ת"ת 40157-05-15 אביה שרותי אחסנה בע"מ נ' הלוי

1.ביום 09.03.15 הגישה התובעת נגד הנתבע תביעה על סכום קצוב על סך 496 ₪ בגין דמי שכירות עבור מחסן אותו שכר הנתבע מהתובעת בתקופה מיום 04.05.14 עד 19.10.14. לכתב התביעה צורף הסכם שכירות הנחזה להיות חתום על ידי הנתבע, כרטסת של הנתבע אצל התובעת אשר תכליתה להסביר את גובה החוב, מכתב התראה טרם הגשת תביעה וחישוב של הפרשי ריבית והצמדה.

2.הנתבע הגיש התנגדות, במסגרתה טען כי כאשר פינה את המחסן ביקש מהתובעת לשלוח לו חשבוניות חסרות וגמר חשבון, אך התובעת לא נענתה לבקשתו. הנתבע טוען כי לאחר שפנה לקבלת החשבוניות החסרות וקיבל אותן, שילם את הסכום החסר בהנהלת החשבונות. לאחר מספר ימים טוען המבקש כי הוציא תדפיס מההוצאה לפועל ונדהם לגלות כי נפתח נגדו תיק בגין החוב אותו שילם. באשר למכתב ההתראה, טוען הנתבע כי זה נשלח לכתובת שהוא אינו גר בה ולכן הוחזר לשולח לאחר שלא נדרש ביום 19.02.15.

3.ביום 27.05.15 הוגשה תגובת התובעת להתנגדות. נטען כי הנתבע אכן שילם ביום 30.09.14 חוב בסך של 1,812 ₪ שכיסה את חובו נכון למועד התשלום. עם זאת, הנתבע לא פינה את תכולת המחסן ולכן המשיך לצבור חוב עד 19.10.14. נטען כי ביום הפינוי נשלח למייל של הנתבע צילום מכרטסת הנהלת החשבונות המורה על יתרת החוב. כיוון שלא שולם סכום קרן החוב של 494 ₪, שלח ב"כ התובעת לנתבע מכתב התראה בדואר רשום ביום 21.01.15 וביום 08.03.15 נפתח תיק ההוצאה לפועל. רק ביום 21.04.15 שילם הנתבע באופן חד צדדי את קרן החוב בסך של 494 ₪. לפיכך, נטען כי על הנתבע לשלם את האגרה ואת שכר הטרחה, ולכן יש לדחות את ההתנגדות.

4.ביום 30.06.15 הוגשה תשובת הנתבע לתגובת התובעת. נטען כי התובעת הייתה אמורה להנפיק חשבוניות מס כנגד תשלום מדי חודש בחודשו, אך לא עשתה זאת ולכן גרמה לנתבע נזק בדמות אי קבלת החזרי מע"מ בסך של 653 ₪. נטען כי כיוון שחלפה יותר מחצי שנה, הנתבע לא יכול להתקזז מול מע"מ בגין החשבוניות. הנתבע טוען כי פנה אל נציג התובעת, אליאור חזן, בטלפון ובמסרונים על מנת שישלח לו חשבוניות מס, אך במקום זאת נשלחה כרטסת ונפתח הליך משפטי. עוד נטען כי מבדיקת ההסכם אל מול הכרטסת עולה כי התובעת חייבה את הנתבע בסכומי יתר בסך של 100 ₪. לפיכך, מבוקש לסגור את תיק ההוצאה לפועל.

5.לאחר ששקלתי טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין ההתנגדות להידחות מהטעמים שיפורטו להלן.

6.ראשית, ראוי להבהיר כי אין מקום להעלות טענות הגנה חדשות במסגרת התשובה לתגובה. תפקידה של התשובה לתגובה הוא להתייחס לטענות שהועלו בתגובה ולא להעלות טענות חדשות. על כן, אני מתעלם במסגרת פסק דין זה מהטענות החדשות שהועלו בתשובה לתגובה.

7.על פי ההתנגדות עצמה, הנתבע מודה בקרן חוב בסך של 494 ₪ ואף שילם אותה בפועל. דא עקא, בניגוד לרושם אותו ניתן היה לקבל מההתנגדות עצמה לפיו תיק ההוצאה לפועל נפתח לאחר תשלום החוב, עולה מהמסמך שצורף להתנגדות כנספח 1 כי התשלום בוצע ביום 21.04.15, לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל ולאחר מסירת האזהרה לנתבע.

8.אין מקום לקבל את טענת הנתבע לפיה מכתב ההתראה טרם הגשת תביעה נשלח לכתובת שהנתבע לא מתגורר בה. ראשית, על פי נתוני דואר ישראל, מכתב ההתראה חזר בציון לא נדרש המלמד לכאורה על מען נכון כאשר הנמען לא מגיע לסניף הדואר כדי לקחת את דבר הדואר. שנית, הנתבע לא התייחס לשאלה מה הקשר שלו לכתובת שמופיעה בתביעה ובמכתב ההתראה ברחוב הסיגליות 2 בקרית ביאליק. לכן אין בכך שמכתב ההתראה לא נדרש כדי לפגום בהגשת התביעה במישרין בלשכת ההוצאה לפועל.

9.כיוון שעל פי ההתנגדות אין מחלוקת בדבר חבותו של הנתבע לשלם את קרן החוב, כל שנותר להכרעתי הוא השאלה האם על הנתבע לשלם גם את יתר מרכיבי החוב המופיע בתיק ההוצאה לפועל בסך כולל של 1,212 ₪ נכון למועד העברת התיק לביהמ"ש. הכרעה במחלוקת זו נגזרת מהשאלה האם ישנה הצדקה לכך שהנתבע לא שילם את קרן החוב מיד לאחר שנדרש לעשות כן. בעניין זה טען הנתבע כי לא שילם את יתרת החוב כיוון שלא נשלחו אליו חשבוניות. דא עקא, הנתבע לא מסביר מדוע אי משלוח החשבוניות לא מנע ממנו לשלם את החיובים הקודמים.