכת החשמל שכן החיוב הוא חיוב הסכמי בין המשיבה לבין נציגות הבית המשותף (לשאלת הנציגות או כל דייר באופן פרטני אתייחס בהמשך). האמירה שלי לאורך ההחלטה כולה היא כי בנסיבות שהוצגו לפני ובהעדר הסכמה אחרת אין לחייב את מי שלא הסכים באופן מפורש לשלם תשלומים במקום המשיבה; נאמר אם כן, כי כל עוד לא הוסכם אחרת בין הנציגות לבין המשיבה – הרי שהמשיבה שהיא הבעלים של הציוד צורך החשמל, היא זו שצריכה לשאת בתשלום החשמל שהיא צורכת מהרכוש המשותף וממנו היא מפיקה למעשה את יכולת השידור למנוייה המשלמים לה עבור השידורים שהיא משדרת להם. העובדה שהוראות הרשיון שניתן למשיבה אינן כוללות הוראה מפורשת בעניין מיהות המשלם אינה פוטרת את המשיבה מתשלום צריכת החשמל של הציוד שלה כל עוד לא הסכימה אחרת ובאופן מפורש עם נציגות הבניין אליו היא מתחברת; ברירת המחדל היא דווקא כי מי שצורך חשמל למערכותיו הוא שצריך לשאת בתשלום עבור הצריכה, אלא אם הוסכם אחרת. המשיבה חייבת לקבל את הסכמתם המפורשת של הדיירים, באמצעות נציגותם, לשאת בתשלום החודשי הקבוע עבור צריכת החשמל הציבורי שהיא צורכת להזנת מתקניה המשדרים לבניין. לטעמי אין קשר בין הצורך בקבלת הסכמה מפורשת לאפשר למשיבה צריכה חינמית של חשמל לבין החובה החלה עליה לפי הוראות הרשיון לקבל את אישור נציגות הדיירים להתקנת הציוד בבניין! אין ולא כלום בין אישור להכנס לשטח הבניין, הוא קניינם של דיירי הבניין, ולהשתמש במקום להנחת הציוד ואף להתחבר למערכות הבניין, לבין עצם התשלום עבור צריכת החשמל.
51.ראיתי גם להעיר כי אינני מקבלת את טענת המשיבה כי מתקני תשתית קליטת הלוויין הם חלק מהרכוש המשותף בבניין, שכן לא רק שהמתקנים הללו נותרים בבעלות המשיבה (כמפורט בהסכם ההתקשרות, ואין מחלוקת על כך) ומכאן שהיא גם אחראית לתחזוקתם והיא אף מאשרת את חובתה זו, הרי שגם ציוד זה אינו נכלל בגדר מתקני הרכוש המשותף כמפורט בסעיף 52 לחוק המקרקעין. לא דומה תשתית של חברה מסחרית לה ניתן היתר להניח את מתקניה על מנת שתוכל לספק שירות בתשלום לדיירים שיבחרו בכך, למתקנים שהם חלק טבעי של הרכוש המשותף בבניין ונועדו לשרת את כלל דיירי הבניין או את מרביתם, והרי גם המשיבה, המודעת לכך, אינה מעבירה את הציוד ואת המתקנים לבעלות הבית המשותף ואף אינה מתירה להם 'לטפל' או 'לתחזק' ציוד זה כפי שצוין והוסכם במפורש בטופס ההתקנה לעיל. לא מצאתי טעם בטענה, ממילא לא טעם ממשי, כי עלות צריכת החשמל של מערכות חברה מסחרית שמטרתה לייצר הכנסה לחברה, תשתמש בחשמל ציבורי בחינם, על חשבון נציגות הבית המשותף, גם אם עלותו זניחה, וזאת ככל שלא הוסכם כך במפורש.
52.סיכום עד כאן- אני קובעת כי אין בחתימת נציגות הבניין על טופס ההסכמה הישן כדי להוות הסכמת הנציגות לתשלום עבור צריכת החשמל של מתקני המשיבה, וכי התשלום עבור צריכת החשמל הציבורי להפעלת ציוד המשיבה צריך להיות על חשבון המשיבה אלא אם ניתנה הסכמה מפורשת של הנציגות לשאת בעלות החודשית של הצריכה.
טופס ההתקנה ה"חדש"
53.לטענת המשיבה החל משנת 2006 (או 2008) היא מחתימה את נציגי ועד הבית בבניין שבו היא מתקינה מערכת קליטת שידורים מהלווין על טופס אישור "חדש" בנוסח אחר מהטופס הישן (נספח 6 לתשובה, להלן: "טופס ההתקנה החדש"). טופס זה כולל הוראה מפורשת כמתחייב בענייננו וכך נאמר בסעיף 2 שלו, ותחילה החלק התואם לנוסח הטופס הישן שהובא לעיל:
"ידוע לנו כי התקנת הצלחת תעשה על חשבון yes, וללא כל תשלום מצד בעלי הדירות ו/או דיירי הבניין".
לטופס ההתקנה הישן שכבר צטטתי לעיל הוּספה בטופס החדש ההצהרה המפורשת כי:
"ידוע לנו כי לצורך קליטת שידורי yes באמצעות הצלחת, תחבר yes את הצלחת לארון החשמל הציבורי בבניין, ואנו נישא בעלויות צריכת החשמל שלה." (ההדגשה שלי- א.נ.ח).
כך בנקל ניתן לראות כי המשיבה אימצה בטופס זה את המסקנה הברורה והמתחייבת כי נדרשת הסכמה מפורשת של נציגות וועד הבית לכך שוועד הבית, ישלם את צריכת החשמל של מתקני המשיבה בבניין. זאת בשונה מהטופס הישן שבו כאמור לא נתבקשה, ממילא גם לא נתקבלה, הסכמה לתשלום חשבון החשמל הציבורי שצורכים מתקני המשיבה.
טופס התקנה הנחתם על ידי קבלן הבניה
54.במסגרת ההליך הציגה המשיבה טופס נוסף וממנו ביקשה ללמוד על העדר חובה לשאת בתשלומי צריכת החשמל הציבורי בבניין והכוונה לטופס "אישור התקנת תשתית לקליטת שידורי לוויין בפרויקט חדש טרם אכלוסו" עליו חותם קבלן בטרם נבנה או אוכלס הבניין; הטופס כולל אישור הקבלן להתקין בבניין צלחת וכל תשתית הדרושה לקליטת שידורי הלוויין, לרבות חיבור הצלחת לחשמל הציבורי בבניין. הטופס כולל הבהרה בסעיף 1 שבו לפיה "ידוע לקבלן כי התקנת הצלחת תעשה על חשבון yes, וללא כל תשלום מצד הקבלן ו/או בעלי הדירות" (נספח 11 לתשובה). עינינו הרואות כי אישור ההתקנה המתבקש מהקבלן הוא בעניין אישור להתקין את תשתית התקשורת כפי שמתיישב עם הוראות חוק התקשורת ששם לו למטרה, בין מטרותיו האחרות, להנגיש לכלל הציבור את התקשורת, בין לבניינים ישנים ובין לבניינים חדשים, בדרך של מתן אפשרות חוקית להניח תשתיות אלו גם במקרקעין פרטיים ובלבד שינתן אישור להנחת התשתית (תיקון 25 לחוק התקשורת), וכמו "הטופס הישן" גם כאן אנו מגלים להפתענו, ממש אותו סעיף הפוטר את הדיירים ו/או הקבלן מתשלום, וכלשון הסעיף "וללא כל תשלום מצד הקבלן ו/או בעלי הדירות" זאת כדי לאפשר "לדיירי הבניין המעוניינים בכך להתחבר לשירותי הלווין של yes" וכדי ש yes תוכל להציע לדיירים להתחבר לשידוריה, וכאמור נכתב במפורש כי אין כל עלויות להנחת הציוד ולחיבורו, כיצד ניתן להבין כי האמירה "אין כל עלויות" מסוייג בתנאי נסתר של קיומה של עלות היא העלות החודשית של צריכת החשמל הציבורי להזנת הציוד.
55.נאמנה לגישתה כי לא חלה עליה כל חובה לשאת בעלות החשמל ממשיכה המשיבה וטוענת כי בהתאם לסעיף 21ב(א) לחוק התקשורת בעל הזכויות בנכס הוא שנדרש לאשר את התקנת הצלחת, ובבניינים חדשים במהלך הקמת הבניין, הרי בהתאם להוראת הסעיף זהו הקבלן. ואם כך, טוענת המשיבה, הקבלן הוא שצריך למסור לנציגות מידע על הרכוש המשותף, ועל החיובים הנובעים מהחיבור למונה המשותף, ומכאן היא מבקשת ללמד כי כשיש "טופס קבלן" וטופס מסירה של הבניין הרי שהנציגות מוחזקת כמודעת לכך שעצם מסירת הרכוש המשותף לידיה פירושה גם הסכמה להנחת המתקנים של המשיבה וכן הסכמה לשלם את חשבון החשמל החודשי של מתקני קליטת הלווין, כי הקבלן נתן הסכמתו.
לא רק שהמסקנה מרחיקת לכת, אלא שגם דברי סמנכ"ל המשיבה מר קופרמן אינם מתיישבים עם גישה זו, כך בחקירתו השיב כי yes אינה מחתימה את ועד הבית על טופס הסכמה לאחר שהקבלן חתם על ההסכמה להתקין את הציוד (עמ' 45 ש' 16), אם כן חתימת הקבלן על הסכמתו מוגבלת להסכמה להתקנת הציוד. מאחר שמדובר בציוד שהוא בבעלות המשיבה ברור כי אחריות yes לוודא שהנציגות מודעת לחיוביה לשלם את עלות צריכת החשמל של מתקני המשיבה ואין היא יכולה להסתפק בהחתמת הקבלן על הסכמתו לפריסת התשתית ולהנחת ציוד התקשורת של המשיבה.
שוב נתפסת המשיבה בטענה שאינה ממין העניין – ועליה כבר עמדתי לעיל – הוא ההבדל בין ההיתר להניח את הציוד בבניין ולחבר אותו לבין ההסכמה לשלם את צריכת החשמל של ציוד המשיבה. עינינו הרואות כי הטופס כולל הבהרה מפורשת לפיה התקנת הצלחת תעשה על חשבון המשיבה בלבד ללא כל תשלום מצד הקבלן או בעלי הדירות, ואינו כולל הרשאה מפורשת לשאת בעלות צריכת החשמל החודשית של ציוד המשיבה מהחשמל הציבורי, בשונה מהטופס החדש; וברור אם כן, כפי שציינתי כבר במהלך ההחלטה לעיל, כי גם טופס זה, בדומה לטופס ההתקנה הישן, אינו יכול להוות אישור או הסכמה לתשלום חשבון צריכת החשמל של ציוד המשיבה, וזאת גם אם ניתן היה לקבוע שהסכמת הקבלן מחייבת את הדיירים, ואולם לא ראיתי צורך בנסיבות אלה לדון בשאלת תוקף הסכמת הקבלן, שכן הסכמתו כמפורט, היא להנחת הציוד ולחיבורו "וללא כל תשלום מצד הקבלן", ומקובל עלי שהסכמתו מחייבת את הדיירים אבל אין בנמצא הסכמה מפורשת לתשלום החשמל הנצרך מהמונה המשותף.
האם הסכמת הנציגות לשלם את צריכת החשמל של המשיבה מחייבת את כלל הדיירים בבנין?
56.לטענת המבקשים חתימת נציגות הבית על טופס ההסכמה אינה מהווה הסכמה תקפה ואינה יכולה על כן לחייב את כלל דיירי הבניין בוודאי לא את אלה שאינם מנויים של המשיבה; לטענתם סעיף 21ב(ה) לחוק התקשורת קובע במפורש כי לא ניתן להטיל על בעל דירה שאינו מנוי חובה להשתתף בהוצאות התקנה ואחזקה של רשת כבלים ברכוש המשותף שבבניין, ומכוח סעיף 6ס"א לחוק התקשורת, המחיל את ההוראה גם על התקנת צלחת קליטה וציוד קצה לווייני, חלות הוראות סעיף 21ב(ה) לחוק התקשורת גם בענייננו.
57.עמדת המשיבה היא כי הסכמת הנציגות מחייבת את דיירי הבית המשותף, וכי אישור של נציגות הבית המשותף ובו הסכמה מפורשת לשאת במסגרת תשלומי החשמל הציבורי המספק את החשמל לשטח המשותף גם בעלויות צריכת החשמל של מתקני המשיבה, הסכמה שניתנה בטופס תקף ומחייב שהוכן בהתאם להוראות הדין מחייבת את כלל הדיירים, בין מנויים ובין שאינם מנויים. לטענתה סמכות נציגות הבית המשותף מעוגנת בסעיף 21ג(א) לחוק התקשורת וכך נאמר שם: "נציגות הבית המשותף תשמש מורשה של כל בעלי הדירות בכל עניין הנוגע להנחת הרשת ברכוש המשותף שבבית ולאחזקתה, ולשם כך זכאית היא בשם כל בעלי הדירות להיות צד בכל משא ומתן הליך משפטי או הסכם עם בעל רשיון"; משכך, עם חתימת הנציגות "המורשה" לקבוע "בכל עניין" כפי שהדין מסמיך אותה, מחייבת חתימת הנציגות על טופס ההסכמה לשאת בעלויות החשמל המשותף את כלל דיירי הבית. סבורה המשיבה כי ככל שיש למי מדיירי הבניין טענות כי הנציגות חרגה מסמכויותיה או פעלה שלא כדין ובניגוד להסכמת כלל דיירי הבניין הרי שהיריבות היא בין הדיירים לבין הנציגות בשאלת הסמכות וככל שיש לדיירים עילת תביעה הרי היא נגד הנציגות ומצריכה בירור במישור היחסים בין הדיירים לנציגות ולא נגד המשיבה.
58.מקובלת עלי עמדת המשיבה כי הסכמת הנציגות לשאת בעלות השימוש בחשמל הציבורי כחלק מחשבונות החשמל לגבי כל המתקנים והתאורה המשרתים את כלל דיירי הבניין מחייבת את כלל הדיירים בלי קשר להיותם מנויים.
נכון הוא כי יש רלוונטיות להוראת סעיף 21ב(ה) לחוק התקשורת הקובע כי לא ניתן להטיל על בעל דירה שאינו מנוי חובה להשתתף בהוצאות התקנה ואחזקה של רשת כבלים ברכוש המשותף שבבניין, ואולם האיסור חל על חיוב פרטני של דייר, שאינו מנוי, בהוצאות ההתקנה והאחזקה של ציוד כבלים של המשיבה, כפי שמתיישב עם הוראות החוק. מדובר בהוראה ספציפית שייחד המחוקק לצורך הגנה על דייר שאינו מעוניין להיות מנוי מפני חובת השתתפות בעלות התקנה ואחזקה של ציוד של חברת תקשורת שכלל אינו מעוניין בכך; ואולם אין הוראה זו עומדת בסתירה לסעיף 21ג(א) לחוק התקשורת לפיה נציגות הבית תשמש מורשה של כל בעלי הדירות בכל עניין הנוגע למתן היתר להנחת ציוד הרשת ברכוש המשותף ולאחזקתו, קרי, אין אותו דייר פרטני, שאינו מנוי, יכול להתנגד להחלטת הנציגות להסכים להנחת הציוד ולהתקנתו ולחיבורו, אך לא ניתן לחייבו בעלות הכרוכה בהתקנה ובאחזקה, ממילא בענייננו המשיבה שהיא שנושאת בעלויות אלה. המחוקק ראה להסדיר את סמכויות הנציגות לצורך הנגשה פשוטה של תקשורת לדיירי הבתים, וכדי למנוע עימותים פוטנציאליים בין הדיירים ועל כן הסדיר בחוק התקשורת את הסמכות של הנציגות לאפשר להניח ציוד תקשורת במקרקעין פרטיים, צורך שהתברר כחשוב לאור התפתחות עולם התקשורת והשאיפה ההדדית (הן של החברות והן של הפרטים) לספק תקשורת רבה ככל שניתן לכל מי שמבקש לצרוך אותה. סעיף 21ג(א) לחוק התקשורת שקבע את סמכות הנציגות מתיישב עם סעיף 69 לחוק המקרקעין הקובע את כשרותה המשפטית של נציגות בית משותף להיות "מורשה של כל בעלי הדירות ... ולשם כך זכאית היא בשם כל בעלי הדירות להיות צד בכל משא ומתן הליך משפטי או הסכם עם בעל רשיון" כאמור.
נכון הוא כי סעיף 21ב(ה) לחוק התקשורת קובע במפורש כי לא ניתן להטיל על בעל דירה, שאינו מנוי של חברת תקשורת, חובה להשתתף בהוצאות התקנה ואחזקת ציוד החברה בבניין (ולענייננו השלמת ההוראה היא סעיף 6ס"א המחיל את ההוראה המתייחסת לרשת כבלים גם על ציוד לווייני, כאמור). ואולם מדובר באיסור של חיוב פרטני, של מי שאינו מנוי, לשלם עבור התקנה ועבור אחזקת הציוד, אלא שבענייננו כלל לא מדובר בתשלום הוצאות התקנה או אחזקה, אותן ממילא משלמת המשיבה ואין על כך חולק, אלא מדובר בתשלום חשבון החשמל שמוען לנציגות הבית המשותף בגין צריכת חשמל באיזור הרכוש המשותף ואין הבדל אם כך בין מי שמנוי או שאינו מנוי. ואדגיש, מדובר בעניין אחר לגמרי, סמכות הנציגות להתיר למשיבה להתחבר לחשמל המשותף ולשלם במסגרת חשבונות החשמל הכלליים שהיא משלמת גם את העלות הזניחה של צריכת החשמל של הציוד של המשיבה, ועל כן כלל איננו מדברים במישור איסור החיוב הפרטני שבסעיף 21ב(ה) לחוק התקשורת וכלל אין מדובר בהטלת חיוב בניגוד לחוק, להפך, עם מתן ההיתר להסמיך את הנציגות כמורשה של בעלי הדירות בעניינים הנוגעים להנחת הרשת ברכוש המשותף וכמי שזכאית להיות צד להסכם עם בעל רשיון (המשיבה בענייננו) זכאית להחליט לשלם את חשבון החשמל המשותף הכולל גם את תשלום החשמל של המונה הציבורי שגם מזין את הציוד של המשיבה.
מצאתי, אם כן כי איסור לחייב באופן פרטני את מי שאינו מנוי של המשיבה לשלם עבור התקנת ואחזקת הציוד שלה אינו סותר ואינו גורע מתפקידי נציגות הבניין לנהל את הרכוש המשותף ובין השאר להחליט לשאת בעלות החשמל הציבורי המאפשר לכל דיירי הבניין ליהנות ממתקנים של חברות תקשורת שונות, להתחבר ולהתנתק מהחברות הללו לפי שיקולם הבלעדי בכל עת, בלי 'לדאוג' לקיומו של ציוד כזה או אחר וגם בלי צורך להודיע לנציגות הבית המשותף על מעבר מחברה לחברה, או ניתוק זמני או קבוע, דבר גם מתיישב עם הרפורמה שיצר משרד התקשורת באמצעות תיקוני חקיקה שונים (שלענייננו מהותי הוא תיקון 50 לחוק התקשורת) שאפשרו ניוד ומעבר קל בין החברות והסירו את חסמי המעבר מחברה לחברה, הנגישו את מיגוון החברות והגבירו את התחרות בין חברות התקשורת. אני סבורה כי הטעמים הללו בין השאר מצדיקים את הסמכת נציגות הבית המשותף לקבל על עצמה לשלם במסגרת חשבון החשמל הציבורי גם את החשמל שצורכת המשיבה ו/או חברות תקשורת אחרות, וזאת כאמור כדי לאפשר בחירה חופשית של כל דייר בבניין, לבחור להתחבר בכל עת לכל חברה. אפשרות המתיישבת גם עם דברי העדה מטעם המבקשים הגב' אורית אטיה שאמרה כי התנתקה מחברת הוט והתחברה היישר לחברת yes בלי צורך לדווח למי מהנציגות או למאן דהוא אחר, זאת מאחר שהנציגות דאגה מבעוד מועד לאפשר החיבור ולשלם עבור כל דיירי הבניין. יוצא אפוא כי הוראת סעיף 21 ב(ה) לחוק התקשורת אינה גורעת מסמכויות הנציגות והיא מורשה לקבוע במסגרת מגעיה עם המשיבה כי היא תישא בתשלום החשמל של המשיבה המתחבר למונה המשותף שבשטח הציבורי, וחתימתה על הסכמה כזו, מחייבת את כל הבניין; להדגיש כי החיוב אינו אישי של דייר כזה או אחר אלא משותף לכלל בדיירים.
59.המסקנה היא אפוא, כי ההסכמה של נציגות הבית המשותף המגולמת במפורש בטופס ההסכמה לשאת בעלויות החשמל שצורכת המשיבה מהמונה הציבורי בבניין מחייבת את כלל הדיירים בבניין בין שהם מנויים ובין שאינם מנויים וזאת מתוקף סמכות הנציגות האחראית לשטח הציבורי של הבניין על כל מתקניו, כך בהתאם לחוק המקרקעין שנתן בידיה סמכויות לנהל באורח תקין את הבניין עבור כל דייריו, וכך כפי שהיא מורשה להתיר הנחת הציוד בשטח המשותף של הבניין, בהתאם להסמכה שבדין וכפי שהיא רשאית לנהל משא ומתן עם גורמים שונים המספקים שירותים לבניין כך גם רשאית היתה להסכים לחיבור ולתשלום חשבון המונה הציבורי אליו התחברה בהיתר המשיבה.
משכך המסקנה היא כי אין מדובר בחיוב אישי של הדייר ועל כן גם אין מדובר בעניין פרטני של המבקש 3 שאינו בעל עילת תביעה אישית ומדובר בעילת תביעה השייכת לנציגות עבור כלל דייריה הבניינים. אשר למבקש 3 גם אוסיף כי ממילא אינו מנוי היום, אך גם בהתייחס לעבר, עת היה מנוי, ממילא גם אז לא היתה לו עילה אישית שכן כבר קבעתי כי אין רלוונטיות להיות הדייר מנוי או לא שכן החיוב הוא של המונה הציבורי של החשמל המשותף לכלל הדיירים ועל כן לא ראיתי לאשר את התובענה של המבקש 3, לציין כי אין ספק כי הנציגות מייצגת אף אותו כחלק מכלל הדיירים בבניינים.
הסכם ההתקשרות בין המשיבה ללקוחותיה
60.המשיבה גם טענה כי הסכמת הדיירים שהמשיבה תשתמש ברכוש המשותף מתקבלת במסגרת הסכם ההתקשרות עליו חותמים הדיירים שהם מנויי המשיבה לפיו הם מאשרים למשיבה להשתמש ברכוש של הבית המשותף לצורך חיבור הדירה לצלחת הקליטה המרכזית. משכך, טענה המשיבה, טענות המבקשים נגד הסכמה זו הם במישור היחסים שבין הדיירים ויש להפנותן לנציגות או לדיירים המנויים. גם בטענה זו אין ממש. כפי שהבהרתי לעיל, חזור והבהר, נדרשת הרשאה מפורשת לחייב מי מהדיירים לשאת בתשלומי צריכת החשמל החודשיים, ומשזו לא ניתנה, ודאי שלא באופן מפורש כפי שהיתה צריכה להנתן, ממילא נדחית הטענה. סמנכ"ל המשיבה מר קופרמן נשאל בחקירתו האם מתבקשת הסכמת המנוי שהוא דייר בבית משותף לשלם תשלום נוסף המהווה את חלקו בחשבון החשמל הציבורי עבור הצריכה של yes, ועל כך השיב בשלילה, הוא גם אישר כי אין כל זכר בהסכם ההתקשרות לשאלת תשלום עבור צריכת חשמל שנצרך ברכוש הציבורי, וכי המקום היחיד בהסכם ההתקשרות בו יש התייחסות לדייר בבית משותף המאשר למשיבה להשתמש ברכוש הבית המשותף הוא האישור הניתן כדי לחבר את דירת המנוי לצלחת הקליטה המרכזית, אך אין כל אזכור על שימוש בחשמל הציבורי שתעשה המשיבה או התייחסות כלשהי לחיוב בתשלום עלות זו (עמ' 39 ש' 25, עמ' 40 ש' 1; הסכם ההתקשרות נספח 5 לתצהיר מר קופרמן). דברים אלה מתיישבים עם החלטתי שלעיל, כי נציגות הבית המשותף לבדה אחראית על תשלום החשמל הציבורי, וככל שהסכימה לשלם את התשלומים הללו, הסכמתה מחייבת את כל דיירי הבניין בין שהם מנויים ובין שלא. וכפי שאמר מר קופרמן ההסכמים הפרטניים עם המנויים כלל אינם כוללים חיובי של החשמל הציבורי – הוא באחריות הנציגות שככל שחותמת על הסכמה לשאת בעלויות החשמל הרי שהסכמה זו מחייבת את כלל דיירי הבניין, כפי שכבר קבעתי לעיל.
עילת התביעה הקבוצתית
61.די במפורט לעיל כדי לקבוע כי כל עוד לא ניתנה הסכמה מפורשת של נציגות הבניין, לשלם במסגרת תשלומי הבית המשותף את עלות הצריכה החודשית של החשמל הציבורי ברכוש המשותף המזין את מערכות המשיבה המותקנות בבניין, הרי שדרישת המבקשים להשבת התשלום החודשי שהם שילמו עבור צריכת החשמל של מערכות המשיבה במקומה, היא דרישה לגיטימית שסכומה עשוי להצטבר ברבות השנים למאות שקלים לכל בניין, כך לפי הנטען בחשבון ששני הצדדים הציגו.
התרשמתי כי מידע רלוונטי להתקשרות לא גולה לנציגות; כאמור נתבקשה הסכמת המבקשות "לפתוח להן את השער לבנין" לצורך הנחת תשתיות וחיבורן למערכות הבנין אולם במסגרת זו הנציגות לא נתבקשה, ולמעשה כלל לא עמד על הפרק עניין החובה לשאת בעלות צריכת החשמל של אותן תשתיות, מכאן שניתן להסיק כי מדובר בהטעיה במחדל קרי, בדרך של אי גילוי עובדה שהיה על המשיבה לגלות (סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי); כן התרשמתי בעת הזאת קיומה של תשתית לכאורית לטענה שיש בהתנהלות המשיבה כדי הטעיה צרכנית וכי החסכון של המשיבה בתשלום חשבון החשמל מהווה אף התעשרות על חשבון חברי הקבוצה שכלל לא היו מודעים לכך. די בנסיבות שתוארו לאורך ההחלטה ודי בראיות שהובאו לפני כדי לקבוע שיש בתובענה תשתית מספקת לשלב זה המעוררת שאלה מהותית משותפת לבניינים רבים ויש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה.
62. קביעתי כי יש ראשית ראייה להטעיה לפי חוק הגנת הצרכן, על שום מה?
סעיף 1 של חוק הגנת הצרכן קובע כי צרכן הוא "מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי"; סעיף 2(א) לחוק קובע את האיסור על הטעיה צרכנית וכלשון הסעיף "לא יעשה עוסק דבר, במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה, העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה...".
למקרא רשימת הפרטים אליהם מתייחסת ההטעיה הצרכנית שבסעיף 2 לעיל (והרשימה אינה סגורה) מאחר שהתרשמתי בעת הזאת כי המשיבה לא יידעה במפורש את הנציגות כי היא תשלם באופן קבוע מידי חודש בחודשו את השתתפותה בחשמל הציבורי במקום המשיבה ולהפך אף התהדרה בטופס שכלל אמירה כי "רשמנו לפנינו כי התקנת הצלחת והתשתית בבניין יעשו על חשבונכם וללא כל תשלום מצידנו הדיירים..." משכך נראה כי התנהלות זו מתיישבת עם הטעיה צרכנית כלפי נציגות הבית. ברור כי אין בידי לקבוע בשלב זה כי אכן היתה הטעייה צרכנית ואולם מהנסיבות עולה כי קיימת אפשרות סבירה שיקבע בתום ההליך שהמשיבה אכן הטעתה את נציגויות הבתים שנתנו את הסכמתן להתקנת מערכות המשיבה בבניינים אך לא לתשלום החשמל.
63. ועילה לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט, הכיצד? - מאחר שקבעתי כי חלה חובה על המשיבה ליידע את נציגויות הבתים בדבר עצם התשלום שהן שילמו ומשלמות באופן קבוע מידי חודש בחודשו עבור צריכת החשמל של מתקניה שחוברו לחשמל הבניין הרי בהעדר הסכמה מפורשת של המבקשים לשאת בתשלום החודשי במקום המשיבה, לא רק שהפרה את החובה ליידע ולקבל הסכמה מפורשת, הרי נראה כי כתוצאה מכך התעשרה שלא כדין על חשבון ה"חיסכון" בתשלום החשמל בו נשאו המבקשים במקומה. בדיני עשיית עושר ולא במשפט לא נבחן הנזק שנגרם למזכה אלא מה התועלת שהפיק הזוכה (ת"צ 2010-06-11 עניין מוסאי הנזכר לעיל), ובענייננו, ברי כי גם לשיטת המשיבה היא הפיקה רווח כלכלי מכך שלא נשאה בעלות צריכת החשמל של מתקניה וכך חסכה yes בהוצאות החשמל שהיה עליה לשאת במקום שלא קבלה הסכמה מפורשת לכך (ראו חוות דעת המומחה מטעם המשיבה) והרי "אין לחלוק על כך כי גם חיסכון בהוצאות הוא בבחינת טובת הנאה במובן חוק עשיית עושר ולא במשפט" (ע"א 3505/96 שרעבי נ' קפרא (1998); ת"צ 51324-03-14 יהודה נגד HP (2017), כב' השופט גרוסקופף), ובענייננו התרשמתי, כאמור, כי טובת ההנאה, בדמות החסכון בהוצאות החשמל, התקבלה ישירות מנציגויות הבית המשותף.
64.לא ראיתי לקבל את טענת המשיבה ולהחיל בענייננו את סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט ולפטור אותה ("הזוכה") מחובת ההשבה הגם שהוראת הדין מסמיכה את בית המשפט לעשות כן "אם ראה שהזכיה לא היתה כרוכה בחיסרון המזכה או שראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת". כפי שציינתי לאורך ההחלטה 'זכיית' המשיבה, שהיא חברה מסחרית הפועלת לרווחיות בעלי מניותיה, אכן גרמה לחיסרון כספי אצל המבקשים (הגם שמדובר בעלות חודשית זניחה אליבא שני הצדדים ונראה כי העלות של צריכת החשמל עצמה אינה במחלוקת), לאור החומר שהונח בפני במסגרת בקשת האישור כמפורט לא ראיתי כי מתקיימות נסיבות העושות את ההשבה לבלתי צודקת, אם כי לא אכחד כי תרופת ההשבה יכולה להיות בלתי ישימה בענייננו ואני סבורה כי ראוי שהצדדים יראו להגיע להסכמות בדבר סיום ההליך בדרך של הדברות לאחר שלב האישור.
65.ראיתי לציין כי בקשת המבקשים גדושה בעילות תביעה שונות שנלקחו מחוקים שונים ואולם לא הונחה להן תשתית ראייתית כנדרש אפילו לצורך שלב זה ולא ראיתי על כן לפרטן, כן אומר כי חלק מהעילות שנטענו נזנחו בהמשך ו/או לא פורטו כדבעי ועל כן לאחר שזיקקתי את כל הטענות ולאחר שבחנתי את החומר שהונח לפני הגעתי למסקנה כי העילות הרלבנטיות הן לפי דיני עשית עושר ולא במשפט וכן נראה כי הונחה תשתית לכאורית לשאלת הטעיה במחדל לפי חוק החוזים וגם /או הטעייה צרכנית לפי חוק הגנת הצרכן.
להדגיש כי בקבוצה הרלוונטית לענייננו נכללים בניינים שנציגויותיהם חתמו על טופס הישן ממנו נעדרת ההסכמה המפורשת של הנציגות לשאת בעלות החשמל, וכן לציין כי ככל שיש בניינים שנציגויותיהם לא חתמו כלל על טופס כלשהו ממילא אין ראייה להסכמתם לשלם את צריכת החשמל של המשיבה וגם הם בגדר הקבוצה. בהקשר זה אעיר כי גם מר ברוך העיד (עמ' 33) כי יתכן שהציוד של המשיבה היה קיים בבניין עוד לפני שהוא חתם על טופס ההסכמה החדש, ועל כן יתכן שיש בניינים שעילת תביעתם היא רק לגבי חלק מהתקופה, זו שטרם החתימה על ההסכמה לשלם את העלות החשמל הציבורי.
תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה בנסיבות העניין
66.מטענות המבקשים עולה כי מדובר במאות אלפי בתים משותפים ברחבי הארץ בהם מותקנת תשתית של המשיבה (תשובת המצהיר מטעם המשיבה מר קופרמן עמ' 44 ש' 13), וכן כי מדובר בעלות זניחה של שקלים בודדים לחודש לבניין שווי עלות חלקה של המשיבה בצריכת החשמל להזנת מתקניה המחוברים לחשמל הציבורי של הבניין, משכך צירוף שני אלה מביא למסקנה כי תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין.
67.לכך אוסיף כי אין מדובר בתביעה ערטילאית וכי כבר הוגשה תביעה על ידי נציג הבית המשותף לבית המשפט לתביעות קטנות בעניין דנא, תביעה שהתקבלה לגופה ובה חויבה המשיבה בפיצוי כספי לטובת נציגות הבניין שתבע אותה בגין צריכת חשמל מארון החשמל הציבורי של הבניין ללא ששילמה על כך, ת"ק 15282-09-10 נציגות הבית המשותף –רון גלבוע נ' yes (2011)- רק לסבר את האוזן וכהמשך להחלטתי שלעיל, במקרה הנדון מדובר בבנין בן 16 דירות כשרק 3 דירות מתוכן היו מנויות של המשיבה, והמשיבה חויבה לשלם לנציגות הבית המשותף עבור צריכת החשמל שצרכה במשך 8 שנים ללא הרשאה. עוד הוברר במהלך ההליך כי המשיבה היתה מודעת לנושא השימוש החינמי בחשמל הציבורי של הבניין מאחר שכמו כאן קבלה פנייה מנציגת ועד בית ברח' ירושלים 12 מקרית ביאליק שנענתה כי בכפוף לחתימה על כתב סילוק תביעות תאשר המשיבה לשלם לפונה סכום המגלם את שימוש המשיבה בחשמל הציבורי בבניין (נספח ה' לבקשת האישור- תצהיר מירה בן הרוש חברת ועד הבית והמסמכים הרלוונטיים), אלה מבססים את המסקנה כי מדובר בתופעה רחבה שהדרך היעילה וההוגנת להכריע במחלוקת שהוצפה היא בדרך של הסדרה כוללת, קרי במסגרת של תובענה ייצוגית. ולא נותר לי אלא לשוב ולציין כי מסקנה זו גם מתיישבת עם תכליות התובענה הייצוגית, הן במתן סעד ליחיד שהיה נמנע מלהגיש תביעה זניחה כדי לרפא את נזקו המזערי, והן בפן הציבורי הרצון לאכוף נורמה ולצורך הרתעה מפני הפרות דין עתידיות (ע"א 9778/16 זליגמן נ' הפניקס (2018).
עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב
68.המשיבה טענה כי העובדה שאחד מב"כ המבקשים הוא גם מנהל חברת האחזקה של המבקשת 1 והיא זו שמשלמת את חשבון החשמל של המבקשת מעידה כי האינטרס האמיתי בתובענה –הוא של ב"כ המבקשת כמנהל חברת האחזקה המשלם את החשבונות הללו, ולא אינטרס חברי הקבוצה המיוצגים על ידו, ועל כן לטעמה עניינה של הקבוצה לא ייוצג או ינוהל בדרך הולמת ובתום לב.
לאחר ששקלתי הדברים, נתתי דעתי למסקנות שהסיקה המשיבה מדברי העדה הגב' אטיה לגבי 'חלוקת רווחים' וכן הבאתי בחשבון את התנהלות ב"כ המבקשים ואומר כי אינני רואה עין בעין עם המשיבה את המסקנות שהסיקה ולא התרשמתי כי טענות המשיבה מבוססות, ומכל מקום לא אינני מקבל את טענת המשיבה כי לב"כ המבקש אינטרס אישי ישיר מהצלחת התובענה למעט רצונו הטבעי כב"כ בעל דין לזכות בתיק עבור הקבוצה.
משכך – לא מצאתי להתערב בייצוג הקבוצה, בעיקר לאחר שהתרשמתי מהתנהלות ב"כ המבקשים, נתתי דעתי לטענות הצדדים, למסמכים שצורפו, לבדיקות המקדימות שערכו ב"כ המבקשים לביסוס הבקשה, לרבות פנייה לרשויות לקבלת נתונים רלוונטיים, הראיות וחקירות העדים, וכן כי מדובר במספר ב"כ ואני סבורה כי הייצוג במקרה דנא הוא לטובת הקבוצה ועניינם של חברי הקבוצה ינוהל בדרך הולמת ובתום לב.
הנזק
69.בשלב אישור הבקשה כתובענה ייצוגית אינני נדרשת להכריע בעניין גובה הנזק ששיעורו יקבע מן הסתם, בשלב הדיון בתביעה הייצוגית גופה; רק אומר כי מהנתונים שהובאו לפני מדובר במאות אם לא אלפי בתים משותפים, בין שרשומים כבתים משותפים ובין שלאו, וגם הובאה חוות דעת המשיבה כי עלות צריכת החשמל החודשית הממוצעת של מתקני המשיבה בבניין עומדת על 2.73 ₪ לחודש, קרי לכל הפחות זה הסכום שבו נושאים דיירי הבניין (חוות דעת המומחה סגל מטעם המשיבה, נספח 1 לתשובה); כפי שכבר ציינתי לעיל יש קושי רב לכמת את הסכומים, אין לדעת איזה בניין שחתום על הסכמה ואיזה לא, אין לדעת גם באיזו שנה ניתנה ההסכמה, אם בכלל, והרי התובענה התיישנה לגבי חלק מהבניינים שחתמו על ההסכמה עובר למועד תחילת מירוץ ההתיישנות, ועל כן כפי שציינתי ראוי שהצדדים יבואו בדברים לסיים את ההליך בדרך שלא תחייב שמיעת ראיות בתובענה שהקושי לבדיקת הנתונים יחייב השקעת מאמצים והוצאות לא מבוטלות כך שהמטרה בסופו של יום תוחטא.
אני סבורה כי לאור היקף התובענה הייצוגית המאושרת שבצידה קשיים בכימות הנזק והבדיקות שיש לערוך בגינו טוב יעשו הצדדים אם יראו להגיע להסדר פשרה מוסכם ביניהם שייתר את הצורך בדיון לגופה של התובענה
לאור כל האמור, ראיתי לאשר את בקשת אישור התובענה כייצוגית.
70.סעיף 13 לחוק תובענות ייצוגיות מסמיך את בית המשפט לאשר את התובענה הייצוגית "בכל שינוי שיחליט עליו ביחס לבקשה לאישור, הכל כפי שיראה לו לשם הבטחת ניהול הוגן ויעיל של התובענה הייצוגית".
71.מהטעמים שפירטתי לעיל, ראיתי לאשר את בקשת האישור כדלהלן:
א.הגדרת הקבוצה - נציגויות הבתים המשותפים ואלה שאינם רשומים כבתים משותפים בפנקס הבתים המשותפים ושבבניינם הותקן ציוד של המשיבה שצרך חשמל מנקודת החשמל ברכוש המשותף של הבניין ללא הסכמה מפורשת לכך; התקופה הרלוונטית היא 7 שנים עובר להגשת התובענה המוקדמת, אך יאמר כי בכלל הקבוצה מצויים גם בניינים שנתנו הסכמתם לשאת בהוצאות אלה בדרך של חתימה על הטופס שנעשתה במהלך תקופת 7 השנים כך שבקשר לבניינים אלה מדובר רק על פני חלק מהתקופה.
ב.התובעת המייצגת - המבקשות 1, 2 קרי, נציגות הבית המשותף ברחוב ניסנבוים 12 חיפה ונציגות הביתה משותף רחוב הנוריות 1 נשר. כפי שהבהרתי לא ראיתי אפשרות כי המבקש 3 יכול לשמש תובע מייצג (ראו דברי בסעיף 59 לעיל).
ג.ב"כ התובעות המייצגות כאמור בסעיף 68 לעיל.
ד.עילת התביעה בגינה מאושרת התביעה כייצוגית הן כאמור בסעיף 61 לעיל.
ה. השאלות המשותפות לחברי הקבוצה הן כמפורט בסעיף 26 לעיל.
ו.הסעדים הנתבעים - השבת הסכומים ששולמו על ידי חברי הקבוצה בגין צריכת החשמל של מערכות המשיבה המותקנות בבניין, ב-7 השנים שקדמו ליום הגשת התביעה וכן נזק לא ממוני.
72.בהתאם להוראות סעיף 25 לחוק תובענות ייצוגיות, אני מורה לצדדים להגיש לעיוני נוסח מודעה על אישור התובענה הייצוגית תוך 30 ימים. במודעה יפורטו הפרטים כנדרש בסעיף 14(א) לחוק. לאחר קבלת אישור בית המשפט יפרסמו הצדדים את המודעה בשני עיתונים יומיים נפוצים. המשיבה תישא בהוצאות הפרסום.
73.כתב תביעה מתוקן יוגש תוך 30 ימים כמתיישב עם החלטת אישור זו. כתב הגנה יוגש תוך 30 ימים לאחר מכן.
74.בשלב זה תשלם המשיבה שכ"ט והוצאות לב"כ המבקשים בשיעור 40,000 ₪. סכום זה יובא בחשבון, אם אתבקש לכך, במסגרת פסק הדין הסופי.
75. כפי שציינתי לעיל - אני סבורה כי לאור היקף התובענה הייצוגית המאושרת שבצידה קשיים בכימות הנזק והבדיקות שיש לערוך בגינו טוב יעשו הצדדים אם יראו להגיע להסדר פשרה מוסכם ביניהם שייתר את הצורך בדיון לגופה של התובענה.
למען הזהירות קובעת קדם משפט ליום 26.12.18 שעה 11.30.
ניתנה היום, י"ט אב תשע"ח, 31 יולי 2018, בהעדר הצדדים.
