ת"צ 62739-01-14 לילמנסטונס נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ ואח'

1.לפני בקשתו של משיב 2 לסילוקה על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית.

עניינה של בקשת האישור, בתמצית, בטענת המבקש לפיה המשיבה 1 (להלן - כ.א.ל), מנפיקה כרטיסי אשראי הממותגים כ"אקטיב", "אקטיב קלאסיק", "אקטיב גמיש" או "Cal Choice", והמשווקים לצרכני רשתות שיווק שונות בסניפיהן, כאשר ברירת המחדל של חיוב הלקוחות מחזיקי כרטיסים אלו אינה חיוב חשבונותיהם בבנק מידי חודש עבור כלל החיובים שנצברו בחודש החולף, כי אם חיוב החשבון בסכום מזערי והגדרת יתרת החוב כהלוואה נושאת ריבית. לקוח שאינו מעוניין בהלוואה נדרש ליתן לכ.א.ל הוראה לחיוב חשבון הבנק שלו מידי חודש. לטענת המבקש שיטת פעולה זו מטעה את הלקוחות לשם קידום שירות בנקאי שכלל לא נדרש ובמחיר שלא הוסכם תוך שמחיר השירות יקר משמעותית מן המקובל; יש בה כדי להפר את חוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981 והוראות הפיקוח על הבנקים; היא נוגדת את תקנת הציבור ואת עקרון תום הלב; והמסמך עליו מוחתמים הלקוחות הינו חוזה אחיד עם תנאים מקפחים. לצד זאת טוען המבקש כי שיטת מתן האשראי האמורה נעשתה ללא בסיס חוזי תקף ומחייב וגרמה לו וליתר חברי הקבוצה לנזקים ממוניים ובלתי ממוניים בסך כולל אותו אמד בלא פחות מכ-2.225 מיליארד ש"ח.

בתוך כך טוען המבקש כי למשיב 2 (להלן – הבנק), שהינו בעל השליטה בכ.א.ל ומחזיק ב-71.8% ממניותיה הרגילות, אחריות – אם ישירה אם מכוח דיני הרמת מסך –למעשיה ומחדליה הנטענים של כ.א.ל. לטענתו, בהתאם לדין חובה על הבנק להקפיד כי תחומי העיסוק של כ.א.ל יהיו בגדר התחומים המותרים לה על פי דין וכי היא מקיימת את הכללים המחמירים החלים על תאגידים בנקאיים בכל הנוגע למתן שירות ללקוח. תחת זאת נקטה כ.א.ל ב"דרכי תחבולה לשם לכידת לקוחות לשירותיה הבנקאיים" בידיעת הבנק ותחת שליטתו המלאה תוך שהוא אינו עושה דבר למניעת הפעילות הבלתי חוקית.

2.בהתאם לסעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השנייה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית". המבקש סמך את תביעתו על פרט 3 לתוספת השנייה הקובע, כי ניתן להגיש "תביעה נגד תאגיד בנקאי, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו". בטרם הוגשו תגובותיהן של המשיבות לבקשת האישור, עתר הבנק לסילוקה על הסף של בקשת האישור המופנית נגדו, בטענה כי התובענה אינה נכנסת לגדריו של פרט 3 הנ"ל.

3.לטענת הבנק, באין מחלוקת כי לא מתקיימים בינו לבין המבקש (ויתר חברי הקבוצה) יחסי בנק-לקוח, ובהינתן שהתובענה אינה בקשר לעניין שבין המבקש (ויתר חברי הקבוצה) כלקוח לבין הבנק, כי אם בקשר לעניין שבין המבקש (ויתר חברי הקבוצה) לבין כ.א.ל - מנפיקת כרטיסי האשראי נושא בקשת האישור - הרי שמלכתחילה לא ניתן היה להגיש נגדו את התובענה דנן ולפיכך יש לסלקה על הסף. הבנק טוען כי יש לדחות אף את הטענה לאחריות מכוח דיני הרמת מסך הן משום שהמבקש לא הבהיר כיצד ניתן להגיש תובענה ייצוגית לפי פרט 3 לתוספת השנייה בעילה של הרמת מסך, הן משום שלא הראה כיצד עשה הבנק שימוש באישיותה המשפטית של כ.א.ל "כדי להונות אדם" כאמור בסעיף 6(א)(1) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן – חוק החברות).

4.המבקש טוען כי דיון לגופה של בקשת הסילוק יגרום לפיצול ההליך ויכביד שלא לצורך על ניהולו. לטענתו לא ניתן לברר האם מתקיימים בינו לבין הבנק היחסים הנדרשים לפי חוק תובענות ייצוגיות במנותק מן העובדות ומהוראות הדין. לעצם העניין טוען המבקש היא כי: "מילת היחס 'של' אינה מופיעה בסעיף [פרט 3 לתוספת השנייה – י.ע.], כך שמההיבט הלשוני הסעיף אינו חוסם פרשנות, לפיה תביעת לקוח כלפי התאגיד הבנקאי, שייכת לעניינים הכלולים ברשימה שבתוספת השנייה, גם כאשר הלקוח אינו לקוחו של הבנק הנתבע באופן הדוק, ודי שטענותיו של התובע בעניין בגינו נתבע הבנק נובעות ממעמדו כלקוח והבנק הנתבע נדרש בעניין זה בשל היותו תאגיד בנקאי ולא מסיבה אחרת... פרשנות זו גם מגשימה את מטרות החוק". המבקש מדגיש כי יש לברר את אחריות הבנק במסגרת התובענה נוכח היותו "התאגיד הבנקאי השולט לבדו" בתאגיד העזר הבנקאי (כ.א.ל), עובדה היוצרת "קשר סימביוטי" בין השניים. כמו כן ציין, כי צרף את הבנק כנתבע הן נוכח סכום התובענה, העולה על ההון העצמי של כ.א.ל ומקים חשש כי היא לא תוכל לעמוד בפירעונו, הן נוכח סעיפים 8(ב)(2) ו-20(ד)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, המאפשרים לבית המשפט -בבואו להחליט האם לאשר את התובענה כייצוגית או לקבוע את שיעור הפיצויים - להתחשב בנזק העלול להיגרם לציבור אילו תאושר תובענה ייצוגית נגד התאגיד הבנקאי או ייכפה עליו לשלם פיצויים בסכומים העלולים לפגוע ביציבותו הכלכלית.

דיון והכרעה

5.לאחר שעיינתי בבקשת הסילוק, בתגובה ובתשובה לתגובה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. להלן אפרט את נימוקיי.