קובלר נ' הוט מובייל בע"מ

לפניי תביעה כספית על סך 15,885 ₪, בגין חיובים שלא כדין שביצעה הנתבעת, לטענת התובע, כאשר לא סיפקה לו את השירותים הטלפוניים, שרכש, אך גבתה ממנו תשלום עבורם במשך שנה ו-9 חודשים.

התובע טוען בכתב התביעה כי בחודש פברואר 2016, התקשר בעסקה טלפונית עם סוכן הנתבעת, לרכישת שלושה מנויי סלולר. לטענתו, כרטיסי ה-SIM של הנתבעת לא סופקו לו מעולם, כך שלמעשה המשיך להיות לקוח של חברת פרטנר, שכן מספרו לא נויד. לטענת התובע, לאחר שנה ו-9 חודשים, בעיון בפירוט כרטיס האשראי, הבחין כי קיימים חיובים מטעם הנתבעת מידי חודש, לסך כולל של 2,206.39 ₪, במקביל לחיובים של חברת פרטנר. התובע טוען כי פנה מיידית לנתבעת, בכדי שתשיב את כספו, אך הנתבעת הסכימה לפצותו בסכום זעום של כ-300 ₪ בלבד, הצעה לה סירב. עוד ציין התובע, כי בנו הגדול, מתי קובלר, מתגורר בארה"ב כבר 11 שנים, מעולם לא היה לקוח של הנתבעת וניתק את השירות מחברת Mobile 012 ביום 21/2/16, ואף בנו השני, אלי קובלר, לקוח של חברת תקשורת אחרת. עוד טוען התובע כי לא נשלחו לו חשבוניות למייל, וכי לא חתם על חוזה ההתקשרות.

התובע מדגיש בכתב תביעתו כי החיובים שחויבו שלא כדין הינם בסכום של 1,884.82 ₪, לאחר זיכוי בסך 321.57 ₪. יחד עם זאת, טוען התובע, כי השתלשלות האירועים והתנהלות הנתבעת גרמה לו נזק בסך של 4,000 ₪, ותובע גם פיצויים מכח סעיף 31א(א) לחוק הגנת הצרכן תשמ"א-1981, בסך של 10,000 ₪.

הנתבעת, מנגד, את טענותיו של התובע בנוגע לחיובים שלא כדין, וגרסה כי התובע מנסה להתעשר על חשבונה. הנתבעת טענה כי בידיה הוכחות חותכות לכך שלתובע סופקו שלושת כרטיסי ה-SIM וכי התובע פנה למוקד שירות הלקוחות של הנתבעת בבקשה לסיוע בביצוע ניוד עבורו, וציין בשיחה כי בהמשך ינייד את השאר. לכתב ההגנה צורפו תמלילי שיחות. לטענתה, התובע לא ביצע בסופו של דבר ניוד עבור שניים משלושת הכרטיסים, ובחר מסיבותיו שלו, לנייד את המנוי, שהפעיל, לחברה מתחרה ביום 13/3/16, לפיכך פסקו החיובים בגין מנוי זה, החל מחודש 4/16, אך החיובים עבור שני הכרטיסים הנותרים המשיכו להיגבות בהתאם לתנאי ההסכם בין הצדדים. לשיטת הנתבעת, אין זו חובתה לעקוב אחר שימושים של לקוחותיה ו/או ניוד מנויים אל שירותיה, לאחר שהתובע קיבל את כרטיסי ה-SIM, והפעילם במערכות הנתבעת. עוד טענה הנתבעת, כי אין לתובע עילה באשר לחיובים עבור ספק האינטרנט "הוט נט", בסך של 440 ₪, מאחר ומדובר בשתי חברות נפרדות בעלות ישויות משפטיות עצמאיות.

הנתבעת הגישה מס' ראיות להגנתה, ביניהן, תמלול שיחות מוקלטות בין התובע לבין אחד מנציגיה, המוכיחות לטענתה, כי התובע קיבל את שלושת כרטיסי ה-SIM, ביקש להפעילם, ואישר כי אחד המנויים שייך לבנו, וכן צילומי מסך ממערכותיה המוכיחים כי התובע בחר מסיבותיו שלו, לא לסיים את תהליך הניוד.

דיון והכרעה

השאלה הטעונה הכרעה בתביעה זו היא האם הנתבעת גבתה מהתובע סכומים שלא כדין, והאם יש לחייבה בהשבה או פיצויים.

בדיון שהתקיים לפניי, נדרש התובע להשיב אם קרא את כתב ההגנה, מאחר וסברתי כי יש בכתב ההגנה ובראיות הנתבעת כדי להשפיע על המשך ניהול התביעה, ועל כן, המלצתי לו לעיין בהם. לאחר הפסקה, שינה התובע את גרסתו מקצה לקצה והעיד כי שכח שנמסרו לו כרטיסי ה-SIM, ותירץ זאת בטענה כי חלפו שנתיים מאותו מועד, וכי מסר בחזרה את הכרטיס בצומת וולקן, כדבריו:

"מותר לי לשכוח דברים אחרי שנתיים. לא דייקתי בדברים הקטנים ואני מודה, למשל אישור מסירת כרטיס סים, לא זכור לי שקיבלתי אבל מותר לי לשכוח..." (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 22-23).

ועוד בהמשך-