בפני תביעה בסך 33,000 ₪ התובע טוען כי קבל מהנתבעת (ח.פ. 1542) (מכאן יצוטטו מספרי ח.פ. רק עם ארבע הספרות האחרונות) דברי פרסומת ללא הסכמתו, בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושירותים) התשמ"ג-1982.
המחלוקת העיקרית בתביעה זו סבה סביב זהותה של הנתבעת.
בכתב התביעה טען התובע כי קבל מהנתבעת דברי פרסומת ללא הסכמתו, החל מתאריך 23.1.15 ומאותו יום ואילך בתדירות גבוהה. התובע צרף לכתב התביעה הודעות מייל מהנתבעת בין התאריכים 23.1.15 ו-31.7.15 וכן הודעות מייל מבית תרבות מ-23.1.15 ועד 2.8.15. .לדבריו גם בית תרבות הציגה עצמה כמי ששולחת הודעות מטעם הנתבעת. כשלחץ התובע על כפתור ה"הסר" בתחתית המייל חדלו הפניות לשבועיים עד שהתחילו שנית והפעם תחת השם "בית תרבות – תרבות ונופש". לדברי התובע הגיעו אליו, עד מועד הגשת התביעה (3.8.15) – 42 הודעות. התובע זכאי, לדבריו, לפיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 1,000 ₪ להודעה, בהתאם לסעיף 30א(י)(1) לחוק, אך היות וסמכות בית המשפט לתביעות קטנות מוגבלת בסכום אותו ניתן לפסוק, העמיד התובע את התביעה על הסך האמור לעיל.
הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי היא הבעלים של קבוצה בשם "רימון טיולים" אשר בבעלותה חברת "אופקים טיולים מאורגנים 2009 בע"מ" (להלן: "אופקים 2009") ומחלקה במסגרת רימון טיולים בשם "תרבותו טיולי תרבות לחו"ל". לטענתה נרשמה ידידתו של התובע, גב' גילאור בניטה, באתר הנתבעת בתאריך 10.5.2009 ומסרה את המייל (בדיון פרט התובע כי מדובר בכתובת המייל של אשתו) ואת מספר הטלפון שלה. לכתובת מייל זו נשלחו הודעות המייל נושא כתב התביעה. בעת ההרשמה אישרה הגב' בניטה את קבלת הפרסומות באמצעות המייל לטענתה ורק לאחר מכן התחילה הנתבעת לשלוח למייל זה הודעות. הדבר נעשה במשך שנים ללא תלונה עד שהתקבלה " תביעת הסרק" במשרדי הנתבעת.
טוענת הנתבעת כי למרות שהתובע טען זאת, הוא לא הציג את העובדה כי לחץ על כפתור ההסרה המופיע בתחתית כל אחד מהמיילים. יכול היה לעשות כן באמצעות "צילום מסך" - והגיוני, לטענתה, שהיה עושה כן על מנת להוכיח את טענתו, לאחר שהפעם הראשונה בה לחץ על כפתור ה"הסר" לא צלחה. היא תוהה מדוע לא שלח התובע הודעה באמצעי אחר, משהאמצעי בו נקט לא צלח. מכך היא מגיעה למסקנה כי התובע נהג שלא בתום לב ומתוך כוונה להתעשר.
בדיון מיום 26.1.16 העיד התובע כי התקשר אל הנתבעת מטלפון, שאת פרטיו מסר בדיון, בתחילת פברואר 2015 - ובקש כי המיילים יופסקו - אך הדבר לא הועיל. יתרה מכך, טוען התובע, גם לאחר הגשת התביעה הוסיפו המיילים להגיע ומספרם 14.
התובע טען כי גב' בניטה לא זוכרת שבהצעה שמלאה היתה תיבת סימון שעליה ניתן ללחוץ ולהסכים לקבלת דברי דואר מהנתבעת. אולם הגב' בניטה עצמה לא התייצבה על מנת להעיד.
הוצע לצדדים כי הנתבעת תבדוק אם נשלחו ממנה מיילים לאחר יום קבלת כתב התביעה, 1.9.15 ולאחר מכן ישקלו הצעת פשרה.
טרם התקבלה תגובת הנתבעת הגיש התובע תגובתו ובה התייחס לדברי הנתבעת לפיה מדובר בחברה אחרת ששלחה אל התובע את המיילים לאחר הגשת כתב התביעה. מכאן התחילה להתגלע ולהתגלגל המחלוקת לעניין זהותה של הנתבעת.
התובע ציטט מדברי הנתבעת בשלל הזדמנויות בהן התייחסה אל עצמה ואל אופקים (הוא לא דק פורתא עדיין ולא ציין איזו אופקים) כ"אותה חברה". הוא צרף לתגובתו תמלול שיחה עם נציגה שענתה במספר הטלפון שצורף לאחד המיילים שקבל. הנציגה מאשרת לו בתמליל כי אופקים ורימון הן אותה חברה. לטענתו עשה מחקר בו התחקה קישור אחר קישור מלוגו על גבי מייל שקבל אחרי 1.9.15 לאתר הבית של אופקים נסיעות ותיירות, משם לאתר הבית של רימון טיולים ולהיפך. התובע הוסיף וטען כי מאתר הבית של רימון טיולים קיים קישור אך ורק לאתר אופקים נסיעות ותיירות, זו ששלחה, לדבריו, את המיילים לאחר 1.9.15.
כן הוא טוען כי בכרטיסיית "אודות החברה" של אופקים נסיעות ותיירות מצויינות שתי החברות – אופקים טיולים מאורגנים בע"מ ו-רימון טיולים בע"מ – ביחד.
ואילו הנתבעת השיבה (צרפה צילום מסך) כי מבדיקת השיחות הנכנסות - לא התקבלה כל שיחה מהטלפון שמסר התובע בשעת הדיון מינואר 2014 עד ינואר 2016. היא הוסיפה וטענה כי ב"כ התובע סרב להעביר לידי בא כוחה את העתקי המיילים אותם קבל התובע לכאורה.
הנתבעת הוסיפה סברה כי המיילים אותם קבל התובע לאחר הגשת התביעה התקבלו מאופקים נסיעות ותיירות (1979) בע"מ (להלן: "אופקים 1979") שהיא חברה שאינה שייכת, לדבריה, לנתבעת.
טענה הנתבעת כי הנתבע התבלבל כנראה בין אופקים 2009 (ח.פ. 1774) הקשורה אליה ובין אופקים 1979 (ח.פ. 5913) שאינה קשורה.
הנתבעת צירפה צילומי מסך לפיהם לנתבע הדיוור הופסק ב16.8.15.
הוסיפה הנתבעת וטענה כי התובע הסתיר בכתב התביעה כי גב' בניטה מסרה לנתבעת את כתובת המייל של אשתו והציג "מצג שווא כאילו 'סתם כך' הגיעו לכתובת האימייל שלו הודעות מקבוצת רימון טיולים".
בתגובה התקבלו בזה אחר זה תצהירים מטעם עורכי הדין של הצדדים בהם טוען כל אחד לנכונות עמדת הצד אותו הוא מייצג. היות ולא התקיים דיון ועורכי הדין לא נחקרו על תצהיריהם, אין אני מתיחסת לאמור בהם ואינני מכריעה בעניין זה. הצדדים התבקשו שנית להגיב לגופו של עניין והנתבעת חזרה על טענותיה ובמיוחד על הטענה כי על התובע להפנות תביעתו לאופקים 1979 ולא אליה.
התובע סכם בכך שטען כי על המיילים שקבל התנוסס מספר אשר בהתקשרו אליו נאמר לו כי זהו המספר של רימון טיולים, הנתבעת. כן ציטט התובע, בין השאר, את איתי לוי, מבעלי חברת אופקים, בכתבה שפורסמה ב- DE MARKER בתאריך 26.1.12 - לפיה חברת אופקים נוסדה בשנת 1979, והיא כוללת את הנתבעת, את אופקים טיולים מאורגנים (אופקים 2009 – ל.ו.) וכו.