ת"צ
משרד המשפטים תל אביב-יפו
|
59849-12-13
09/09/2014
|
בפני השופטת:
רות רונן
|
| - נגד - |
המבקשים:
משמרת- חברה לשירותי נאמנות בע"מ
|
המשיבים:
1. נחום ביגר
2. רפאל נחושתן
3. רונן פרלמוטר
4. אסף קריל
|
| החלטה |
1. בקשה לעיכוב הליכים.
ההליך דנן הוא בקשה לאישור תביעה כתביעה ייצוגית, שהמבקשים בו הם בעלי אגרות-חוב בחברת פסיפיקה אחזקות בע"מ (להלן: "פסיפיקה"). המבקשת – היא המשיבה בבקשה לאישור תביעה ייצוגית - מבססת את בקשתה על הליך נוסף של בקשה לאישור תביעה נגזרת בשמה של פסיפיקה, המתנהל בבית-המשפט המחוזי מרכז בפני כב' השופט פרופ' גרוסקופף (תנ"ג 11266-07-08 שטבינסקי נ' פסיפיקה אחזקות בע"מ, להלן: "התביעה הנגזרת"). לטענת המבקשת בבקשה הנוכחית, התשתית העובדתית עליה מבוססת התביעה הנגזרת זהה לזו העומדת ביסוד הבקשה דנן, השאלות העומדות להכרעת בית המשפט הן חופפות והזנק הנטען בשני ההליכים הוא אותו נזק.
2. בתביעה הנגזרת הועלו טענות כלפי נושאי משרה בחברת פסיפיקה ביחס לאישור עסקאות שונות של רכישת מקרקעין בעיר Galati ברומניה (להלן: "עסקאות גלץ"). הסכום שנתבע בתביעה הנגזרת הוא 63 מיליון ₪, והוא כולל את הנזקים שנגרמו לפסיפיקה בשל המחדלים הנטענים של נושאי המשרה בה. אחד הנזקים הנטענים הוא נזק הנובע מכך שמחזיקי אגרות החוב בפסיפיקה העמידו את החוב שלהם לפירעון מיידי והם דורשים תשלום של מלוא הריבית בגין תקופת האג"ח (סעד שהוא זהה לגישת המבקשת לסעד שנתבע במסגרת התביעה הייצוגית דנן).
3.ביום 8.4.2013 אישור בית המשפט המחוזי מרכז את בקשת האישור של התביעה הנגזרת (החלטה שאושרה על ידי בית המשפט העליון). לאחר אישור התביעה הנגזרת הגישו הנתבעים בה כתבי הגנה. חלק מהם הגישו גם הודעה לצד שלישי נגד המבקשת, המבוססת על הטענה לפיה המבקשת העבירה חלק מכספי הנאמנות בסך 2.1 מיליון אירו שלא בהתאם להוראות שטר הנאמנות. לגישת המבקשת, זוהי אותה טענה שנטענת כלפיה בבקשת האישור דנן על ידי מחזיקי אגרות החוב של פסיפיקה. המבקשת הגישה כתב הגנה נגד הודעות הצד השלישי, בו היא טענה כי פעלה בהתאם להוראות שטר הנאמנות ועמדה בכל התנאים להעברת כספי הנאמנות. התביעה הנגזרת קבועה לדיון לשישה מועדי הוכחות בחודשים נובמבר – דצמבר 2014.
4.המבקשת טוענת כי יש לעכב את ההליכים בתובענה דנן לאור הכלל של lis alibi pendis, כדי לייעל את הדיון ולחסוך במשאבי בית-המשפט ובעלי-הדין. במקרה דנן השאלה העיקרית העומדת להכרעת בית-המשפט בהליך דנן (שהיא האם המבקשת – הנאמן – התרשלה בהעברת הכספים לבקשת פסיפיקה או שפעולותיה נעשו בהתאם להוראות שטר הנאמנות) תידון גם במסגרת התביעה הנגזרת. אף שבקשת האישור פורסת רקע עובדתי ביחס לפעולות נטענות של המבקשת לאחר העברת הכספים, אין למשיבים טענה כי פעולות נוספות אלה, גרמו נזק למחזיקים מעבר לנזקים הנטענים שנגרמו להם בעקבות העברת הכספים.
5.מעבר לכך, ישנה זהות גם בין הסעדים – כאשר שני ההליכים (בקשת האישור והתביעה הנגזרת) נועדו להיטיב את אותו נזק עצמו, הנזק שנגרם למחזיקי אגרות החוב של פסיפיקה, שהם הנושים העיקריים של החברה. בתביעה הנגזרת נטען לנזק הנובע מהעמדת האג"ח לפירעון מיידי, ובבקשה דנן נתבע נזק בגין סכום פירעון אגרות החוב. הכספים שיועברו לקופת פסיפיקה במסגרת התביעה הנגזרת יועברו מיידית לידי מחזיקי אגרות החוב המחזיקים בשליטה בפסיפיקה משנת 2009, והם שמנהלים את התביעה הנגזרת לתועלתם כמחזיקי אגרות החוב. קבלת פיצוי במסגרת התביעה הנגזרת עשויה אם כן לאיין או לפחות לצמצם במידה ניכרת את הנזקים הנטענים של מחזיקי האג"ח במסגרת ההליך דנן.
6.המבקשת טענה כי הצדדים בשני ההליכים הם זהים. כך, בתביעה הנגזרת, נתבעים נושאי המשרה והדירקטורים בפסיפיקה שאישרו את עסקעות גלץ. חלק מהם הגישו הודעת צד ג' נגד המבקשת. לכן, ומאחר שהתביעה הנגזרת הוגשה עוד בשנת 2008 והיא צפויה להסתיים בשנת 2015, בעוד שההליך דנן טרם החל – יש מקום להורות על עיכוב ההליכים בתביעה הנוכחית.
7.המשיבים התנגדו לבקשה. לטענתם, לא הוכחה זהות השאלות השנויות במחלוקת בין שני ההליכים. הבקשה דנן עוסקת בשאלות הנוגעות למערכת היחסים בין המבקשת כנאמן לבין מחזיקי אגרות החוב, בעוד שהתביעה הנגזרת עוסקת ברובה בשאלות הנוגעות למערכת היחסים בין פסיפיקה לבין נושאי המשרה בה. הקשר היחיד בין ההליכים הוא הודעת צד ג' שהוגשה על ידי חלק מהנתבעים בתביעה הנגזרת. בהודעה זו טוענים המודיעים כי יש לחייב את משמרת כמי שלא מנעה מהם לאשר את העסקאות אותם הם אישרו כנושאי משרה. לגישת המשיבים, הכרעה בשאלה מצומצמת זו אינה משליכה על חבותה של המבקשת כלפי מחזיקי אגרות החוב – השאלה העומדת להכרעה בהליך דנן.
8.המשיבים טענו כי לא קיימת זהות בין בעלי הדין, שכן התביעה הנגזרת הוגשה על ידי בעלי מניות בחברה (עבור החברה), בעוד שהבקשה דנן הוגשה על ידי מחזיקי אגרות חוב בה. לכן, הכרעה שתינתן בתביעה הנגזרת לא תייתר את הצורך בבקשת האישור, משום ששאלת אחריותה של המבקשת כלפי מחזיקי אגרות החוב לא תידון במסגרת התביעה הנגזרת. אין ממש בהקשר זה בטענת המבקשת לפיה קיימת "זהות" בין חברה ציבורית לבין נושיה. עיכוב ההליכים לא יסייע ליעילות הדיון וחיסכון במשאבים, שכן ההליכים אינם מייתרים זה את זה. לטענת המשיבים, פסק הדין בתביעה הנגזרת לא ישמש מעשה בית דין בתובענה דנן.