מרגולין נ' אולמי הינומה

בעניין: בקשה לביטול פסק דין

1.ביום 18/12/16 הגישה התובעת כנגד הנתבעת תביעה כספית על סך 5,000 ₪ בגין עישון באולם אירועים. התובעת טוענת כי הוזמנה לחתונה באולמי הינומה בנשר המופעלים על ידי הנתבעת. כאשר התיישבה בשולחן הבחינה באורחים רבים המעשנים בתוך האולם. התובעת פנתה למלצר יניב וביקשה ממנו שהעישון ייפסק על פי החוק. כאשר העישון לא נפסק, ביקשה התובעת לקרוא לאחראית. הגיעה לתובעת אישה בשם הודיה והתובעת הצביעה בפניה על המעשנים הרבים באולם. הודיה אמרה שאין בכוחה לאכוף את הפסקת העישון אולם תנסה. הודיה ניסתה לאכוף את הפסקת העישון אך לא הצליחה. הגדיל לעשות אחד האורחים שהביא לאולם נרגילה. התובעת פנתה שוב למלצר והמלצר משך בכתפיו. התובעת מציינת כי אינה מוכנה להיות מעשנת פסיבית והמחוקק אמר את דברו. לשיטתה של התובעת רק פגיעה בכיס , תגרום לשינוי המיוחל ושמירה על בריאות הציבור. לכתב התביעה צורפו נספחים הכוללים תמונות מהאירוע.

2.אין מחלוקת כי התביעה הומצאה כדין לנתבעת. הנתבעת פנתה לבית המשפט ביום 18/2/17 בבקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה ואף ציינה את שמה הנכון. הנתבעת הסבירה כי כתב התביעה ונספחיו הועברו על ידה לסוכן הביטוח על מנת להעביר את התביעה לטיפול המבטחת בהתאם לפוליסת צד שלישי. התביעה הוחזרה לנתבעת כיוון שפוליסת הביטוח לא מעניקה כיסוי לאירוע מהסוג המתואר בתביעה וסכום התביעה הוא בגדר ההשתתפות העצמית. לפיכך הנתבעת ביקשה וקיבלה אורכה בת 14 ימים להגשת כתב הגנה. משלא הוגש כתב הגנה, חרף האורכה שניתנה, ניתן ביום 24/3/17 פסק דין המקבל את התביעה ומבטל את הדיון שנקבע ליום 15/6/17. בסיפת פסק הדין הסברתי לנתבעת כי ככל שיש לה הסבר מניח את הדעת לכך שלא הגישה כתב הגנה, היא יכולה להגיש בקשה לביטול פסק דין בצירוף תצהיר מאומת על ידי עורך דין , הכולל התייחסות מפורטת הן לסיבת המחדל והן לסיכויי ההגנה.

3.ביום 3/4/17 הוגשה הבקשה שבפניי לביטול פסק הדין. באשר לסיבת המחדל, נטען כי הנתבעת העבירה את התביעה לטיפול יועצה המשפטי, עו"ד ליאור אזולאי. עו"ד אזולאי הכין את הבקשה למתן אורכה להגשת כתב הגנה . כתב ההגנה הוכן במועד אך לא הוגש לתיק עקב טעות משרדית בתום לב. כיוון שלא ניתן היה לוודא הגשת כתב הגנה באמצעות נט המשפט, דבר אי הגשת כתב ההגנה נודע לב"כ הנתבעת רק עם קבלת פסק הדין ביום 30/3/17. באשר לסיכויי ההגנה, נטען כי בנוסף לניסיונות האחראית המפורטים בתביעה, הודיעו נציגי הנתבעת למזמיני האירוע כי התקבלה תלונה בנוגע לעישון , אך האורחים מסרבים לחדול מעישון. נטען כי מזמיני האירוע נתנו את הסכמתם לכך שאירוע השמחה לא יופרע. באולם של הנתבעת מצויים שלטים רבים המורים על האיסור לעשן. נטען כי נעשה ניסיון להפנות את המעשנים למרפסת האולם , אולם אלו סרבו מפאת הצינה. כמו-כן נעשה ניסיון לפנות לפיקוח העירוני לא אחת, אך הניסיונות נותרו ללא מענה בזמן אמת. ככל שידוע לנתבעת, מתקן הנרגילה הוכנס על ידי מזמיני האירוע ולנתבעת אין כל קשר לכך. בנסיבות אלו, הנתבעת תוכיח כי עמדה בהוראות סעיף 2א לחוק למניעת עישון במקומות ציבוריים. התובעת מיהרה לקבל פסק דין בהעדר הגנה מתוך חמדנות גרידא , מקום בו ידוע לה שתביעתה נשענת על כרעי תרנגולת. עובדות הבקשה נתמכו בתצהיר של עו"ד ליאור אזולאי . לבקשה צורף כתב הגנה.

4.ביום 1/5/17 הוגשה תגובת התובעת המתנגדת לביטול פסק הדין. נטען כי ההסבר למחדל מנוגד למהות הליך התביעה הקטנה , בו החוק הוציא מתחולתו את פעולתם של עורכי הדין. כיוון שהנתבעת לא בדקה אם עורך הדין אליו פנתה אכן הגיש כתב הגנה, עליה לשאת בתוצאות רשלנותה. הנתבעת עצמה לא הגישה כל תצהיר והמצהיר מטעמה הגיש תצהיר לא ענייני. בפסיקה נקבע כי יש לפרט מהי אותה טעות משרדית שהביאה לאי הגשת כתב הגנה במועד. גם טענות ההגנה שהועלו אינן מקימות לנתבעת הגנה ממשית לפני התביעה. הנתבעת מודה בעיקר טענות התובעת. האחריות המוטלת על הנתבעת לפי החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון התשמ"ג – 1983, היא אחריות קפידה. סעיף 2א של החוק קובע שתי דרישות מצטברות לקיומה של הגנה למחזיק של מקום ציבורי – פנייה למעשנים בניסיון למנוע את העישון ופנייה לרשות המקומית. הנתבעת לא צירפה תצהיר בו נטען כי ביצעה אחת משתי דרישות מצטברות אלו. לא צורפה כל פנייה של הנתבעת לרשות המקומית ביום האירוע נשוא התביעה. הטענה לפיה על התובעת להוכיח נזק מנוגדת לפסיקת בית המשפט העליון. גם הסכום שנפסק אינו חריג מהמקובל והוא אף מינימלי בהשוואה לסכומים שנפסקו לאחרונה בפסיקת בית המשפט העליון.

4.ביום 24/5/17 הוגשה תשובת הנתבעת לתגובת התובעת. הנתבעת טוענת כי בהיותה חברה בע"מ מטבע הדברים עניינים משפטיים מסורים לידי יועצה המשפטי. הנתבעת כמו התובעת הסתייעה בגורם בעל ידע משפטי בהגשת כתבי הטענות. אם התובעת כה משוכנעת שאין לנתבעת כל הגנה ממשית מפני התביעה, מדוע התובעת מסרבת לקיים דיון בעניין ולאפשר לנתבעת את יומה בבית המשפט. התובעת יודעת כי תביעתה היא מופרכת ומשוללת כל יסוד משפטי ועובדתי. יש לשאול מדוע התובעת נשארה במקום שהזיק לבריאותה. התובעת יכולה היתה לצאת מהאולם או להתיישב במרפסת באוויר הפתוח.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מנימוקי התובעת וכפי שיפורט להלן.

6.התנהלותה הדיונית של הנתבעת לכל אורך שלבי ההליך עד כה, מלמדת על זלזול של הנתבעת בחובותיה הדיוניות. הנתבעת הגישה בעזרת עורך דין בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה אך לא טרחה לוודא כי כתב ההגנה אותו הכינה , הוגש במועד המוארך לתיק בית המשפט. גם לאחר שניתן פסק דין המבהיר לנתבעת מה עליה לעשות במסגרת בקשה לביטול פסק דין, בחרה הנתבעת לצרף לבקשה רק תצהיר של בא כוחה, אשר מטבע הדברים לא יכול להתייחס מכלי ראשון לטענות שהועלו בדבר סיכויי ההגנה. הנתבעת הגדילה לעשות כאשר לא הפקידה בקופת בית המשפט במועד שנקבע את הסכום המינימלי של 200 ₪, שהפקדתו נקבעה כתנאי לעיכוב ביצוע פסק הדין. גם לאחר שהתובעת הצביעה בתגובתה המפורטת על מרבית הליקויים שתוארו לעיל, תוך הפנייה לפסיקה וחקיקה רלבנטית, בחרה הנתבעת שלא לנסות ולתקן אף אחד ממחדליה במסגרת התשובה לתגובה.

7.גם טענות ההגנה שהעלתה הנתבעת, אינן מצדיקות בירור בהליך משפטי מלא. כאמור לעיל, אף אחת מטענות ההגנה אינה נתמכת בתצהיר של מצהיר רלבנטי דוגמת האחראית הודיה או המלצר יניב. טענות שאינן נתמכות בתצהיר של מצהיר רלבנטי, אינן ראויות לבירור בהליך משפטי מלא. כך בפרט כאשר מדובר בנתבעת שהיא חברה בע"מ הנעזרת בייעוץ משפטי. כפי שמציינת התובעת , סעיף 2א לחוק למניעת עישון במקומות ציבוריים מחייב מחזיק של מקום ציבורי דוגמאת הנתבעת לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עישון בתחום המקום הציבורי שבהחזקתו. החוק קובע שתי פעולות מצטברות שעל הנתבעת לעשות כדי לקיים את החובה לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות. החובה הראשונה היא פנייה למעשן כדי שיחדול מהמעשה האסור. במקרה שלפניי עולה מכתבי הטענות של שני הצדדים כי הנתבעת פנתה למעשנים , אך פנייתה היתה בלשון רפה שלא היה בה כדי לקיים את החובה לעשות כל שניתן למניעת העישון האסור. הנתבעת לא טוענת כי הודיעה למעשנים ולבעלי האירוע כי הסירוב לפעול להפסקת העישון האסור חושף את הנתבעת לתביעה כספית מצד משתתפי האירוע וכן להטלת קנסות על ידי הפיקוח העירוני. החובה השנייה היא הגשת תלונה לפיקוח העירוני. הנתבעת טוענת כי היא ניסתה לפנות לא אחת לפיקוח העירוני אך לא קיבלה מענה בזמן אמת. גם בעניין זה לא הוגש תצהיר של מצהיר רלבנטי. כמו-כן לא נטען כי נעשתה פנייה לפיקוח העירוני במקרה נשוא התביעה בתיק זה. בנסיבות אלו, יש ממש בטענת התובעת לפיה הנתבעת לא הפנימה את הוראות החוק. הנתבעת סבורה בטעות כי די בכך שביקשה בנימוס מהמעשנים להפסיק לעשן ודיווחה על הגשת התלונה לבעלי האירוע, אשר הסכימו שאירוע השמחה לא יופרע. יש לקוות כי בעקבות החלטה זו , תבין הנתבעת כי אין די בפעולות שביצעה כדי לקיים את הוראות החוק. החוק קובע במפורש כי מי שמגיע למקום ציבורי זכאי לא לנשום אוויר של סיגריות ומטיל חובות ברורות על מחזיק המקום לפעול כדי שהמעשנים באולם יצאו למרפסת, גם אם קר, או יכבו את הסיגריה. אם המעשנים לא מכבדים את ההוראות המופנות אליהם בנימוס, אין מנוס אלא לחזור על ההוראות בלשון תקיפה יותר ואם זה לא עוזר, להתקשר לפיקוח העירוני כדי שישלחו פקחים. יש להסביר למזמיני האירוע, כי גם עליהם מוטלות חובות בעניין זה ולכן אין די בכך שהם נותנים את הסכמתם לכך שאירוע השמחה לא יופרע.