פתח דבר
הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בחמישה אישומים שעניינם גניבה בידי מורשה, וכן באישום נוסף, בו הודה מלכתחילה, שעניינו זיוף, שימוש במסמך מזויף, הפרעה לשוטר והתחזות לאחר. הנאשם זוכה מחמת הספק מאישום נוסף שעניינו גניבה בידי מורשה.
לעניין הנסיבות והמעשים אני מפנה להכרעת הדין המפורטת. בתמצית אציין כי מדובר במי שהיה בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, בשנים 2004 - 2006, בעל עסק אופנועים, שעסק בין היתר בתיווך אופנועים, ובקשר לעיסוקו כמתווך הורשע בביצוע העבירות.
כעולה מהכרעת הדין, סך הסכומים שנגנבו על ידי הנאשם במעמדו כמורשה עומד על כ - 66,000 ש"ח.
טיעוני הצדדים לעונש
בטיעוניה לעונש עמדה ב"כ המאשימה על נסיבות החומרה במעשים כפי שפורטו בהכרעת הדין. היא ביקשה לראות בכל מעשי הגניבה ארוע אחד לצורך קביעת המתחם, ותחמה את המתחם בין 6 - 24 חודשי מאסר לצד ענישה נלווית לרבות פיצוי. כמו כן עתרה להשתת עונש נפרד ביחס לאישום הנוסף. המאשימה עתרה להשית עונש בתחום העליון של המתחם במצטבר לעונש נוסף בגין האישום הנוסף. היא ציינה כי לנאשם עבר פלילי לא רלבנטי. היא הדגישה שבכל השנים שחלפו לא טרח הנאשם לפצות את הלקוחות שניזוקו, וציינה כי מבחינת המאשימה השבת הגזילה במלואה עשויה הייתה להשפיע בצורה ניכרת על העמדה העונשית.
לעניין הזמן שחלף, ב"כ המאשימה הפנתה לנתונים שצוינו בסיכומיה בהתייחס לנושא זה, וכן למחיקת כתב האישום שהוגש בשנת 2009 עקב אי איתור והגשתו מחדש רק בשלהי שנת 2011. כן נטען כי חל עיכוב עקב חילופי מייצגים לנאשם.
ב"כ הנאשם הצהיר כי הנאשם מבקש לפצות את הלקוחות שנפגעו, וטען כי לא יכול היה לעשות זאת עד כה, בשל הליכי פשיטת הרגל בהם הוא מעורב, והצורך באישור מיוחד לשם תשלום כספים. לבקשת ב"כ הנאשם נדחה מועד שימוע גזר הדין על מנת לאפשר לנאשם לפצות את הלקוחות טרם גזירת דינו. בסופו של דבר הפקיד הנאשם היום סך של 15,000 ש"ח.
ב"כ הנאשם טען כי אין מדובר במעשים מתוחכמים או מתוכננים, אלא במעשים של מי שנקלע לקשיים עסקיים, וביצע עבירות על רקע מצוקה קשה מאד בתקופת זמן תחומה כלפי מספר מועט של מתלוננים מתוך כלל לקוחותיו, כדי להציל את עסקו. הוא עמד על השיהוי הניכר, לשיטתו, בניהול החקירה, על המאמץ המועט שהושקע באיתור הנאשם, ועל חלוף 8-9 שנים בין המעשים לבין השלמת ההליך, שראוי שיקבל ביטוי בקביעת מתחם הענישה. לטענתו, מתחם הענישה בנסיבות העניין נע בין תקופות מאסר משתנות שניתן לרצותן בעבודות שירות. לעניין הענישה הקונקרטית, טען ב"כ הנאשם לשיתוף הפעולה של הנאשם עם הרשויות ולמסירת הגרסא במלואה, וציין כי כפירתו התמקדה ביסוד הנפשי בלבד. הוא התייחס למעשים כמעידה חד פעמית, וציין שלא תלויים תיקים פתוחים בעניינו של הנאשם. ב"כ הנאשם ייחס משקל לקולא לעובדה שהלקוחות בחרו שלא להגיש תביעות. כן ציין שחלק מהכספים הוחזרו. הוא עמד על נסיבותיו האישיות והכלכליות של הנאשם, וביקש להתחשב בו הן בעונש המאסר והן בענישה הכספית.
הנאשם עמד על הסבל שהוא מנת חלקו מאז התמוטטות העסק.
דיון והכרעה
מתחם הענישה
בתיק שלפניי שני הצדדים רואים בכל מעשי הגניבה בידי מורשה משום ארוע אחד לצורך קביעת מתחם הענישה, ואני מקבלת את עמדתם. אמנם מדובר בחמישה לקוחות שונים שכל אחד מהם נפגע מן הנאשם באופן עצמאי, עם זאת, כל מעשי הנאשם בוצעו ברציפות על פני תקופה, באותה מתכונת פעולה, ובאותו אופן, ואופיים דומה מאד.
לעניין חומרת המעשים ומידת אשמו של הנאשם, אני לוקחת בחשבון את העובדה שהנאשם ניצל את סוג העסקאות ואופיין, ואת העובדה שנהוג להותיר אופנועים בבתי עסק מן הסוג שניהל לצורך תיווך במכירתם, ללא כל בטוחות, וכן ניצל את האמון שרחשו לו המתלוננים, והפר את אמונם. בניגוד לב"כ הנאשם אינני סבורה כי מדובר במעשים לא מתוכננים או לא מתוחכמים, שכן הנאשם ידע שאין ללקוחות אמצעים אפקטיביים לעקוב אחר עיתוי המכירות של האופנועים, ולא היסס באותם מקרים שלקוחות הביעו התעניינות למסור להם גרסא מתחמקת שלא שיקפה את המציאות והטעתה אותם. כפי שפורט בהכרעת הדין, אין עסקינן במקרה של גלגול חובות והסתבכות עסקית, שכן לנאשם לא היו זכויות בכספים בשום שלב, ובכל מקרה שוכנעתי כי כבר במועדים בהם התקבלו האופנועים אצל הנאשם הוא היה מודע למצבו הכלכלי הקשה, על כל המשתמע מכך לעניין עמידה בהתחייבויות. עסקינן בחמישה מתלוננים, ובמעשים שיטתיים שהתמשכו על פני תקופה, כשסכום הגניבה הכולל עומד על 66,000 ש"ח. עם זאת, בכל הנוגע להיקף המעשים אני מתחשבת בכך שמדובר בחמישה לקוחות בלבד מתוך עשרות רבות של לקוחות. אשר לאופי הפגיעה, הנזק שנגרם לכל אחד מהמתלוננים (זולת שי נטל באישום הרביעי שניזוק ב - 34,000 ש"ח) אמנם אינו גבוה מאד ונע בין 4,000 - 14,000 ש"ח, וכולם אף ויתרו על הגשת תביעה אזרחית, אך אין בכך כדי למעט מן העובדה שמדובר בנזק כספי ישיר ללקוחות שרובם צעירים בראשית דרכם, והאובדן הכספי הסב להם קושי. לעניין הסיבות שהביאו את הנאשם לביצוע המעשים והשימושים בכספים, הנאשם טען כי המעשים נעשו בשעת דחק כדי להציל את עסקו, ואכן עלה מן הראיות הקושי הכלכלי - הכספי, אלא שאין בקושי זה כדי להצדיק חמישה מעשים שונים על פני תקופה ממושכת. יצוין עוד כי בחלק מהכספים נעשה שימוש לצרכים אישיים או למטרות לא ידועות, לאו דווקא לצורך הצלת העסק.
העבירה של גניבה בידי מורשה, שהיא עבירה בנסיבות מחמירות הנובעות ממעמד הנאשם כמורשה, נועדה להגן על האינטרס הרכושי של הקורבן ועל יחסי האמון המיוחדים בין הנאשם לקורבן, שבזכותם יכולה הייתה העבירה להתבצע. בנסיבות המתוארות, הפגיעה בערכים המוגנים היא ממשית.
לעניין מדיניות הענישה, הצדדים הציגו לבית המשפט פסיקה מגוונת. מקובלת עליי עמדת הסנגור כי פסקי דין הדנים בעורכי דין, עלולים לשקף מדיניות ענישה מחמירה מזו המקובלת ביחס למורשה רגיל, בשל המעמד וחובת הנאמנות הטבועה של עורך דין, והפגיעה באמון הציבור ובתדמית עורכי הדין. עוד אעיר כי לשם חילוץ מדיניות ענישה יש קושי להתבסס על עונשים שניתנו במסגרת הסדרי טיעון, שיש בהם ביטוי לשיקולים נוספים מעבר למדיניות הענישה. כמו כן פסקי הדין הישנים שקדמו לתיקון לחוק בדבר הבניית שיקול הדעת בענישה, אינם מבחינים בין נתונים שיש להם משמעות לקביעת מתחם הענישה לבין יתר הנתונים שאינם קשורים למעשי העבירה גופם.
בסופו של דבר אני מוצאת לנכון להפנות לארבעה פסקי דין של ערכאות גבוהות, שיש להם השלכה על מדיניות הענישה בנסיבות בעלות דמיון בשינויים ובהתאמות מחוייבים. הראשון, ע"פ 1803/01
מדינת ישראל נ' לוי, שם סכום הגניבה הכולל היה דומה, אם כי תפקידו של הנאשם כעובד ציבור הממונה על מחלקת הגביה בעיריה, היווה נסיבה מחמירה יותר, ומדובר היה במעשים רבים יותר שנפרשו על פני תקופה ארוכה יותר. לא ניתן להתעלם מהנסיבות הקונקרטיות, מכך שהנאשם לקח אחריות, הודה ופעל להשבת הכספים. בית המשפט של הערעור החמיר בעונשו מ - 6 חודשים ל - 15 בציינו כי ערכאת הערעור אינה ממצה את הענישה. השני, ע"פ 1586/93
כהן נ' מדינת ישראל, בו הורשע אחראי על הגזברות בסניף של המשביר המרכזי בגניבה בידי מורשה ובעבירות נוספות כשהסכום עמד על 11,600 ש"ח בלבד ומספר המעשים היה מועט. בית המשפט העליון לא התערב בעונש שנגזר עליו 19 חודשי מאסר. השלישי, ע"פ 547/89
פלד נ' מדינת ישראל, שם הורשע עובד בגניבת סך של 125,000 ש"ח, כשנסיבות החומרה והפרת האמון פחותות מן התיק שלפניי, אך הסכום כפול. נגזרו עליו 16 חודשי מאסר ובית המשפט העליון אישר את העונש. ואחרון, ע"פ (ת"א) 71647/05
מדינת ישראל נ' בנליצ'י, הוחמר עונשה של מנהח"ש שגנבה 115,000 ש"ח ממעבידה, ולא נגזר עליה מאסר כלל, ל - 10 חודשי מאסר.
ניתן לסכם ולומר כי מדיניות הענישה למעשים של גניבה בידי מורשה היא ממשית וכוללת עונשי מאסר לתקופות ממושכות המשתנות בהתאם לנסיבות לצד ענישה כלכלית ממשית שתעקר את כדאיות המעשים.
בהתחשב בנסיבות המעשים, רמת הפגיעה בערכים המוגנים ומדיניות הענישה, מתחם הענישה נע בין 6 חודשי מאסר שניתן לרצותם בעבודות שירות לבין 19 חודשי מאסר.