לפניי תביעה על סך של 33,800 ש"ח שעילתה גבייה שלא כדין של תשלומי ארנונה ומים בגין נכס שהתובע היה רשום כמחזיקו בספרי הנתבעות, אך בפועל לא החזיק בו. לטענתו הדבר היה ידוע לנתבעות, ולכן היה עליהן לשנות את הרישום ולהימנע מלגבות את החוב ממנו.
1.עניינה של התביעה במבנה הממוקם ברחוב שטריקר 15, תל אביב (להלן – "הנכס") שבבעלות החברות אורדו בע"מ וליסטרום בע"מ, שאביו של התובע הוא בעליהן. בשנת 2004 שכר התובע את קומת המרתף של הנכס אשר שימש אותו כמשרד עורך דין. ביום 9.9.2008 מונה לבקשת הנתבעת 1 (להלן – "העירייה") כונס נכסים על זכויות הבעלים בנכס כדי למכרו ולהיפרע ממנו חובות שהצטברו בגינו. התובע טוען כי כונס הנכסים – שפעל בשם העירייה – תפס חזקה בנכס, פרסם אותו למכירה וערך התמחרות. בסופו של דבר רכשו אותו שתי החברות שהיו רשומות כבעליו כשהוא נקי מכל זכות צד שלישי. אף על פי כן פתחו הנתבעות בהליכי גביה מנהלית נגד התובע, שהיה רשום כמחזיקו, בגין חובות ארנונה ומים, וגבו ממנו סך כולל של 15,553.79 ש"ח. התובע טוען שהעירייה ידעה או שהיה עליה לדעת שהוא אינו מחזיק בנכס, ועל כן להימנע מלגבות ממנו את החוב. פניותיו לעירייה נדחו, ומשכך הגיש את התביעה דנן שבה הוא עותר לחייב את הנתבעות בהשבה, ולפצותו בגין נזק לא ממוני שנגרם לו.
2.העירייה טוענת כי יש להבחין בין שני נכסים שונים:
א.הנכס הראשון – ביום 1.1.2004 נרשם התובע בספרי העירייה כמחזיק מכוח הסכם שכירות בקומת מרתף בגודל 32 מ"ר עד ליום 1.2.2006, שאז נרשם במקומו שוכר אחר. חוב המים בתקופה זו, בסך של 532 ש"ח בגין חודשים 10-9/2004 לא שולם במועדו, ועל כן נפתחו בגינו הליכי גבייה מנהלית. בתקופה מאוחרת יותר, החל מיום 1.3.2008 עד יום 9.5.2009 התובע נרשם שוב כמחזיק בנכס זה. בתקופה זו נוצר פיגור בתשלום. ביום 13.12.2010 שילם אבי התובע את חוב המים בסך של 1,312.87 ש"ח.
ב.הנכס השני – בעקבות הודעת דייר יוצא מיום 6.6.2005 נרשם התובע בספרי העירייה כמחזיק (החל מיום 1.7.2005) ביחידת מגורים שבקומת הקרקע של הנכס, בגודל 12 מ"ר, וזאת עד ליום 8.11.2012, שאז הודיע על חדילה. משך שהייתו בנכס זה שולמה הארנונה בחלקה, ומשנצבר חוב פתחה העירייה בהליכי גבייה נגדו. בשנים 2009-2008 פתחה העירייה בהליכי הוצאה לפועל למימוש הנכס באמצעות מינוי כונס נכסים על זכויות בעליו. בסופו של דבר נפרע החוב על ידי בעלות הנכס. ביום 30.4.2012 בא התובע למשרדי העירייה, טען כי אין לו זיקה לנכס וביקש להסיר את העיקולים שהוטלו על נכסיו. לטענת העירייה, נמסר לתובע שעליו להגיש הודעת חדילה. זו הוגשה רק ביום 8.11.2012, ומאז הוא חדל להיות מחויב בארנונה ובמים. העירייה טוענת כי גבתה מהתובע סך כולל של 7,300.41 ש"ח. ייתכן שחלק מהסכומים ששילם התובע גבתה הנתבעת 2 – תאגיד המים העירוני (להלן – "מי אביבים").
3.העירייה טוענת כי חייבה את התובע בגין ארנונה ומים (לפני שהאחריות על נושא המים הועברה למי אביבים) בהתאם לרישומיה שלפיהם הוא החזיק בנכס. כתובת התובע במשרד הפנים באותה תקופה הייתה כתובת הנכס, ולכן הודעות לפי סעיף 4 לפקודת המסים (גביה) נשלחו לכתובת זו כדין וחזקה שקיבל אותן. משאין מחלוקת שהתובע לא הודיע שאינו מחזיק בנכס, העירייה פעלה כדין כשחייבה אותו ונקטה הליכי גבייה. עוד טוענת העירייה כי את טענותיו צריך התובע להפנות לחברות שהחזיקו בנכס – חברות שבשליטת אביו. לבסוף טוענת העירייה כי אף שכונס הנכסים מטעמה – עורך דין נימצוביץ – הוסמך לתפוס חזקה בנכס, בפועל הוא לא תפס חזקה ולא פינה את מי שהחזיק בו; וכי הסכום הנתבע הוא מופרז ומוגזם.
4.מי אביבים קיבלה את נתוני החזקה בנכס מהעירייה וחייבה את התובע כמי שרשום בספריה כמחזיק, עד שהודיע על חדילה. בעיקרו של דבר, הצטרפה מי אביבים לטענות העירייה.
5.ככלל, סעיפים 326-325 לפקודת העיריות [נוסח חדש] מטילים את החובה לשלם ארנונה על מי שרשום בספרי העירייה כמחזיק בנכס, והוא יחוב בה כל עוד לא הודיע שחדל להחזיק בו. בבר"ם 867/06 מנהלת הארנונה בעירית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ (17.4.2008) נדונה השאלה אם בעל נכס שלא מסר לעירייה הודעה על חילופי מחזיקים כנדרש ועל כן המשיך להיות מחויב בארנונה, חויב כדין גם במצב שבו היה על העירייה לדעת כי בוצעו חילופי מחזיקים בפועל. דעותיהם של השופטים נחלקו. השופט י' דנציגר היה בדעה שבנסיבות שבהן הובאו לידיעת העירייה עובדות שהיו אמורות "להדליק נורות אזהרה" על כך שחלו חילופי מחזיקים בנכס, עשויה לחול עליה – מכוח חובת ההגינות הכללית שהיא חבה כלפי תושביה – חובה להימנע מ"עצימת עיניים" ולבדוק פוזיטיבית אם חלו חילופי מחזיקים. מבלי למצות, מנה השופט דנציגר ארבע נסיבות שחלקן או כולן יכולות להקים חובה כזו: האחת, משך הזמן שחלף מבלי ששולם חוב הארנונה; השנייה, גובה החוב שהצטבר ולא שולם; השלישית, היותו של הנכס מושא החיוב נכס ציבורי וידוע בתחומי הרשות המקומית; הרביעית, ידיעה פוזיטיבית של מחלקות אחרות בעירייה על אודות חילופי מחזיקים. השופטת א' פרוקצ'יה סברה שאין מקום להטיל חובת בירור פוזיטיבית על העירייה (פסקה 15 לחוות דעתה). היא הותירה בצריך עיון את השאלה אם תתכנה נסיבות חריגות שבהן ידיעה בפועל של הרשות המופקדת על ענין הארנונה בדבר שינוי זהות המחזיק בנכס עשויה לשמש תחליף להודעה בכתב מהמחזיק, הנדרשת בסעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות (שם, בפסקה 16). השופטת ע' ארבל הצטרפה לעמדתה של השופטת פרוקצ'יה שלפיה אין להטיל על העירייה חובת בדיקה פוזיטיבית אם חלו חילופי מחזיקים. ברם לשיטתה בנסיבות המתאימות יש לראות במחזיק כי שקיים את חובת ההודעה אף שלא מסר הודעה בפועל, אם הוכח שמחלקת הארנונה בעירייה ידעה בפועל כי חלו חילופי מחזיקים. לגישתה, המשך גביית ארנונה מהבעלים ולא מהמחזיק במצב כזה היא בלתי סבירה ועשויה להפר את חובת ההגינות של הרשות כלפי האזרח. "באותן נסיבות חריגות בהן ישנה ידיעה בפועל מצד המחלקה הממונה על גביית הארנונה על דבר שינוי זהותו של המחזיק בנכס בפועל, החלטתה של העיריה להמשיך ולגבות את תשלומי הארנונה מאת המחזיק היוצא אינה יכולה, לטעמי, להיחשב סבירה. בנסיבות אלו, אפוא, יש לראות במחזיק היוצא כמעין 'מודיע קונסטרוקטיבי', קרי – כמי שמילא את חובתו על-פי הוראות הפקודה" (שם, בפסקה 12 לחוות דעתה). בעע"ם 2611/08 בנימין נ' עיריית תל אביב-יפו (5.5.2010) ציין השופט (כתארו אז) א' רובינשטיין: "כשלעצמי סבורני, על פי השכל הישר, כי אם אכן ידעה אל נכון המחלקה הרלבנטית על השינוי למעשה, די בכך לצורך תחילת הפעלתו של המנגנון לשינוי, ולמצער לבדיקה נוספת. ער אני לעומס המוטל על העוסקים בגביית ארנונה, בודאי במקום רב נכסים ורב תחלופה [...] אך במקום שנפתח הפתח לבדיקה קלה יחסית נוכח ידיעתה הקונקרטית של הרשות, יש מקום למאמץ מצידה" (שם, בפסקה כ"ה; ראו גם בר"ם 8462/11 מנהל הארנונה בעיריית הרצליה נ' פלקון (12.8.2014); עע"ם 89/13 עיריית רמת גן נ' הראל, פסקה 23 (24.2.2015); רע"א 4397/15 עידן נ' עיריית מודיעין עילית, פסקה י"ב (13.7.2015), שם נקבע: "אין די בזאת שהרשות מודעת לקיומו של אדם הגר בנכס, אלא יש להראות כי מודעת היא לכך שאותו אדם הוא הוא החייב בתשלום הארנונה").
6.התובע טוען שהנתבעת ידעה או שהיה עליה לדעת שחלו חילופי מחזיקים בנכס משום שמונה כונס נכסים מטעמה על זכויות הבעלים. לטענת התובע, כונס הנכסים תפס חזקה בנכס, והחברות שפדו אותו קיבלו אותו חזרה כשהוא נקי מכל זכות צד שלישי, לרבות זכות החזקה של התובע. דא עקא, עיון במסמכים שהוצגו מעלה שאין כל אסמכתה לכך שכונס הנכסים אכן תפס חזקה בנכס. אין חולק כי בהחלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 18.11.2008 הוסמך הכונס לתפוס חזקה; ושביום 17.2.2009 הוא פנה לחברת טייטל בע"מ בדרישה שתפנה את הנכס (חברה שלא ברור מנין באו לה זכויות החזקה בו). אלא שכעולה מדוח שהגיש הכונס במסגרת תיק ההוצאה לפועל, התובע טען במסגרת הליכי הכינוס שיש לו זכויות בנכס; טענותיו נדחו; וראש ההוצאה לפועל הורה על המשך הליך המימוש. בהמשך נערכה התמחרות, ולא אחר מאשר התובע זכה בה. בסופו של דבר החברות בעלות הנכס פדו אותו מאת הכונס כששילמו את החובות, והנכס שב לבעלותן. על כן הודיע הכונס שהוא פועל לביטול העיקולים והשעבודים שהוטלו על הנכס, עתר לשחררו מתפקיד ולסגירת תיק המימוש.