בן דוד נ' עמית ארבל סוכנות לביטוח (2008) בע"מ ואח'

לפני תביעה על סך 1,000 ₪.

התובעת טוענת כי על הנתבעות לפצותה בקשר לדבר פרסומת שנשלח לטלפון הנייד שלה באוקטובר 2016. התובעת אישרה כי את כתב התביעה ערכה בסיוע חברת "ספאם אוף" עמה התקשרה לשם כך, אך הבהירה כי בנוסף לבדיקות שנערכו על ידי נציגי חברה זו אף היא לחצה על הקישור בהודעה שקיבלה וכי לחיצה זו הובילה אותה לאחד האתרים שפרטיהם צורפו בנספח ב' לכתב התביעה. התובעת לא זכרה לומר למי מהאתרים הגיעה בעקבות הלחיצה על הקישור.

עוד טענה התובעת כי בהליך אחר נגד אותם נתבעים הגיעו הצדדים להסכם פשרה, ויש באמור כדי לחזק טענותיה נגד הנתבעים.

הנתבעות טענו, מנגד, כי לא שלחו את ההודעה לתובעת וכי הן עושות שימוש בשיווק באמצעות נציג אנושי ולא בהודעות אוטומטיות. עוד נטען, בדיון, כי התביעה הוגשה בשיהוי וכי לא ניתן ליתן משקל ראייתי לנספחי התביעה בהעדר מי שערך אותם.

דין התביעה להדחות.

על גבי ההודעה שנשלחה לתובעת לא מצויינים פרטי השולח ועל התובעת להוכיח כי זו נשלחה מהנתבעות. נטען כי הוכחה זו מצויה בנספחי כתב התביעה, אולם אלו לא נערכו על ידי התובעת ומי שערכם לא התייצב לעדות בבית המשפט ולא ניתן לייחס להם משקל ראייתי בנסיבות אלו. התובעת אמנם טענה כי גם היא לחצה על הקישור שבהודעה אולם לא ידעה לומר לאיזה אתר הגיעה כתוצאה מכך – ולפיכך, גם לעדות זו אין משקל ראייתי מספיק על מנת לקבוע כי הוכח הקשר בין דבר הפרסומת שנשלח לבין הנתבעות. העובדה כי בהליך אחר ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה אף לה אין משקל ראייתי המסייע לטענות התובעת.

עוד יצוין, כי גם לו היתה מצליחה התובעת להוכיח כי דברי הפרסומת נשלחו על ידי הנתבעות ובניגוד להסכמתה, לא מן הנמנע כי לא היה מקום לפסוק לה פיצוי בנסיבות בהן הוגשה התביעה. יוזכרו, בהקשר זה, דברי כב' הש' כהן (רת"ק 31506-05-17, מחוזי תל אביב; פסק דין מיום 23.7.17):