לביא נ' ש.א.א. הובלות והרכבת קונסטרוקציות בע"מ ואח'

בפני תביעה כספית, בסך 8,307 ₪, שעניינה נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים, לרבות עלות התיקון לפי חוות דעת שמאי (6,907 ₪), שכר השמאי (900 ₪) ונזקים כלליים (500 ₪).

העידו שני הנהגים, ועיקר הסיפור זהה לפי שתי העדויות: משאית הנתבעות הגיעה לצומת, בו מוצב תמרור עצור, והתעתדה לפנות ימינה. מאחוריה הגיע רכב התובעת, אף הוא מתוך מטרה לפנות ימינה. הכביש הוא דו-סטרי, ומתרחב מעט בכניסה לצומת (מתמונות שהוצגו, לא נראה כי יש סימון הפרדה בין הנתיבים במקום, או לכל הפחות, כי הסימון דהוי עד כדי היעלמותו). המשאית עברה שמאלה, כשלפחות חלקה בנתיב הנגדי, ונעמדה בפתח הצומת. משהתפנה נתיב הנסיעה שלה, לפחות חלקית, המשיכה התובעת אף היא עד לקו הצומת, מימין למשאית. המשאית החלה בביצוע הפניה ימינה, ודופן ימין שלה פגע ברכב וגרם נזק.

המחלוקת בין הצדדים היא קלה, אם כי עשויה להיות לה חשיבות: התובעת טוענת כי לא הבינה מה בדעת נהג המשאית לעשות, וכי תרה אחר רמזים, כגון איתות לפני פניה, אולם לא היו רמזים כאלה, ועל כן סברה שהמשאית עשויה לפנות שמאלה או לחנות בצד הדרך; מנגד, נהג המשאית טוען כי אותת לפני הפניה. אין חולק, כי לאחר התאונה אכן היה האיתות פועל.

כמדומה שלא יכול להיות ספק, בנסיבות אלה, כי נהג המשאית אחראי לעצם התרחשות התאונה, באשר עבר לנתיב הנגדי לשם ביצוע פניה ימינה, ולא וידא (הגם שהעיד, שהיה מודע לרכב מאחוריו) כי כלי רכב לא נכנס בינו לבין המדרכה מימין. לא שוכנעתי, מהתמונות שצולמו בזירת הארוע, כי היה הכרח לסטות עד כדי כך (אם בכלל) שמאלה, לפני ביצוע הפניה.

מאידך, כמדומה שלא יכול להיות ספק, שגם בידי התובעת היה למנוע את התאונה. תמרון כגון זה שביצע נהג המשאית אינו חריג או נדיר, ויש לצפות כי בכוונתו לפנות ימינה, זאת גם אם לא אותת קודם לביצוע הפניה (ואעיר בהקשר זה, כי עדותה של התובעת לעניין בדיקת האיתות ניתנה רק בשלב מאוחר, לאחר שאלות שהוצגו לה ע"י בית המשפט, ולא בתוך סיפורה הספונטאני). היה על התובעת להמתין עוד כדי לוודא את כוונת נהג המשאית, ובכל מקרה, לוודא כי הוא מודע לקיומה מצד ימין של המשאית, לפני התקרבותה לצומת (למשל, ע"י איתות בפנסים, או אפילו שימוש בצופר).

בנסיבות אלה, אני סבור שהגם שהאחריות העיקרית היא על נהג המשאית, הרי שלחובת התובעת יש לזקוף אשם תורם בשיעור 40%. בנסיבות כאלה, גם אין מקום לפסוק פיצוי עבור נזקים כלליים, שממילא לא הוכחו.

התוצאה היא, שאני מקבל את התביעה חלקית, ומחייב את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 4,684 ₪, וכן את הוצאות ההליך (כולל אגרת התביעה, ותוך גילום הפרשי השערוך של סכום קרן התביעה) בסך 250 ₪, ובסך-הכל: 4,934 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

החפץ להשיג על פסק-הדין, זכאי לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי מרכז, תוך 15 יום.

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לצדדים.