1.בין התובעת לנתבע היה קשר זוגי מספר שנים שלא הבשיל. במהלך שנות הקשר טוענת התובעת כי העבירה לנתבע כספים ושילמה מכספה את הוצאותיו, מתוך הבנה כי יחזיר לה את הכספים או ימסד את הקשר ביניהם. לאחר פרידתם דורשת התובעת השבת הכספים שנתנה. הנתבע מכחיש כי קיבל כספים מהתובעת וכפועל יוצא אינו טוען כי קיבל מתנות אשר לאור אופי הקשר אין חובה בהשבתן. טענתו העיקרית היא כי לא קיבל כספים מהתובעת אלא נעזר בה לבצע הפקדות בחשבונו, מכספים שנתן לה.
רקע וטענות הצדדים
2.התובעת, אזרחית רומניה השוהה בישראל כעובדת סיעודית ברישיון משנת 2006, הכירה את הנתבע, רומני אף הוא במוצאו, בעת שהיה נשוי ואב לשלושה ילדים. בהמשך ובמקביל לגירושיו של הנתבע, התפתחה בין הצדדים מערכת יחסים אשר אופייה שנוי במחלוקת. לאחר מספר שנים נפרדו הצדדים. התובעת הגישה את התביעה בגין כספים שלטענתה העבירה לנתבע בתקופת הקשר ביניהם על מנת לסייע לו כלכלית ומתוך הסתמכות על הבטחתו שיישא אותה לאישה וירשום את דירתו בה יתגוררו במשותף, על שמה.
לטענת התובעת, הכירה את הנתבע בחודש אוגוסט 2008 ועברה להתגורר עמו בשדרות בחודש פברואר 2009. במקביל המשיכה בעבודתה כעובדת סיעודית בתל אביב. במסגרת הקשר הבטיח הנתבע כי יישא אותה לאישה וביקש ממנה לסייע לו כלכלית על מנת להסדיר את חובותיו. הסיוע הכספי נועד גם לתשלומי המשכנתא עבור הדירה בה התגוררו תוך הבטחה מצד הנתבע כי בבוא העת, תהא הדירה משותפת לשניהם. התובעת טענה כי היא והנתבע התנהגו כזוג נשוי דהיינו, ניהלו משק בית משותף, ביקרו את משפחתו וחבריו של הנתבע ונשאו יחד בנטל הטיפול בילדיו של הנתבע. לאחר כארבע שנות זוגיות הבינה התובעת כי הנתבע הינו אדם אלים, רודף נשים, שיכור וחסר כל עכבות מוסריות המנהל במקביל קשרים עם נשים נוספות ועל כן החליטה להיפרד ממנו.
עם סיום הקשר פנתה התובעת לנתבע בדרישה להשיב לה את הכספים שהעבירה לידיו אולם הלה התחמק והבטיח כי יעביר לה בתמורה חלקת קרקע השייכת לו ברומניה. התובעת שלחה לנתבע מכתב דרישה להשבת הכספים באמצעות עו"ד אברהם לביא אולם הנתבע לא הגיב כלל. בצר לה, פנתה התובעת והגישה תלונה במשטרת ישראל בגין קבלת דבר במרמה. כמו כן, שלחה לנתבע מכתב באמצעות בא כוחה המודיע על כוונתה להגיש תביעה.
בתגובה ששלחה ב"כ הנתבע הכחישה זו את טענות התובעת וטענה כי בין הצדדים שרר קשר ידידותי – מיני, וכי הנתבע מעולם לא שילם מכספה של התובעת את חובותיו אלא מכספים שהוא העביר לה, אשר נועדו לתשלום חשבונותיו והפקדה לחשבון הבנק שלו.
התובעת צירפה לתביעה שלושה אישורים המעידים על הפקדות שביצעה לחשבון הבנק של הנתבע או גרושתו וכן אישורים עבור תשלום לחברת תקשורת, תשלום לבזק ותשלום עבור משכנתא. לטענתה, העבירה לנתבע במשך כ-4 שנים כספים המסתכמים בסך של כ- 150,000 ₪ אותם היא מבקשת להשיב לה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.
נספח ד' לכתב התביעה מעיד על הפקדת מזומנים בסך של 3000 ₪ שביצעה התובעת ביום 10.11.11 לחשבון הנתבע. נספח ה' מעיד על ביצוע הפקדת מזומנים בסך 2000 ₪ שביצעה התובעת ביום 11.03.09 לחשבון הבנק של ב.ש., גרושתו של הנתבע. נספח ו' מעיד על ביצוע הפקדת מזומנים בסך 3500 ₪ שביצעה התובעת ביום 12.02.09 לחשבון הבנק של גרושת הנתבע. נספח ז' מעיד תשלום בסך 200.6 ₪ לחברת דואר ישראל. לא צוין מי האדם שביצע את התשלום. נספח ח' מעיד על תשלום חשבון הבזק של הנתבע. שם התובעת אינו מצוין בחשבונית. נספח ט' מעיד על תשלום שובר משכנתא בסך 3000 ₪. פרטי המבצע הם: עכא יעטא מ.ז. XXXXXX.
3.בכתב הגנתו הכחיש הנתבע את טענות התובעת מכל וכל. נטען כי הכיר את התובעת בשנת 2009 בעת שהיה בתהליך גירושין וכי בשנת 2010 החל לנהל עמה התובעת קשר אותו הגדיר כ"ידידותי-מיני" למשך 3 שנים. הנתבע טען כי הקשר כלל פגישה אחת לשבועיים בביתו של הנתבע לצורך קיום יחסי מין בלבד. התובעת ניסתה להעמיק את הקשר ואף לשדל את הנתבע להינשא לה אולם זה הבהיר לתובעת שאינו מעוניין בנישואין ואינו רואה בקשר ביניהם קשר רציני.
הנתבע לא הכחיש כי נהג לבקש מהתובעת לבצע עבורו הפקדות ותשלומים שונים אולם טען כי היה זה באמצעות כספים שהוא עצמו היה נותן לה לצורך הפקדה או תשלום חשבונות שונים. מפעם לפעם אף שלח את התובעת לקבל את משכורתו ממוכרת המכולת השכונתית עבורה היה עובד ובאמצעות כספים אלו שילמה התובעת את חשבונותיו של הנתבע.
הנתבע טען בנוסף כי, למיטב ידיעתו, שכרה של התובעת היה 3000 ₪ לכל היותר, מתוכם נהגה לשלוח כספים לבנה ואחותה השוהים בחו"ל. התובעת אף פוטרה פעמיים מעבודתה כך שבפועל לא עבדה באופן רצוף במשך כל התקופה הרלוונטית. בנוסף, טסה התובעת לרומניה באותה תקופה, כך שלא ברור מהיכן עמדו לרשותה הכספים שלטענתה העבירה לו.
הנתבע הדגיש כי התובעת מעולם לא שילמה עבורו מכספיה שלה וטען כי הגשת התביעה נועדה להתנקם בו בשל החלטתו לנתק את הקשר עמה ובשל היותה אובססיבית כלפיו. נטען שהתובעת היא אישה מניפולטיבית וערמומית שתכננה היטב את מהלכיה ושמרה את הקבלות עבור התשלומים שביצעה בשם הנתבע מכספו שלו על מנת לטעון שהיא שילמה עבורו.
דיון והכרעה - התשתית הראייתית
4.עיקר המחלוקת הינה בנוגע למקור הכספים אשר שימשו להפקדות מזומנים לחשבון הנתבע. מעבר לתיעוד ההפקדות העולה מדפי הבנק, התיק דל יחסית מבחינה ראייתית. לכן מידת מהימנות הצדדים והרושם שהותירו, משמעותיים ביותר במסגרת בחינת אמיתות טענותיהם וההכרעה בין הגרסאות השונות.
בתצהירה ערכה התובעת טבלה ובה מפורטים סכומים שלטענתה הפקידה לחשבונו של הנתבע מכספיה שלה, מועדי ההפקדות, מספר סניף הבנק ומקום ההפקדה. הטבלה הוגשה לאחר שקיבלה התובעת לידיה את תדפיסי חשבון הבנק של הנתבע הרלוונטיים לתקופת הקשר ביניהם במסגרת צו גילוי מסמכים, כך שאין לראיה זו משקל עצמאי. הסכומים המפורטים בטבלה מסתכמים בסך של 80,100 ₪. לדברי התובעת, העבירה לנתבע תשלומים נוספים עבור חובות המשכנתא וכן העבירה לידיו כספים במזומן.
תימוכין לטענותיה צירפה התובעת אישור נוסף (מעבר לאישורים שצורפו לכתב התביעה) המעיד על הפקדת 3000 ₪ במזומן שביצעה לחשבון הבנק של הנתבע בתאריך 11.01.10, (נספח 4). בנוסף הוגש אישור על העברת סכום של 100 יורו לרומניה (נספח 6) שנועד, לטענת התובעת, עבור אחותו של הנתבע.
5.עיון בדפי חשבון הנתבע וגרושתו אשר צורפו במסגרת תצהירי התובעת מלמד כי הפקדות במזומן לחשבון הבנק בוצעו במועדים הבאים:
23.01.09 - הופקד סך של 3500 ₪ במזומן וכן סך של 2000 ₪ במזומן.
12.02.09 - 3500 ₪ (צורף אישור הפקדה ע"י התובעת, נספח ו' לכתב התביעה)
11.03.09 - 2000 ₪ (צורף אישור הפקדה ע"י התובעת, נספח ה' לכתב התביעה)
11.09.09 - 2000 ₪.
24.09.09 - 2800 ש"ח (צורף אישור הפקדה ע"י הנתבע, נספח 8 לתצהירו)
02.10.09- 10,000 ₪
11.10.09 - 2800 ₪
11.11.09 - 3000 ₪
10.12.09 - 3000 ₪
11.01.10 - 3000 ₪ (צורף אישור הפקדה ע"י התובעת, נספח 4 לתצהירה)
12.02.10 - 3000 ₪ (צורף אישור הפקדה ע"י הנתבע, נספח 10 לתצהירו)
18.02.10 - 4200 ₪
10.03.10 - 3000 ₪
18.03.10 - 3500 ₪
11.04.10 - 3000 ₪
05.05.10 - 1500 ₪
11.06.10 - 1000 ₪
11.07.10 - 2800 ₪
10.08.10 - 2800 ₪
10.10.10 - 2000 ₪
10.12.10 - 2000 ₪
10.01.11- 3000 ₪
11.02.11- 3000 ₪
10.3.11- 3000 ₪
08.04.11- 2900 ₪
11.05.11- 3000 ₪
23.06.11- 3000 ₪
10.10.11- 3000 ₪
10.11.11- 3000 ₪ (צורף אישור הפקדה, נספח ד' לכתב התביעה)
12.01.12- 100 ₪
13.05.12- 1050 ₪
12.08.12- 1750 ₪
15.10.12- 1000 ₪ (ההפקדה בוצעה ע"י ביטון מלי, נספח 16 לתצהיר הנתבע)
04.01.13- 1200 ₪
הסכומים המפורטים לעיל מסתכמים בסך של 95,400 ₪ עם זאת כאמור, בטבלה שצירפה התובעת לתצהירה, טוענת זו כי ביצעה הפקדות מכספה בסכום של 80,100 ₪ בלבד. מהנתונים המפורטים לעיל עולה כי הטענות ביחס לסיוע הכלכלי שהעניקה התובעת לנתבע רלוונטיות לתקופה בת 44 חודשים, החל מחודש ינואר 2009 ועד לחודש אוגוסט 2012. אם נחלק את סך כל הסכומים אותם טוענת התובעת שהפקידה לחשבונו של הנתבע ב- 44 חודשים יתקבל כי מדובר בהוצאה של כ-1800 שקלים לחודש.
מקורות המימון של התובעת
6.נדבך מרכזי בטיעוני הנתבע נשען על חוסר סבירות טענות התובעת, מאחר ולטענתו לאור מקורות הכנסתה לא יכלה לסייע לו בתשלומים הנטענים. מדובר בטענה הנשענת על ראיות נסיבתיות כדי לבחון את גרסת התובעת.
בהתאם לגרסתה של התובעת, שכר עבודתה החודשי היה בין 3500 ₪ ל- 4000 ₪ בחודש. בנוסף קיבלה מידי שנה תוספת עבור חופש ודמי הבראה שהלכה וגדלה עם השנים "שנה ראשונה קיבלתי 4000 ₪, שנה שניה 4500 ₪, שנה שלישית 5000 ₪... " (עמ' 7, שורה 25). התובעת טענה בנוסף כי השתכרה כ -600 ₪ לשבוע מעבודה בניקיון מעבר לעבודתה כעובדת סיעודית לאחר שהקשישה בה טיפלה נתנה את הסכמתה לכך שתעבוד בעבודה נוספת במשך שעתיים ביום.
מן האמור לעיל עולה כי לא מן הנמנע שהיה באפשרותה של התובעת לעמוד בהוצאה של 1800 ₪ בממוצע לחודש, אותם העבירה לנתבע. התובעת אף עבדה כעובדת סיעודית והתגוררה בביתם של הקשישים בהם טיפלה, כך שניתן להניח שהוצאות מחייתה לא היו גדולות. למרות שהתובעת לא צירפה תלושי שכר או מסמך אחר מהמוסד לביטוח לאומי שיש בו כדי לתמוך בעדותה ביחס לשכר עבודתה, הנתבע לא הכחיש את הטענות בדבר גובה שכרה כעובדת סיעודית ולכן דינן להתקבל. מרבית ההפקדות שטוענת התובעת כי בוצעו מכספיה הינן הפקדות של פעם בחודש בסכומים של כ- 3,000 ₪. למרות שלכאורה הדבר מהווה חלק ניכר מהכנסות הנתבעת, מבחינת מכלול נסיבות העניין לא מצאתי כי גובה הכנסת התובעת לבד מלמד כי אין לתת אמון בגרסתה.
גרסת הנתבע ביחס להעדר יכולתה הכלכלית של התובעת
7.על מנת לבסס את גרסתו לפיה לא היה באפשרות התובעת להעביר לו את הסכומים שטענה, טען הנתבע כי התובעת נהגה להעביר כספים לבני משפחתה ברומניה ואף טסה פעם אחת לרומניה. טענות אלו לא הוכחו. בעדותה טענה התובעת כי בתקופה בה הייתה עמו בקשר לא שלחה כספים לרומניה. (עמ' 10, שורה 15) וכן לא טסה לרומניה (עמ' 9, שורה 29). עדותה נתמכת בידי עדותה של הגב' א' לפיה התובעת נמנעה מלשלוח כספים לרומניה מידי חודש בשל דמי המשלוח הגבוהים ולכן נהגה להפקיד בידיה כספים כבמעיין "בנק" ומאחר ולא היה ברשותה חשבון בנק. בהתאם לעדותה כמפורט להלן, בסופו של יום הועברו הכספים שחסכה התובעת לנתבע. (עמ' 17, שורה 20)
טענת התובעת כי לא טסה לרומניה בתקופה בה הייתה בקשר עם הנתבע נתמכת בעדותה של הגב' ח.ט. לפיה התובעת חזרה מרומניה בשנת 2014 (עמ' 16, שורה 20) דהיינו זמן רב לאחר שנפרדה מהנתבע. בעניין זה העלה הנתבע טענה נוספת לפיה התובעת לא עבדה באופן רציף ופוטרה מספר פעמים מעבודתה. טענה זו לא הוכחה. ביחס לכך טענה התובעת כי הפסיקה לעבוד למשך שבועיים בלבד לאחר שהאישה בה טיפלה הועברה לבית אבות. בנוסף לטענתה, היא עובדת בבית משפחת "XXX" משנת 2009 ועד היום. על כן לא סתר הנתבע את גרסת התובעת ביחס למקורות הכנסתה.
הלוואה מהחברה ח'
8.התובעת טענה בנוסף כי נוסף על השכר שהשתכרה, לוותה מספר פעמים כספים מחברתה ח' שנועדו עבור הנתבע. בהתאם לתצהירה של ח', התובעת לוותה ממנה כספים שהסתכמו בסך של 20,000 ₪. מעיון בנספח 1 לתצהירה המפרט את הסכומים שלוותה ממנה התובעת, קשה להבין את גרסתה מאחר ומשורבטים על דף נייר סכומים שונים ותאריכים בצירוף מלל בשפה זרה.
בעדותה טענה ח' כי הנתבע היה מגיע פעם בשבועיים לתל אביב וכאשר הגיע התקשרה אליה התובעת ואמרה לה שהוא זקוק לכסף. "כאשר היא צריכה כסף לאדון היא אומרת לי תני לי כסף." (עמ' 15, שורה 28) העדה הציגה בפני בית המשפט את המסמך המקורי שהעתקו צורף לתצהירה ובו נהגה לרשום את הסכומים שנתנה בהלוואה לתובעת. במענה לשאלה האם מסרה היא באופן ישיר כסף לנתבע, השיבה העדה: "מתי שהוא בא לתל אביב התובעת התקשרה אליי ואמרה שעוד מעט הוא מגיע ושאני ישים את הכסף במעטפה. היא הולכת ישר ונותנת את המעטפה. אני ראיתי את זה בעיניים שלי", (עמ' 16, שורה 3). בהמשך מסרה העדה כי התובעת הייתה יוצאת מביתה ובידה מעטפת המזומנים וניגשת ישירות למשאיתו של הנתבע. התובעת טענה בפניה כי היא מסייעת לנתבע בתשלום חשבוניות וכיסוי ה"מינוס" בבנק.
מאחר ובתצהירה של ח' לא נטען כי הייתה עדה להעברת כספים לנתבע, מצאתי כי עדותה בנוגע לעניינים אלו נבעה מרצון לסייע לתובעת ולא ניתן לקבל את הטענה כי הייתה עדה להעברת כספים ישירות לנתבע. עם זאת ממכלול עדותה שלא נסתרה ניתן לקבל כי התובעת לוותה מח' כספים כדי לסייע לנתבע. הלוואה זו מהווה חיזוק לגרסת התובעת ומלמדת על מקור נוסף לכספים אשר שימשו את התובעת בהפקדות שביצעה לחשבון הנתבע.
עם זאת, לא מצאתי כי ניתן על בסיס עדותה של ח' לקבוע כי הכספים המוזכרים במסמך בכתב ידה של ח' מצטברים לכספים המתועדים כהפקדות לחשבון הנתבע. יוער כי עדותה לפיה התובעת לוותה ממנה כספים בשנת 2011 עולה בקנה אחד עם עדות התובעת וכן עם נתוני תדפיס חשבון הבנק לפיהם בשנת 2011 הנתבע לא עבד ועל כן נזקק לסיוע כלכלי גדול יותר מהתובעת ביחס לתקופות בהן עבד. אין לקבל את טענת הנתבע כי התובעת הוסיפה את הגרסה בדבר קבלת הלוואה במהלך ניהול ההליך, מאחר וכבר בכתב התביעה נטען (סעיף 24) כי העבירה לתובע כספים מעבודה והלוואות שלקחה מחברותיה.
כספי התובעת שהוחזקו אצל דוקטור פ.א.
9.מקור נוסף לכספים שהעבירה לנתבע היה, בהתאם לתצהירה של פ.א., חסכונות שצברה התובעת אשר הופקדו לשמירה בידיה. לטענתה, מדובר היה בסכום של 27,000 ₪ ו-3000$ נוספים. בהתאם לאמור בתצהירה של הגב' א', לאחר שהנתבע נקלע לחובות כספיים, פנתה אליה התובעת וביקשה ממנה להשיב לה את הסכומים שהפקידה בידה על מנת להעבירם לנתבע. העדה, שכבר הספיקה לעשות שימוש זמני בכסף בשל מצבה הכלכלי הקשה באותה עת, נאלצה לפעול בהתאם לדרישתה של התובעת והעבירה לנתבע את הכספים ששמרה עבור התובעת בחמש פעמים בהם הגיע לביתה. לדבריה, במענה לשאלתה מדוע הוא משחק ברגשותיה של התובעת ומנצל אותה, טען הנתבע כי ישיב לתובעת את הכספים לאחר שיסתדר מבחינה כלכלית. העדה מסרה בנוסף כי בהזדמנות אחת נסעה עם התובעת לנתבע על מנת להעביר לו כספים לאחר שנעצר ורכבו הוחרם עקב נהיגה בשכרות.
העדה סיפרה כי בינה לבין התובעת פרץ סכסוך על רקע התעקשותה של התובעת כי תשיב לה את כספה אשר גרמה לכך שהעדה נאלצה לפנות לגורמים אחרים וללוות מהם כסף. בשל כך כעסה מאוד על התובעת וניתקה את קשריה עמה. חרף כך, לטענתה, מצאה לנכון להעיד לטובת התובעת על מנת שהנתבע לא יתחמק מלהשיב לה את מה שלקח ממנה על רקע תמימותה ואהבתה אליו.
בעדותה מסרה הגב' א' כי בתגובה לדבריה כיצד אינו מתבייש לקחת את כספה של התובעת, טען הנתבע כי הוא מתכוון להשיב לה את הכספים. לדבריה, הנתבע אף הבטיח לתובעת שיינשא לה. בהמשך עדותה טענה כי בפעם האחרונה בה הגיע אליה הנתבע על מנת לקחת כסף, טען שוב כי מדובר בהלוואה בלבד. במענה לשאלתה מדוע אינו נישא לתובעת השיב כי אין בכוונתו להינשא שנית. ראוי לציין כי עדותה של הגב' א' הותירה בי רושם חיובי והתרשמתי כי מדובר בעדות מהימנה. לא התרשמתי כי העדה תיאמה גרסאות עם התובעת אלא לאור קשרי הידידות ששררו ביניהן, לפני שהתובעת הכירה את הנתבע, הסכימה א' לשמור על כספי התובעת. למרות שאין אסמכתאות לסכומים הנטענים, העידה התובעת כי מדובר בכספים שחסכה ואשר את חלקם החליפה לדולרים. לו רצתה התובעת להמציא גרסה, לא הייתה נוקבת בסכומים אלו. בניגוד לטענת הנתבע, לא התרשמתי כי התובעת מתוחכמת דיה כדי לבדות את כל הגרסאות בתצהירה ולתאם בין העדות מטעמה.
כמפורט להלן, הנתבע בגרסתו אישר כי קיבל מא' 16,000 ₪, אולם לטענתו הכספים יועדו לתובעת (עמ' 23, ש' 13). עדות הנתבע מחזקת את הטענה כי העדה החזיקה כספים עבור התובעת. ממכלול העדויות, מסתברת יותר גרסת התובעת כי הכספים הועברו לכיסוי הוצאות הנתבע לרבות בגין דמי מזונות (עמ' 12,ש' 29), מאשר גרסת הנתבע כי לקח כספים מחברה של התובעת כדי להעביר אותם לידי התובעת.
למרות שגם העדה לא פירטה את כל המקרים בהם העבירה לנתבע את הכספים, גם גרסת הנתבע ביחס לאופן קבלת הכספים לוקה בחסר וממכלול הנסיבות מעדיף אני את גרסת התובעת והעדה מטעמה כי הכספים שהחזיקה עבורה דוקטור פ.א., הועברו בסופו של יום לנתבע כדי שיעשה בהם שימוש להוצאותיו השוטפות לרבות דמי מזונות.
גרסת הנתבע
10.הנתבע טען כאמור כי נהג לתת לתובעת כספים באופן קבוע על מנת שזו תשלם את חשבונותיו ואף תפקיד עבורו כספים לחשבון הבנק שלו וזאת בשל "קוצר הזמן" שעמד לרשותו. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם אופי יחסיהם כפי שהגדיר זאת הנתבע בעצמו – "קשר ידידותי מיני".
אין זה סביר כי אדם ימסור סכומים גדולים של כסף באופן קבוע לאדם אחר המצוי עמו בקשרי ידידות על מנת שזה יפקיד את הכספים עבורו. התנהלות מעין זו מעידה על קשר רציני הכולל יחסי אמון מעבר לאלו שהציג הנתבע.
מעיון בדפי החשבון עולה כי מרבית ההפקדות במזומן בוצעו בסניפי בנק לאומי המצויים בתל אביב. נתון זה מחזק את טענת התובעת לפיה הכספים שהופקדו היו שלה וזאת על רקע טענת הנתבע בכתב ההגנה כי "בחלק מהפעמים היתה התובעת מגיעה (לשדרות) כשהנתבע היה בעבודה ובכדי לסייע לו היה הייתה משלמת עבורו חשבונות ו/או מפקידה עבורו כספים שהוא היה נותן לה." (ס' 22 לכתב ההגנה) הנתבע מתאר סיטואציה לפיה התובעת הייתה פונה להפקיד את הכספים בשדרות ולא מחכה עד לשובה לתל אביב על מנת לבצע את ההפקדות.
האמור בסעיף 36 לכתב ההגנה מחזק את המסקנה דלעיל: "... הוא נהג לתת לה כספים .... בימים בהם הייתה מגיעה אליו לפני שהוא היה מגיע מהעבודה והיה לה זמן פנוי לשלם עבורו את החשבונות מכספים שלו שהיה נותן לה." הדברים חוזרים על עצמם שוב ושוב לאורך כתב ההגנה ומהם ניתן ללמוד כי לטענת הנתבע, ההפקדות בוצעו בשעה שהתובעת שהתה בשדרות, ממתינה לשובו של הנתבע מעבודתו. "התובעת ביצעה תשלומים אלה כשליחה בלבד... בימים בהם התובעת היתה מגיעה לביתו והנתבע היה בעבודה. לתובעת היה זמן פנוי והיא שילמה עבורו את החשבונות אך מכספים של הנתבע." (ס' 66 לכתב ההגנה)
בתצהירו, שינה הנתבע מגרסתו בכתב ההגנה באומרו שלעיתים היה נותן לתובעת כסף מראש בכדי להפקידו לאחר שובה לביתה בתל אביב (ס' 26 לתצהיר) וכן בהמשך טען כי הכספים שהפקידה התובעת בתל אביב היו כספים שנתן לה בזמן שהותה בביתו בשדרות "וכשהיא הייתה חוזרת לביתה בת"א היא הייתה מבצעת את ההפקדות עבורי מכספים שלי." (ס' 39 לתצהיר). בעדותו טען הנתבע כי נתן לתובעת כסף על מנת לשלם את חשבונותיו- "והרבה פעמים אמרה לי יאללה תן לי מה לשלם לך ואני אשלם בתל אביב ." (עמ' 25, שורה 30) מדובר בדברים שלא נטענו בכתב ההגנה ועל כן הם מהווים שינוי חזית.
כמו כן, בניגוד לטענתו הנחרצת בכתב ההגנה לפיה "התובעת מעולם לא שילמה עבור הנתבע מכספיה שלה" (ס' 24 לכתב ההגנה) טען הנתבע בתצהירו כי: "אפילו לא נתתי לה את הכספים לתשלום חובותיי, הרי שאם שילמה מכספה שלה לכאורה הרי שעשתה זאת מרצונה ועל כך אין לה להלין אלא על עצמה." (ס' 20 לתצהיר). הדברים הנ"ל מעידים כך שגרסתו של הנתבע אינה עקבית ולוקה בסתירות.
11.במסגרת תצהיריו הגיש הנתבע ארבעה אישורים בדבר הפקדת מזומן לחשבון הבנק שלו. שניים מהם מתייחסים להפקדות בטבלה שערכה התובעת, אישור מיום 24.09.09 ע"ס 2800 ₪ ואישור נוסף מיום 12.02.10 ע"ס 3000 ₪. אישורים אלו עומדים בניגוד למפורט בטבלה שצירפה התובעת לתצהירה ובה מצוין כי היא ביצעה את ההפקדות במועדים הנ"ל. הנתונים הללו פוגעים באמינות גרסתה של התובעת אולם ניתן להסביר את הסתירה בין טענותיה לבין הנתונים העובדתיים על רקע עדותה לפיה הלכה יחד עם הנתבע לבנק בשדרות והוא הפקיד את הכסף שנתנה לו. התובעת טענה בנוסף כי "בערך פעמיים" הפקידה בבנק בשדרות את הכסף בשמה. (עמ' 14, שורה 3). הפקדות אלו לכל היותר מקימות ספק ביחס לשתי ההפקדות האמורות ואין בהן כדי לסתור את טענת התובעת כי נהגה להפקיד כספים לחשבון הנתבע, מכספה.
תימוכין לטענותיה כי נהגה לסייע לנתבע גם בתשלום דמי המשכנתא, הגישה התובעת אישור בדבר "תשלום שוברים במזומן" מיום 12.08.12 (נספח ט' לכתב התביעה) המעיד על הפקדת סכום של 3000 ₪ לחשבון משכנתא שמספרו XXXXXXXX. עיון בנספח 9 לתצהירי הנתבע מלמד כי מדובר בחשבון המשכנתא של הנתבע . עם זאת, לא ברור מעיון במסמך האם התובעת היא שביצעה את ההפקדה שכן שם המפקיד בנספח ט' מופיע כ"עכא יעטא". ביחס לכך טענה התובעת כי המספר המופיע בסמוך לשם הנ"ל ( מ.ז. XXXXXX ) הנו מספר התיק שלה באשרת העבודה (נספח 1 לתצהירה). הנתבע לא התמודד עם טענה זו ולא נתן הסבר אחר לזהות המפקיד לחשבון המשכנתא שלו. על כן יש לקבל את הטענה לפיה התובעת הפקידה את הכספים לחשבון המשכנתא של הנתבע ביום 12.08.12.
על רקע האמור לעיל, תמוהה טענת הנתבע בכתב הגנתו לפיה ההפקדה בוצעה לחשבון לא מוכר שכן בהתאם למסמכים שצירף לתצהירו, מדובר במספר חשבון המשכנתא שלו. הדבר מעיד על חוסר תום ליבו של הנתבע.
אכן, לא ברור מדוע בחרה התובעת לשמור מספר אישורים בלבד בנוגע להפקדות שביצעה ואילו את רוב האישורים לא שמרה. בתצהירה טענה כי נהגה למסור את האישורים לנתבע ורק "במקרה" נותרו ברשותה מספר אישורים (ס' 39 לתצהיר). בנוסף, לתובעת ניתן צו גילוי ועיון במסמכים בנקאיים ולמרות זאת לא הוגשו אישורים נוספים בנוגע להפקדות שביצעה מבלי שהביאה הסבר המניח את הדעת לכך. ככלל, הימנעות מהצגת מסמכים רלוונטיים נוספים כמוה כהימנעות מהבאת עד רלוונטי המעמידה חזקה לפיה עדותו הייתה תומכת בצד שכנגד. עם זאת מדובר בכלל ראייתי התלוי בנסיבות העניין. מקום בו מדובר במסמכים מחשבון הבנק של הנתבע, יכל הוא לכאורה בנקל לסתור את טענת התובעת כי היא זו שביצעה את מרבית ההפקדות. מאחר ובחר לא לסתור טענה זו, היעדר תיעוד של כל הפקדה והפקדה, אינו פועל לחובת התובעת דווקא.
למרות הכשלים הראייתיים בגרסת התובעת, מאחר וגרסתו של הנתבע לוקה בכשלים מהותיים יותר ואף בסתירות ושקרים כפי שיפורט להלן, במאזן הראיות והעדויות שהובאו לפני, לא מצאתי שיש בכשלים שהתגלו בגרסת התובעת בכדי לשמוט את הבסיס תחת גרסתה.
12.הנתבע טען כי הכיר את התובעת בשנת 2009 והם החלו לנהל קשר "מיני" בשנת 2010. במסגרת תצהירו טען בנוסף כי בשנת 2008 היחסים בינו לבין רעייתו היו טובים והם כלל לא התכוונו להתגרש כך שלא יתכן שהכיר את התובעת בשלב זה. על מנת לקעקע את גרסתו, צירפה התובעת לתצהיריה תמונות המתעדות אותה ואת הנתבע יחד הנושאות את התאריך 21.07.08 ומעידות על כך שהקשר החל זמן רב קודם לשנת 2010. למעט אמירתו לפיה חלק מהתמונות צולמו אצל חברה של התובעת באשדוד אליה הגיעו לביקור לא מצא הנתבע לנכון להתייחס לתאריך המודפס על גבי התמונות שהוגשו כך שעולה שגרסתו לעניין מועד היכרותו את התובעת, נמצאה כבלתי אמינה.
תימוכין לטענותיה ביחס למועד היכרותה את הנתבע, הגישה התובעת תצהיר מטעם דוקטור פ.א. אשר הכירה את התובעת עוד קודם לתקופות הרלוונטיות לתובענה זו. בהתאם לאמור בתצהירה, בקיץ 2008 פנתה אליה התובעת וסיפרה לה שהכירה אדם ממוצא רומני הנמצא בהליכי גירושין מרעייתו. התובעת ביקשה להתארח אצלה יחד עם הנתבע בטענה כי אשתו של הנתבע מתגוררת עדיין בדירתם המשותפת. לדברי העדה, הצדדים ביקרו בביתה מספר פעמים ונשארו אף ללון אצלה. בעדותה מסרה הגב' א' כי ביוני 2008 הגיעו אליה הצדדים פעמים רבות- "היא הביאה אותו אלי כי לא היה לו איפה ללכת בסוף שבוע." (עמ' 17, שורה 9)
בניגוד לטענת ב"כ הנתבע, איני סבור כי התובעת שינתה מגרסתה בכתב התביעה ביחס לסוגיית המגורים עם הנתבע. אכן, בכתב התביעה טענה התובעת כי החל מחודש פברואר 2009 עברה להתגורר עם הנתבע אולם בהמשך צוין כי כל אותה תקופה המשיכה לעבוד בת"א כעובדת סיעודית. התובעת ציינה בנוסף כי ה"סידור" הנ"ל היה נוח לנתבע שכן היה באפשרותו לנהל קשרים עם נשים נוספות. האמור לעיל עולה בקנה אחד עם עדותה של התובעת לפיה בסופי שבוע נהגה לנסוע לנתבע. איני סבור כי כוונת התובעת בכתב התביעה הייתה לומר שנסעה מידי יום מביתו של הנתבע בשדרות לעבודתה שבתל אביב. הדברים באים לידי ביטוי בעדותה של התובעת לפיה: "אני לא הייתי אתו 24 שעות ביממה... לא אמרתי שהייתי שם 24 שעות ביממה. לא היה לי כסף." (עמ' 10, שורה 30). כמו כן, ניסיון החיים מלמד כי העובדים הסיעודיים נדרשים לשהות אף בלילות בביתם של מעסיקיהם על רקע אופי העבודה הדורש נוכחות כמעט תמידית של העובד הסיעודי.
העובדה כי הנתבע התכחש, ללא בסיס, לטיב הקשר עם התובעת ומשכו מלמדת על העדר מהימנותו. מהימנה יותר גרסת התובעת כי לאור הקשר ההדוק בינה לבין הנתבע אשר כלל מגורים משותפים בסופי השבוע, פעם בשבועיים לערך, למשך כמעט ארבע שנים, הסכימה להעביר לנתבע כספים מתוך הבנה כי יושבו לידיה בסופו של יום, או שימוסד הקשר ביניהם.
13.תימוכין לגרסתו הגיש הנתבע תצהיר מטעם חברו, י.פ., המכיר אותו לטענתו משנת 2008. בניגוד לגרסתו בתצהיר לפיה ראה את הנתבע נותן לתובעת כסף, טען פ' בעדותו כי לא ראה את הנתבע נותן לתובעת כסף אולם שמע אותו אומר לה שהשאיר עבורה כספים במעטפה וביקש ממנה לבצע עבורו תשלומים שונים. "אמר לה מחר כשאת יוצאת הביתה תשלמי, בשדרות ולא בתל אביב". עדות זו עומדת בסתירה לנתונים המצוינים לעיל, המעידים על כך שרוב ההפקדות במזומן בוצעו בתל אביב ולא בשדרות.
אציין כי עד זה לא הותיר בי רושם חיובי שכן עדותו הייתה עדות מגמתית המותאמת לגרסת הנתבע וניכר היה כי נועדה לסייע לנתבע ולא לשפוך אור על הנקודות שבמחלוקת. הדברים באים לידי ביטוי, בין היתר, בעדותו בנוגע לתחושות הנתבע כלפי התובעת ומהות הקשר ביניהם: "אצלי חברה זה משהו אחר, מה שהיה ביניהם שהוא אמר לי 'זה רק יחסי מין' " (עמ' 29, שורה 19) בהמשך טען כי הנתבע הטיח בפני התובעת "בפנים" מהי מהות הקשר ביניהם ולא רק בהזדמנות אחת. כמו כן טען כי לעיתים הייתה התובעת מתקשרת לנתבע וזה היה מבקש ממנה שלא תבוא אליו.
העד טען בנוסף כי גם הוא מבצע עבור הנתבע תשלומים שונים אולם הביא כהוכחה לטענה זו שני מקרים בלבד. "שילמתי פעם בזק ופעם חשמל" (עמ' 30, שורה 29) וכן טען כי הנתבע אינו לומד לקח וממשיך לבקש מחברתו הנוכחית לשלם עבורו את תשלומיו.
בהקשר לכך יוער כי אף לטענת הנתבע, לא רק מהתובעת נהג לבקש שתפקיד עבורו כספים אלא מנשים אחרות ובכללן עובדת המכולת השכונתית בשם "מ'". הנתבע טען בנוסף כי רעייתו לשעבר נהגה אף היא להפקיד כספים לחשבון. עם זאת, הנתבע לא טרח לזמן ולו אחת מנשים אלו לעדות על אף שטען כי יחסיו עם גרושתו טובים. (עמ' 26, שורה 9)
האמור בתצהירו של פ' לפיו התובעת פנתה אליו וסיפרה לו שהנתבע חייב לה כסף מחזק דווקא את גרסת התובעת ולא את גרסת הנתבע . בעדותו מסר העד כי התובעת התקשרה אליו וטענה שנתנה לנתבע כסף- "אמרה לי אתה יודע הבאתי לו כסף אמרתי לה לא יודע והיא ביקשה שאדבר איתו שהוא יחזור לה."(עמ' 30, שורה 17) נוסף על כך, מהאמור בתצהירו עולה כי הקשר בין הצדדים לא היה קשר פיסי בלבד כפי שביקש הנתבע להוכיח: "היא הייתה מכבסת ומבשלת ועושה איתו חיים, אוכלת איתו ונהנית ..." (ס' 6).
הנתבע הגיש תצהיר נוסף מטעם אדם בשם א.ב. אולם עד זה לא התייצב לחקירתו בבית המשפט ולכן אין לתת לתצהירו משקל ראייתי. עם זאת הימנעות מזימון עד זה פועלת לחובת הנתבע. יוער כי עדות זו הינה עדות חשובה יותר מזו של פ' להגנת הנתבע מאחר ובהתאם לתצהיר, ראה א' את הנתבע נותן לתובעת כסף בסכומים שונים מספר פעמים וכן נטען כי התובעת פנתה לא' וביקשה ממנו להעיד נגד הנתבע. מאחר ולנתבע היה אינטרס רב בהבאת א' להעיד, פועלת לחובתו העובדה שלא התייצב לעדות ביתר שאת ואין די בטענת ב"כ הנתבע כי לא ברור מדוע לא התייצב בבית המשפט וכי לא ניתן היה להשיגו טלפונית.
לא הוכח כי הנתבע היה עסוק במשך שנות הקשר באופן שמנע ממנו להפקיד בעצמו כספים לחשבונו. גרסת הנתבע אינה סבירה בעיני ומצבו הכלכלי, כפי שיפורט להלן, מחזק את המסקנה כי התובעת היא זו שהפקידה מכספה את הכספים לחשבונו.
מצבו הכלכלי של הנתבע בתקופת הקשר בין הצדדים
14.הנתבע טען כאמור כי בתקופה הרלוונטית לתובענה, היה מצבו הכלכלי תקין ולכן לא נזקק כלל לסיועה הכלכלי ולכספים שלטענתה נתנה לו. בהתאם לאמור בתצהירו, בשנים 2008-2009 עבד בחברת "XXXX" וקיבל שכר ובנוסף, קיבל "טיפים" עבור עבודתו. תימוכין לטענתו הגיש הנתבע העתק מדפי לוח שנה המעידים, לטענתו, על סכומי כסף שונים שקיבל כ"טיפים" עבור עבודתו כנהג משאית. הנתבע אף פירט בתצהירו את סכומי ה"טיפים" שקיבל החל מחודש נובמבר 2008 ועד לחודש מאי 2009.
ראשית, התקופה במהלכה העבירה לנתבע סכומי כסף הנה, לטענת התובעת, תקופה ארוכה יותר ומסתיימת בחודש אוגוסט 2012. מדפי הבנק עולה כי הנתבע קיבל פיצויי פיטורין מחברת הולנדיה ביום 9.6.09 והנתבע לא פירט את מקורות הכנסתו לאחר מועד זה. יתרה מכך, אין בנתון זה כדי לערער את גרסת התובעת שכן לא מן הנמנע שהנתבע היה זקוק לכספים נוספים מעבר לשכר שקיבל עבור עבודתו ולכן פנה לתובעת בבקשה לעזרה כלכלית. דפי החשבון שצורפו מעידים על כך שהחשבון היה נתון כמעט תמיד ביתרת חובה שלילית ובחלק מהזמן בחריגה ממסגרת האשראי. בחשבון חזרה של חיובים, חזרה של שיקים והלוואות שתשלומן לא כובד והועברו לפיגור.
בנוסף, דפי לוח השנה אינם יכולים להוות הוכחה ל"טיפים" שקיבל הנתבע. מדובר ברישומים שערך התובע בעצמו, להבדיל מתדפיסי חשבון וחשבוניות המהווים ראיה אובייקטיבית. בעניין לוח השנה, הצדדים העלו מספר טענות הנוגעות למוצג זה. התובעת טענה כי בלוח זה נהג הנתבע לרשום את הסכומים שהעבירה לו : "הוא רשם בפנקס לפני שהתגרש... ואמר לי נ' כל הכסף אני נותן לך בחזרה", (עמ' 8, שורה 16).
ביחס לטענת ב"כ הנתבע כי במהלך פגישה שהתקיימה בין הצדדים בבית קפה, בנוכחות באי כוחם, חטפה התובעת מידה את לוח השנה, טענה התובעת כי מדובר בטענה שאיננה נכונה. מאחר וב"כ הנתבע לא ביקשה להעיד ביחס לעניין זה, אין לקבל טענתה ללא עדות. בעדותו נשאל הנתבע האם במהלך הפגישה בבית הקפה הפנתה אותו התובעת לרישומים שערך על גבי לוח השנה המעידים על סכומים שנתנה לו ומדוע לא הציג את הרישומים בבית המשפט. בתגובה טען המשיב כי איננו זוכר. במענה לשאלה, מדוע רשם את שמה של התובעת על גבי לוח השנה וכן מספרים ולידם הסימן פלוס (+) , הנתבע טען כי מדובר בכסף שנתן לתובעת על מנת לשלם חשבוניות. בהמשך מסר: "אם הייתי חייב לה הייתי רושם מינוס". (עמ' 21, שורה 32), עדות זאת עומדת בניגוד לאמור בתצהירו לפיו מעולם לא לקח כספים מהתובעת,(ס' 21).
עולה כי הרישומים ביומן פועלים לחובת הנתבע. בהעדר המסמך המקורי והסבר לסכומים המפורטים ביומן, שאינם סכומים עגולים ולא סביר כי מדובר בתשר על עבודות הובלות, לא ניתן לקבל את גרסת הנתבע כי הרישומים מעידים על הכנסת הנתבע. לא הוצג כל הסבר מדוע ירשום הנתבע תקבולים מעין אלו, שאינם מדווחים כחלק ממשכורתו.
15.בתצהירו טען הנתבע כי עבד במקומות נוספים וכן בשנים 2011-2014 עבד אצל אדם בשם "ע'" שהיה בעל המכולת בה עבדה הגב' מ.ב. (ס' 78 לתצהירו). מנגד, טענה התובעת כי בחודש יוני 2009 קיבל הנתבע פיצויים מהחברה בה עבד בסכום של כ-18,000 ₪ וכי בשנת 2011 לא עבד וקיבל דמי אבטלה. טענה זו עולה בקנה אחד עם הנתונים המופיעים בתדפיס חשבון הבנק. ניתן לראות כי החל מחודש אוקטובר 2010 ועד לחודש דצמבר 2011 אין נתונים המעידים על הכנסה משכר עבודה ומופיעה הכנסה מביטוח לאומי בסכום של כ-4000 ₪ מידי חודש. באופן כללי יתרת החשבון הייתה כמעט תמיד ביתרת חוב גדולה, דפי החשבון מעידים על פיגורים, עמלות החזר חיוב, החזרת הרשאות והלוואות שונות.
עולה כי טענות התובעת ביחס לקשיים הכלכליים שהיו מנת חלקו של הנתבע בתקופה הרלוונטית לקשר ביניהם, הוכחו. טענת הנתבע כי עבד "בשחור" כנהג משאית בתחום ההובלות (עמ' 20, שורה 4) לא הוכחה. כמו כן, מדובר בטענה שהועלתה לראשונה בעדותו. יש לנקוט משנה זהירות ביחס לטענות של בעל דין אשר מעלים הכנסותיו ובהליך משפטי מבקש כי בית המשפט יכיר בכך כי השתכר ללא תיעוד או תלושי שכר. ממצבו הכספי של הנתבע והקשר בין הצדדים מסתברת יותר המסקנה כי הכספים שהופקדו במזומן לחשבונו היו של התובעת ולא הוכח כי הנתבע העביר לתובעת כספים כדי שתפקיד בחשבונו.
יתר טענות הנתבע
16.הכשל המהותי ביותר בגרסת הנתבע נוגע לטענתו העיקרית לפיה נהג לתת לתובעת כספים באופן קבוע על מנת שזו תבצע עבורו הפקדות ותשלומים שונים מפאת קוצר הזמן שעמד לרשותו. לא הוכח כי הנתבע היה אדם עסוק מאוד באותה עת, במיוחד שעה שלא עבד בתקופות מסוימות כך שלא ברור מדוע, כמעט באופן תמידי, לא היה לו זמן לבצע סידורים אלו בעצמו.
גרסתו אף אינה עולה בקנה אחד עם הטענה עליה חזר פעמים רבות בכתבי טענותיו לפיה הקשר בינו לבין התובעת היה "קשר מיני" ולא שררו ביניהם יחסי חברות. מדובר בטענה בוטה, משפילה ומבזה שנועדה לפגוע בכבודה של התובעת ומן הראוי היה שלא הייתה נטענת כלל.
גרסת הנתבע אינה לוקה רק בכשלים אלא אף בשקרים ממש. כך ביחס לעברו התעבורתי, בחקירתו נשאל הנתבע לכמה זמן נפסל רישיון הנהיגה שלו. בתגובה טען הנתבע כי קיבל עונש "על תנאי" וכי רישיונו לא נפסל לנהיגה. הנתבע הופנה לפסק דין בעניינו (תת"ע 2030/09 בית משפט לתעבורה באשדוד) מיום 31.10.10 במסגרתו הורשע בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים והוטל עליו, בין היתר, עונש פסילה בפועל לתקופה של שישה חודשים. בתגובה לכך טען הנתבע: "לא זכור לי... אולי לקחו לי על תנאי את הרישיון. לא זכור לי דבר כזה." (עמ' 23, שורה 30).
נוסף על כך, העובדה שרישיונו של הנתבע נפסל למשך שישה חודשים וכן הדברים שמסר בפני בית המשפט במסגרת ההליך הנ"ל לפיהם רישיון הנהיגה שלו כלל אינו בתוקף, מחזקים את עדות התובעת לפיה בשנה השלישית לקשר ביניהם היה הנתבע ללא רישיון וללא עבודה ומצבו הכלכלי היה בכי רע, (עמ' 11, שורה 8).
סוף דבר
17.עולה כי התובעת הצליחה להניח תשתית ראייתית איתנה להוכחת טענותיה, חרף הכשלים שנפלו בגרסתה והעדר מסמכים רלוונטיים נוספים שיתמכו בה. הסתירות המהותיות היורדות לשורש גרסתו של הנתבע, הרושם הבלתי אמין שהותיר בעדותו והשקרים שנתגלו בה מחזקים את מסקנתי לפיה יש לקבל את טענות התובעת בדבר אופי הקשר בין הצדדים וכי נתנה לנתבע כספים על בסיס הבטחתו כי יחזיר לה את הכספים או ימסד את הקשר ביניהם. למרות שכתב התביעה לא מציין במפורש כי הכספים נמסרו כהלוואה על תנאי, לא מצאתי כי מדובר בהרחבת חזית. הנתבע בחר להתגונן בטענה כי לא קיבל כלל כספים מהתובעת ולא יכול לטעון טענות עובדתיות חלופיות כי אם קיבל כספים, אזי ניתנו הם במתנה. לאחר שמצאתי כי הנתבע קיבל כספים מהתובעת, עליו להחזירם לידיה.
למרות קבלת טענותיה העקרוניות של התובעת, סכום תביעתה לא בוסס כולו, אלא ננקב סכום על דרך ההערכה של 150,000 ₪. כאמור לעיל, מצאתי כי עלה בידי התובעת להוכיח כי הפקידה עבור הנתבע כספים בחשבונו. תיעוד ההפקדות עולה מפירוט הפעולות בחשבון הבנק. מאחר והנתבע הציג שתי הפקדות בלבד הנושאות את שמו כמבצע ההפקדה, ביחס לאותן הפקדות לא הרימה התובעת את הנטל להוכיח כי מדובר בכספים מטעמה.
על כן על הנתבע להשיב לתובעת את סכומי הכסף שהופקדו במזומן לחשבונו המפורטים בטבלה בתצהיר התובעת, בניכוי ההפקדות שביצע הנתבע בסך 5800 ש"ח.
על כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 74,300 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.11.2010 (אמצע התקופה בה הופקדו הכספים לחשבונו).
לאור מסקנתי כי הוכח שהנתבע קיבל את הכספים שהחזיקה עבור התובעת חברתה א', על הנתבע לשלם לתובעת סך של 27,000 ₪ ובנוסף 3000$ (שהם כ- 11,800 ₪ (בהתאם לשערו הממוצע של הדולר בשנת 2009). מאחר ולא ברור במדויק מועד קבלת כספים אלו, ועלה כי נמסרו לנתבע במהלך שנת 2009, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.2010.
בנוסף עלה בידי התובעת להוכיח הפקדה אחת לחשבון המשכנתא בסך של 3,000 ₪ ביום 12.8.12. יתר התשלומים להם טוענת התובעת, לרבות תשלומים עבור משכנתא, חשבונות אחרים או ההלוואה שקיבלה מחברתה ח', לא הוכח כי מצטברים מעבר לסכומים האמורים ולא הוכח שיעורם באופן המאפשר לחייב את הנתבע בגינם.
18.על כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת 74,300 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.11.2010.
בנוסף ישלם הנתבע לתובעת 38,800 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.1.2010.
כמו כן ישלם הנתבע לתובעת 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 12.8.12.
הנתבע יישא בהוצאות התובעת וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של 13,000 ₪.
ניתן היום, כ"ה טבת תשע"ז, 23 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.
