ת"ת 44933-12-15 חורש אילון-אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ,570043117 נ' אלדג'ם ואח'

בעניין: התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב 

1.לפני חמש תביעות מאוחדות לסכום קצוב, שמספרן: ת"ת 44933-12-15,

ת"ת 53516-12-15 , ת"ת 67746-12-15 ,ת"ת 44919-12-15 ו- ת"ת 13465-11-15. התביעות הוגשו ע"י חורש איילון- אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ (להלן: "התובעת" או "האגודה") ,כנגד תשעה תושבי ההרחבה בקיבוץ, בסכומים הנעים בין 17,214 ₪ ל 31,635 ₪ בגין אי תשלום חובות לאגודה (להלן: "דמי אגודה") עפ"י הסכם של הנתבעים עם האגודה והקיבוץ (להלן: "ההסכם"). האגודה ביססה תביעתה על כרטסת הנהלת חשבונות של הנתבעים אשר מתנהלת אצלה ומפרטת לגבי כל אחד מהנתבעים את חובו לאגודה.

במסגרת התביעה נטען כי הנתבעים היו חברי אגודה אך הודיעו על יציאתם מהאגודה בטענת שווא שעצם יציאתם מהאגודה אמורה לפטור אותם מן התשלום החודשי בו מחויבים תושבי היישוב בגין שירותי האגודה. נטען כי עפ"י ההסכם בין הצדדים על האגודה לספק שירותים קהילתיים למתגוררים בשטח היישוב ועל המתיישבים מצדם לשלם את חלקם היחסי בחבויות שהאגודה לקחה או תיקח על עצמה והתחייבה לשלם. במסגרת ההסכם הוסכם כי גם אם תפקע חברותם של המשתכנים באגודה, הם מתחייבים לשאת בכל ההתחייבויות החלות על החברים באגודה. האגודה מדגישה כי היא אינה חולקת על יציאת הנתבעים מהאגודה, אך עצם יציאתם אינה פוטרת אותם מחובתם והתחייבותם לשאת בתשלומים הנקבעים באסיפה הכללית של האגודה, בהתאם להתחייבות החוזית ולדין.

בין הנתבעים לאגודה התקיימה חליפת מכתבים, לרבות מכתבי התראה מיום 25.11.13 ו- 5.3.15 . צוין כי במכתבים, שצורפו גם לכתב התביעה, אפשרה התובעת לנתבעים לפנות למזכירות האגודה לקבלת הסבר מפורט על החוב, אם רצונם בכך. אולם, הנתבעים סירבו לאפשרות זו בטענות "מתחכמות", כלשון התובעת . לשלמות התמונה נטען כי הנתבעים סירבו גם בעבר לשלם את חובותיהם לאגודה בטענות עקרוניות שונות וכי בין האגודה, הקיבוץ והנתבעים נוהל הליך בוררות, בו נפסק בין היתר כי הנתבעים חייבים בתשלום לאגודה. בקשת הנתבעים לביטול פסק הבוררות בבית המשפט המחוזי נדחתה והאגודה גבתה את החוב הקודם עפ"י פסק הבוררות. ביחס לנתבעים 8 ו-9 ( יקראו גם "משפחת דן"), צוין בכתב התביעה כי בעבר הגישה משפחת דן תביעה כנגד קיבוץ איילון ואח' בת"א (עכו)

53093-05-11 והתביעה נמחקה ללא צו להוצאות.

2.ביום 4.11.15 הגישו הנתבעים 8 ו- 9 התנגדותם לתביעה. במסגרת ההתנגדות נטען כי התובעת פתחה כנגדם בהליך סרק לאור העובדה כי בין הצדדים נחתם הסכם הכולל תניית בוררות בסעיף 13 להסכם. בהתאם לכך, ככל שהתובעת מבקשת לתבוע בגין הפרת חוזה, היה עליה לפנות להליך בוררות ולא לנקוט בהליכי הוצל"פ. נטען כי התובעת מיהרה לפתוח תיק הוצל"פ כנגד משפחת דן במטרה לפגוע בשמם הטוב של הנתבעים שהינם אנשים מכובדים, אקדמאים ושומרי חוק. עוד נטען כי סעיפים 12(2) ו- 12(13) לכתב התביעה אינם נכונים כלל, כיוון שהתובעת מעולם לא פתחה בהליכי בוררות כנגד משפחת דן וכי מעולם לא נפסק כנגדם כי הם חייבים בתשלומים לאגודה. על כן, הנתבעים 8 ו-9 מעולם גם לא ביקשו לבטל את פסק הבורר ולא פנו לבית המשפט המחוזי ומכאן שבקשתם לא נדחתה. לטענת משפחת דן, מרוב שהתובעת מנהלת הליכים משפטיים כנגד תושבים רבים ביישוב, היא אינה זוכרת כבר מי נתבע והיכן. משפחת דן מדגישה כי מתוך רצונה לסיים תביעה זו בהקדם, היא מוותרת על זכותה לתבוע מחיקת כותרת בשל תניית הבוררות ותסכים להקנות סמכות לבית המשפט לדון בתיק. עוד נטען כי התביעה הוגשה ע"י "אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית" בעוד החוב הנטען בכתב התביעה, איננו חוב לאגודה שיתופית זו, אלא חוב לאגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ. בהקשר זה מציינים הנתבעים 8 ו-9 כי האגודה המופיעה בכותרת ההסכם בין הצדדים, אינה האגודה השיתופית החקלאית. לכן כדי למנוע מהתובעת עשיית עושר ולא משפט, מבוקש למחוק את התביעה.

לחילופין, נטען כי לא התקיימו תנאי הגשת תביעה על סכום קצוב לפי סעיף 81 א (ג) לחוק ההוצל"פ, לפיו יש להגיש את בקשת הביצוע 30 יום לאחר שליחת התראה לנתבע . בעניינינו האגודה השיתופית הקהילתית היא זו ששלחה את ההתראה ולא התובעת שרשומה כאגודה החקלאית.

באשר לגוף התביעה, נטען כי הנתבעים 8 ו-9 אינם חבים כל תשלום, לא לאגודה החקלאית ולא לאגודה הקהילתית. הנתבעים טוענים כי הם משלמים עבור השירותים המסופקים להם ולא צורכים שירות אחד בחינם מהתובעת. נטען כי השירותים המוניציפליים המסופקים ע"י הרשות המקומית ובעבורם משלמים הנתבעים מדי חודש בחודשו, הינם שירותי חובה המסופקים ע"י הוועד המקומי ביישוב שהינו גוף סטטוטורי שהוקם מכוח החוק ומשמש כזרועה הארוכה של הרשות המקומית. לעומת זאת, השירותים שהאגודות ביישוב מספקות הינם שירותים ברשות. בעניין זה מודגש כי האגודה הקהילתית מספקת שירותים לטובת הועד המקומי, על בסיס חוזה חתום בין גופים אלו, כאשר האגודה אף מקבלת תשלום עבור שירותים אלה מכספי המיסים המשולמים גם ע"י הנתבעים. הנתבעים 8 ו-9 מדגישים כי האגודה לא סיפקה ולא מספקת להם ישירות את השירותים. הנתבעים מציינים כי בהליך בוררות מס' 19-57-4311-7-2009 שהתנהל בעבר בין האגודה למס' חברי האגודה ביישוב, מודה האגודה כי השירותים המוניציפליים מסופקים ע"י הועד המקומי ואילו האגודות השיתופיות מספקות שירותים לוועד המקומי בתשלום. מכאן, שדרישת התובעת לתשלום נוסף בעבור אותם השירותים אינו אלא כפל תשלום בעבור אותו שירות.