בן מור נ' ענת

בפני תביעה כספית בגין תאונת דרכים שארעה ביום 18.1.15 בחניון הפארק הגדול בפ"ת מול קניון אבנת (להלן: "התאונה"), תאונה בה היו מעורבים רכב התובעת מס' רישוי 17-160-73 נהוג בידי התובעת (להלן: "רכב התובעת"), ורכב הנתבעת מס' רישוי 88-902-60 נהוג בידי בתה של הנתבעת, מורן חתינה (להלן: "רכב הנתבעת").

בתביעתה עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בסכום הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה כמפורט להלן:

א. השתתפות עצמית בסך של- 1,029 ₪.

ב. כינון פוליסה בסך של – 67 ₪.

ג. עוגמת נפש בסך של – 500 ₪.

ד. אגרת בימ"ש בסך של -50 ₪.

ה. הנחת הפסד היעדר תביעות בסך של – 755 ₪.

להוכחת נזקיה הגישה התובעת חוות דעת שמאי, חשבון שכ"ט שמאי תמונות ומסמכים.

התובעת תארה בעדותה את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה בציינה הדברים הבאים:

"ביום 18/1/15 החניתי את רכבי שמספרו 17-160-73 בחניון מסודר מול קניון אבנית בפ"ת. זה היה בין השעות 18:30 ל-22:30 לערך. אני השארתי רכב שלם ונקי. כשחזרתי לרכבי, כבר מרחוק בתי, שהיתה איתי ואני, ראינו רכב שלידנו ניזוק מאוד. התקרבנו, הסתכלנו על הרכב הניזוק ורק אז נגשנו לרכב שלי. במעבר שבין שני הרכבים שלי והרכב הניזוק, רק אז ראינו שגם רכבי ניזוק. התקשרתי לגב' ענת שהשאירה פתק עם מספר טלפון שלה על הרכב הניזוק לידי. אמרתי לה שגם הרכב שלי ניזוק ולא רק הרכב שניזוק ושעמד ליד הרכב שלי. ענת השיבה שמי שנהג ברכב זו בתה, בחורה צעירה, נהגת חדשה שהיתה מאוד נסערת. היא לא ראתה שגם הרכב שלי נפגע. הצעתי לה לקחת את הרכב שלי לכל מוסך, לכל בעל מקצוע, כולל לאותו מוסך אליו נשלח הרכב הניזוק כדי שיגיע אותו שמאי, יבדוק ויראה את מה שלי ברור לחלוטין, אותה מכה, אותה פגיעה ואותו גובה. ענת השיבה שהיא תבדוק עם חברת הביטוח ותחזור אלי. היא לא חזרה אלי, אני התקשרתי אליה שוב. היא אמרה שתדבר עם חברת הביטוח ולא תדבר איתי יותר. התקשרתי אליה למחרת והשארתי לה הודעה במשיבון שאני עדיין מוכנה לקחת את הרכב שלי לכל בדיקה ושבעל המקצוע יחליט אם אני דוברת אמת או לא. לא קבלתי שום תשובה עד עכשיו. ביקשתי פרטי חברת ביטוח ולא קבלתי שום פרט מהם אך השגתי את הכל בעצמי. הרכב שפגע ברכב שלי הוא רכב שבבעלות הנתבעת והיה נהוג ע"י בתה, ומספרו 88-902-60. אני מפנה לעניין הוכחת הנזק למסמכים שצרפתי לתביעה, את הנזקים לרכב שלי קבלתי מחברת הביטוח בה אני מבוטחת, ואני תובעת את ההפסדים כדלקמן: השתתפות עצמית בסך 1,029 ₪, כינון פוליסה 67 ₪, טרחה ועוגמת נפש 500 ₪. אני רוצה להוסיף ולומר ששילמתי אגרת בימ"ש בסך 50 ₪. אני מבקשת בשלב זה לתקן את תביעתי ולהוסיף שאני תובעת גם את הפסד הנחת היעדר תביעות בעת חידוש פוליסה בסך של 755 ₪. אני ציינתי בכתב התביעה שאני שומרת לעצמי את הזכות לעשות זאת, שכן בעת הגשת התביעה לא היה בידי מסמך מחברת הביטוח הנוגע לנושא חידוש פוליסת הביטוח. כיום המסמך בידי ואני מגישה אותו לביהמ"ש יחד עם בקשת התיקון. המסמך מוגש ומסומן ת/1. כפי שציינתי, הרי שקיים הפסד של הנחת היעדר תביעות בעת חידוש הפוליסה והגשתי את המסמך ת/1 המעיד על הפסד של 755 ₪. אני מבקשת להפנות, כפי שציינתי, לכל המסמכים שצורפו לתביעה ומבקשת לפסוק את סכום הנזק בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה והוצאות. בזמן אמת ביקשתי בדיקה של איש מקצוע או התערבות של חברת ביטוח כדי להוכיח את מה שאני בטוחה ומאמינה בו. כיום, לעניות דעתי, הנתבעת צריכה להוכיח בצורה מקצועית שלא היתה תאונה ולא רק לומר לא ראיתי, בתור נערה נסערת ונהגת חדשה שעשתה תאונה. לא ראיתי זו לא טענה לעניין הראיות ולא טענה מקצועית, נטל הראיה עליה".

הנתבעת ציינה בעדותה את הדברים הבאים:

"אני בעלת רכב שמספרו 88-902-60. בתאריך 18/1/15 הרכב שבבעלותי היה נהוג ע"י בתי ששמה מורן חתינה. היא נהגה ברכב ברשותי ובהסכמתי המלאה. אני לא הייתי נוכחת יחד איתה בעת שהיא היתה בחניון כפי ששמעתי מפיה, מול קניון אבנת בפ"ת. מה שאני רוצה לומר בקשר לנשוא הדיון הוא שבתי התקשרה אלי טלפונית ואמרה שבעת שניסתה להחנות את הרכב שלי בו היא נהגה בחניון קניון אבנת בפ"ת היא פגעה ברכב חונה ולאחר מכן, הגעתי למקום התאונה ששם היא חיכתה לי. סקרנו, הסתכלנו ובדקנו, שמעתי את הגרסה שלה, לא חשבנו פעמיים, אנחנו אנשים מאוד ישרים ואמינים, רשמתי בפתק את מספר הטלפון שלי והנחתי על הוישר של הרכב ניסאן שבתי אמרה לי שבו היא פגעה. ברכב הניסאן שחנה במקום בתי פגעה בצד שמאל אבל הנזק ברכב שלנו הוא בחזית הרכב שלי שפגע בצד שמאל של הניסאן. אני חזרתי עם הרכב הביתה וחיכיתי שבעל הרכב הנפגע יצור איתי קשר טלפוני. לאחר כשעה וחצי קבלתי שיחת טלפון, ככל הנראה מהתובעת שטוענת שפגענו לה ברכב ואז סיפרתי לה שבתי נהגה ברכב והיא התחילה לתאר לי את הנזק. ברכב שהיא אמרה לי שהרכב הנפגע הוא מסוג מזדה, אז אמרתי לה שבתי פגעה ברכב מסוג ניסאן ולא במזדה. שאלתי אותה מי היא ואיך יש לה את הטלפון שלי, היא ענתה לי שהיא הרכב שחנה ליד הניסאן שהוא הרכב הנפגע, ושהרכב שלה נפגע ע"י הרכב שלי ושהיא לקחה את הפתק מהוישר של הניסאן. כל השיחה עימה יצאתי מתוך הנחה שאני משוחחת עם בעלת רכב הניסאן ואמרתי לה שפגענו בניסאן. אמרתי לה שאני לא יודעת מי היא ואין לי מושג על מה היא מדבר. בעלת הניסאן שבו בתי פגעה התקשרה רק למחרת בצהריים ואז הבנתי שבעלת הרכב ניסאן זה הרכב שנפגע ולא הרכב של התובעת. אני ראיתי בתמונות שהתובעת שלחה, שהרכב של התובעת נפגע בצד ימין שלו. התובעת רשמה בתביעה שלה שפתק עם מספר הטלפון של הנתבעת 1 הוצמד על גבי שמשת רכב צד ג', כאמור שחנה בצמוד לנתבעת. מה שחשוב לי לחדד שהתובעת חנתה משהו בסביבות 3-4 שעות כאשר בזמן שכזה יכולים לקרות הרבה דברים. אני לכן טוענת שאין מקום לתביעת התובעת שהוגשה כנגדי ואני מבקשת לדחות את התביעה תוך חיוב התובעת בהוצאות".