נטקוביץ נ' חברת דואר ישראל בע"מ

בפניי תביעה כספית ע"ס 10,000 ₪ בגין אי ביצועו של שירות "דואר עוקב" לבקשתו של התובע. ביום ה-13.08.2015 עבר התובע מדירתו בעיר ללוד, לדירה בעיר באר שבע. כחלק מהליך העברת הדירה, פנה התובע לנתבעת, באמצעות נציגיה בסניף הדואר שברח' הרצל 42, בעיר לוד, בבקשה להפעלת שירות "דואר עוקב", שתכליתו העברת דברי דואר שישלחו לכתובתו הישנה בלוד, אל כתובתו החדשה בעיר באר-שבע. השירות ניתן לו בין ה-16/08/2015 ועד ה-16/12/2015 ללא עלות.

לטענת התובע, השירות לא הושלם, שכן במשך תקופה זו, לא קיבל מספר מכתבים שהיה ידוע לו שנשלחו לכתובתו הישנה, ולא הגיעו לידיו בכתובתו החדשה. התובע צירף  כראיות דבר דואר רשום שנשלח אליו ולא הגיע ליעדו, ובנוסף הציג התובע מכתב שנשלח מנתניה והוחזר לשולח, בטענה כי הנמען אינו ידוע. 

התובע צירף את פניותיו לנציבות תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה בענין אי קבלת דברי הדואר. בתגובה לפנייתו של התובע למבקר המדינה, נבדקו דבריו של התובע, ונמסר מנציגי הנתבעת כי לא נמצאו תקלות בהתנהלות סניף הדואר בלוד, ואכן השירות בוצע.

התובע דורש פיצוי בגין נזקים עקב אי ביצוע השירות הנדרש, ואי מסירתם של דברי דואר רשומים שנשלחו אליו. לראיה טוען התובע כי נדרש לשלם קנס כספי בגין דוח חנייה שניתן לו ונשלח בדואר, אך לא הגיע במועדו, והתובע נאלץ לשלם קנס גבוהה מהסכום בדוח.

לטענת הנתבעת היא פועלת על פי הוראות חוק הדואר תשמ"ו 1986 (להלן: "חוק הדואר"). לדבריה על פי חוק הדואר אין היא אחראית לדברי דואר שאינם דואר רשום. רק דואר רשום, שניתן לעקוב אחרי מסירתו, הוא כזה שאובדן/גניבה שלו יכול להעמיד זכות לפיצויים לנמען שלא קיבל אותו. במקרה שכזה, הפיצוי יהיה בשווי הדבר שאבד, ולא מעבר. לטענת הנתבעת, המחוקק קבע זאת על מנת לשמור על שירות הדואר כשירות זול, ללא חשש מפני תביעות שייקרו את השירות. בנוסף לטענת הנתבעת אין רשות הדואר, עובדיה וכל הבאים מטעמה אחראים לנזק שנגרם בשל איחור במסירה או במסירה מוטעית של דבר דואר. מכאן שלטענת הנתבעת דין התביעה להידחות.

בתיק התקיימו שני דיונים.

בדיון מיום ה-29.09.2016 הציג התובע את הממצאים באשר לאי מסירת הדואר שבידו. בהקשר לבדיקת נציב תלונות הציבור, הפנה התובע את הטענות כלפי סניף הדואר המרכזי בבאר שבע באשר לאי חלוקת דברי הדואר בתיבות בבניין מגוריו, שבו מתגוררים כ-300 איש. לטענתו, הדואר אינו מחולק על ידי הדוור לתיבות הדיירים, אלא מופקד בידי השומרת שבכניסה לבניין, וזו אינה מחלקת את הדואר, גם מאחר ואין זה באחריותה. לאור טענות אלה, נקבע דיון נוסף אליו זומן מנהל סניף הדואר בבאר שבע למתן עדות.

בדיון השני ביום ה-20.11.2016 העיד  מנהל סניף הדואר בבאר שבע, מר ראובן ביטון.  לדבריו החלוקה בכתובת בה מתגורר התובע בוצעה בעזרת אב הבית הקבוע. לטענתו החלוקה אינה פשוטה שכן מדובר ב-300 איש שמתגוררים בבניין, ועל רוב תיבות הדואר אין את שמות הדיירים. בנוסף אב הבית עוזר לזהות מי הם הדיירים החדשים בבניין.

לדברי  התובע כי אין הדברים מתבצעים באופן זה, שכן המכתבים נשארים בידי השומרת בכניסה לבניין, וזו אינה חייבת לחלק את המכתבים לדיירים.