06-00058-14-2 פ' נ' פ'

1. רקע:

ביום 6.1.00 אישר בית המשפט לענייני משפחה והעניק תוקף של פס"ד להסכם עליו חתמו הצדדים, במסגרת תמ"ש 67690/99, 67691/99 (להלן: "פסק הדין").

לעניין מזונות הקטינה (כיום כבת 16) הוסכם כדלקמן:

• "האב ישלם לידי האם למזונות הבת ומדורה סך של 2,100 ₪ לחודש, החל מיום אישור הסכם זה וקבלתו תוקף של פס"ד בביהמ"ש לענייני משפחה ועד הגיעה לגיל 18 שנה או סיום ביה"ס התיכון, לפי המאוחר מבניהם.
• .....

12. דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן הידוע ביום חתימת הסכם זה ויעודכנו אחת ל-3 חודשים ללא הפרשי הצמדה למפרע.
13. דמי המזונות ישולמו ויועברו ע"י האב לידי האם מידי חודש לחשבונה של האם בבנק הישיר הראשון מס' חשבון......., או לחשבון בנק אחר, אשר האם תמסור פרטיו לאב".

התיק דנן נפתח ביום 28.7.14 על סך של 36,059 ₪ בגין הפרשי הצמדה למדד מחודש יולי שנת 2001  (להלן: "ההפרשים").

ביום 9.11.14 הגיש החייב בקשה בטענת פרעתי. הזוכה הגיבה, החייב השיב, וביום 27.1.15 נערך דיון במעמד הצדדים, במהלכו נחקרו שני הצדדים. בסיום הדיון סיכמו הצדדים טענותיהם וכעת ניתנת החלטתי. 

2. טענות החייב:

• בהתאם לסעיף 11 (ב) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט- 1959 (להלן: "חוק המזונות"),  מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט.
• הצדדים ניהלו במשך שנים, גם לאחר פרידתם, מערכת יחסים שיתופית בפן הכלכלי- הצדדים ביצעו פעולות כספיות שונות תוך התחשבנות שוטפת לרבות החזרי הלוואה שלקח עבור האם. לזוכה לא מגיעים הפרשים הואיל והחייב שילם לה אותם במרוצת השנים- הן באמצעות תשלומים שונים שביצע ע"ח ההפרשים, הן באמצעות קיזוזים מוסכמים מחובות הזוכה כלפיו, והן באמצעות תשלום ישיר לידי הקטינה והכל בהסכמת הצדדים.
• בקשת הזוכה לוקה בשיהוי ובחוסר תום לב. לחייב נגרם נזק ראייתי חמור בשל השיהוי שנקטה כלפיו הזוכה. החייב הגיש אישור על ביקורת מס הכנסה שהייתה לו, במסגרתה לקחו ממנו את התיק הקשור למזונות הקטינה.

3. טענות הזוכה: