1.תביעה כספית, שעניינה סכסוך שכנים.
בתביעתו עותר התובע לחייב את הנתבע לפצותו בגין נזקים שגרם הנתבע, על פי הנטען לאופנוע של התובע, פיצוי בגין לשון הרע, בגין תקיפות, הלבנת פנים ברבים, הפרת צווי בית משפט, איומים ועוד.
2.הנתבע מתגורר בבניין, שאף התובע עבר להתגורר בו לפני כשלוש שנים. הנתבע נוהג להאכיל את חתולי השכונה ובשל מעשיו אלו, מתכנסים מידי יום לחצר השכונה חתולים רבים, עשרות במספר, אותם נוהג הנתבע להאכיל.
התובע, אשר עבר, כאמור, להתגורר בשכנות לנתבע, החל ככל הנראה, להחנות את האופנוע שלו, בסמוך למקום האכלת החתולים, באופן שהפריע לנתבע להאכיל את החתולים.
על רקע המחלוקת בין הצדדים בנוגע למקום החניה וייתכן, אף בנוגע לעצם האכלת החתולים, שכן השכנה שהעידה, העידה, כי מעשיו של הנתבע גורמים ללכלוך ולריח רע (ייתכן ובשל האוכל אותו הוא מביא לביתו לשם האכלת החתולים), סבור הנתבע, כי התובע פוגע בחתולים. כך למשל, מייחס הנתבע לתובע מעשים של חבלה בגוף החתולים, או כריתת זנבם.
אהבתו הרבה של הנתבע לחתולים וסברתו, כי התובע פוגע בהם, הביאה לסכסוך בין השניים, כאשר, על פניו, התנהלותו של הנתבע בעניין זה, גם אם הוא מבקש להגן על אינטרס לגיטימי ומבורך, הינה כזו שהנתבע מרים את קולו, מקלל את התובע, מכנה אותו בכינויים "גנב" (על שום טענתו, כי התובע גונב את האוכל של החתולים) או "רוצח" (על שום הפגיעה בגוף החתולים) ואף בכינוי "היטלר".
הנתבע עושה זאת בכל הזדמנות שהתובע חולף בדרכו, כך על פי ההקלטות שהשמיע התובע בבית המשפט ואף הגיע לבית הכנסת בו מתפלל התובע והחל לגדף שם את התובע בקולי קולות.
טון הדיבור של הנתבע ותוכן הדברים לא השתנה אף לא במהלך הדיון לפניי ואף לא במהלך דיונים לפני מותבים אחרים, כך שלבד מהתרשמות בית המשפט מאותן הקלטות אודיו, התרשם בית המשפט מהדברים גם באופן בלתי אמצעי.
3.בתביעתו עותר התובע לחייב את הנתבע לפצות אותו בגין הנזק שגרם לאופנוע בשלוש הזדמנויות שונות, שאחת מהן תועדה והצגה לפניי, ובשתי הזדמנויות שונות. האחת, הראשונה שבהן, שלטענת התובע, בעקבותיה רישת את בניין המגורים במצלמות, היתה בעקבות העובדה שמידי יום נגנבו מגבות חדשות מהאופנוע. התובע עקב אחרי האופנוע וראה את הנתבע לוקח מהאופנוע את המגבת ומכניס משהו לסוויץ' (מתג ההתנעה). התובע טוען, כי בעקבות הנזק, לא הלך שבועיים לעבודה ועלות התיקון הוערכה על ידו, עבור החלפת סווייץ' וארגז בסכום של 1,400 ₪. לטענת התובע, הפסד שבועיים עבודה הגיע לסכום של 2,100 ₪.
בהזדמנות השניה, תועד הנתבע, בעקבות דיון שהיה לצדדים בבית המשפט, כשהוא מפיל את האופנוע, זורק ומרוקן את כל תכולת ארגז האופנוע.
בהזדמנות השלישית, הנתבע רדף אחרי התובע ואחרי הילדים, זרק על התובע אבן וזרק אבן גם על האופנוע ונגרם לו נזק נוסף. גם נזק זה תועד, אך לא הוצג לפניי.
הנזק בגין שני האירועים המאוחרים עומד על פי חוות דעת שמאי על הסכום של 3,558 ₪. עלות חוות הדעת עומדת על הסכום של 600 ₪.
התובע עותר לחיוב הנתבע בעלות הצבת מצלמות האבטחה בסכום של 5,000 ₪ ובסך הכל מעמיד את תביעתו על הסכום של 30,000 ₪, הכוללים גם פיצוי בגין הוצאת הדיבה וגם בגין תקיפות שתקף הנתבע את התובע בהזדמנויות שונות ובהן גרם לו לנזק.
4.במהלך הדיון אישר הנתבע, כי אמנם קילל את התובע בבית הכנסת והוסיף וכינה את התובע בכינויים שונים. הנתבע טוען, כי דבריו אמת, שכן התובע אמנם גנב אוכל של החתולים, כאשר גנב עגלות שלמות של אוכל וגנב אוכל מידיו של הנתבע. ובאשר לכינוי רוצח, הפנה הנתבע לכך שהתובע פגע בגופם של החתולים, ביצע חתכים על גופם וכרת את זנבם.