ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות תל אביב - יפו
|
9639-09-14
11/06/2015
|
בפני השופטת:
אפרת בוסני
|
| - נגד - |
תובע:
ברוך שלף
|
נתבעים:
1. דודו חג'ג'
2. איילון חברה לביטוח בע"מ
|
| פסק דין |
לפניי תביעת "פח אל פח" שעניינה נזקי רכב התובע בתאונה מיום 26.2.14 בה היה מעורבת משאית של הנתבעת 2 בה נהג הנתבע 2 (להלן: "הנתבע").
הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתביעה על פי סמכותו לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - ד1984.
שמעתי ובחנתי את העדויות, את טענות הצדדים בכתבי הטענות ואת המסמכים שצרפו. בחנתי את תמונות זירת התאונה באתר "Google Maps" במחשב, את תמונות נזקי רכב התובע כפי שצורפו לדו"ח השמאי מטעם התובעת ואת הודעות הצדדים למבטחיהם. על יסוד כל אלה וכן על פי התרשמותי מעדויות הנהגים המעורבים, הגעתי לכלל דעה לקבל את גרסת הנתבע לפיה עת שהנתבע נסע במשאית בנתיב הימני של כביש 5 לכיוון נסיעה ישר, רכב הנתבע הגיח מנתיב ההשתלבות במחלף וסטה שמאלה לעבר נתיב נסיעת המשאית. כן מצאתי להטיל את מירב האחריות לתאונה על התובע וחלק את האחריות כדלקמן: התובע - 80% והנתבע - 20%.
קביעתי מבוססת בעיקרה על כך שמצאתי כי גרסת הנתבע לאופן התרחשות התאונה מסתברת יותר עם מיקום וסוג הנזק בכלי הרכב המעורבים, מאשר גרסת התובע. רכב התובע ניזוק, על פי עדותו, בכנף השמאלית אחורית. המשאית ניזוקה, על פי עדות הנתבע, בצד ימין קדמי. מיקום זה של הנזק בכלי הרכב מתיישב עם גרסת הנתבע לפי רכב הנתבע סטה שמאלה לעבר נתיב נסיעת המשאית על מנת להשתלב ברווח שבין המשאית לרכב שלפניה. שהרי, אילו המשאית היא זו שסטתה ימינה לכיוון נסיעתו של התובע תוך שרכב התובע, על פי עדות התובע, החל בפנייה לנתיב הימני עם קדמת הרכב - הפגיעה ברכב התובע צריכה הייתה להיות מאחור בצד השמאלי ולא בצד השמאלי של הרכב באזור הכנף. בנוסף על פי תמונות רכב התובע במצורף לדו"ח השמאי, נראים סימני שפשוף ולא מעיכה ("מכה") באזור הפגיעה ברכב, סוג נזק שמסתבר יותר עם גרסת הנתבע.
בתמונות רכב התובע גם נראית פגיעה במראה השמאלית. אמנם התובע העיד כי פגיעה זו אינה קשורה לתאונה, אולם עצם קיומה אף הוא תומך בגרסת הנתבע.
בנוסף, התובע העיד המשאית נסעה מאחוריו בנתיב השמאלי במסלול שמתכנס, וכי היה עומס תנועה והנסיעה הייתה איטית. עדות זו אינה עולה בקנה אחד עם גרסת התובע כי המשאית שהייתה מאחוריו, ונסעה לדבריו לאט, סטתה לנתיבו ופגעה בו. שכן כדי שהמשאית תפגע ברכב התובע הייתה המשאית צריכה לנסוע במהירות גבוהה משל רכב התובע, נתון שלא נטען.
התובע גם העיד במענה לשאלות נציג הנתבעת כי יכול להיות שלא ראה את המשאית, עדות זו אינה עולה בקנה אחד עם עדותו של התובע כי המשאית, מערבל בטון גדול, נסעה מאחוריו.
עם זאת ראיתי מקום לקבוע אחריות בשיעור 20% לנתבע 1, זאת מאחר ועל פי נזקי רכב התובע, רכב התובע כבר היה עם קדמת רכבו בנתיב הנסיעה של הנתבע, והיה על הנתבע לשמור על מרחק גדול יותר בינו לבין הרכב שלפניו, שבמרווח שלו על פי גרסת הנתבע ניסה התובע להשתלב ואף לבלום כדי למנוע את הפגיעה ברכב התובע. הנתבע לא טען כי ניסה לבלום.
באשר לנזק, אני מקבלת את הנזק הישיר של רכב התובע, על פי דו"ח השמאי וחשבונית התיקון ואת הוצאות שכ"ט השמאי. עם זאת, את ירידת הערך אני מוצאת להפחית במחצית.
אשר על כן ולאור חלוקת האחריות שקבעתי אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 2,448 ₪ וזאת בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה (26.2.14).
אינני עושה צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ד סיוון תשע"ה, 11 יוני 2015, בהעדר הצדדים.
