בפניי תביעה כספית נזיקית על סך 30,000 ₪.
ביום 11.12.15, ביצע התובע קניות בסניף יוחננוף בחוצות המפרץ בחיפה, מקום בו הוא עורך את קניותיו מהיום בו נפתח סניף זה, כך לטענתו. הוא שם בעגלות הקניות שלו מספר מוצרים שהיו ברשימת הקניות שלו, וניגש ונטל אריזה של תה טיבטי שעליו הייתה מדבקת מחיר בסך של 14.90 ₪. לצידה, צוין קוד מוצר. התובע נטל עשר אריזות מהתה הנ"ל, ושם בעגלה שלו. לאחר שסיים את קניותיו, ניגש לקופת הנכים (התובע סובל מנכות). הקופאית העבירה את המוצרים שקנה בקופה, וכאשר הגיע למוצר התה הטיבטי, הבחין התובע שהמחיר שמופיע אצלה עומד על סך של 44.90 ₪, בניכוי הנחה בסך 7.90 ₪. הוא העיר את תשומת ליבה, לכך שהמחיר על גבי האריזה, הינו 14.90 ₪, וכך גם על גבי כל שאר אריזות התה. בנוסף, הפנה את תשומת ליבה לשלט שצמוד למדף, ממנו נטל את אריזות התה. הקופאית קראה לבחור, שהגיע למקום, וסירב להזדהות בפני התובע, ואמר לתובע: "אתה לא יכול לקבל במחיר הזה את המוצר". ואז, באותה נשימה, קרא אותו בחור לעובדת נוספת, על מנת שתיקח מהמסוע את כל אריזות התה. מכאן, הסלים האירוע. התובע ביקש להשאיר את אריזות התה בקנייה שלו, ולטענתו, אותו בחור דחף אותו בגבו, בפראות, הכאיב לו, וביקש לקחת את אריזות התה. עוד טוען התובע, כי הוא פנה והבהיר לבחור ואמר לו שהוא נכה, וקבל בעיניו על כך שהוא מביך אותו לעיני עשרות לקוחות שהיו במקום (מדובר ביום שישי). עוד טוען התובע, כי אותו בחור קרא לעברו בקול רם: "תתבייש לך, אתה אדם מבוגר עם כיפה על הראש, ומה שאתה עושה זה גניבה גזל ורמאות". הקהל במקום הביט בתובע, ולטענתו הוא חש כי הם סוברים כאילו הוא גנב דבר מה מהסופר. עוד הוא טוען, כי בקהל הצופים היו אנשים רבים שמכירים אותו אישית כמי שהיה קבלן שיפוצים בעבר בקריות. התובע התקשר למשטרה, בגלל שהותקף, והגיש שם תלונה.
כאשר הגיעה המשטרה למקום, הבחין התובע שהעגלה עם יתר המוצרים שלו נלקחה, הקופאית פנתה אליו ואמרה לו: "קח את החמישה שקלים שלך של העגלה". בינתיים, הקב"ט של הסניף, פנה אליו ואמר לו שהוא היה בעבר שוטר, ושההתנהגות של עובדי הסניף לא הייתה ראויה כלפיו, הוא הציע שהוא ייקח את המוצרים שהיו בעגלה, במחיר שנקוב עליהם, בתנאי שהתובע יבטל את הזמנת המשטרה.
לאור דברים אלה, מבקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות בגין לשון הרע, וכאב וסבל, בסך של 30,000 ₪.
הנתבעת כופרת באחריותה לטענות שמעלה נגדה התובע. לדבריה, ביום 11.12.15, ערכה מבצע בסניפי הרשת, למצרך "תה טיבטי", ובשל טעות אנוש, קודד מחירו של המצרך באופן שגוי שאינו תואם את מחירו בקופה. בעת שהתובע ערך את קניותיו בסניף, פעלה במקום סדרנית, אשר תפקידה היה להוריד את המצרך מהמדף, ולתקן את המחיר. למרות שהסדרנית עבדה במקום, במדף בו מונחות אריזות התה, לתיקון המחיר, הגיע לפתע התובע, לקח 10 חבילות של המצרך מעגלת הסדרנית, בניגוד לדרישתה המפורשת של הסדרנית להשיבם אל העגלה, בשל קידוד שגוי. לאחר מכן, הוסיף התובע לפעול בחוסר תום לב, ניגש לקופות, דרש לשלם את המחיר הנקוב על גבי המצרך, חרף ידיעתו כי המחיר שגוי, וחבילות המוצר נלקחו בניגוד לדרישתה של הסדרנית להשיבן. בשל התנהלות זו של התובע, הזעיקה הקופאית את אחראי המשמרת, מר דותן גפני, אשר עודכן באותו רגע בדבר מעלליו של התובע, וביקש ממנו בנימוס להשיב את המצרכים לעגלת הסדרנית. התובע בתגובה, החל לצעוק, ולגדף את העובדים במקום, ואיים לפנות למשטרה. למקום הגיע הקב"ט, מר יקי בן הרוש, אשר ניסה להרגיע את התובע, ולרצותו, אך האחרון חולל מהומות והזמין משטרה.
הנתבעת מכחישה את טענת התובע, לפיה מר דותן הרים עליו יד, גידף, השפיל, או תקף את התובע. לטענת הנתבעת, כתב התביעה הוא אוסף של טענות כוזבות, המבוסס על חלקיקי עובדות, או שקרים.
דיון והכרעה:
בשל טיבו של האירוע, בית המשפט הציע לצדדים לסיים את העניין בפשרה. העובדים שהופיעו בפני בית המשפט, הסדרנית והקב"ט, טענו כי אין להם סמכות להגיע לפשרה, ועל כן, התבקש מנהל הסניף המקומי להגיע לבית המשפט, והוא אכן הואיל ברוב טובו והגיע לאולם בית המשפט. בית המשפט שיתף אותו ופירט בפניו את הטענות עד כה, כך גם עשו נציגיו. בסופו של דבר, לא הסתייעה פשרה, ועל כן, אין מנוס מלהכריע בעניין.
אקדים אחרית לראשית ואציין כי לאחר שבחנתי את עדותו של התובע בפניי, מזה, ואת עדותם של הסדרנית והקב"ט, מזה, נחה דעתי כי גרסתו של התובע מהימנה עלי ואני מעדיפה על פני גרסת נציגי הנתבעת, וכפועל יוצא של מסקנה זו, דין התביעה להתקבל. אנמק בקצרה את מסקנתי האמורה.
את ההכרעה יש לחלק לשני חלקים. החלק הראשון, נוגע לעניין הצרכני ועוסק בשאלת מחירו של המוצר ונסיבות רכישתו, אשר חולל את כל האירוע. החלק השני של ההכרעה, נוגע לעניין התקיפה הנטענת. נפתח בהערכת הגרסאות שנשמעו ביחס לכל המכלול ומשם נעבור לחלקיו של האירוע והדיון בהם.
התובע הבהיר בעדותו, כיצד ערך קניות במקום, הוא ציין כי הוא עורך קניות בסניף הזה מאז נפתח, מספר רב של פעמים. הוא הבחין במבצע שיש על אותו תה טיבטי, במדבקה המודבקת עליו המציינת מחיר של 14.90 ₪, ובשים לב למחיר המקורי, נטל 10 יחידות. יצוין, כי הנתבעת לא חולקת על כך שהמחיר האמור התנוסס על המוצר, אלא טוענת כי מחיר זה היה שגוי.
יודגש, כי אני מאמין לתובע שהוא נטל את אריזות התה מהמדף, לאחר שגם שם צוין המחיר הנ"ל, שם אותן בעגלה ופנה לקופה, והנני דוחה את טענת הנתבעת, כאילו התובע נטל את אריזות התה, מעגלת הסדרנית שטענה כי הייתה במקום ותיקנה את הקידוד על גבי האריזות. כמו כן, אני דוחה את גרסתה של נציגת הנתבעת כאילו הסדרנית פנתה אל התובע באותו מעמד, לאחר שנטל ממנה את האריזות, וקראה לעברו והבהירה לו שהמחיר שגוי, והיא פועלת לתיקונו, והתובע לא שעה להפצרותיה ופנה לקופה.
בהשוואה לעדות התובע אשר הקרינה עלי רושם מהימן ואותנטי, עדותם של נציגי הנתבעת אשר הופיעו בפני לא הותירו עליי רושם מהימן, וזאת בלשון המעטה.
בכל הנוגע לרכישת המוצר, ההתרשמות של בית המשפט מטענותיה של הנציגה כי היא מתאימה את הטענות למצב העובדתי הרצוי. ניכר היה מתשובותיה, ובחינת האופן בו העידה בפני בית המשפט, כי היא חושפת טפח ומסתירה טפחיים. היא לא יכלה להציג לבית המשפט אסמכתא כלשהי בדבר אותה "טעות בקידוד”, לא ברור מתי התגלתה הטעות, ותמוה מאוד היה בעיני בית המשפט שאותה "טעות" עלתה רק שעה שהתובע בחר במוצר. ודוק, טעויות יכולות לקרות, זה בהחלט מובן. ובית עסק רשאי לתקן מחירים על גבי מוצריו. אולם, אני דוחה את הטענה כי תיקון הקידוד היה בה בעת שהתובע חלף במקום ולמרות שהובהר לו כי מדובר בקידוד שגוי הוא נטל את המוצר מעגלת הסדרנית. גרסה זו לא הותירה עלי רושם מהימן ועל פניה אני מעדיף את גרסת התובע.
הקב"ט לא יכל לשפוך אור על האירוע, הוא כלל לא נכח בסמוך למדף, שם טענה הנציגה, החל כל העניין שחולל את המשך האירוע. הוא ניסה למזער את האירוע ולגמדו, הרחיק עצמו מאחריות וטען, כי כלל לא התבקש לשמור את החומר הצילומי.