לפניי תביעה לפיצוי בסך של 5,444 ש"ח שעילתה נזק שנגרם לרכבו של התובע בעת שנגרר על ידי גרר שמפעילה הנתבעת.
1.ביום 5.2.2014 נתקע רכבו של התובע בדרך מבית אריה לצומת רנטיס: הצירייה והמשולש נשברו, וכפועל יוצא נתקע הגלגל הקדמי-ימני כשהוא ניצב בתשעים מעלות לרכב. התובע הזמין את שירותי הנתבעת, המספקת שירותי גרירה וחילוץ לחברת הביטוח שאצלה מבוטח רכבו. הגורר שהגיע טען שהרכב תקוע ולא ניתן לגרור אותו ושנדרש חילוץ. התובע הסכים לשלם סך של 300 ש"ח עבור חילוץ, ואף שלא היה לגורר ציוד מתאים לחילוץ, הוא החליט לגרור את רכבו של התובע. לפי הנטען, במהלך הגרירה נגרמו לרכבו של התובע נזקים כמפורט בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה: נזק לצירייה הקדמית-ימנית, אגן שמן מנוע ניזוק, השמן נזל כולו, וכן נדרשו עבודות מרכב, צבע, מכונאות והחלפת החלקים שניזוקו, עבודת מתלה וכיוון מערך קדמי, ובסך הכל 4,554 ש"ח.
2.הנתבעת הכחישה שגרמה נזק לרכבו של התובע. נטען כי טרם שבוצעה פעולת הגרירה, הבהירה הנתבעת מפורשות לתובע כי פעולת חילוץ אינה מצויה בכיסוי תחת כתב השירות מטעם הנתבעת. הואיל ולא ניתן היה להעמיס את רכב התובע באופן ישיר כתוצאה מהשבר שהיה קיים בצירייה, ונדרש לשם כך שימוש בכלי עזר נוספים, הוא נתבקש לשלם סך של 300 ש"ח והסכים לכך. לכן אין מקום להשיב לו סכום זה. עוד נטען כי הנזקים שנגרמו לרכבו של התובע כמתואר בחוות דעת השמאי נגרמו לו לפני שדיווח על התקלה ברכבו.
3.בתיק זה התקיימו ארבע ישיבות. ביום 22.7.2014 התקיימה ישיבה ראשונה שבה העידו התובע ונהג הגרר. התובע העיד כי רכבו התקוע הפריע לתנועה ולכן הוא הזמין גם משטרה. כשהגיע נהג הגרר – מר רון שרביט – הוא מסר לתובע שנדרש חילוץ, ולא גרירה, כיוון שגלגל הרכב תקוע. הואיל וחילוץ אינו מכוסה במסגרת כתב השירות (ועל כך אין חולק), נתבקש התובע לאשר תשלום נוסף, והוא אכן אישר זאת. התובע העיד: "הגרריסט אמר שהוא יגרור אותי, אמרתי איך לך ציוד, הוא אמר שיגרור לי את הרכב, הוא משך את הרכב 3 פעמים כי לא הצליח, הוא שחק לי את כל החלק התחתון של הרכב. הוא משך אותי. הגלגל היה תקוע. הוא משך אותי, הגלגל היה תקוע, הגלגל דפק את הכנף והדלת" (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 23-19). עוד העיד התובע כי לאחר הגרירה, "כל השמן היה על גב הגרר". התובע מסר כי שוטר שהגיע למקום ראה את האירוע. נציג הנתבעת טען בדיון כי הרכב היה עמוס בלוקים. התובע הכחיש זאת. מר שרביט העיד: "ראיתי את הרכב בצעתי את העבודה. הסתכלתי מה קרה לרכב שהציריה נשברה, והמשולש. כתוצאה מכך שהגלגל התעקם ונשבר הקדימה של הרכב נפל על הכביש ונשבר הכנף התרסק ופגע באגן השמן" (עמ' 2, שורות 17-15). נציג הנתבעת, מר אופיר חצבני, טען כך: "אגן השמן נפגע מהכביש ולא מהגלגל. גלגל ברגע שכל המכלול מתנתק תוך כדי נסיעה הציריה והמשולש נשברו ברכב, הגלגל ניתק ממקומו תוך כדי נסיעה זה היה בכביש מהיר, הרכב היה תוך כדי נסיעה במדרון, כשהגלגל ניתק ממקומו תוך כדי נסיעה נכנס מתחת לרכב ויוצא ממקומו וגורם לנזקים המתוארים בדוח השמאי של התובע. כל פנייתו אלינו זה בשל כל אותם נזקים". בתום הישיבה דחה בית המשפט את הדיון כדי לאפשר לתובע להזמין את השוטר שהיה נוכח באירוע כדי שיעיד בשתי שאלות: האחת, האם בתום החילוץ היה שמן על הכביש; השנייה, האם הרכב היה עמוס בבלוקים.
4.ישיבה שנייה התקיימה ביום 27.8.2014, אך התברר כי השוטר שנכח באירוע – מר ציון שי – לא קיבל הזמנה לדיון ולכן לא התייצב. התובע ציין בישיבה זו כי בזמן הגרירה ולאחריה הרכב היה על ארבעה גלגלים, ולכן לא ייתכן שהפגיעה באגן השמן – המצוי בתחתית הרכב – נגרמה לפני הגרירה.
5.ישיבה שלישית התקיימה ביום 30.6.2015 ובה העיד מר שי, השוטר. הלה מסר כי גרר הגיע לאחר כשעתיים מעת שהוא (השוטר) הגיע למקום. הגרירה נראתה לשוטר כמו גרירה "רגילה", באמצעות כבל וגרר; לא היה שמן על הכביש ולא לכלוך לאחר הגרירה; וכי "היה קושי בגרירה". השוטר לא ידע להשיב אם הרכב קיבל מכה מהגרירה. השוטר נשאל והשיב כי הרכב היה בירידה, בכביש עם פיתולים. הוא העיד: "הגלגל לא יצא מהמקום. הוא היה תפוס. יכול להיות שנשבר לו משהו והוא התעקם. כשגררו גררו אותו יחד עם הגלגל. הגלגל לא היה בצורה מאוזנת. הוא עמד. הוא יצא מהמקום שלו. הרכב היה על 3 גלגלים ישרים ואחד לא. אחד היה מסובב ונעול, לא יצא מהמקום". עוד התברר באותה ישיבה כי למחרת היום נגרר הרכב מביתו של התובע למוסך.
6.ישיבה רביעית נקבעה ליום 26.7.2015 ובה העיד השמאי מטעם התובע, מר יעקב אליאס. הלה הסביר כי ברגע שהגלגל נתקע לאחר שהמשולש ניתק, לא ניתן היה לגרור את הרכב והיה צריך לחלץ אותו, קרי: להרימו באוויר. במקום זאת ניסו לגרור אותו – למעשה משכו אותו – וכך נוצרה שחיקה כתוצאה מחיכוך עם הפלטה של הגרר. מר אליאס העיד: "כשהמשולש נשבר הרכב לא נפל [...] הוא על הגלגל ולכן לא היה צריך להיות חיכוך. אם יש פלטה שמנסים להרימו אז הוא נשחק. השחיקה היתה בחלק התחתון. השחיקה פה היא בתחתית בצד ימין. זה נקרא 'גשר המנוע'. כשהמשולש נשבר האוטו עוד עומד על הגלגלים ולא נוגע ברצפה. נגיעה ברצפה נוצרה כשמישהו מנסה לגרור אותו. השחיקה נגרמה מהפלטה של המובילית בגובה, כשניסו למשוך אותו גבוה". אין חולק כי מר אליאס בדק את הרכב בדיעבד, ולא ראה אותו במועד האירוע.
7.בסיכומיו הדגיש התובע כי ראה שהשמן נשפך על הגרר והסיק מכך שהגרר גרם לשבירת אגן השמן. מר חצבני טען שהנזק נגרם בעת שהגלגל ננעל כתוצאה משחיקה עם הכביש. לדבריו, יש להביא בחשבון את מרחק העצירה שהוא גדול משמעותית ממרחק הגרירה, את כוח האנרציה שמופעל על הרכב, ואת המשקל שמשך אותו כלפי מטה וגרם לגחון שלו להתחכך ברצפה. מר אליאס הוסיף כי אגן השמן ספג גם מכות קודמות ולכן העריך את הנזק שלו כמחצית מערכו. מר שרביט העיד שוב ומסר לראשונה כי "הרכב בירידה ולכן כל המשקל נפל קדימה".
8.על סמך חומר הראיות שנסקר לעיל מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה. שלושה טעמים עיקריים הביאוני לכך. ראשית, התובע והשוטר העידו כי לאחר האירוע שבו נתקע הרכב, לא היה שמן על הכביש. התובע גילה לראשונה שנשפך שמן לאחר שהגרר משך את רכבו וניסה להעלותו על גבי הרמפה. הגרסה המסתברת היא שהקרטר (אגן השמן) נשבר במועד הגרירה ולא קודם לכן, שכן אם היה נשבר קודם לכן, סביר להניח שהיה נשפך שמן על הכביש לפני הגרירה, והשוטר היה מבחין בכך. שנית, השמאי וגם התובע העידו שהרכב היה על ארבעה גלגלים. כך גם עולה מעדותו של השוטר. מקובל עליי כי משננעל הגלגל תוך כדי נסיעה, המשיך הרכב להיגרר על הכביש מרחק עצירה מסוים. ברם נראה לי שהנזק לאגן השמן נגרם כתוצאה ממשיכת הרכב בניסיון להעלותו על גבי הרמפה. מרחק עצירה כשלעצמו אינו גורם לחיכוך של הרכב עם הרצפה כל עוד הרכב עומד על ארבעה גלגלים, וכך אכן הוכח שהיה. השוטר גם העיד כי הייתה גרירה בעייתית באופן שתומך בגרסת התובע. שלישית, גרסת הנתבעת בכל שאמור בסיבה לנזק אינה ברורה: אם הרכב אכן היה על הגחון, כפי שניתן להבין מדבריו של מר שרביט ("כל המשקל נפל קדימה"), וכפי שטען מר חצבני בתום הדיון האחרון ("רכב ששוכב על הגחון בלי גלגל אז כבר נגרם לו נזק ואין גלגל לכן לקחנו ממנו 300 ש"ח תוספת. חילוץ לאו דווקא מבוצע על ידי רכב אחר"), הרי שברי שכל משיכה שלו – אפילו של מטר אחד – תגרום לחיכוך ברצפה ותסב לרכב נזק נוסף. רכב שנשען על הגחון מצריך חילוץ בדרך של הרמה, ולא בדרך של גרירה. עם זאת ראיתי לקבל את גרסת התובע שלפיה הרכב היה על ארבעה גלגלים, ולכן הגרסה המסתברת היא שהנזק נגרם ממשיכתו ומחיכוך תחתיתו עם הרמפה. פועל יוצא מכך הוא שדין התביעה להתקבל בחלקה.