לוי נ' די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ ואח'

1.בפני תביעה בסך 5,000 ₪, שהגישה התובעת נגד הנתבעות, ושעניינה דרישת פיצוי (ללא הוכחת נזק) בשל חיובים ביתר (והחזר החיובים ביתר). התובעת הגיעה להסדר עם הנתבעת 3, התביעה נגד הנתבעת 1 נדחתה, ובשעתו ניתן נגד הנתבעת 2 פסק-דין בהעדר התייצבות, שלימים בוטל, ונותר עתה להכריע בתביעה נגדה לגופה.

2.טענת התובעת, בקיצור נמרץ, היא כי התקשרה עם הנתבעת 1 בעסקה לרכישת חבילת שירותים, כי בפועל חויבה הן ע"י הנתבעת 1 והן ע"י הנתבעת 2, עד שלימים בקשה להתנתק מחבילת השירותים. היא פנתה לנתבעת 1 – שרק עמה עמדה אז בקשר, ורק ממנה רכשה את חבילת השירותים – וביקשה להתנתק, כאמור. הנתבעת 1 אכן ניתקה אותה משירותיה, והפסיקה לחייב אותה. אלא, שחיובי הנתבעת 2 המשיכו עוד חודשים ארוכים, ופניותיה של התובעת להביא להפסקת החיובים לא הועילו, לרבות כאשר פנתה באמצעות בעלה, שהוא עו"ד. רק לאחר כמעט שנה הפסיקו החיובים. התובעת עותרת, אפוא, לחייב את הנתבעת 2 בפיצוי עפ"י חוק הגנת הצרכן, בשל המשך חיובים לאחר הפסקת התקשרות.

3.הנתבעת 2 טוענת, מנגד, כי רכישת חבילת השירותים נעשתה גם מהנתבעת 1 (לשירותיה של זו), וגם מהנתבעת 2 עצמה (לשירותיה-שלה), ועל כן היה על התובעת לבקש משתי ספקיות אלה, בנפרד, להתנתק משירותיהן. התובעת לא פנתה אל הנתבעת 2, ולכן לא נותקה מהשירותים, והחיובים המשיכו. גם כשפנה בעלה של התובעת, כעו"ד, לא צרף יפוי כוח הגם שנדרש לכך, ועל כן לא יכולה היתה הנתבעת 2 לנתק את התובעת משירותיה, עד שעמדה התובעת בתנאים הקבועים בדין וביקשה את ההתנתקות כהלכה. חרף זאת, ולפנים משורת הדין, הסכימה הנתבעת 2 לזכות את התובעת (ואף זיכתה אותה בפועל) בכל החיובים שנעשו מיום שפנה לראשונה בעלה בבקשה להתנתק מהשירות. ברם, משלא פעלה שלא כדין, אין לחייבה בפיצוי כלשהו.

4.בדיון שהתקיים (הוא הדיון השלישי בתובענה זו), הושמעה הקלטת השיחה בה נרכשו שירותי הנתבעת 2, והתברר כי אכן התנהלה שיחת ועידה בין משווק, שהציג עצמו כמשווק של הנתבעת 2, לבין נציגה טלפונית של הנתבעת 2, שאף היא הציגה את עצמה, לבין התובעת. אמנם, מדובר בשיחה ארוכה ובמידע שנמסר רק בתחילתו, אולם דומה שלא יכול להיות ספק, שהתובעת טועה בסברתה, כי כל התקשרותה לרכישת חבילת השירותים היתה עם נציג של הנתבעת 1 בלבד, גם עבור שירותי הנתבעת 2.

5.יכול שמתחילה היתה ההתקשרות עם נציג של הנתבעת 1, אולם בשלב מסוים לא יכול להיות חולק כי נוצר קשר גם עם נציג של הנתבעת 2, כאמור לעיל, וכי הוא זה שמכר לתובעת בפועל את שירותי הנתבעת 2. יודגש בהקשר זה, כי התובעת העידה, כי אותו משווק ראשוני הוא בן של חברה שלה, וכי היא מכירה את שמו; אולם התובעת נמנעה מלזמנו לעדות על מנת שיסביר בעצמו את פן המכירה של העסקה המדוברת, ומה היה המצג שיצר בפני התובעת, חברתה של אמו. משלא זימנה אותו לעדות, נותר רק להניח, כי גם עדותו היתה מסייעת לגרסת ההגנה במקרה זה.

6.לא הוכח בפני, כי היתה פניה של התובעת לנתבעת 2 לפני הפניה באמצעות בעלה, שהזדהה כעו"ד שלה, ולמעשה השתמע מגרסת התובעת כי לא היתה פניה כזו. באשר לפניות באמצעות בעלה, הרי שלא מצאתי פגם בתשובות הנתבעת 2, שדרשה לראות יפוי כוח והפנתה את התובעת לדרכי ביטול ההתקשרות הנוהגות אצלה.

7.לסיכום, אפוא, לא הוכח בפני כי היה חיוב של הנתבעת 2 את התובעת לאחר בקשה כדין להתנתק משירותיה, ולפיכך, לא הוכחה זכאותה של התובעת לפיצוי סטטוטורי מאת הנתבעת 2, על פי סעיף 31א לחוק הגנת הצרכן. דומה שהאופן בו פעלה הנתבעת 2, זיכוי התובעת רטרוספקטיבית על כל החיובים שנעשו לאחר פנייתה הראשונה, הוא דרך פעולה ראויה ומכובדת.