דויטש נ' תכלת תקשורת בע"מ

לפניי תביעה כספית ע"ס 16,850 ₪ שהוגשה ע"י התובע כנגד הנתבעת, ועניינה פיצויים לפי חוק הגנת הצרכן, פיצויים בגין עוגמת נפש, דמי טרחה, אובדן שעות עבודה ואובדן זמן, והכל בקשר עם מינוי לעיתון שבועי, שאותו על פי הנטען המשיכה הנתבעת לספק לבית התובע לאחר תום תקופת הטבה, וגם לאחר שהתובע פנה לנתבעת וביקש להפסיק את קבלת העיתון.

טענות התובע -

בתמצית טוען התובע, כי בחודש אפריל 2016, הוא התקשר עם הנתבעת בהסכם לרכישת מינוי לעיתון בשם "אותיות" (שבועון), למשך שלושה חודשים, במחיר של 25 ₪ לחודש.

דא עקא, שגם כאשר הסתיימו שלושת החודשים, המשיך העיתון להתקבל במענו, והוא חויב בגינו בסך של 49 ₪ מידי חודש בחודשו.

התובע מתאר פניות טלפוניות לנתבעת, אך ביתר פירוט הוא מתייחס לפניות מחודש דצמבר 2016 ולמכתב שנשלח לנתבעת ביום 14 בדצמבר 2016 שבו ביקש להפסיק את המינוי ואת חיובו הכספי. לטענתו, עד לאחר הגשת התביעה המשיכה הנתבעת לשלוח לו את העיתון בניגוד לרצונו, ולחייבו בסך של 49 ₪ לחודש, שלא בהסכמתו.

התובע סבור, כי עסקינן בנתבעת אשר פועלת שלא כדין, שיש פסול ערכי בהתנהגותה וסירובה להפסיק את הגבייה עולה כדי הפרה של חוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן").

התובע טוען, כי הוא זכאי לפיצוי ללא הוכחת נזק מכוח חוק הגנת הצרכן בסך של 10,000 ₪; פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 2,000 ש"ח; דמי טרחה בהכנת כתב התביעה בסך של 2,500 ₪; פיצוי בסך של 580 ₪ בגין אובדן זמן; ולפיצוי בסך של 1,750 ₪ בגין אבדן 5 שעות עבודה.

בערבו של הדיון הקבוע, הגיש התובע קבלות נוספות בסך של 630.1 ₪ וטען שיש להגדיל את סכום התביעה ולחייב את הנתבעת גם בגין הוצאות אלה, שהן הוצאות שהוציא לצורך בירור ההליך (שליחויות, המצאות ועוד).

טענות הנתבעת-

הנתבעת מצדה כופרת בטענות התובע.