ת"ת
בית משפט השלום באר שבע
|
39000-12-14
12/03/2015
|
בפני הרשמת הבכירה:
ליאורה וינשטיין
|
| - נגד - |
תובעים:
לילו וטורי בע"מ
|
נתבעים:
יצחק עמר
|
| פסק דין |
זוהי התנגדות ובקשה להארכת מועד לביצוע התנגדות שהוגשה בגין תביעתה של התובעת שהוגשה בלשכת ההוצאה לפועל.
ביום 19.5.2012 הגישה התובעת, בלשכת ההוצאה לפועל, תביעה נגד הנתבע, בסכום קצוב, בסך 2,107 ₪ בגין רכישת מטבח שבצע אצלה ואשר תמורתו היה אמור לשלם לה 16,200 ₪. לטענת התובעת נותר הנתבע חייב לה סך של 2,107 ₪ ואותו תבעה ממנו.
הנתבע לא הגיש התנגדות במועד ועל כן המשיכה התובעת בנקיטת הליכים נגדו באמצעות לשכת ההוצאה לפועל.
כעת, משקבל אזהרה לפני קבלת מידע לגביו בתיק ההוצאה לפועל, הגיש הנתבע את בקשתו שברישא החלטה זו.
הוא מבקש כי יוארך המועד להגשת התנגדותו היות ולא קבל – קודם להתראה לגבי קבלת המידע לגביו – כל אזהרה ולא ידע כי מתנהלת נגדו תביעה.
לגופה של התנגדותו הוא טוען כי אמנם הזמין סחורה אצל התובעת אך בסכום פחות מזה שלו היא טוענת וכי – לאחר ששילם על הסחורה במלואה, במזומן ובהמחאות של אשתו - ביטל שיק בסך 3,200 ₪ היות ונתגלו ליקויים בסחורה. כן הוא טוען – ובצדק – כי התובעת לא צרפה לתביעתה מסמך היכול להיות מוגדר כ"ראשית ראיה", דהיינו מסמך החתום על ידיו והמאמת את תביעתה.
התובעת מבקשת שלא לקבל את בקשתו להארכת מועד. היא טוענת כי אשתו, הילה, חתומה על אישור המסירה של כתב האזהרה מיום 29.5.2013 וכי המועד האחרון להגשת ההתנגדות היה 29.6.13, כך שהבקשה הוגשה באיחור של 160 יום!
כן טוענת התובעת כי לגופה של התנגדותו מעיד הנתבע עצמו כי הוא חייב לה, למצער, חלק מהסכום אותו היא תובעת ממנו. התובעת צירפה לתגובתה את אותו מסמך (הזמנה, חתומה בידי הנתבע) שהיה אמור להיות מצורף לתביעתה מלכתחילה והמהווה ראשית ראיה.
התובעת טוענת כי לא התקיים הטעם המיוחד להאריך את המועד ולתת רשות להתגונן.
נתתי לנתבע הזדמנות להגיב עד 8.3.15 אך הוא לא ניצל אותה.
לאור האמור לעיל החלטתי ליתן החלטה בעניין הבקשות המונחות בפני, אף ללא קיום דיון בנוכחות הצדדים, זאת לפי הסמכות המוקנית לי בסעיף 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 לפיו:
"בית המשפט או הרשם יחליט בבקשת הרשות להתגונן על יסוד הבקשה וחקירת המצהיר, ואולם רשאי הוא ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדחות בקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד." (ההדגשה שלי – ל.ו.).
כלל ברור ומושרש הוא כי דרוש טעם מיוחד על מנת להאריך מועד שנקבע בחיקוק. בעניין זה מדובר במועד של 30 יום מיום המצאת האזהרה אשר נקבע על ידי המחוקק הראשי, בסעיף 81א1.(ד)(1) לחוק ההוצאה לפועל ה'תשכ"ז -1967 כמועד האחרון שבו יש להגיש התנגדות לתביעה.
"טעם מיוחד" כזה יכול להשען על המצאה שמתעורר ספק בביצועה הנאות ואף למעלה מכך יכול שישען על כך שהנתבע טוען טענה - שסיכוייה להתקבל סבירים.