בפני תביעה קטנה לתשלום סך של 33,200 ₪.
הצדדים
הנתבעת מנהלת משרד נסיעות בתל-אביב, אשר מוציא, בין השאר, טיולים מאורגנים לחוץ לארץ, בליווי של מדריכים מקצועיים, קבועים או מזדמנים, בהתאם לצרכי הנתבעת ולכישורי המדריך.
התובע הינו מדריך טיולים, אשר עבד עם הנתבעת, בתור עצמאי, במשך מספר שנים.
עיקרי העובדות והטענות
טענות התובע
ביום 7.2.13 הציעה הנתבעת לתובע, לצאת לטיול השתלמות להודו, למשך 15 יום. עלות טיול ההשתלמות, בה נשא התובע, הינה בסך 12,475 ₪, בתוספת הוצאות בסך של 1,210 ש"ח. במהלך טיול ההשתלמות, אמור היה התובע להתלוות למדריך ותיק ומנוסה, מר אלמוג בן יוסף (להלן: "המדריך הקבוע"), במשך 13 ימים, במטרה להדריך בעתיד ביעד זה, אצל הנתבעת או בחברות אחרות.
כאשר התובע ושאר חברי הקבוצה הגיעו לשדה התעופה בדלהי, הסתבר, כי הנתבעת לא הסדירה את אשרת הכניסה של המדריך הקבוע להודו. לאחר דין ודברים ממושך, אישרו שלטונות הודו למדריך הקבוע, להיכנס להודו ליום אחד בלבד, על מנת להסדיר את אשרת הכניסה שלו. משראתה הנתבעת, כי עניין הסדרת אשרת הכניסה של המדריך הקבוע צפוי להתארך מעבר למצופה, ביקשה הנתבעת מהתובע, אשר הגיע לצורך השתלמות לימודית, ומעולם לא ביקר בהודו, לשמש בעצמו כמדריך הקבוצה, עד אשר תוסדר אשרת הכניסה של המדריך (במקום להביא מדריך חלופי מנוסה מישראל). התובע הדריך את חברי הקבוצה, בסיוע המדריך המקומי מהודו, במשך שבעה ימים, עד שהמדריך הקבוע קיבל את אשרת הכניסה. במהלך אותם שבעת ימים עמל התובע רבות, על מנת לתכנן את הטיול ביעד שאינו בקיא בו ואשר הגיע אליו לצורך למידה, ובין יום הפך למורה דרך בעצמו. כאשר המדריך הקבוע נפגש עם התובע ושאר חברי הקבוצה, הוא החמיא לתובע על התנהלות הקבוצה ומצב המורל בה. כשחזר התובע לישראל, הוא ציפה לקבל מהנתבעת הכרת תודה, בכתב או בעל-פה, כיסוי כל הוצאות הטיול, ושכר בגין עבודתו כמדריך הקבוצה במשך שבעה ימים בפועל.
התובע מבהיר בתביעתו, כי הכרת התודה מצד הנתבעת, יכלה לבוא לידי ביטוי, בשיבוץ התובע כמדריך לטיולים להודו ולאלסקה, בהם נסע התובע להשתלמות מטעם הנתבעת, או למצער, במתן עדיפות לשיבוץ לטיולים ביעדים אלה. כך למשל, בלוח שיבוצי החברה להדרכות בהודו, לא הופיע שמו של התובע, בעוד ישנם מדריכים ששובצו מספר פעמים ליעד זה. התובע טוען, כי אף מדריך טיולים לא היה מוציא סכום של 12,475 ₪, בתוספת הוצאות, ממיטב כספו, כדי להשתתף בהשתלמות מטעם הנתבעת, אם היה יודע כי לנתבעת אין כוונה להעסיק אותו כמדריך ביעד הנ"ל, בעתיד הקרוב. לדברי התובע, ברור ונהיר כי אם הנתבעת לא תיתן לו עבודת הדרכה מטעמה, ביעדים בהם עבר השתלמות אצלה, אף חברה אחרת לא תעשה זאת. לטענת התובע, הנתבעת הפרה באופן יסודי את חוזה ההתקשרות שלה מולו וכן התנהלה עמו בחוסר תום לב משווע. התובע טוען, כי מטרתה האמיתית של הנתבעת בצירופו לטיול כמדריך מתלמד, הייתה למלא מקום חסר בטיול, ובכך להגדיל את רווחיה. מכאן התביעה, בה עותר התובע לקבלת הסכומים הבאים:
השבת מלוא עלות הטיול להודו והחזר הוצאות (סך של 13,685 ₪).
תשלום עבור שבעת ימי העבודה בהם שימש כמדריך הישראלי של הטיול (סך של 10,080 ₪).
עוגמת נפש ובזבוז זמן אלטרנטיבי (סך של 9,435 ₪).
טענות הנתבעת
הנתבעת טוענת, כי מעת לעת היא מציעה לכלל המדריכים שעובדים עמה, לצאת לטיול העשרה ולימוד של יעד, כמקובל בענף התיירות, כאשר ברור ומובהר בפני המדריכים כי אין שום התחייבות מצד הנתבעת לספק להם עבודה לאחר טיול ההשתלמות. לטענת הנתבעת, נוהל שיבוץ המדריכים לעבודה הוא פונקציה של צרכי החברה בלבד ובהתאם לסדרי העדיפויות שלה. הנתבעת מאשרת כי ארעה תקלה לגבי אשרת הכניסה של המדריך הקבוע, אולם טוענת כי המדריך הקבוע נעדר מהטיול במשך שלושה ימים ולא במשך שמונה ימים, כפי טענת התובע. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי במהלך הימים בהם הדריך התובע את הקבוצה הוא עשה זאת רק על תקן מתרגם בלבד שכן במהלך שלושת הימים הוצמד אליו מדריך מקומי דובר אנגלית שעשה את עבודת ההדרכה. הנתבעת טוענת כי מצופה ממתמחה המשתתף בטיול להכיר כל פרט ופרט בטיול. לפיכך, לא ברורה לנתבעת טענת התובע, לפיה רכש ידע מעבר למקובל בטיול השתלמות. לטענת הנתבעת, עם חזרתו של התובע ארצה הודתה לו והודיעה לו כי תשקול בעתיד לתת לו להדריך מספר טיולים מטעמה, ללא כל התחייבות מצידה. הנתבעת טוענת עוד כי ניסתה לשבץ את התובע לטיולים בהם ישמש כמדריך. לדברי הנתבעת, טיול אחד בוטל עקב כך שלא הייתה כמות מספקת של אנשים, ושאר הטיולים לא בוצעו משום שהתובע הביע רצון להדריך טיול למבוגרים בלבד ולא טיול משפחות. הנתבעת מציינת כי בעקבות החלטתה שלא לשבץ את התובע להדרכה בטיול משולב בקרוז לים התיכון, החל התובע להטריד את מנכ"לית החברה במכתבי איומים והשמצות במשך שבועיים ימים. לטענת הנתבעת, פנה התובע למדריך הקבוע, בבקשה לקבלת מכתב המלצה, אולם זה האחרון סירב לבקשה. לבסוף טוענת הנתבעת, כי החלטת התובע להשתתף בטיול ההשתלמות בהודו הינה החלטה אישית שלו.