נוף נ' אסולין ואח'

ביום 13.9.14 פגע רכב, שהיה נהוג על ידי הנתבע 1, בשער כניסה לחניון ביתה של התובעת שברחוב וך-גוך שבקרית אתא. כתוצאה מפגיעה זו, נגרם לתובעת נזק ממוני המסתכם לסך של 2,950 ₪ כפי שעולה מחשבונית התיקון שצורפה לתביעה.

התובעת מבקשת כי מי מהנתבעים יפצו אותה על נזק זה וזאת לאור העובדה כי פגיעת הרכב שהיה נהוג על ידי הנתבע 1, מסוג יונדאי, מ.ר. 1431474 ואשר היה מבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "היונדאי") בשער, נבעה מתאונה שארעה בין היונדאי לבין רכב מסוג טויוטה מ.ר. 4563974 שהיה נהוג באותה עת על ידי הנתבע מס' 3 והשימוש בו מבוטח על ידי הנתבעת מס' 4 (להלן: "הטויוטה").

אופן התרחשות התאונה כמעט ואינו שנוי במחלוקת ונהג הטויוטה אף הורשע, עפ"י הודאתו, בכתב האישום שהוגש כנגדו בגינה, ולא התבקשה הבאת ראיות לסתור את הממצאים שבפסק הדין הפליל, ולפיכך, המחלוקת היחידה בין הנתבעים לבין עצמם הינה בשאלה באם יש ליחס לנהג היונדאי חלק מהאשם להתרחשות התאונה ומכאן, לחייבו בחלק מהפיצוי לתובעת.

בהתאם לכתב האישום בו הודה נהג הטויוטה, אני קובעת כממצא כי אין מחלוקת שנהג הטויטה אשר ביקש להיכנס לחניה המצויה בצד שמאל של הכביש, עצר את רכבו בצד הימני של הכביש לצורך ביצוע הפניה שמאלה וכניסה לחניה, כניסה שיוכל לבצע לאחר ששער החניה יפתח באמצעות השלט-רחוק שבידו. במקום עצירת הטויוטה קיים שדה ראיה פתוח לאחור למרחק של 70מ'.

בנקודת הזמן שבה החליט נהג הטויוטה לפנות שמאלה והחל בפניה שמאלה, נסע במסלול הימני באותו כיוון ממנו הגיע קודם לכן הטויוטה, רכב היונדאי ומשהבחין נהג היונדאי ברכב הטויוטה, הוא סטה שמאלה בניסיון להימנע מהפגיעה בו, אולם למרות זאת פגע עם פינה ימנית קדמית של היונדאי, בדלת הנהג של רכב הטויוטה, הדף את רכב הטויוטה קדימה עד שזה נעצר עם חזיתו בעמוד תאורה ואילו היונדאי פגע בשער של בית התובעת.

קביעה חשובה המצויה בכתב האישום הינה בסעיף 4 הקובע:

"הנאשם (נהג הטויוטה- פ.ל.) נהג רכבו בחוסר זהירות בכך שהחל לפנות שמאלה מבלי לוודא שהדרך פנויה, חסם דרכו של נהג רכב ב' (היונדאי) וכלי הרכב התנגשו".

לאור קביעה זו, המהווה ממצא חלוט בדיון בפני כל עוד לא הותר להביא ראיות לסתור אותה כמצוות סעיף 42 לפקודת הראיות, אני דוחה את טענת נהג הטויטה בפני כי רגע לפני שביצע את הפניה שמאלה, התבונן לאחור ולא הבחין ברכב היונדאי. טענה זו שהעלתה על ידו בעדותו וגם בחקירתו במשטרה, נסתרת מהקביעה הכלולה בהכרעה בכתב האישום, לפיה לא וידא קודם לפנייתו שמאלה, שהדרך פנויה.

מכאן למעשה נובעת מסקנתי כי לא הוכחה טענת הנתבעים 3 ו-4 כי נהג היונדאי הגיח במהירות גבוהה מאחורי רכב הטויוטה כנטען ובשל כך לא הבחין בו נהג הטויוטה קודם לביצוע הפניה. טענה זו שעמדה במרכז טענת נתבעים אלו להטלת אשם תורם על נהג היונדאי, נסתרת מעצם הודאת נהג הטויוטה בכתב האישום על עובדותיו ומסקנותיו המשפטיות.

טענתו הנוספת של נהג הטויוטה ומבטחתו כי עוצמת הפגיעה בטויוטה כפי שזו נראית בתמונות, מעידה על מהירות נסיעת נהג היונדאי ועומדת לכאורה בסתירה לטענתו הן בפניי ןהן בחקירתו במשטרה כי נסע במהירות של 40-50 קמ"ש, איננה יכולה לסייע בקביעת האשם התורם הנטען של נהג היונדאי, שכן, אינני סבורה שבית המשפט יכול בעצמו וללא חוות דעת מקצועית, להתרשם ממראה הפגיעה בטויוטה ועצם הדיפתו אל עמוד התאורה, כדי לקבוע מהירות נסיעה של רכב היונדאי הפוגע.

המדובר בענין שבמומחיות הדורש איסוף נתונים שונים (כגון המשקלים השונים של כלי הרכב, מרחק ההדיפה הנטען וכד') על מנת להסיק מסקנה בדבר מהירות רכב הפוגע, מבחינת תוצאות התאונה.