ת"צ 30071-07-13 הררי נ' טלקאר חברה בע"מ

לפניי בקשה, על-פי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו–2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות), לאישור תובענה ייצוגית. 1.המשיבה מייבאת לישראל כלי רכב מתוצרת Kia Motors. ביום 23.05.11 רכשה ממנה המבקשת מכונית מהדגם 'Picanto' בעלת תיבת הילוכים ידנית. המבקשת טוענת כי היא הייתה מעוניינת ברכב בעל תצרוכת דלק נמוכה ולאחר שנחשפה לפרסומי המשיבה אשר ייחסו לו את התכונה הזאת פנתה אליה כדי לרכוש את הפיקנטו. לגרסתה, כאשר סרו היא ובעלה לסוכנות המכירות בירושלים פיאר באוזניהם נציג המשיבה את הפיקנטו באמרו כי ליטר אחד של דלק יספיק לה כדי לעבור 23.6 קילומטרים. הפרסום ומצג זה שכנעו אותם לרכוש אותה. ואולם לא חלף אלא חודש, אליבא דמשיבה, בטרם התברר לה כי תצרוכת הדלק של הפיקנטו גבוהה בחמישים אחוז מהמובטח. בבסיס הבקשה מונחות אפוא הטענות כי המשיבה מטעה את לקוחותיה, במעשה ובמחדל כאחד, ומפרה את חובתה לגלות להם תכונה המפחיתה משמעותית מערך הרכב כאשר היא מציגה אותו כחסכוני. כמו-כן טוענת המבקשת כי היה על המשיבה לגלות לצרכנים כי קיים פער משמעותי בין נתוני צריכת הדלק שנבדקו בתנאי מעבדה לבין נתוני צריכת הדלק בפועל. עילות תביעה נוספות עליהן מסתמכת הבקשה הן: הטעיה לפי חוק המכר ולפי חוק החוזים; תיאור כוזב על-פי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (יבוא רכב ומתן שירותים לרכב), התשל"ט–1978 (להלן: צו הפיקוח); ועשיית עושר ולא במשפט. הנזק שאותו המבקשת מבקשת לפסוק הוא נזק ממוני, לפי חישוב שערכה של הפער בין עלות הדלק כפי שצרכה לקילומטר לבין העלות שהוצגה לה, כפול שלוש שנים וכפול מספר כלי הרכב שמכרה המשיבה. המשיבה משיבה כי היא פעלה בהתאם לתקנות אוויר נקי (גילוי נתוני זיהום אוויר מרכב מנועי בפרסומת), התשס"ט–2009 (להלן: תקנות אוויר נקי), המחייבות את פרסום נתוני צריכת הדלק בתנאי מעבדה וכי לא ניתן לפרסם את נתוני הצריכה בפועל שאינם קיימים במציאות, שכן אלו מושפעים ממשתנים שונים, למשל: צורת הנהיגה, מספר הנוסעים ברכב והמשא, תוואי הדרך וכיוצא באלה. לגישת המשיבה, דווקא פרסום נתונים שאינם נתוני מעבדה הוא שעלול להטעות. צריכת הדלק של הרכב היא נמוכה ונסיעות המבחן שנערכו מטעם המשיבה הוכיחו העדר פער משמעותי מנתוני היצרן, כך לטענת המשיבה. 2.חוק תובענות ייצוגיות קובע את התנאים שבהתקיים כולם רשאי בית המשפט לאשר תובענה ייצוגית: (1)התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; (2)תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין; (3)קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה; (4)קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב. (סעיף 8(א)) הואיל ובתובענה ייצוגית מונחת על הכף תביעה כבדת משקל, המבקש לייצג את חברי הקבוצה נדרש, שלא כבתיק אזרחי רגיל, להניח עוד בשלב מקדמי תשתית ראיות מספקת כדי להקים סיכוי סביר שהקבוצה תזכה בתביעתה. כבר נפסק כי אין לפרש את התנאי שבסעיף-קטן (1) כדרישה לזהות מלאה בכל שאלה ושאלה שבעובדה ובמשפט הטעונה הכרעה, שכן דרישה כזו ,,[...] תסכל את תכלית התובענה הייצוגית ותהפוך את השימוש בה למשימה בלתי אפשרית. לפיכך יש לאמץ את הגישה ולפיה די בכך שהשאלות העיקריות העומדות במוקד הדיון תהיינה משותפות לחברי הקבוצה ואין נפקא מנה אם מתקיים שוני בשאלה משנית זו או אחרת [...]'' (רע"א 8268/96 רייכרט נ' שמש, פ"ד נה(5) 276, 296ה–ו [2001]). בע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי, פסקה 15 לפסק-דינו של כבוד המשנה לנשיא אליעזר ריבלין (פורסם באר"ש, 05.07.212), נפסק: [...] תכלית החוק היא להורות לבית המשפט לבצע בחינה מקדמית של סיכויי התובענה לשם הגנה מידתית על זכויות הנתבעים. לעניין זה, די לו לבית המשפט לעקוב בדקדקנות אחר לשון המחוקק ולראות האם קיימת ,,אפשרות סבירה'' להכרעה לטובת קבוצת התובעים; הא, ותו לא. החמרת התנאים לאישור תובענה כייצוגית, ובירור רוב רובה של התביעה כבר בשלב אישור התובענה כייצוגית, חורגת מהאיזון שקבע המחוקק, ועל כן היא אינה ראויה. נוסף על כך, דיון שמתבצע באופן זה אינו יעיל, מכיוון שנוצרת כפילות בין הדיון בגוף התובענה לבין הדיון בבקשת האישור; חוסר היעילות הטמון בכפילות זו גדל מקום בו פונים הצדדים פעמיים לערכאת הערעור. יפים לענין זה דברי הנשיא א' ברק: ,,אין להפוך את הפרוזדור למשכן קבע. הליך האישור צריך להיות רציני ויעיל. אסור לו, להליך זה, להוות גורם המצנן תובעים ראויים מלהגיש תביעה ייצוגית'' (רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, פ"ד מט(5) 774, 787 (1996)). [...] (ההדגשה בקו אינה במקור) עוד הוסיף: [...] בירור עיקר התובענה בשלב המקדמי, אף מסכל את מטרת החוק להגן על הנתבעים. כאשר ברור כי אישור התובענה כייצוגית שקול למעשה לקבלת התביעה, הפגיעה במוניטין של הנתבע והסיכון הרב לו הוא חשוף באים לידי ביטוי כבר כשהוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגדו. בדרך זו, בקשת אישור תובענה ייצוגית בסכום עתק, אשר פעמים נותרת תלויה ועומדת כנגד נתבע במשך שנים ארוכות, גורמת לאפקט זהה לתביעת עתק אשר תלויה ועומדת כנגד הנתבע. ברי כי לא לכך התכוון המחוקק בפצלו את הדיון לשני שלבים. [...] נוכח כל זאת, אין הצדקה להרחבת היריעה בשלב המקדמי של אישור התובענה הייצוגית. יש להקפיד על בירור התנאים המוגדרים בחוק, והם לבדם. סעיף 4 לחוק תובענות ייצוגיות מתיר להגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית, בין היתר ל,,אדם שיש לו עילה בתביעה או בענין כאמור בסעיף 3(א) המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם – בשם אותה קבוצה'' (סעיף-קטן א). קשת העניינים שבהם ניתן להגיש בקשה כזאת מצומצמת לאלו שהוראת חוק קבעה כי ניתן להגיש בהם תובענה ייצוגית ולאלה שנמנו בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות. התביעה הנזכרת בפרט הראשון לתוספת השנייה היא ,,[...] נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו'' ופרט זה הוא הרלוונטי בענייננו. 3.אבחן אם קיימת אפשרות סבירה שהשאלות המשותפות לחברי הקבוצה תוכרענה לטובתם.  על-פי סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981, לא יעשה עוסק דבר – במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה – העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה [...]; בלי לגרוע מכלליות האמור יראו ענינים אלה כמהותיים בעסקה: (1)הטיב, המהות, הכמות והסוג של נכס או שירות; [...] (4)השימוש שניתן לעשות בנכס או בשירות, התועלת שניתן להפיק מהם והסיכונים הכרוכים בהם; [...] (14)חוות דעת מקצועית או תוצאות של בדיקה שניתנו לגבי טיב הנכס או השירות, מהותם, תוצאות השימוש בהם, והסיכונים הכרוכים בהם; [...] כדי שיזכה הטוען להטעיה בפיצוי עליו להוכיח לא רק כי איסור ההטעיה הופר, אלא גם כי נגרם לו נזק וכי בין ההטעיה לבין הנזק קיים קשר סיבתי (ע"א 458/06 שטנדל נ' חברת בזק בינלאומי בע"מ [פורסם באר"ש, 06.05.2009]).  כבר נפסק ברע"א 2837/98 ארד נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נד(1) 600, 607א–ג (2000) כי הטעיה היא הצהרה כוזבת והיא [...] נוצרת כאשר קיים פער בין הדברים הנאמרים (או המוסתרים) לבין המציאות. הטעיה יכולה ללבוש שתי צורות: האחת, הטעיה במעשה על דרך של מצג שווא הכולל פרטים שאינם תואמים את המציאות; השנייה, הטעיה במחדל, קרי: אי-גילוי פרטים מקום שיש חובה לגלותם (ראו: ג' שלו דיני חוזים [...], בעמ' 225; ד' פרידמן, נ' כהן חוזים (כרך ב) [...], בעמ' 787). ודוק: אין דין עילת ההטעיה לפי דיני החוזים כדינו של איסור ההטעיה על-פי חוק הגנת הצרכן. בעוד שבדיני החוזים על-מנת שתתגבש עילת ההטעיה נדרש כי הצד הטוען להטעיה אכן טעה ובשל טעותו זו התקשר בחוזה (ראו סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973), הרי שהאיסור מכוח חוק הגנת הצרכן רחב יותר והוא חל על כל ,,דבר... העלול להטעות צרכן' (ההדגשה שלי – ט' ש' כ') גם אם הלה לא הוטעה בפועל (ראו: סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן וכן ע"א 1304/91 טפחות – בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' ליפרט [...], בעמ' 326). 4.לטענת המבקשת המשיבה הטעתה את הצרכן בעניין מהותי בעסקה. היא אינה חולקת על כך שעל-פי תקנות אוויר נקי המשיבה מחויבת לציין את נתוני המעבדה של צריכת הדלק, אולם הגדרת הפיקנטו כחסכונית כאשר הפער בין נתוני המעבדה לבין הנתונים במציאות הוא ניכר, היא הטעיה – הכול לטענתה. אליבא דמבקשת, המשיבה מסתירה מציבור לקוחותיה כי נתון צריכת הדלק שאותו היא מפרסמת נכון אך בתנאי מעבדה וכי קיים פער אדיר של כחמישים אחוזים בין נתון זה לבין צריכה סבירה בפועל. היא מוסיפה שהמשיבה פרסמה בפרוספקטים כי הרכב חסכוני, ואף נציג המכירות תיאר תכונה זו של הרכב לפניה ולפני בעלה. להשקפתה, פרסום נתוני בדיקת המעבדה תוך ציון בפרוספקט כי הרכב חסכוני, כשבפועל קיים פער ניכר בין נתוני המעבדה לבין נתוני הצריכה בפועל, הוא מטעה. המבקשת טוענת כי לא הייתה רוכשת את הפיקנטו אילולא נאמר לה בפירוש כי רכב זה הוא בעל תצרוכת דלק מצוינת. היא סבורה כי עסקינן ברכב בלתי חסכוני בעליל, הזולל דלק בפער עצום אשר מגיע אף למעלה מפי שניים מהתצרוכת המובטחת. סוכן המכירות של המשיבה, מר אייל עיני, אישר בעדותו כי הוא מונה לפני לקוחותיו את יתרונות הרכב ובין השאר את היתרונות הגלומים בצריכת הדלק. כדבריו: ,,[...] ואני מראה לו שיש נתוני יצרן. ואני כמובן מציין לו שיש פער מסוים. זה תלוי בהתנהגות כביש'' (עמ' 46 לפרוטוקול הדיון, שורות 1–3). בתצהיר עדותו הראשית צייר תמונה שלפיה הוא מביא לידיעת הלקוח את הנתונים המשפיעים על צריכת הדלק (סעיף 7), ואף הכחיש שמנה לפני המבקשת את יתרונה היחסי של הפיקנטו כמכונית חסכונית (סעיף 8). אולם בחקירתו הנגדית היה נחרץ הרבה פחות:  ש:כשאדם רואה את תצרוכת הדלק, והוא רואה שכתוב שהרכב, בנהיגה בין-עירונית, עושה 27.7 קילומטר לליטר, והוא יושב מולך – ואז אתה בא ואומר לו: רגע, רגע, זה לא יעשה לך 27.7. כמה זה יעשה? פלוס–מינוס?ת:אין לי מושג.ש:אתה לא אומר לו כמה זה יעשה פחות-או-יותר. אתה פשוט לא מדבר. אתה אומר: יש פער, אתה לא מדבר באחוזים או במספרים.ת:לא. אני לא יכול לדעת.ביהמ"ש:אתה אומר לו שהפער נובע מהנהיגה, או שבחיים זה לא יגיע לתצרוכת המעבדתית?ת:אני אומר שזה נובע אך ורק מהתנהגות הכביש של הנהג. ויש הרבה פרמטרים אחרים: קלאץ' שחוק, יכול להיות חוסר אוויר בגלגלים, לא בצורה מאוזנת. זה יכול להיות... העברת הילוכים בצורה לא-נכונה, אם זה ידני. (עמ' 46 לפרוטוקול, שורות 4–15) בבקשה נכתב באופן כללי כי בפרוספקטים שהמשיבה מנפיקה מצוין שהפיקנטו היא מכונית חסכונית, אך לא צורף לבקשה אף עלון. לתשובה לתשובה צירפה המבקשת (כנספח ג) פרוספקט שיווקי של הרכב, שבו נרשם בין השאר כך: ,,השילוב הנכון של הספק וחיסכון בדלק הוא המתכון לנסיעה אופטימלית. זה בדיוק מה שקיה פיקנטו החדשה עושה, עם מנועים שעומדים בדרישות של כל תקני פליטת המזהמים הקיימים, ואף למעלה מכך'' (ההדגשה אינה במקור). המשיבה טענה כי זהו פרוספקט משנת 2014 ולא הפרוספקט שעליו הסתמכה המבקשת ברכישה (עמ' 18 לפרוטוקול, שורה 11). מטבע הדברים ניתן להניח שהמבקשת לא צפתה תביעה ולא שמרה את הפרוספקט שהוצג בזמנו, אך חזקה על המשיבה שאילו בפרוספקט הישן, שהוא בהישג ידה, לא היה כתוב שהרכב חסכוני בדלק, היא הייתה מצרפת אותו כראיה. כלל ידוע הוא [...] שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה ר[לב]נטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה. [...] העיקרון הנדון הוא פרי היגיון פשוט, ואין צורך בהוראת חוק כדי לעשות בו שימוש. [...] (ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"דלה(1) 736, 760ה–ו [1980]) כשהוצג לפני עיני הפרוספקט אישר שנכתב בו ,,חיסכון בדלק'', הוא לא הוסיף וטען כי תיאור זה הוכנס רק בפרוספקט החדש ולא בפרוספקט שעיניה של המבקשת שזפו בטרם רכשה את כלי הרכב (עמ' 46 לפרוטוקול, שורות 28–31). הוא העיד כי נתוני המעבדה הם ,,[...] נתון כללי שאומר שבנהיגה מסוימת אפשר להגיע לתצרוכת דלק כזאת. ואגב, אפשר להגיע לתצרוכת דלק כזאת. אתה יכול לנסוע בירידה, הרוח אתך...'' (עמ' 47, שורות 5–7).  מטעם המשיבה הוגשה חוות דעת של מהנדס הרכב ניר בן-ארי. לדעתו, ,,[...] הרכב הינו אחד מהרכבים החסכוניים בישראל, הן ככלל והן ביחס לנתוני צריכת הדלק שלו לפי נתוני היצרן'' (סעיף 8 לחוות דעתו). גם בעדותו ציין כי בעיניו הפיקנטו חסכונית (עמ' 36 לפרוטוקול, שורות 26–27), והסביר: אם משווים אותו למכוניות מאותה קטגוריה, אז מבחינת תצרוכת דלק הוא מגיע פחות-או-יותר לאותן תוצאות באותם תנא[י] נהיגה, ויש עוד פרמטרים שגורמים לו להיות חסכוני: זה מרווחי טיפולים, זה מחיר הקנייה, הוא לא נכנס הרבה למוסך – אז סך-הכול זה רכב חסכוני. (שם, שורות 29–32)  כשנשאל סוכן המכירות אם הרכב חסכוני בדלק, הוא השיב: ת:אה... רכב חסכוני באופן כללי, ויש לו נתוני יצרכן לתצרוכת דלק טובה. כן. [...]ת:יש לו נתוני יצרן טובים ו... וכמובן יש תמיד פער בין נתוני היצרן לבין הנתונים בפועל.ש:כמה הפער?ת:אני לא יכול למדוד את זה. זה תלוי בהתנהגות כביש. (עמ' 45, שורות 26–31)  ניתן לסכם ולומר כי המשיבה סבורה כי צריכת הדלק של הפיקנטו חסכונית, וכך גם הציגה אותה לפני לקוחותיה. 5.סעיף 38(ב) לחוק אוויר נקי, התשס"ח–2008, קובע לאמור: לא יעשה אדם המוכר או משווק רכב חדש דרך עיסוק, פרסומת לרכב חדש, אלא אם כן מופיעה בגוף הפרסומת מודעה שבה יפורטו –(1)[...](2)נתונים על צריכת הדלק של הרכב, ביחידות של ליטר על כל מאה קילומטר. מכוח סעיף זה הותקנה תקנה 3(א) לתקנות אוויר נקי, הקובעת כדלהלן: נתוני צריכת הדלק, לעניין סעיף 38(ב)(2) לחוק, יהיו לפי בדיקות מעבדה, שבוצעו על ידי יצרן רכב מנועי בעבור נסיעה עירונית ונסיעה בין-עירונית, בהתאם לתקן שנקבע לעניין דרישת חובה לרכב לפי תקנה 282(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א–1961. על-פי פרט 1(א) לתוספת לתקנות אוויר נקי, דרגת זיהום האוויר ונתוני צריכת הדלק מרכב מנועי יוצגו בהתאם לדוגמה שלהלן: דרגת זיהום אוויר מרכב מנועי* נתוני היצרן, עפ"י בדיקת מעבדה. תקן#____________ * הדרגה מחושבת לפי תקנות אוויר נקי (גילוי נתוני זיהום אוויר מרכב מנועי בפרסומת), התשס"ט 2009 ^# יש לציין את שם התקן שלפיו נערכה הבדיקה כאמור בתקנה 3(א). נתוני צריכת הדלק נמדדים בתנאי מעבדה לפי קריטריונים אחידים כדי לנטרל גורמים משפיעים, כגון סגנון הנהיגה, תוואי הדרך, משקל הרכב, פעולת מיזוג האוויר וכולי, בשביל שהצרכן יוכל להשוות בין תצרוכת הדלק והשפעה על זיהום אוויר בין כלי הרכב השונים. בתקנה 4(ג) לתקנות אוויר נקי נקבע כי ,,במודעה לא ייכללו פרטים נוספים על הפרטים האמורים בתקנות 2 ו-3''. המשיבה מבקשת להסתמך על הוראה זו, המחייבת לפרסם את נתוני המעבדה ללא פרטים נוספים, ולפיכך לטענתה לא ניתן לפרסם את נתוני הצריכה בפועל. לכך משיבה המבקשת כי האדם הסביר רוכש מכונית כדי לנהוג בה בכביש ולא במעבדה, וכי תקנות אוויר נקי תכליתן שהצרכן יהיה מודע לדרגת זיהום האוויר של הרכב שאותו הוא מתעתד לרכוש ולחומרתו. המבקשת טוענת כי המשיבה הטעתה את ציבור הצרכנים בכך שניצלה את חובת הפרסום על-פי תקנות אוויר נקי לגרום לצרכנים לחשוב כי מדובר במכונית חסכונית בעלת נתונים מרהיבים של 23.6 ק"מ לליטר בנסיעה משולבת, ומבלי ליידעם כי הפער בין נתוני המעבדה לבין המציאות אסטרונומי וכי בפועל הצריכה המשולבת עומדת על 11–12 ק"מ לליטר. אליבא דגרסתה, החובה החוקית לפרסם את נתוני המעבדה אינה מאיינת את החובה לפעול על-פי חוק הגנת הצרכן, שמכוחו מוטלת חובה על הצרכן להבהיר לציבור הצרכנים כי קיים פער ניכר בין נתוני המעבדה לבין הצריכה בפועל של נהג סביר. אכן החובה החוקית לפרסם את נתוני המעבדה אינה מבטלת את החובות הקבועות בחוק הגנת הצרכן, האוסרות על הטעיה במעשה או במחדל או חובת תום הלב הכללית וזו הקבועה בסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג–1973. יש לבחון אם בענייננו קיימת אפשרות סבירה שתתקבל טענת ההטעיה. דומה כי אין מחלוקת בין הצדדים על כך שקיים פער ניכר בין נתוני צריכת הדלק בתנאי מעבדה לנתוני צריכת דלק בפועל. המהנדס בן-ארי הוא הוא בעלים של מוסך מורשה של קיה והוא מקיים קשרים עסקיים עם המשיבה (עמ' 30 לפרוטוקול, שורה 16). הוא נמנע מציון עובדה זו בחוות הדעת ולא ניתן לראות בעדותו חוות דעת של מומחה אובייקטיבי. עד זה העיד כי קיים פער בין נתוני היצרן בדבר צריכת דלק לבין נתוני שטח במציאות. הוא ציין כי נתוני צריכת הדלק של הרכב בבדיקות מעבדה לפי תקן קבוע שהמשיבה מפרסמת הם 27.7 ק"מ לליטר בנסיעה בין-עירונית, 18.5 ק"מ לליטר בנסיעה עירונית ו-23.8 ק"מ לליטר בנסיעה משולבת. לדבריו, לא ניתן לפרסם נתונים של צריכת הדלק בפועל מכיוון שקיימים גורמים סובייקטיביים משתנים המשפיעים על צריכת הדלק, למשל: צורת הנהיגה של הנהג; תנאי הכביש והטופוגרפיה שלו; סביבת הנהיגה – דרך עירונית או בין-עירונית; תנאי הרכב (האוויר בצמיגים), האקלים וכיווני הרוח; מספר הנוסעים, איכות הכביש. עדותו זו סבירה והגיונית; לא הוגשה חוות דעת אחרת מטעם המבקשת, ואני מקבלת אותה. אך בכך לָא סגי. יש לבחון אם פער של חמישים אחוז בין צריכת מעבדה לבין נהיגה של הנהג הממוצע הסביר, לא חסכן מדיי ולא בזבזן מדיי, היא סבירה, הגיונית ומקובלת. מטעם המשיבה נערכו שתי בדיקות צריכת דלק של הפיקנטו בידי עידן רטן, ראש האגף הטכני אצלה (סעיפים 4–5 לתצהירו). עד זה ערך נסיעת מבחן בדרכים בין-עירוניות, ולפי ממצאיו צריכת הדלק הממוצעת הייתה 23.9 ק"מ לליטר. את שתי נסיעות המבחן תיעד בווידאו. ממצאיהן צורפו כנספחים א ו-ב לתצהירו, ובשתיהן השתתף מר שחר שמולביץ'. בנסיעת המבחן השנייה, שנערכה ביום 17.10.13, השתתף גם המהנדס בן-ארי. תוצאות המבחן שצוינו הן כי צריכת הדלק עמדה על 25.5 ק"מ לליטר לעומת 27.7 בנתוני היצרן. אינג' בן-ארי אישר (עמ' 34, שורה 8) כי לא הוא ערך את בדיקת תצרוכת הדלק וכי התבקש רק להצטרף לנסיעת מבחן.  ואולם בבדיקה מטעם המשיבה לא הוצגו המהירויות שבהן נסעו הבודקים במהלך נסיעת המבחן, והרי כבר למדנו כי למהירות הנסיעה ולמשתנים אחרים השפעה על צריכת הדלק. כשנשאל מר רטן מדוע לא צילם את מד המהירות בבדיקות צריכת הדלק מטעם המשיבה הוא השיב ,,אין סיבה'' (עמ' 44 לפרוטוקול, שורות 5–10), אף שהמהירות היא מרכיב חשוב. על-פי חישובי המבקשת, המבוססים על זמן הנסיעה נטו (שעה ו-24 דקות) בנסיעת המבחן השנייה (תקליטור צורף כנספח ב לתשובה לבקשה), אורך מסלול הנהיגה היה 114 ק"מ. מכך הסיקה כי מהירות הנסיעה הממוצעת באותה נסיעה הייתה כ-81.85 קמ"ש. זוהי מהירות שנהג סביר אינו נוהג בה בכביש 6. מהירות הנסיעה הממוצעת בכביש זה עשויה לעמוד על 100 קמ"ש–110 קמ"ש. זאת אישר גם בן-ארי, אשר העיד כי לא סביר בעיניו לנהוג 80 קמ"ש בכביש שמותר לנסוע בו 120 קמ"ש (עמ' 31 לפרוטוקול, שורות 29–31) והעיד: ,,נסענו על 110 קילומטרים לשעה בכביש שש'' (עמ' 35, שורה 1). כן אישר כי אין בכביש 6 רמזורים (עמ' 32, שורות 26–27). ואולם לעומתו העיד מר ירון אורן, מנהל אגף השירות במשיבה, כי עד כמה שזכור לו, בנסיעת המבחן נסעו במהירות של 88 קילומטר לשעה (עמ' 54). כזכור את מד המהירות לא צילמה המשיבה בזמן הנסיעה. אורן העיד גם כי קיים פער של 10%–20% בתצרוכת הדלק במהירות גבוהה יותר וכי נסיעה במהירות שיוט מפחיתה את תצרוכת הדלק (עמ' 53, שורה 27; עמ' 54, שורה 2). מכאן אפשר להסיק כי נסיעת המבחן נעשתה במהירות ממוצעת של 85 קמ"ש לערך. המשיבה מאשרת כי נסיעות המבחן שערכה לא התיימרה להציג נסיעה במהירות מקסימלית בכביש 6 אלא דווקא את צריכת הדלק באותן נסיעות בין-עירוניות תוך הדגמה כי בנסיעה חסכונית יחסית ניתן להתקרב לנתוני המעבדה. כלומר גם לגישת המשיבה נסיעת המבחן הייתה חסכונית יחסית אך לא נסיעה רגילה של נהג סביר. אין ספק לכן שאילו נסעו במהירות מקובלת וסבירה בכביש 6 הייתה תצרוכת הדלק גבוהה יותר.  ולסיכום נקודה זו נלמד מעדות אינג' בן-ארי כי קיימים הבדלים בני עשרות אחוזים בין נתון צריכת הדלק בתנאי מעבדה לבין נתון צריכת הדלק בנסיעה בכביש. כדבריו, ,,יחסית לבדיקת מעבדה, הסטייה גדולה מאוד. עד ארבעים–חמישים אחוז. בדיקת מעבדה נעשית בתנאי מעבדה. היא לא דומה בכלל לנסיעה בתנאי כביש. זה משהו אחר לגמרי'' (עמ' 36 לפרוטוקול, שורות 17–18). בסיס לעמדה זו נמצא ב,,מדריך לנהג/ת לצמצום זיהום האוויר מכלי הרכב ולחיסכון בצריכת הדלק'' שפרסם המשרד להגנת הסביבה. שם (המוצג מש/2) פורסם כי אופן הנהיגה, תוואי הנסיעה וגורמים נוספים יכולים להשפיע עד כדי ,,עשרות אחוזים'' על צריכת הדלק. באתר המרשתת של משרד התחבורה פורסם כך: מדוע ישנה אי התאמה בין תצרוכת הדלק המעשית לבין תצרוכת הדלק הנזכרת בספרות הטכנית? ערכי תצרוכת הדלק של הרכבים תלויים במספר גורמים:מצבו הטכני של כלי הרכב, לחץ אויר בצמיגים, מיומנות הנהג, נשיפת רוח, תנאי מזג אויר, מקדם חיכוך של כביש, הפעלת אביזרים שונים של הרכב וכדומה. על מנת לקבל את נתוני תצרוכת הדלק בתנאים סטנדרטים ולקבלאפשרות לערוך השוואה בין הנתונים של דגמי הרכב ומותגים שונים, מדידת תצרוכת דלק מתבצעת ע"י נהגים מומחים של היצרן בתנאים מוגדרים מראש. מסיבה זו, ערכי תצרוכת הדלק אשר מקבלים נהגים רגילים, לא תמיד שווים לערכים הנזכרים בנתוני היצרן. פערים אלו אינם שקריים ונוצרים עקב שוני בתנאי בדיקת תצרוכת הדלק. (נספח 1 לתשובה לבקשה; ההדגשה אינה במקור) לשיטת המשיבה, אין צורך להתריע מפני הידוע, והפער בין הנתונים נובע מתוואי הדרך, מאופן הנהיגה ומהפרמטרים הנוספים שנזכרו לעיל, ואלה נתונים שהמבקשת ידעה טרם רכישת המכונית. ואמנם לפי עדותה, מידע זה לא היה זר לה: ש:אני רוצה להציג לפנייך פרסום מאתר המשרד לאיכות הסביבה. משרד איכות הסביבה מפרט טיפים שונים בדבר נהיגה נכונה ותחזוק נכון של הרכב, ובין היתר הוא קובע שהטיפים הללו – ואני מפנה לעמוד השני, באמצע העמוד בצד ימין, העמודה הראשונה – שהטיפים עשויים לחסוך עשרות אחוזים בהוצאות על דלק. את חולקת על כך שבאמת נהיגה נכונה וטיפול ברכב עשויים לחסוך עשרות אחוזים צריכת דלק?ת:אני לא יכולה לחלוק על מה שאתה מביא ככתוב. השאלה היא אם אתה בא לטעון שאני לא נוהגת לפי הטיפים האלה וההפרש של חמישים אחוז בין מה שמפרסמים לבין מה שיש.ש:השאלה שלנו פשוטה. תסכימי אתי שיש אפשרות שנהיגה לא-נכונה ותחזוק לא-נכון של הרכב מביאים לידי פער של עשרות אחוזים.ביהמ"ש:את יודעת את זה?ת:תאורטית, כן. (עמ' 13, שורות 5–15; ההדגשה אינה במקור) גם אם לא ניתן לפרסם את נתוני התצרוכת בפועל כי הם משתנים מנהג לנהג, אני סבורה כי חלה חובה על המשיבה לגלות לצרכנים על הפער, שעלול להיות ניכר, בין נתוני המעבדה לבין תוצאות הנסיעה בפועל. אם לא ציינה זאת, ואף הוסיפה וציינה מפי סוכני המכירות שלה כי הפיקנטו היא מכונית חסכונית מבלי לסייג את הדרוש לפי הנתונים דלעיל – קיימת אפשרות סבירה שתתקבל הטענה כי הטעתה. לא מן הנמנע כי יש צרכנים שקיבלו את דברי המוכר והנתונים שבטבלה כאמת מוחלטת, ויש שידעו על פער כלשהו. יחד עם זאת, גם אם היה על המשיבה לגלות דבר קיומו של הפער, המבקשת לא השכילה להוכיח כי לכאורה נגרם לה נזק. היא לא הראתה כי במכוניות אחרות באותה קטגוריה הפער בין נתוני המעבדה לנתונים בפועל הוא קטן יותר מהפער בפיקנטו, כך שהיה מתאפשר לה לבחור במכונית חסכונית מהפיקנטו בקטגוריה שלה. המבקשת לא הגישה חוות דעת של מומחה להראות ולו לכאורה כי היחס בין צריכת דלק בתנאי מעבדה לבין זו הממוצעת של הנהג הסביר בתנאי שטח ממוצעים עולה על היחס הקיים במכוניות אחרות מאותה קטגוריה, ובכך כשלה בהוכחת הנזק ולו לכאורה. אשר לכתבת הטלוויזיה משנת 2011 שעליה הסתמכה המבקשת – כלל הוא כי כתבה שפורסמה בתקשורת אינה ראיה לאמִתּוּת תוכנה. נוסף על כך הוצאה הבהרה לאותה כתבה באתר המרשתת של המגזין ,אוטו', שבה נרשם: בתחילת החודש ערכנו בשיתוף חדשות ערוץ 10 מעין מבחן צריכת דלק משולבת לסוגים שונים של מכוניות, או במדויק יותר – הפער בין צריכת הדלק של מכוניות להצהרת היצרן. מראש הודענו לאנשי הערוץ שלא ניתן בפועל לקבל את תוצאות היצרן. אנחנו משתמשים במזגן, במבחן היצרן, לא. אנחנו נוסעים בתנועה נתונה ברגע נתון – הם לא ועוד כל מיני משתנים.תוצאות המבחן תאמו פחות או יותר את הנתונים שיש בידינו ממבחנים קודמים. פורד פוקוס החדשה (1.6 אוטומטית), טויוטה פריוס (היברידית) וסוזוקי אלטו (1.0 אוטומטית), צרכו בין 20 ל-30% יותר מהצהרת היצרן. הפתיעו ולא לטובה שתי הקטנות האחרות במבחן – קיה פיקנטו ושברולט ספארק ידניות, שצרכו כ-40% יותר מההצהרות. ניתן להסביר נתונים אלו במסלול שנבחר לנסיעה ולעובדה שבשל קוצר זמן הופחת ממנו קטע של נסיעה בינעירונית, מה שהותיר קטע ארוך יחסית, שאינו עירוני ואינו בינעירוני, והמהירות בו בין 60 ל-70 קמ"ש. המכוניות האוטומטיות המכווננות לחסכון, עלו להילוך הגבוה ביותר בעוד הנהגים במכוניות הידניות בחרו בהילוך אחד או שניים נמוכים יותר ולכן צרכו יותר דלק. יחד עם זאת, בתנאים הרשומים בהם התקיים המבחן, התקבלו בדיוק הנתונים שנמסרו בתוכנית. (מש/4) כלומר על-פי הודעה זו ומהנימוקים המופיעים בה לא ניתן להשוות בין הנתונים שהתקבלו מנסיעת המבחן במכוניות פורד פוקוס, טויוטה פריוס היבריד וסוזוקי אלטו (אוטומטית) לבין התוצאות שהתקבלו מנסיעת המבחן בפיקנטו. לכן אפילו הייתה הכתבה ראיה לכאורה לתוכנה, לא היה בה כדי להצמיח תועלת למבקשת. המבקשת העידה: ,,בעלי הסתובב וקיבל נתונים על רכבים אחרים, ובסוף הכריע על קיה כי הוא היה הכי אטרקטיבי'' (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 33–34). כשנשאלה אם היא יכולה לומר מהם הנתונים של כלי הרכב האחרים היא השיבה בשלילה (עמ' 20, שורות 1–2). המבקשת אישרה שבעלה ערך השוואה לפי נתוני המעבדה (שם, שורות 11–12). לשאלה אם היא יודעת מה תוצאות ההשוואה של שאר המכוניות הקומפקטיות, הנתונים שלהם ,,בפועל'', השיבה בשלילה. ההימנעות מהבאת נתונים אלה, וכן ההימנעות מהבאת חוות דעתו של מומחה שתשווה בין צריכת הדלק של הפיקנטו לבין זו של מכונית אחרת בקטגוריה שלה, מובילות למסקנה כי המבקשת לא עמדה בנטל הראשוני להוכיח את תביעתה לכאורה באופן שיצדיק את ניהולה כתובענה ייצוגית. לפיכך גם אם נקבל את טענת המבקשת כי הוטעתה ולא קיבלה מהמשיבה את מלוא האינפורמציה באשר לאופן צריכת הדלק במכונית, היא לא השכילה להוכיח את הנזק הממוני שטענה לו – כי הפיקנטו אינה חסכונית לעומת מכוניות אחרות מאותה קטגוריה או שבפיקנטו הפער בין בדיקת המעבדה לנתונים בפועל גדול יותר מהפער בהן. מהחומר שהוצג לפניי עולה כי קיימים פערים גם בין נתוני המעבדה לבין נתוני הצריכה בפועל גם בכלי רכב אחרים, ולכך יש הסבר לכאורה כפי שבואר עד כה. כאמור המבקשת לא השכילה להוכיח כי בפיקנטו הפערים גדולים יותר מברכבי מיני אחרים. המבקשת תובעת פיצוי בגין צריכת דלק גבוהה מהמובטח. אלא שראינו כי נתוני צריכת הדלק במעבדה פורסמו לפי התקנות גם באשר לשאר כלי הרכב. המבקשת טוענת כי היה עדיף לצרכנים לקנות מכונית משפחתית מרווחת בעלת נתוני צריכת דלק דומים לאלו של הפיקנטו. טענה זו נטענה באופן סתמי, והיא לא השכילה להוכיח ולהציג את כל הפרמטרים הרלוונטיים למסקנה שאותה היא מבקשת להסיק כאמור. 6.ככל שהדברים אמורים בטענה לתיאור כוזב על-פי צו הפיקוח, סעיף 2(ב) לצו קובע לאמור: לא יתן יבואן או מורשהו תיאור כוזב של רכב או של מוצר תעבורה ולא ימכור יבואן או מורשהו רכב או מוצר תעבורה שניתן עליו תיאור כוזב. ,,תיאור כוזב'' מוגדר ,,[...] תיאור שאינו נכון או שאינו מלא באחד מפרטיו''. ,,תיאור'' הוא [...] תיאור בכתב, בעל פה, בציור או בדרך אחרת הנהוגה במסחר, שיש בו הודעה, במישרין או בעקיפין, בדבר אחד הפרטים להלן:(א)לענין רכב או מוצר תעבורה –[...](4)איכותו, סבילותו, עמידותו או תכונותיו האחרות;[...](6)בדיקתו ותוצאותיה;[...] ובכן צוין כי נתוני צריכת הדלק הם לפי תנאי המעבדה. הפרסום נעשה לפי תקנות אוויר נקי ואין לומר כי הוא תיאור כוזב. אפילו קיבלתי כי היה על המשיבה לציין בהערה כי נתוני הצריכה בפועל שונים, עדיין המבקשת לא הוכיחה במידת ההוכחה הנדרשת בשלב זה של הדיון כי נגרם לכאורה נזק. מהטעמים דלעיל אין להיעתר לבקשה גם בכל הכרוך בעילות האחרות שנטענו (הטעיה לפי חוק החוזים ועשיית עושר ולא במשפט). לטענת המשיבה, אין מתקיימים גם שאר התנאים לאישור התובענה הייצוגית. משהגעתי לתוצאה שאליה הגעתי אין צורך לדון בשאר התנאים לאישור תובענה כייצוגית. דין תביעתה האישית של המבקשת – להידחות. 7.לפני סיום אזכיר כי במהלך ההליך התקבלו בתיק פניות מכמה אנשים שרכשו רכב מדגם דומה לזה של המבקשת וביקשו להצטרף להליך. למכתבים ששלחו אל בית המשפט לא צורפו ראיות שהיה בהן כדי לתרום להצלחת הבקשה, ואֵי-לכך לא היה צורך בהם. 8.הבקשה נדחית. במקרה זה, על-אף התוצאה שאליה הגעתי, איני סבורה כי נכון לפסוק את הוצאות המשפט לזכות המשיבה, בייחוד מן הטעם שלא כל הנתונים גולו לבית המשפט. אשר-על-כן אין צו להוצאות. 

ניתן בלשכתי היום, י"ח אב תשע"ה (3 באוגוסט 2015). המזכירות תשגר פסק-הדין לצדדים, למנהל בתי המשפט וליועץ המשפטי לממשלה.