ת"ק 52492-02-15 שיאון נ' יעקב {ינקי}

בתאריך 27.11.14 נחתם בין התובע לנתבע זכרון דברים בדבר מכירת רכב מסוג סיטרואן דגם C3 מ.ר. 78-607-12 אותו בקש התובע לרכוש מהנתבע, תמורת סך של 65,000 ש"ח (להלן: "הרכב"). במסגרת זכרון הדברים (ת/1) הסכימו השניים כי הרכב יימסר לתובע ביום 30.11.14 לאחר שהנתבע יתקן בו את "תקלת מניעת ההחלקה" ו"יסדר את הגלגל הרזרבי שיישב במקום".

התובע, העותר לחיוב הנתבע בתשלום סך של 13,000 ₪, טוען כי בתאריך 17.12.14 בעת ביקורו במרכז השירות "יורומוטורס" , הסתבר לו כי הבעלים הקודמים של הרכב היתה חברת "כפיר שרותי מעליות בע"מ" (ר' החשבון הזמני ממרכז השירות – ת/2) ולפיכך לא מדובר היה ברכב שנמכר לו מבעלות פרטית כפי שהנתבע הציגו בפניו במהלך המשא ומתן שהתקיים ביניהם אלא ב"רכב חברה" אשר שוויו – בהתאם למחירון "לוי יצחק" אמור היה להיות נמוך ב- 16% משווי השוק שלו באותה עת.

בעדותו בבית המשפט הוסיף התובע וטען כי הנתבע לא תיקן את כל הליקויים שהוא התחייב לתקן וכי במעמד רכישתו את הרכב, לא היתה מודבקת עליו מדבקה כלשהי של "כפיר מעליות" או כל מדבקה אחרת (כפי טענת הנתבע). בתשובותיו לשאלות הנתבע אישר התובע כי הרכב נמכר לו במחיר נמוך ממחיר המחירון וכי במעמד ההתקשרות ביניהם הוא הציג בפניו "רישיון של סוחר שאין עליו שם בעלים, משהו שנועד להעברת יד מבלי לתעד את העובדה הזו על מנת שלא תירשם יד נוספת על הרכב".

הנתבע, הכופר בטענות התובע כלפיו, טען בעדותו בפני כי "כשהתובע הגיע אליו הוא קיבל ממנו רישיון על שם כפיר מעליות ונספח על זה שהוא עצמו סוחר", הפנה אל תצלומי הרכב הנושא מדבקה של "כפיר מעליות" והסביר: "...ברגע שאני קונה אוטו ממישהו, במחשב מופיע השם שלי כמיופה כוח להעברת בעלות ולכן הוא קיבל רישיון של כפיר מעליות ועל האוטו היתה מדבקה והוא ביקש ממני להסיר את המדבקה. אמרתי לו שאפשר להסיר אותה בחום. אני חושב שהייתי הכי הגון וישר גם מבחינת מחיר, גם זה שהוא הלך לבדיקה וגם אחרי הבדיקה הוא הלך לבדוק ואז הוא חזר אלי וכל הדבר הזה נעשה. אני נחשב בשוק להגון כי אף אחד לא אומר שהוא סוחר, אני לא מסתתר מאחורי כלום..". בנוסף לכך טען הנתבע כי חברת "איצי מוטו ישראל בע"מ" ששמה מופיע על טופס אישור רישום העברת הבעלות – ת/4, היא חברת "כפיר מעליות".

לשאלתי השיב התובע כי אין לו ברשותו את רשיון הרכב שניתן לו בשעתו על ידי הנתבע שכן הוא חידש אותו עוד פעמיים מאז וטען כי לימים הסתבר לו שחברת "איצי מוטו ישראל בע"מ" "היא הנתבע ולא כפיר מעליות".

בתום הדיון הוריתי לצדדים להגיש לעיוני את מחירון "לוי יצחק" שהיה בתוקף במועד הרלבנטי לעסקה נשוא התביעה והתובע עשה כן ואף צרף ראיה ופסק דין מהם עולה כי חברת "איצי מוטו ישראל בע"מ" הינה אכן חברה הסוחרת ברכב.

לאחר ששמעתי את גרסאות הצדדים ועיינתי בראיות שהונחו בפני, מסקנתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה. ואלה הם נימוקי:

גרסת התובע אשר הותיר עלי רושם מהימן לכשעצמו, נתמכה בראיות שהוגשו מטעמו ולמעשה השמיטו את הבסיס מתחת לגרסת הנתבע שאני מתקשה להבין הכיצד העז הוא לטעון כי חברת "איצי מוטו ישראל בע"מ" היא חברת "כפיר מעליות" – טענה שניתן לבדקה ואף להפריכה בנקל.

זאת ועוד, עיון בזכרון הדברים שנחתם על ידי הצדדים מלמד על העדר אינדיקציה כלשהי לכך שמדובר היה ברכב חברה ואני מניחה כי לו היה הנתבע מיידע את התובע בפרט חשוב זה, הרי שהדבר היה מוצא את ביטויו הן בזכרון הדברים והן במחיר הרכב במסגרת העסקה.

טופס העברת הבעלות ברכב (ת/4) אמנם מלמד על כך שפעולת ההעברה בוצעה ביום 2.12.14 בסניף בנק הדואר בגבעת-עדה הסמוך למקום מגוריו של התובע, ואולם לנוכח הרושם שהותירו עלי השניים אני מאמינה לתובע כי היה זה דווקא הנתבע שביצע עבורו את העברת הבעלות ברכב וכי בנסיבות אלה, בהן – כך לדבריו "היתה שביתה בדואר והוא לא ראה את רשיון הרכב הישן, הנתבע נראה היה לו אמין מאוד, הגיע אליו כשהוא חולה בשפעת, הם ערכו את זכרון הדברים והוא שילם לו ורק לאחר מכן קבל ממנו את מסמכי העברת הבעלות", הוא לא ידע בעת ביצוע העסקה כי מדובר ברכב שבעליו הקודמים היו חברה (ולטעמי אין זה משנה האם מדובר היה בחברת "איצי מוטו ישראל בע"מ" ששמה מופיע על הטופס או בחברת "כפיר מעיליות בע"מ).

במצב הדברים המתואר לעיל, לנוכח שווי הרכב כפי שהוא מופיע במחירון "לוי יצחק" מיום 1.12.14 הרלבנטי למועד ביצוע העסקה - 72,000 ₪, ובהתחשב במחיר הרכב שנקבע במסגרת העסקה – 65,000 ₪ לעומת שוויו הנכון דאז – 60,480 ₪ (לאחר הפחתת 16% בגין היותו רכב חברה), אני מחליטה, כאמור, לקבל את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע את ההפרש בסך

4,520 ₪. סכום זה בתוספת הוצאות המשפט בסך 500 ₪ ובסה"כ 5,020 ₪, ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.