ת"צ 28150-07-12 מנצור נ' טמפו משקאות בע"מ

לפניי בקשת הצדדים לאשר את הסדר הפשרה שגיבשו, לפי סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו–2006.

הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נוגעת לגודל האותיות שבהן יש לסמן את החיוב בפיקדון על-גבי מכלי המשקה החייבים בו. לפי סעיף 3 לחוק הפיקדון על מכלי משקה, התשנ"ט–1999 (להלן: חוק הפיקדון), על המייצר משקאות ועל המייבא משקאות חלה החובה להטביע או להדפיס על מכלים אשר חייבים בפיקדון את המילים ,,חייב בפיקדון'' באופן נראה לעין ושאינו ניתן להסרה או למחיקה בשימוש סביר. תקנה 2 לתקנות שהותקנו מכוח החוק, תקנות הפיקדון על מכלי משקה, התשס"א–2001, קובעת את גודלן של האותיות כדלקמן:

[...]

(1)המילים ,,חייב בפיקדון'' יופיעו בגודל שיכסה באופן מלא שטח שלא יפחת מ-2 סנטימטרים רבועים;

(2)סכום הפיקדון יופיע באותיות ובספרות שגודלן יכסה באופן מלא שטח שלא יפחת מ-0.5 סנטימטרים רבועים[...]

המבקש העיד כי הוא מרבה לצרוך את משקה האנרגיה XL שהמשיבה משווקת וכיום גם מייצרת (להלן: המשקה). על-פי הבקשה לאישור, המשיבה לא מילאה אחר הוראות החוק והתקנות מפני שהכיתוב אשר הטביעה על-גבי פחיות המשקה שנִפחן 250 מיליליטר היה קטן מזה שנקבע בהן. המבקש טען כי לא ידע, בהעדר ציון בולט של המילים ,,חייב בפיקדון 30 אג''' (להלן: הכיתוב), כי ברכישת פחית משקה הוא מחויב בסכום זה, שאותו הוא זכאי לקבל בחזרה עם החזרת הפחית הריקה. לדבריו הוא סבר כי בשל ממדיה של הפחית, אשר קטנים מאלה של פחיות סטנדרטיות שבהן ממולאים משקאות אנרגיה אחרים, אין היא מחויבת בפיקדון ולכן נהג להשליך אותה לפח בתום השימוש. עילות התביעה נחלקות לאלה מתחום הצרכנות ולאלה מתחום ההגנה על הסביבה, והן: הפרת איסור ההטעיה וחובת הגילוי הקבועים בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981; הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (ההפרה בעילה זו היא של חובות היצרן והיבואן לפי חוק הפיקדון) וכן תרמית לפי סעיף 56 לפקודה; הטעיה וחוסר תום לב במשא-ומתן לפי חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג–1973; עשיית עושר ולא במשפט. בבקשתו תבע המבקש השבה של כספי הפיקדון שהחזרתם נמנעה מחברי הקבוצה, ופיצוי בעד עגמת הנפש שחוו והפגיעה באוטונומיה של רצונם. כן עמד על הנזקים לסביבה שלשיטתו נגרמו עקב הפרתו של חוק הפיקדון. משכך הזכיר בבקשה את כל תושבי המדינה כחברים בקבוצה, בצד הקבוצה המרכזית, שכללה את כל מי שרכש פחית משקה בכל שבע השנים שקדמו להגשת הבקשה.

בתשובתה טענה המשיבה כי הכיתוב היה ,,ברור, קריא וגלוי לעין'' ונכתב באותו גודל שבו נכתבה רשימת הרכיבים, וכי מי שקרא את הסימונים האחרים שעל הפחית, אם לא הציבור בכללותו, היה יכול להבחין בו ללא בעיות. היא הוסיפה כי בבקשה לאישור לא הציע המבקש מנגנאות להערכת מספרם של הצרכנים שעל-פי הטענה נגרם להם נזק, וכי הנזק, אם נגרם, נופל בגדר זוטי דברים. בהקשר זה הוצג סקר שערך הסוקר יוסי ודנה בקרב 406 תושבים בגירים בישראל שרכשו את המשקה במהלך השנה שלפני הריאיון. לפי הסקר, 3.7 אחוזים בלבד מחזירים את הפחית תמורת הפיקדון. רובם המוחץ של הצורכים את המשקה מודעים לזכותם להזדכות בפיקדון, ואילו 95% מקרב 9.9 האחוזים שלא היו מודעים לא היו טורחים להזדכות גם נוכח המידע שנודע להם מפי הסוקרים. המשיבה אף שללה את עילת עשיית העושר הואיל ולטענתה, דמי הפיקדון בגין מכלי המשקה שהיא מוכרת מועברים ממנה לתאגיד איסוף מכלי משקה בע"מ (הידוע בשם אל"ה – איסוף למען הסביבה) – ומשם לבתי העסק המקבלים מהתאגיד שירותים – ואין נפקא מִנה אם הצרכן הזדכה אם לאו. כמו-כן טענה בהקשר זה כי היא מגיעה ליעדי האיסוף והמִחזוּר שנקבעו בחוק. מכל מקום הבהירה שבכוונתה לתקן את גודל הכיתוב.

אכן התבוננות בפחית המשקה מובילה למסקנה כי הכיתוב אינו בולט דיו וכי קשה להבחין בו במבט ראשון. רק סיבוב הפחית מכל צדדיה ובחינה מדוקדקת שלה מגלה אותו (לשם השוואה אני מפנה למוצג מש/1, הפחית נושא הבקשה, לעומת מב/1, בקבוק הקולה ,פפסי מקס' – שאף אותה המשיבה משווקת בישראל – והכיתוב המופיע באופן בולט על-גביו) ואולם כמובן אין לעצור בנקודה זו. עדיין נותרת לדיון שאלת גודלה של הקבוצה והיקף הנזק כפועל יוצא ממנו. ממצאי הסקר שנותח בחוות דעת המומחה אשר צורפה לתשובה לבקשה לאישור, שנשענו על הרגלי קניית המשקה, על אופן צריכתו ועל הרגלי המחזוּר של צרכניו, מראים כי יותר מתשעים אחוז מהרוכשים את המשקה ידעו שבאפשרותם להזדכות בפיקדון אך לא ייחסו לכך חשיבות, וכי רובם אינו נוהג למסור פחיות ריקות למחזוּר. בודדים, לפי בדיקת המומחה, יפנו לנקודות המכירה ויבקשו את דמי הפיקדון בחזרה. בתשובתו לתשובה לבקשת האישור עמד המבקש שנית על הפרת הוראותיהם של חוק הפיקדון והתקנות שהותקנו מכוחו, בטענה שהן קטגוריות ואינן ניתנות לפירושים שונים, ובכל הנוגע לסקר גרס כי הוא מוטה ומגמתי.

אחרי שהוגשו כתבי הטענות ונשמע הדיון הראשון התנהל משא-ומתן ממושך למדיי בניסיון להגיע לפשרה, גם מחוץ לכותלי בית המשפט וגם בין כתליו. משלא צלחו ניסיונות אלה הגיעה השעה שהצדדים יביאו את ראיותיהם בבקשה, ואז נשמעו המבקש, מנהל השיווק של המשקה בשעתו והמומחה מטעם המשיבה שערך את הסקר. בסוף אותו שלב המליץ בית המשפט פעם נוספת למצות את הליך הפשרה, והרי תוצאותיו מונחות לפניי. היועץ המשפטי לממשלה ביקש להעיר מספר מצומצם של הערות על הסכם הפשרה הראשון שהוגש. בעקבות זאת נדון אותו הסכם והוא עבר שינויים. ואלה עיקרי ההסדר המתוקן, שאותו החלטתי לאשר:

הקבוצה תכלול את כל מי שקנה בשבע השנים שסופן היום מכל של המשקה אשר הכיתוב שעל-גביו לא סומן כפי שנקבע בדינים המחייבים. המשיבה תתרום משקאות שהיא מייצרת או משווקת ששוויים הכולל 400,000 ₪ לעמותות הרשומות והפועלות על-פי דין שעיסוקן בחלוקת מזון לנזקקים. התרומה תימשך לא יותר מל"ו חודשים ותיווסף על התרומות שהמשיבה נוהגת לתרום, התחייבה לתרום או תכננה לתרום במהלך שלוש השנים הבאות. זאת ועוד: המשיבה תקפיד למלא אחר הוראות החוק והתקנות ככל שהדברים אמורים בגודל האותיות בכיתוב ובסימונו.