סנדומירסקי נ' ברוכאל מפעלי רהיטים בע"מ

התובעת היא לקוחה שהזמינה מאת הנתבעת, חברת רהיטים, ספה. לטענת התובעת, ביום 7/8/16 הזמינה רהוט מחנות הנתבעת, לרבות ספה. התובעת ציינה בכתב התביעה כי שילמה עבור הספה סכום של 6,000 ₪ כשבעת הזמנתה ציינה כי היא מעוניינת בספה הדומה לזו המוצגת בחנות, "רק בגוון כהה יותר בצבע אפור" (מתוך כתב התביעה).

התובעת ציינה כי היה עיכוב בהספקת הספה ואולם תביעתה היא אך בשל כך שבסופו של דבר סופקה לה ספה בצבע ובסוג בד שונים מאלו שהזמינה. לפי תיאור התובעת מיד לאחר שסופקה לה הספה, התקשרה לנציג הנתבעת לברר ולבקש שלא לקבל את הספה, אך נאמר לה שהספה שסופקה לה היא בהתאם להזמנה עליה חתמה.

התשובה אותה קיבלה התובעת בפנייתה הראשונה לנתבעת, היא התשובה של הנתבעת לכתב התביעה והיא התשובה שנתן נציג הנתבעת לשאלות בית המשפט במהלך הדיון. נציג הנתבעת הציג לבית המשפט את טופס ההזמנה שביצעה התובעת אצל הנתבעת כשבו ישנו קוד המתאר את צבע וסוג הבד של הספה. נציג הנתבעת הצטייד בקטלוג שהציג את הקוד שצוין ולטענתו די באלו כדי לדחות את טענותיה של התובעת כלפיו.

התובעת העידה לפני ומסרה כי קודם לביצוע ההזמנה ביקרה בחנות הנתבעת והספה המוצגת לראווה הייתה מסוג בד שונה מזה שסופק לה. לטענתה, באותה העת, הוצג לה קטלוג ובו סוג הבד של הספה שבתצוגה והיא גילתה עניין בצבע אפור כהה יותר מזה שבתצוגה ומופיע בקטלוג שהוצג לה.

לאחר מכן, הגיעה התובעת לחנות הנתבעת פעם נוספת, וביקשה לבצע את ההזמנה, כשלטענתה ביקשה שהספה שתסופק לה תהא מאותו סוג בד של הספה שבתצוגה ובגוון אפור כהה יותר (עמ' 1, ש' 26-27). לטענתה בעת ההזמנה לא הוצג לה קטלוג והיא הסתמכה על הקטלוג הקודם שהוצג לה בו היה גוון אחד נוסף של אפור כהה (עמ' 1, ש' 30-31; עמ' 2 ש' 2-3). התובעת שבה והצהירה כי היה "מאוד ברור שבחרנו את הבד מהתצוגה" (עמ' 3, ש' 1). הרושם שהתקבל מעדותה של התובעת כי דבריה מבוססים על שארע בעת ביצוע ההזמנה. יתרה מזו, התובעת ביקשה למזער נזקיה והאופן שבו נערך כתב התביעה כמו גם הופעתה בפני הותירו רושם של מי שלא בא להתעשר או להרוויח רווח על חשבונו של אחר. מתוך דבריה ניתן היה להבין את הדרך שבה התבצעה ההזמנה, כשלפי הבנתה הספה שבתצוגה לרבות חשיפתה לקטלוג שהכיל את סוג הבד של הספה שבתצוגה סיפקו לה את הביטחון שסופו של דבר היא תקבל את הספה שהזמינה.

נציג הנתבעת, הכחיש את התיאור העובדתי שתיארה התובעת את מועד ההזמנה. לטענתו, הוא הציג בפני התובעת קטלוג וקוד הבד שנרשם בהזמנה היה בהתאם לקטלוג שהוצג לתובעת. עוד ציין הנתבע כי התובעת אמרה לו שאינה מעוניינת בסוג הבד והצבע של הספה שבתצוגה (עמ' 2, ש' 18-19). יחד עם זאת, מסר כי הספה שבתצוגה הייתה מורכבת מכמה צבעים וכמה סוגי בדים, כשגם סוג הבד שסופק לתובעת היה משולב בספה שבתצוגה (עמ' 3, ש' 8-9). בהמשך עדותו ציין נציג הנתבעת שלא הייתה התייחסות לצבע של הספה שבתצוגה בעת ההזמנה (עמ' 3, ש' 16). נציג הנתבעת סבור כי די בקוד המצוי בהזמנה כדי לדחות את טענותיה של התובעת. התרשמתי כי נציג הנתבעת אינו נאמן לפרטי המפגש בו התבצעה ההזמנה. מבחינתו, הקוד אותו רשם על גבי ההזמנה מחייב את התובעת. הרושם שהתקבל שנציג הנתבעת לא דייק בעובדות והסתירות שהתגלו בעדותו חיזקו את הרושם השלילי שעדותו עשתה עלי.

סעיף 11 לחוק המכר, תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק המכר"), קובע, בין היתר, שמוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר: "נכס שמבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו אינו מתאים לדגם או לדוגמה שהוצגו לקונה" וכן "נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים".

חוק המכר ממשיך ומפרט בסעיף 13 כי על הקונה לבדוק את הממכר מיד לאחר קבלתו, ובסעיף 14 שעל הקונה להודיע למוכר על אי-התאמה מיד לאחר מועד הבדיקה. ככל שהקונה לא הודיע על אי ההתאמה כאמור אין הוא זכאי להסתמך עליה.

עם כל הכבוד לקוד שנרשם בהזמנה, הוא אינו אלא בשפת החנות עם עצמה לצורך זיהוי סוג הבד והצבע שהלקוח הזמין. בנסיבות שהוכחו לפני, הקוד איבד מערכו ולפיכך הצגת הקטלוג במהלך הדיון ובו הקוד שנרשם בהזמנה אינו בעל ערך רב. בין הגרסאות הקוטביות של הצדדים באשר להסכמות שבין הצדדים ולאופי הנכס אותו ביקשה התובעת לרכוש אני מעדיפה את גרסת התובעת במובהק. בעוד גרסתה נמצאה אמינה עלי, נמצאה גרסתו של הנתבע כלא מהימנה וסותרת את עצמה.