ת"ק 35183-01-15 דמארי נ' אוטו שי תיירות בע"מ

בפני תביעה להחזר כספי עבור תוספת תשלום לכיסוי ביטוח נזקי גוף בחו"ל, בגין השכרת רכב.

במהלך חודש אפריל 2014, התקשר התובע בעסקה עם הנתבעת להשכרת רכב בארצות הברית למשך 9 ימים, החל מ-31.5.14 ועד ליום 9.6.14. התובע שכר את הרכב עבורו ועבור שני אחיו שנסעו עמו, ושילם לנתבעת סך של 444$ (1,159 ₪ נכון למועד הגשת התביעה).

לטענת התובע, במעמד ביצוע העסקה, אמר לו נציג הנתבעת כי סכום זה כולל בין השאר את עלות ההשכרה עצמה וביטוח למקרה של תאונה (עד 4 נהגים). בנוסף לכך, בדף ההצעה מטעם הנתבעת

(ת/1) נכתב: "אין הפתעות בדלפק, המחירים שלנו כוללים הכל". דא עקא שבהגיעו אל דלפק השכרת הרכב בארה"ב הסבירה לו הנציגה כי פוליסת הביטוח שהוא רכש בארץ אינה כוללת ביטוח למקרה של תאונה שנגרמו בה נזקי גוף. במצב דברים זה – כך לגרסתו - בלית ברירה ועל מנת להימנע מנסיעה ברכב ללא ביטוח נזקי גוף, רכש התובע תוספת לפוליסת הביטוח שנרכשה על ידו בישראל, ושילם סכום נוסף של 335$ לכיסוי נזקי גוף. בעדותו בבית משפט אמר התובע: "זה לא הגיוני שבן אדם יעשה ביטוח בשווי 400 דולר ויוסיף תוספת של 300$. בגלל שפחדתי שאין לנו נזקי גוף, לא הייתי מוכן לנסוע ככה. אני טוען שלא הציעו לי תוספות אלא אמרו לי מפורשות שאין לי נזקי גוף חד משמעית".

משכך, עותר התובע לחיוב הנתבעת בהשבת התוספת של 335$ - 1,159 ₪ בעת מועד הגשת התביעה.

הנתבעת, הטוענת להגנתה כי הצעת העסקה אותה קבל ממנה התובע ואשר כללה את כל הפרטים הרלבנטיים להשכרת הרכב והביטוחים אושרה על ידו בטלפון, מדגישה כי הזהירה את התובע מפני רכישת תוספות מיותרות שמוצעות אצל הספק בחו"ל וכי עשתה זאת הן במייל והן בסרטון ששלחה אליו עובר לנסיעתו. לפיכך, טוענת הנתבעת כי התובע אינו זכאי להחזר כספי עבור אותן תוספות שלא היו כלולות בשובר ההשכרה שנמסר לו על ידה, אותן הוא בחר לרכוש על דעת עצמו במעמד קבלת הרכב. בתשובה לשאלותי בבית המשפט אמר נציג הנתבעת: "במה שהתובע קנה אצלי יש ביטוח חובה שזה אומר שהנוסעים ברכב מבוטחים לכל מקרה של תאונה שבה יש גם נזקי גוף לכן הוא לא היה צריך לקנות את התוספת בחו"ל" וכן: "אם הייתה קורית תאונה ומישהו מהם היה נפצע, הפוליסה הייתה מכסה אותו במאה אחוז וכל מה שהם הוסיפו שם היה קשקוש".

מכיוון שמסמך החיוב הסופי שהוצג בפני על ידי נציג הנתבעת (נ/1) במעמד הדיון לא נשא את חתימת התובע, הוריתי לו לדאוג להצגת העתק חתום והוא עשה כן (ר' המסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט ביום 2.6.15). מסמך זה מלמד על תשלום סכום נוסף של 278.60$ הכוללים 6.99$ ליום בעבור ביטוח תאונות אישיות וחפצים אישיים, 7.99$ ליום בעבור ביטוח למקרה של היתקעות מחוץ לרכב או מחסור בדלק במהלך הנסיעה, 6.99$ ליום בעבור הרחבה של ביטוח צד ג' ו- 5$ ליום בעבור ביטוח למקרי חירום. בנוסף לכל אלה – כך מסתבר – שילם התובע סך של 56.56$ בגין החזרת הרכב עם טנק דלק חסר (סה"כ 335.16$).

בתגובתו מיום 7.7.15 חזר התובע על טענתו לפיה במעמד קבלת הרכב בדלפק ההשכרה בארה"ב נאמר לו כי הכיסוי הביטוח שנרכש על ידו בישראל חל על נזקי רכוש בלבד והוסיף כי בטרם החזיר את הרכב הוא מילא את מיכל הדלק שלו, ואולם לא תמך טענותיו במסמכים כלשהם.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בראיות שצורפו לכתבי טענותיהם וגם באלה שהוגשו לתיק בית המשפט בשלבים מאוחרים יותר כאמור, מסקנתי היא כי דין התביעה להידחות.

טענת הנתבעת בדבר אזהרת התובע מפני רכישת תוספות מיותרות בחו"ל, נמצאה על ידי נכונה.

בשובר ההשכרה שנמסר לתובע על ידי הנתבעת כתוב במפורש, בין השאר, כי: "...ספק השכרת הרכב יכול להציע לשוכר תוספות וביטוחים נוספים שלא כלולים בשובר ובאם השוכר יסכים ויחתום על תוספות נוספות יהיה חייב לשלם אותם בחו"ל" וכך גם בסרטון שנשלח אל התובע והוצג בפני במהלך הדיון.

להתרשמותי, ככל הנראה מתוך אי הבנה מסוימת, בהגיעו אל דלפק ההשכרה בארה"ב רכש התובע תוספות ביטוחיות שלא בהכרח היה לו צורך בהן. שוכנעתי כי פוליסת ביטוח החובה שנרכשה על ידו אצל הנתבעת כללה גם ביטוח לנזקי גוף כפי שכל פוליסת ביטוח חובה הנושאת את הכותרת "ביטוח במקרה תאונה", כוללת. זאת ועוד, המסמך נ/1 מלמד על כך שהסכום הנוסף אותו שילם התובע בארה"ב, כלל תשלום בעד פריטי ביטוח שונים ולאו דווקא בגין נזקי גוף (ר' הפירוט לעיל).

מפני כל האמור לעיל, אני מחליטה לדחות את התביעה ובנסיבות המקרה נמנעת מחיוב התובע בתשלום הוצאות.