ת"ק 13655-08-15 כמיסה נ' רשות הטבע והגנים הלאומיים ואח'

בפני תביעת התובע לפיצוי בסך 32,000 ₪ בגין נזק שנגרם לעצי הזית שלו עקב דרישה לעצירת עבודה שהוציאה לו הנתבעת 1 באמצעות הנתבע 2 ביום 12.7.15 לגבי עבודות שביקש לבצע בחלקה חקלאית בבעלותו.

תחילה אציין כי במהלך הדיון נעתרתי לבקשת הנתבעת 1 על פי סעיף 7ג לפקודת הנזיקין וקבעתי כי מתקיימים כלפי הנתבעים 2-3 תנאי החסינות הקבועים בו ועל כן התביעה נגדם נדחתה ותיוותר רק כנגד הנתבעת 1.

התובע טען כי דרישת עצירת העבודה נמסרה לו תוך התנכלות על בסיס אישי, ללא הצדקה, כצעד קיצוני באופן בלתי סביר ובלתי מידתי, בהעדר התחשבות בנזקים הנגרמים לו ומבלי לתת לו מענה חלופי אשר יאפשר לו למנוע או לצמצם את הנזק לעצי הזית שרכש.

הנתבעת טוענת בכתב הגנתה כי מדובר בפעולה שביצעה כדין, במסגרת תפקידה לשמור על ערכי טבע מוגנים ותוך מניעת עבירה על סעיף 33(ג) לחוק גנין לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח – 1998 בדרך של פגיעה ללא היתר בערכי טבע מוגנים על ידי התובע.

עוד טוענת הנתבעת כי הגשת התביעה נגד הנתבעים 2-3 נועדה להלך עליהם אימים ולמנוע מהם למלא את תפקידם על פי דין.

הנתבעת טוענת כי עוד ביום מסירת הדרישה איפשר הנתבע 2 לתובע להמשיך בביצוע העבודות על חלק מן השטח בו לא התקיימה פגיעה בערכי הטבע, באופן שיכול היה למנוע את הנזק הנטען, וכי לאחר זמן סביר הגדילה את השטח בו יכול היה לבצע את העבודות בהיתר מיום 13.8.15.

עוד מכחישה הנתבעת את הנזקים הנטענים, את טענת ההתנכלות ואת היות פעולתה במקרה זה בלתי מידתית או סבירה.

יצויין כי במהלך הדיון הצהיר הנתבע 2 כי העצים חיים וקיימים ונטועים בשטח עד היום וטענתו לא רק שלא נסתרה אלא אף לא עלתה טענה אחרת מצד התובע תוך כדי הדיון למשמע הדברים.

במצורף לכתב התביעה וכן בדיון בפני לא הציג התובע ראיות ממשיות לעלות רכישת עצי הזית, לעצם הפגיעה בהם ולהיקפה, לערכו הכספי של הנזק שנגרם להם – ככל שנגרם כזה, לכך שפעילות הנתבעים בהוצאת דרישת הפסקת העבודה כלפיו נעשתה משיקולים זרים ובאופן בלתי מידתי ובלתי סביר או שלא על בסיס עובדתי נכון.

כל שהציג התובע היה את גרסתו וטענותיו כלפי הנתבעים, שהוצגו בלשון בוטה ותוך התבטאויות קשות כלפיהם, עדויות בלתי קבילות מפי השמועה על צדדי ג' שמסרו לו כי אויימו על ידי הנתבעים לבל ישתפו עימו פעולה, תמונות של השטח שמהן לטענתו ברור כי התנאים שהוצבו בפניו בהיתר מיום 13.8.15 אינם סבירים מבלי שתתלווה לטענה זו כל חוות דעת מקצועית או ראיה תומכת כלשהי, כאשר מן התמונות עצמן לא ניתן היה לקבוע כל ממצא חד משמעי התומך בטענותיו.

טענתו של התובע כי לא ראה במקום את הפרחים הנטענים על ידי הנתבעים לקראת הוצאת דרישת עצירת העבודה אינה רלוונטית מאחר שמדובר בפרחים שאינם פורחים בקיץ אך פקעותיהם מצויות בקרקע.

עוד העלה התובע בדיון טענות אודות התנכלות מצד הנתבעים כלפיו בחלקה נוספת שבבעלותו, אולם מדובר בהרחבת חזית אסורה ובעניינים שלא עלו בכתב התביעה ועל כן אינני דן בהם.

תוך כדי הדיון ביקש התובע כי אורה לנתבעים להסדיר את עניינו ולהסיר את הפסקת העבודה כלפיו לאלתר, אולם עתירה כזו אינה בסמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות, מעבר לכך שלא התבקשה בכתב התביעה.

מאידך, צרפו הנתבעים לבקשתם על פי סעיף 7ג לפקודת הנזיקין תדפיסי מסרונים בוטים ששלח אליהם התובע, שהתנהגותו תוך כדי הדיון היתה המשך ישיר אליה, ובכך נוצר דווקא הרושם כי התובע הוא המתנהל כלפי הנתבעים באופן בלתי ענייני ואף בלתי סביר.

מעדות הנתבע 2 למדתי אף כי האירוע נושא התביעה הוא לו ההכרות הראשונה עם התובע וברי כי לא היתה לו כל סיבה לכל קנוניה נגדו וכי כנגד התובע מתנהל הליך פלילי בגין העבירה האמורה כאשר הוא אחד מעדי התביעה.

עוד למדתי מן הנתבעים כי ככל שהיה התובע פונה אליהם באופן ענייני ומבקש צמצום מסויים של היקף השטח בו הופסקו העבודות היה ניתן לבחון צמצום הפגיעה בו באופן מתואם, אולם התנהלותו עימם היתה לכל אורך הדרך בוטה ותוקפנית באופן שמנע קיומם של מגעים באקלים סביר.

אעיר שוב כי במהלך הדיון היתה התנהלותם של הנתבעים 2-3 כלפי התובע מנומסת וראויה בעוד שמצידו עלו שוב ושוב התבטאויות קשות שהיה עלי לרסן פעם אחר פעם.

השילוב בין המסרונים, התנהלות התובע כלפי הנתבעים 2-3 – לרבות במהלך הדיון – והמידע על ההליך הפלילי האמור ועל חלקם של הנתבעים בו מעורר את הרושם כי צודקים הנתבעים בטענותיהם וכי מדובר בתביעה שנועדה לפגוע בהם על מנת להקשות עליהם את ניהול ההליכים השונים ונקיטת אמצעי האכיפה על פי דין נגדו.