הרקע ותמצית טענות הצדדים
1. התובעים רכשו שני סוככים מהנתבעת ואלה הותקנו בדירתם בחודש אוקטובר 2012 בהתאם לתעודת המשלוח שצורפה לכתב התביעה. התובעים טוענים כי שני הסוככים פגומים, האחד, בשל רוכסן בפתח אחד החלונות שלא ניתן לפתיחה וסגירה, המביא לקריעת המרקיזה. השני, בשל העדר איטום ראוי בין הסוכך לבין הקיר עליו הוא מותקן.
2.התובעים טענו כי נציגי הנתבעת שהגיעו לדירתם קבעו שיש להחליף את החלון בסוכך ואף נקבע פעמיים מועד לביצוע העבודה, אלא שעובדי הנתבעת לא הגיעו ולא תקנו את הפגמים, הקיימים עד היום.
הנתבעת בכתב ההגנה טענה שנציגה קבע שההתקנה בוצעה באופן תקין, המרקיזה יוצרה בהתאם להזמנה לאחר שהוסבר לתובעים מהם מגבלותיה ומגבלות השטח שיכוסה, וכי הרוכסן ככל הנראה התייבש ו/או נהרס עקב שימוש לא נכון מצד התובעים.
3.הנתבעת לא התייצבה לדיון הראשון בעניינה, וניתן כנגדה פסק הדין. פסק הדין בוטל לבקשת הנתבעת, אשר טענה לטעות ברישום מועד הדיון, והתקיים דיון נוסף בתובענה.
4.בעת הדיון הועלו טענות הגנה נוספות מעבר לאמור בכתב ההגנה, והוגש (נ/1) צילום חלקו האחורי של טופס ההזמנה שם רשומים: פרטי ההתקשרות, הוראות בטיחות והפעלה ותנאי האחריות (להלן: טופס תנאי האחריות).
בדיון טען נציג הנתבעת שלא ניתנת אחריות על אטימה מוחלטת, ואין כלל אחריות על חלונות ורוכסנים. עוד טענה הנתבעת כי התובעים לא הביאו כל ראיה על בסיסה ניתן לקבוע שיש בעיית איטום בסוכך השני, או כי מים חודרים במקום החיבור של הסוכך לקיר.
דיון והכרעה
5. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה בחלקה, הכל כפי שיפורט להלן.
6.אקדים ואומר כי אין כל תוקף מחייב לטופס תנאי האחריות, וזאת בשל אלה:
ראשית, חלקו האחורי של הטופס אינו חתום על ידי התובעים ועל פי עדות איש המכירות, לא ניתן לקבוע כי הטופס הוקרא בפני התובעים בטרם בצוע ההזמנה.
שנית, אין בטופס תנאי האחריות משום תחליף לתעודת אחריות.
חוק הגנת הצרכן תשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן) קובע בפרק ד1 חובה כללית של מוכר לתת לקונה שירות ואחריות לאחר מכירה. מכוח חוק זה הותקנו תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), תשס"ו-2006 (להלן: תקנות האחריות), בהן קובעות תקנות 12-14 את חיובו של מוכר לצרף תעודת אחריות לטובין הנמכרים, בה יצויינו פרטי הטובין, תאריך הרכישה, כתובות תחנות השירות, חיובי היצרן והסייגים לחיובים. עוד נקבע שם כי היצרן אינו רשאי להתנות בתעודת האחריות על זכויות הצרכן לפי הדין.
הנטל להוכיח את מסירת כתב האחריות לידי התובעים מוטל על הנתבעת, אשר לא הכחישה כי תעודת אחריות לא נמסרה בידי לתובעים במועד ההתקנה, אלא לדבריה התעודה נשלחה בדואר. מאחר שהתובעת הכחישה שכתב אחריות הגיע לביתה, ולא הוצגה כל אסמכתא למשלוח תעודת האחריות בדואר, לא עמדה הנתבעת בנטל האמור, ולפיכך אני קובעת כי הנתבעת לא מסרה לתובעים תעודת אחריות, ובכך הפרה את חובתה לעשות כן.
לעניין זה אציין כי כל הטענות הנוגעות לתנאי האחריות לא נטענו בכתב ההגנה, ולא ניתן כל הסבר מדוע הועלה עניין זה רק בדיון.
שלישית, טופס תנאי האחריות המנוגד לתקנות הגנת הצרכן (האותיות בחוזה אחיד ובתנאי הכלול במידע אחר המיועד לצרכן), תשנ"ה-1995: האותיות אינן עומדות בדרישת הגודל המזערי הנדרש כאמור בסעיף 2 לאותן תקנות הקובע כי: "גודלן המזערי של האותיות בחוזה אחיד, למעט האות "י", יהיה 2 מילימטרים" - בדיקה בלתי מקצועית שביצעתי מעלה כי האותיות הן בגודל העולה רק מעט מעל מילימטר אחד. אני סבורה כי בשל כך, הנתבעת אינה יכולה להסתמך על החרגת האחריות בטופס זה.
על כן אני קובעת כי אין כל תוקף לטופס תנאי האחריות ואין באמור בו כדי להגביל את האחריות הניתנת לתובעים ביחס לסוככים, או לחייב את התובעים.
רביעית, בהתאם לתקנות האחריות, ישנה תקופת אחריות מינימאלית של שנה, במהלכה על היצרן או היבואן החובה לתקן כל ליקוי ופגם בממכר לאחר מכירתו. החריג היחיד לחובה זו מצוי בתקנה 2(ג) לפיה פטור היצרן מחובתו האמורה, במקרה ש"הוכיח היצרן כי מקור הקלקול בנזק מכוון שגרם הצרכן". הנטל להוכיח את קיומו של החריג מוטל על היצרן. תקנה 8 קובעת כי במקרה והיצרן הוכיח כי קלקול המוצר נגרם בשל רשלנות הצרכן, הוא רשאי לדרוש תמורה בעד התיקון, או ההחלפה, של המוצר.
זכויות הצרכן על פי חוק הגנת הצרכן ותקנות על פיו הן קוגנטיות, היינו, הצרכן אינו יכול לוותר עליהן (ואם ויתר - אין תוקף לוויתור זה). לפיכך, שאם לא תוכל הנתבעת להוכיח כי מקור הקלקול במסך מקורו בנזק מכוון שגרם הצרכן – אזי מוטל על הנתבעת לתקנו, ואם לא תוכיח שהנזק נגרם בשל רשלנות התובע, עליה לשאת לבדה בכל הוצאות התיקון. מקום שלא ניתן לתקן את המוצר, על הנתבעת להחליפו, ללא תשלום מצד הצרכן.