מדינת ישראל נ' מ. ואח'

(בעניינה של  הנאשמת מס' 2)

רקע וכתב אישום:

הנאשמת הורשעה על פי הודאתה של גרימת מוות ברשלנות – עבירה לפי סעיפים 40 + 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) – התשכ"א – 1961 (להלן: פקודת התעבורה) וסעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין); גרימת חבלה של ממש – עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה; נהיגה כשרישיון הרכב אינו בתוקף – עבירה לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה; נהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף – עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש)-  תש"ל-1970; נהיגה ללא לוחית זיהוי – עבירה לפי תקנה 305 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: תקנות התעבורה); אי חבישת קסדה – עבירה לפי תקנה 39ג(ד) לתקנות התעבורה; הסעת נוסע בטרקטורון – עבירה לפי סעיף 39ג(ג) לתקנות התעבורה; נהיגה ללא רישיון נהיגה – עבירה לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה; וסטייה מנתיב נסיעה – עבירה לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה.

לפי העובדות בהן הודתה הנאשמת, הנאשמת והמנוחה ר.א.א. (להלן: המנוחה), היו חברות. בתאריך 25.10.13 סמוך לשעה 15:00, נפגשו הנאשמת והמנוחה, לראשונה עם הנאשם ועומר מחאג'נה, בשטח חקלאי בו בוצעו עבודות בנייה של מסילת רכבת העמק. שטח זה ממוקם מול קרית החורשת בסמוך לכביש 70 (להלן: השטח ו- המפגש – בהתאמה לפי העניין). הנאשם הגיע למפגש כשהוא נוהג בטרקטורון מספר רישוי 2508968 שהיה בבעלותו, כשאין לטרקטורון רישיון רכב ותעודת ביטוח בתוקף, ומבלי שמותקנות עליו לוחיות זיהוי. במהלך המפגש, ביקשה הנאשמת מהנאשם רשות לנהוג בטרקטורון, למרות שהיא לא מורשת לנהיגה כלל. הנאשם, שלא בדק אם הנאשמת מורשית לנהיגה, הסכים לבקשתה. הנאשם הדריך את הנאשמת כיצד להפעיל את הטרקטורון, והרשה לה לנהוג בו כשהמנוחה רכובה מאחור. הנאשמת נהגה את הטרקטורון, כשהמנוחה רכובה על הטרקטורון מאחור,  מבלי שהיא והמנוחה חובשות קסדת מגן. במהלך הנסיעה בשטח, איבדה הנאשמת שליטה על הטרקטורון, סטתה מכיוון נסיעתה ימינה והתהפכה (להלן: התאונה). כתוצאה מהתאונה נגרמו למנוחה חבלות והיא נפטרה במקום. כמו כן נחבלה הנאשמת ונגרמו לה שברים בצלעות החזה, קרעים בכבד, והיא אושפזה בבית חולים. מיד לאחר התאונה, בסיועם של אחרים שזהותם אינה ידועה למאשימה, העלים הנאשם את הטרקטורון ממקום התאונה וזאת בכוונה למנוע ולהכשיל הליך שיפוטי.

הנאשמת הודתה כי התאונה, מותה של המנוחה והחבלות לנאשמת, נגרמו בשל נהיגתה הרשלנית של הנאשמת אשר התבטאה באלה:

• נהגה בטרקטורון מבלי שיש לה רישיון לנהיגה כלל.
• סטתה מכיוון נסיעתה ללא כל סיבה מוצדקת.
• לא הייתה ערה למתרחש בדרך בכיוון נסיעתה.
• נהגה בטרקטורון מבלי שהיא והמנוחה חבשו קסדות מגן.
• נהגה ברשלנות ולא כפי שנהג מן היישוב נוהג בנסיבות העניין.

במעשיה המתוארים לעיל, נהגה הנאשמת בטרקטורון מבלי שיש לה רישיון ותעודת ביטוח בתוקף ומבלי שהותקנו עליו לוחיות זיהוי.

עובדות נוספות מוסכמות:

הצדדים הסכימו על קיומן של עובדות נוספות הנוגעות להתרחשות התאונה, וביקשו שבית המשפט יתחשב באותן עובדות מוסכמות עת הוא בא לגזור את דינה של הנאשמת.

לפי המוסכם, בתאריך הרלוונטי לכתב האישום, הגיעו המנוחה, והנאשמת לשטח בו התרחשה התאונה, ברכבה של המנוחה, אשר נהגה למקום. המנוחה ידעה, כי לנאשמת אין רישיון נהיגה. נהיגתה של הנאשמת על הטרקטורון, והרכבת המנוחה, על גבי הטרקטורון, באותה נסיעה קטלנית, נעשו בהסכמתה של המנוחה. השתיים ביקשו לתעד את הנסיעה, באמצעות הטלפון הנייד של המנוחה, על מנת לשתף את הסרטון ברשתות החברתיות, באינטרנט. לשם כך, מסרה המנוחה את הטלפון הנייד שלה, לידי מר עומר מחג'נה, שאף הוא נכח במקום, וביקשה ממנו לצלם את הנסיעה. המנוחה סירבה להצעת מר עומר מחג'נה, אשר הציע לה לקחת קסדה, שהייתה ברשותו, לצורך אותה נסיעה בטרקטורון.

תסקיר שירות המבחן: