ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות קריות
|
42833-09-16
30/07/2017
|
בפני השופטת:
סימי פלג קימלוב
|
- נגד - |
תובעים:
אית אבו אל היג'א
|
נתבעים:
1. אכרם ג'ראד 2. רנין ג'ראד
|
פסק דין |
בפני תביעה בגין תאונת דרכים שהתרחשה ביום 17.9.17 סמוך לשעה 15:30 בכביש הכניסה לשפרעם בין שני כלי רכב כאשר התובעת נהגה ברכב מסוג מזדה (להלן: "המזדה") והנתבעת נהגה ברכב מסוג סקודה (להלן: "סקודה").
על פי גרסת התובעת, נהגה ברכבה וכשחלפה ליד חנות "זאהי סליבא" האטה ועמדה עם רכבה בצד שמאל של הכביש הראשי על מנת לבצע פניית פרסה מותרת, כאשר הנתבעת אשר נסעה אחריה, פגעה ברכבה מאחור בחוזקה רבה. התובעת מציינת כי הנתבעת היתה עם ילדיה ברכב, ירדה מהרכב ביררה את שמה של התובעת, התנצלה והביעה צער על התאונה. הנתבעת ביקשה שיהוי של כמה דקות על מנת להקפיץ משהו שהיה ברכבה והבטיחה לחזור בתוך 10 דקות, אך לא חזרה. בחלוף כשבוע ימים הופיע הנתבע 1 אל ביתה של התובעת בנוכחות גיסה של התובעת, התנצל ולקח אחריות לפיצוי מלוא הנזקים ומסר שיפצה את התובעת בתשלום במזומן, מאחר ואין לרכב הפוגע כיסוי ביטוחי אך גם הבטחה זו לא קויימה.
אשר על כן, מבקשת התובעת לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לרכב כתוצאה מהתאונה על פי הפירוט הבא: מוסך, פחחות וצבע – 3,861 ₪; פרונט ופנצ'רייה – 2,250 ₪; חלקים משומשים – 1,300 ₪; טרטור בטלה ועוגמת נפש – 2,000 ₪ ; שכ"ט עו"ד לעריכת התביעה 1,000 ₪. סה"כ תובעת התובעת נזקים בסך של 10,411 ₪.
הנתבעת לא הגישה כתב הגנה והתייצבה לדיון.
בדיון בפני חזרה התובעת על טענותיה בכתב התביעה וטענה כי עמדה בצידו השמאלי של הכביש אותתה על מנת לפנות פניית פרסה במקום מותר ולפתע הרגישה כי רכבה של הנתבעת נכנס ברכבה בחוזקה. התובעת ציינה כי אף לא ראתה את הנתבעת במראה.
אימה של התובעת שישבה ברכב והיתה עדה לתאונה העידה בבית המשפט וסיפרה כי רכב הנתבעת פגע במכוניתה של ביתה מאחור וכי היא לא יצאה מהרכב.
הנתבעת צירפה תמונה של האיזור בו התרחשה התאונה.
הנתבעת העידה בבית המשפט וסיפרה שנהגה בצד הימני של הכביש, התובעת פנתה פניית פרסה ואילו היא נכנסה ברכבה מאחור. עוד ציינה הנתבעת כי היתה במרחק של 10 מטר מרכב התובעת.
לא מצאתי לנכון להיכנס למחלוקת בדבר הניסיונות של הצדדים להגיע לפשרה מחוץ לבית המשפט שכן אין בכך כדי להוסיף או לגרוע מבחינה עובדתית בדבר האשמה בתיק.
כל נהג מחויב לנהוג בזהירות ובשים לב לנעשה בדרך. סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש ] תשל"א – 1971 ותקנה 21(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 מטילים חובת הזהירות מושגית על כל משתמש בדרך. כמו כן תקנות התעבורה קובעות מספר סטנדרטים של התנהגות בכביש, מהם ניתן ללמוד על הרשלנות הקונקרטית של הנהג שהפר אותם.